56-57 / 98
57
56
מדריכי מסע אחר צפון איטליהמדריך
מי שצופה אל הנוף ונותן לחמישה
צעירים וצעירות לעקוף אותי. "ציפור
הנעורים המתוקה", אני מחרחר
בחיוך לעברם והם צוחקים בלבביות
וגבם מתרחק בפיתולי השביל. כאן
מבינים עוד יותר את סוד קסמו
של האזור. טרסות חקלאיות רבות
משוות למדרונות ההרים הגבוהים
מראה מרהיב. קנים זקופים מהווים
משענת לגפנים המטפסות, מענביהן
מיוצרים היינות המיוחדים לאזור.
צ'ינקווה טרה הוכרז על ידי אונסקו
כאתר מורשת עולמית והוא אחד
ממאה אתרים המוכרזים כאתרים
בסיכון ושיש לשקמם. באזור, המוכרז
כפארק לאומי, מתקיים פרויקט רחב
שנועד להחזיר עטרה ליושנה ולהציל
את התרבות החקלאית ואת נופיו
המיוחדים של חבל ארץ זה. מאות
מתנדבים מאיטליה ומחוצה לה סייעו
לשקם את הטרסות המפוררות,
לחדש את יסודותיהן ואבניהן, לשמר
את ערכי הטבע ואיכות החיים "תוך
היענות לצרכי ההווה אך מבלי לפגוע
בהתפתחות העתיד".
מכל נקודה בשביל נפתחת תצפית
רחבת אופק מרהיבה. עוד כמה
מטיילים מבוגרים מגיעים מנגד ואנו
חולפים אלה על פני זה בברכת
שלום נעימה. ושוב אני תמה כיצד
יוצאים לטיול בן יותר משעה בלי
בקבוק מים, ושוב אני מבין שלא זה
המקום להתמסר למשמעת המים
האכזרית של מדינתנו הדרומית, כאן,
במקום בו פלגי מים קטנים וזכים
מבתרים את שביל העפר ומאתגרים
את יכולת הדילוג. ואז מתחיל
השביל לגלוש ולרדת בינות לטרסות
מעובדות בכל טוב, סמוך לתעלות
מים ומדרגות אין סוף, ואוויר צלול,
וגגות בתים מבודדים, וכבר אני יורד
עם קרניה של שמש אחר הצהריים
המנמיכה אל שערו הנעול של המלון
המפואר פורטו רוקה שבמבואותיו
הדרומיים של הכפר מונטרוסו, ממנו
התחלתי את יומי. ומכאן קצרה הדרך
אל ספסלי זקני הכפר.
בית הקפה ברחובו הראשי של
מונטרוסו ביתי מאוד. חוטי האור
הארוכים של בין הערביים מביאים
עימם צינה ומכרבלים אותי אל כיסאי.
אני שוקע בעניין רב אל התפריט
וקשוב אל קולות בטני התובעניים.
"מה תרצה?", פונה אלי בחיוך
הברמן, שהוא גם המלצר, שהוא
גם הטבח. חסר יכולת להחליט אני
מחליט לבקש ארכה, מתחיל לאסוף
את אצבעותיי כקונוס כלפי מעלה
בתנועה המוכרת ההיא, אך מתעשת
מבעוד מועד ופולט בבהלה, "קפוצ'ינו
בבקשה, קפוצ'ינו".
כתב: איקי בר יוסף