הכפר ההררי פנאיה שוכן בפאתי יער פאפוס, יער טבעי מרשים שבו מיליוני עצי אורן, ברום של כ-1000 מטרים מעל לפני הים. במשך שנים תושבי הכפר התפרנסו בעמל רב מהחקלאות ההררית המסורתית – מטעי נשירים (דובדבנים, שזיפים, אפרסקים, משמשים ותפוחים), כרמים שהניבו ענבים למשובחים שביינות קפריסין, זיתים, שקדים ושדות תבואה. אולם קשיי הפרנסה והעבודה הקשה בחקלאות מחד והפיתוי של מעבר לערים בקפריסין ומחוצה לה במטרה למצוא מקור פרנסה "מתקדם" ומכניס יותר ומתן חינוך איכותי יותר לילדים מאידך, גרמו לתהליך נטישה שארך עשרות שנים. כמו רבים מהכפרים ההרריים בקפריסין, גם פאנאיה ננטש על ידי הצעירים, ובכפר הרדום נותרו מאות בודדות של תושבים, רובם מבוגרים וקשישים, בהם כאלה שמעולם לא יצאו את תחומי הכפר.
חוזרים לכפרים הצעירים ששבו לכפר פאנאיה הבינו שהסמטאות הציוריות, מטעי הדובדבנים והמחלבות המסורתיות הם אוצרות העתיד. בהשפעת כמה מובילי דרך, הפכה החשיבה על תיירות אקולוגית ושימור נכסי טבע ותרבות לנחלת הכלל. בין הפתרונות שנמצאו היו צימרים ובתי נופש להשכרה, טיולי שטח, בתי קפה, יקבי בוטיק ועוד. אחדים שיפצו את הטראסות וחידשו את החקלאות, תוך שהם מרחיבים את הגידולים, מחפשים שיטות ידידותיות יותר לגידול, שיניבו מחירים טובים יותר על תוצרת אורגנית בקפריסין ומחוצה לה. בצד השיבה לחידוש מסורות שכמעט עברו מן העולם, בהן ריקודי עם ונגינה מסורתית, הצעירים החלו להוביל מהלך שהביא לבחירת מוכתר (כך נקרא ביוונית ראש הכפר) נמרץ, שיזם אינספור פניות לגופי הממשל המתאימים בקפריסין ובאיחוד האירופי, עד שהצליחו לגייס כספים כדי לחולל שינוי משמעותי גם במראה הכפר. כך זכו לעדנה מחודשת בתי הכפר העתיקים. אחד אחד הם מקולפים מהטיח חסר הייחוד שנמרח עליהם לפני שנים רבות בשמה של הקדמה. מתוך הטיח האפור המתקלף החלו מגיחים בתי אבן מסורתיים ויפהפיים. המבנים שנבנו בבטון צופו אף הם בכיסוי אבן.
כמו בבית דירות ענקי, קן צמוד לקן, מהצדדים, מלמעלה ומלמטה כמו בבית דירות ענקי. מושבה של אלפי קנים רוחשים חיים במשך שלושה חודשים. בעוד שברחבי האיחוד האירופי הולכות מושבות הטסיות ונעלמות מפאת שימוש בחומרי הדברה ובנייה מודרנית במתכת וזכוכית, שאינה מאפשרת לטסיות לקנן, המושבה בפאנאיה הולכת וגדלה משנה לשנה, וכיום היא נחשבת לגדולה ולחשובה בכל רחבי האיחוד האירופי. הטסיות מגיעות מאפריקה לקפריסין בראשית האביב ושוהות באי עד יולי. הן מגיעות באלפיהן ובונות קיני בוץ על קירות הבתים בכפר, מתחת לאדנים וכרכובים. שני בני הזוג בונים את סלסלת הבוץ שלהם מאדמה מעורבת ברוק שהם לשים במקור, ומשאירים רק פתח עגול קטן. את פנים הקן הם מרפדים בנוצות. כיאות לשמן, הטסיות טסות וחותכות את שמי הכפר, כמו גם מעל לכרמים ולמטעים הלוך ושוב, צדות כל חרק מעופף שנקרה בדרכן. בתחילת הקיץ, כשמכל קן מציצים שני גוזלים, הצייד לא פוסק לרגע. שלושה שבועות עסוקים שני בני הזוג בטיפול בגוזלים, עד שאלה פורחים מהקן, ומיד מתחילים בגידול מחזור נוסף. התועלת שמביאות הטסיות בתקופה זו רבה: הן מפחיתות את כמות החרקים המזיקים בחקלאות ואת נחילי היתושים. הדבר מורגש גם בכיסם של החקלאים, שכן ככל שהטסיות עושות את מלאכתן ביעילות רבה יותר, הן מקלות בכך על ההוצאות הגבוהות שנאלצים החקלאים להוציא על הדברה.
בבית הקפה במרכז הכפר יושבים ותיקי פאנאיה, ולצדם הצעירים ששבו לכפר. על כוס קפה קפריסאי מהביל הם משחקים בשש-בש ודנים על עתיד הכפר, על יבול הדובדבנים ועל שכן זה או אחר שהלך לעולמו. מעליהם חיה ותוססת עיר מקבילה – עיר בנויה בוץ, שזוכה כאן סוף סוף לשקט וכבוד. מדי פעם עוצרים רכבים שכורים ותיירים סקרניים עוצרים כדי לצפות במחזה המרהיב המתרחש בשמי הכפר: מטסים עוצרי נשימה של טסיות, האכלה של גוזלים בקנים ושל פרחונים, שאך זה עתה עזבו את הקן והם ממתינים על כבלי הטלפון והחשמל להוריהם שישובו מהצייד. בשמים אפשר לראות גם סנוניות רפתות ולהקות קולניות של סיסים, המקננים גם הם בבתי הכפר. |
הצעירים שבו לכפר ההררי פנאיה, במערב קפריסין, והם מחדשים מסורות עתיקות ומטפחים חקלאות אורגנית ותיירות אקולוגית. בעקבותיהם גם הטסיות, מין של סנוניות, שבו לכפר והקימו בו את מושבת הקינון הגדולה באירופה פורסם 26.7.11 |
קפריסין
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 526
[name] => מזרח-תיכון
[slug] => middle-east
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 526
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 1871
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 450
[name] => קפריסין
[slug] => cyprus
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 450
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 97
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )