המיתולוגיה והתרבות היוונית קשורות בפלופונס ואופפות כמעט כל פינה בחצי האי, ובעיקר בפינה הצפון מזרחית שלו: בחבל ארגולידה (Argolida) ובחבל קורינתיה (Korinthia). אם נפשפש בעברה של העיר נאפפליו (Náfplio), למשל, ששוכנת בחבל ארגולידה (או בשמו הקדום: חבל ארגוליס), נגלה עד מהרה כי היא נקראת על שם דמות מיתולוגית: נאפפליוס (בנו של פוסידון אל הים), שלפי הסיפורים ייסד אותה. נאפפליו, שהוכתרה לבירה הראשונה של יוון העצמאית (גם אם לפרק זמן קצר, בשנים 1834-1829), היא אולי היפה בערי יוון. העיר הציורית בנויה בין שלוש מצודות: העליונה – פָלַמידי (Palamídi) – ממוקמת בגובה 230 מטר, וכמעט 900 מדרגות מטפסות אליה. אפשר לספור אותן תוך כדי עלייה, או להגיע במכונית ולעקוף אותן. הנוף המתגלה מפלמידי מדהים – שילוב של ים כחול ומצוק היורד אליו בתלילות. המצודה הזאת נקראה על שם פלמידס, בנו של מייסדה, הזכור לטוב בזכות המצאותיו: האלפאבית היווני, המגדלור, קוביות משחק ועוד. מצד שני, הוא גם זכור לרע בשל בגידתו ביוונים בזמן מלחמת טרויה, אז הוא נתפס והוצא להורג.
במרכז המצוק יושבת מצודת אקרונאפפליו (Akronafplio), המוקפת חומה. בית המלון המפואר בעיר, קסניה (Xenía), ממוקם בחלק מהמצודה, ומכאן מתחילות המדרגות המובילות לפלמידי. המצודה השלישית, בורדזי (Boúrtzi), אינה אלא אי מבוצר השוכן בכניסה לנמל. שמה של המצודה נגזר מצרפתית, שפתם של הכובשים הפראנקים, שהביאו לפלופונס את טכניקת ייצור אריגי המשי וקראו לאזור כולו מוראה (Moréa), על שם עצי התות שהעלים שלהם הזינו את תולעי המשי. מלאכת ייצור המשי כבר לא קיימת באזור, אבל עצי תות רבים עוד גדלים שם, מזכרת לימים עברו. אווירה ונציאנית את לילותיהם נוהגים המקומיים לבלות במועדונים שמרוכזים ממערב לעיר, לאורך כביש החוף מנאפפליו לקיוס (Kíos). פסטיבל נאפפליו, הכולל מופעי מוזיקה ותיאטרון ותערוכות, מתקיים בחודש יולי ברחבי העיר ובמצודות פלמידי ובורדזי. הכובשים מוונציה, שישבו לאורך חופי הפלופונס עד המאה ה-18, השאירו חותמם על נאפפליו באווירה ובסגנון הבנייה האיטלקי. בארסנל הוונציאני שהותירו אחריהם – מבנה גדול בצד המזרחי של הכיכר ששימש לאחסון נשק – ממוקם כיום המוזיאון הארכיאולוגי של העיר, ובו פסלונים, חרסים וממצאים אחרים מהערים הקדומות השכנות, מיקֶנֶה וטירינס.
עלייה לרחובות הגבוהים יותר עוברת דרך כיכרות מלבניות, בסגנון ונציאני כמובן, וגם דרך כנסיית איוס ספירידון (Agios Spiridon). בחזית הכנסייה, מאחורי לוח שקוף, נותרה צלקת של אחד הכדורים שנורו ב-1831 לעבר ראש הממשלה של המדינה החדשה, והרגו אותו. המתנקשים, שני אחים מחבל מאני, השתייכו לקבוצת פורשים קיצונית. הכנסייה קרובה למוזיאון הפולקלור הפלופונסי הקרוב, וכדאי לבקר בו. הוא נחנך ב-1981 ומציג רקמות מסורתיות נפלאות לצד הסברים מצוינים באנגלית. ליד המוזיאון ישנה חנות המוכרת בובות עור שטוחות לתיאטרון הצלליות – הנקרא קריוזיס – שהיה נפוץ באימפריה העות'מאנית (כיום אפשר למצוא אותו בעיקר באינדונזיה). אל תחמיצו את המוזיאון-חנות הייחודי למחרוזות תפילה (Kombolóï), השוכן באותו אזור. במקומות רבים רואים את המקומיים ממשמשים אותן בידיהם. מנהג מרגיע, הם אומרים. עיר המרפא של העולם העתיק משם נמשיך מזרחה, אל אפידָוורוֹס. כדי להימנע משיירות האוטובוסים עמוסי התיירים מומלץ להגיע לשם אחר הצהריים או מוקדם בבוקר. המקום, אחד המתוירים ביוון, זכה למוניטין שלו בזכות התיאטרון המושלם בן 14 אלף המושבים, שתכנן הפסַל פוליקלֶטוס במאה הרביעית לפני הספירה. מאז הוא עבר שינויים, אך אלה לא פגמו במאומה באקוסטיקה המופלאה שלו. נסו (כמו רבים לפניכם) להפיל מטבע או להצית גפרור באזור הבמה; הקול יישמע גם בשורה האחרונה. אם מבקרים שם בחודשי הפסטיבל (יולי-אוגוסט), כדאי לצפות באחד המופעים, גם אם לא יודעים מילה ביוונית.
התיאטרון היה מרכז הבילויים של אפידוורוס, עיר המרפא הראשית בעולם העתיק. חולים רבים ומלוויהם באו לחפש כאן מזור לתחלואיהם במתחם המקודש לאסקלֶפיוס, אל הרפואה, שסמלו – אשר הפך מאז לסמל אגודות הרופאים בעולם – הוא נחש המתפתל סביב מטה. לאחר שטיהרו עצמם במים, נהגו החולים לטפס לכיוון התולוס (Thólos, מבנה עגול), שחלקי תקרתו המרהיבה מוצגים במוזיאון של האתר. התולוס בנוי במעגלים קונצנטריים, ועל החולים היה לזחול בתוכם פנימה, עד לבור במרכז, שם שכנו נחשים שייחסו להם תכונות ריפוי. בדרך מהתיאטרון אל התולוס אפשר לבקר באכסניה, בגימנסיון ובפלסטרה, שבהם התאמנו אתלטים אשר באו לכאן פעם בארבע שנים לתחרויות ספורט ומוזיקה, בדומה למשחקים באולימפיה. המשחקים הופסקו על ידי הקיסרים בתקופה הביזנטית, שראו בהם עבודת אלילים. כדאי לבקר גם במוזיאון האתר, המציג פן נוסף של הרפואה המקומית: כלי ניתוח מברונזה, מסמכים המתארים שיטות ריפוי ותרופות לעקרוּת, לתולעי מעיים ולכבד, וגם פסלים וחלקי תקרה מגולפים מן התולוס. מכאן אפשר להמשיך לכיוון דרום מזרח, אל טרויזן (Troizen) הקדומה (כיום נקראת טריזינה), שבה נולד תזאוס, האיש שהרג את המינוטאורוס – מפלצת שחציה אדם וחציה פר. מתוך האתר ישנה עלייה של רבע שעה ברגל לעבר "גשר השטן", תצורת סלע הנראית כגשר אבן טבעי מעל פני התהום.
בעקבות האודיסיאה ואכן, מיקנֶה (Mycenae) היא הפנינה של האזור. זרי תהילה נקשרו לשמה בזכות המלך אגממנון, מגיבורי מלחמת טרויה. אבל התהילה לא נעצרה בימים קדומים, והמשיכה גם אל החוקר הגרמני היינריך שלימן, מגלה האתר. שלימן, בעל סיפור חיים ססגוני שכולל חלומות גדולים, נישואים לעלמה יוונייה ואהבה גדולה לשירתו של הומרוס, ניסה ואף הוכיח (גם אם חלקית) כי תיאוריו של הומרוס ב"אודיסיאה" וב"איליאדה" אינם רק סיפור.
שלימן איתר את טרויה בחוף המערבי של תורכיה, ועבר ליוון כדי למצוא את מיקנה, בירתו של אגממנון, שהומרוס אומר עליה: "מיקנה הבנויה לתלפיות, העשירה בזהב". הוא אכן גילה באתר אוצר זהב, שמשקלו 15 קילוגרם, המוצג כיום במקום של כבוד במוזיאון הלאומי באתונה. מלבד הזהב, נתגלו בעיר גם שרידי ארמון, שבאחד מחדריו נרצח אגממנון, סדנאות אומנים, קברים תת קרקעיים ושרידי בנייה קדומים יותר מזמנו של אגממנון, מהמאות ה-16 עד ה-12 לפני הספירה, אז הגיעה לשיאה התרבות המיקנית. בבית הקברות המלכותי נמצאו גם 19 שלדי אדם מהתקופה ההיא, ולאחת ממסכות הזהב שנמצאו שם היו דבוקים שרידים מפניו של המת שעליהן נחבשה.
גם לפני הכניסה לעיר נתגלו קברים מרתקים הבנויים מתחת לפני השטח. לכל אחד מהם מסדרון טִקסי שאורכו עד ארבעים מטר. במפורסם שבהם – "אוצר אטראוס", או בשמו העממי "קבר אגממנון" (שכלל אינו קברו, אלא קבר מתקופה מוקדמת יותר) – ישנו משקוף המורכב מאבן אחת בלבד שמשקלה 118 טונות! כיפתו הקמורה בנויה מ-33 שורות של מעגלי אבנים מלאכת מחשבת, בלי אף טיפת מלט. קשה לדעת אם אחד הקברים הוא קברו האמיתי של אגממנון, מה שלא מפחית כהוא זה מהחוויה. נקודת החיבור ליבשת
מי שעדיין לא שבע מארכיאולוגיה יכול להמשיך ממיקנה לעבר חבל קורינתיה, שם ממתינה קורינתוס (Kórinthos) העתיקה. העיר הקדומה, שנוסדה על ידי מתיישבים מסיציליה ומקורפו, עמדה לצד ספרטה במלחמות הפלופונס, אך בהמשך עברה לצד אתונה. השליח פאולוס שהה בה 18 חודשים וניסה לנצר את תושביה, אבל זכה להצלחה מועטה בלבד, אולי כי קורינתוס היתה עיר הדוניסטית המתמחה בחיי השעה. נשותיה היו מפורסמות ביופיין וגברים רבים ממקומות רחוקים בעולם העתיק רצו בהן כפילגשים: במקדש לאלת האהבה אפרודיטה, למשל, ששכן באתר שבו נמצאת היום מצודת אקרוקורינתוס (Akrokorinthos), היו אלף קדֵשות. תצפית מקורינתוס המודרנית מבהירה למה ביצרו את העיר העתיקה פעמים רבות כל כך: היא יושבת בין הים האגאי לים היוני, בנקודת החיבור של חצי האי ליבשת. העיר החדשה לא התברכה בחן רב, אך כדאי לבקר במוזיאון הפולקלור שלה, ובו תלבושות, רקמות ועוד. מקורינתוס אפשר לנסוע צפון מערבה, לאורך דרך הים, בין כפרי דייגים שהפכו לכפרי נופש עבור מקומיים ואירופאים מן הצפון. לחלופין אפשר לחזור לאתונה, ולעצור לתצפית על תעלת קורינת, המחברת בין מזרח ומערב הים התיכון.
איך מגיעים? ברכב: הגישה לאזור היא בכביש המהיר E94 היוצא מאתונה לקורינתוס. משם ממשיכים לנאפפליו בכביש הפנימי דרך מיקנה וארגוס, או בכביש החוף דרך אפידוורוס. ברכבת ובאוטובוס: מאתונה אפשר להגיע גם ברכבת או באוטובוס (שעה עד קורינתוס ושעתיים עד ארגוס ונאפפליו). מנאפפליו יש אוטובוסים לאתרים רבים המוזכרים בכתבה. בהפלגה: מפיראוס מפליגות ספינות מהירות, הנקראות Flying Dolphins, לחלק מהאתרים. |
נאפפליו, בירתה הראשונה של יוון העצמאית, הפסידה את מעמדה לטובת אתונה. היום, במעין צדק היסטורי, מושכת העיר הציורית - אולי היפה בערי יוון - תיירים רבים וגם אתונאים שבאים לנפוש בה. ביקור בעיר והמלצה לטיול בסביבה פורסם 13.4.11 |
המנזרים התלויים של מטאורה
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 551
[name] => אירופה
[slug] => europe
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 551
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3865
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 545
[name] => דרום יוון
[slug] => %d7%93%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%99%d7%95%d7%95%d7%9f
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 545
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 542
[count] => 45
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 542
[name] => יוון
[slug] => greece
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 542
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 551
[count] => 351
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )