מידע מעשי לדרום יוון

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
ישראלים הנוסעים ליוון אינם זקוקים לאשרת כניסה

שגרירות יוון בישראל
כתובת: רחוב דניאל פריש 3, תל אביב
טלפון:  6094981-03 ,6910924-03

שגרירות ישראל ביוון
כתובת: Marathonodromou Street 1 Paleo Psychico, אתונה
טלפון: 30-210-6722183, 30-210-6719530/1

איך להגיע
מטוסי "אל על" ו"אולימפיק" מגיעים לנמל התעופה באתונה, שממנו אפשר להמשיך לעיר או לנמל פיראוס.

מתי כדאי להגיע
החודשים הנעימים לטיול הם מאי-יוני וספטמבר-אוקטובר, אבל גם הקיץ אינו רע כלל. רצוי להימנע מטיול בין העשרים ביולי לעשרים באוגוסט, אז מציפים היוונים את האתרים והחופים. הים נעים לשחייה בין יוני לאוקטובר. תיירות חורף הולכת ומתפתחת באתרים הרריים, ומחירי הלינה שם נוחים בקיץ דווקא.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
לשכת התיירות הממשלתית היוונית: 
כתובת: רחוב שלום עליכם 5, תל אביב

משרדי לשכת התיירות היוונית הממשלתית באתונה. 
כתובת: Leoforos Amlias 26, Syntagma.
טלפון: 30-210-3310392/716/640
דואר אלקטרוני: info@gnto.gr.

מטבע
אירו

הפרש שעות
אין

תקשורת
הקידומת הבינלאומית של יוון היא 30.
מספרי חירום: משטרה 100, משטרת תיירות 171, מכבי אש 199, עזרה ראשונה 166.

תחבורה
טיסות פנימיות: "אולימפיק" טסה מאתונה לעיר קלמאטה ולאיים זאקינתוס וקיתירה.
מעבורות: מנמל פיראוס בתדירות גבוהה לאיים הארגו-סרוניים, הסמוכים לחופי פלופוניסוס, ופעמיים בשבוע לנמלי מזרח חצי-האי, כמו קיתירה. מעבורות לזאקינתוס יוצאות מנמל קיליני במערב חצי האי, ומנמל פטראס לאיים היוֹניים ולאיטליה.
רכב: כביש מהיר מחבר את אתונה עם קורינתוס ופטראס. ממנו מסתעף כביש במעלה ההרים עד טריפולי וקלמאטה.
אוטובוס: אוטובוסים של חברת KTEL יוצאים מהתחנה המרכזית המיושנת באתונה, ברחוב ליוסיון 260, לערים המרכזיות – קורינתוס, נאפפליו, פאטרס, טריפולי, ספרטי וקלמאטה. חברת הרכבות OSE מפעילה אוטובוסים מתחנת הרכבת פלופוניסוס לערים אחדות.
רכבת: מסילת ברזל צרה, שנבנתה במאה ה-19, מקיפה את כל חצי האי, ומקשרת בין אתונה לקלמאטה בשני מסלולים: דרך נאפפליו והמרכז, ודרך פטראס והמערב. הרכבות בקווים פיראוס-אתונה-קורינתוס-פטראס מהירות ונוחות; שאר הקווים מיושנים ואיטיים.
אתר חברת הרכבות

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל: לפני ששוברים את הצלחת
כמה הבהרות: ממה עשויה המוסקה, מה עושים עם היוגורט, כמה טיפ לתת, ומי באמת המציא את הקפה הקר

כוריאטיקי סלטה, הסלט היווני, מוגש כמעט בכל ארוחה | צילום: יואב לף

ערכה: עינת דהאן

זה לא גורמה, זה לא מעודן, זה פשוט וזה טעים. האוכל היווני מתבסס על מרכיבים ים-תיכוניים שמזכירים את אלה שאפשר למצוא אצלנו: שמן זית, ירקות טריים, גבינות ויוגורט מחלב צאן, בשר כבש, דגים ופירות ים.
לפני שנגיע אל מה אוכלים, נתעכב לרגע על היכן אוכלים. סוגי המסעדות ביוון הם טברנה 
(Taberna, בעיקר אוכל יווני עממי), פסרוטברנה (Psarotaberna, מסעדת דגים), פסיסטריה 
(Pasistaria, בשרים "על האש"), אסטיאטורו (Estiatorio, מהודרת יותר מהטברנה) ואוזרי 
(Ouzeri, שבו תקבלו אוזו, או משקה חריף אחר, עם מזטים קלים בצד).
חוץ מאלה יש גם מסעדות תיירותיות שצצו כמעט בכל מקום ביוון, כפטריות אחרי גשם התיירים שמציף אותה מדי שנה. מי שחשוב לו לספוג את ניחוחות המקום גם דרך האוכל, מוטב שיוותר על שירותיהן של אלה, ויחפש היכן יושבים המקומיים. שם תמצאו תפריט עם מנות מקומיות (תפריט שמופיע בכמה שפות, למשל, הוא רמז לכך שלא ממש מדובר במקום עממי). וטיפ בעניין הטיפים: החשבון אמור לכלול את השירות, אבל נהוג להשאיר קצת מעבר לחשבון.

פותחים שולחן
ישנם הבדלים בין האוכל הפלופונסי שקו החוף לבין זה שבפנים חצי האי. בחופים קל למצוא מסעדות המגישות מאכלי ים (אף שהדגה באזור אינה עשירה). בחופים קל למצוא מסעדות המגישות מאכלי ים (אף שהדגה באזור אינה עשירה במיוחד). בפנים האי (למשל, בחבל ארקדיה) המנות הן כפריות, מבוססות לרוב על בשר ואינן מעודנות. במסעדות השונות תיתקלו במנות הבאות או לפחות בחלקן. סקירה קצרה (וחלקית) על הצַלחת היוונית.

מזטים: המתאבנים של יוון
כוריאטיקי סלטה (Choriátiki Saláta): זהו הסלט שזכה בפינו לשם "סלט יווני", ואין מהיר הכנה ממנו – עגבניות מלפפונים ובצל חתוכים גס, כמה זיתי קלמאטה וגוש של גבינת פטה מעל, בתוספת שמן זית ואורגנו.
דְזַדזיקי (Tzatzíki): ביטוי מובהק להשפעות התורכים, שהביאו לאזור מתאבנים, שיטות בישול וכמובן – יוגורט. המנה מבוססת על יוגורט סמיך עשוי מחלב צאן (הנקרא יאורטי, Yiaourti), שאליו מוסיפים מלפפונים חתוכים דק-דק, לפעמים מגוררים גס, שום כתוש ושמן זית.
דולמַדאקיה (Dolmadákia): עלי גפן קטנים ממולאים באורז ועשבי תיבול, מבושלים בשמן זית, לימון וקורט סוכר, ומוגשים קרים עם יוגורט.

ולמנה העיקרית
סופלאקי (Souvláki): שישליק או שווארמה, עשוי לרוב מבשר כבש.
מוסַקַה (Moussaka): מנה מוכרת גם בישראל: פשטידה של פרוסות חצילים ובשר טחון. ביוון היא מוגשת עם רוטב בשמל.
סטיפאדו (Stifado): צלי בקר עם בצלצלים, רוזמרין וחומץ בן יין (לפעמים מכינים אותו מעגל חלב). בפלופוניסוס מוגשת גם וריאציה ארומטית במיוחד של המנה: צלי ארנבונים עם בצלים, עגבניות ותיבול של עלי דפנה, ערער וציפורן.
דולמאדֶס (Dolmádes): עלי גפן ועלי מנגולד ממולאים באורז ובשר, ומוגשים עם רוטב בשמל או רוטב עגבניות סמיך.
פַּסטיצו (Pastitsio): הכובשים מוונציה, שעברו באזור, הותירו אחריהם את מורשת הפסטה. המנה הזאת, כפי שאפשר לנחש משמה, זוהי פסטה אפויה בבשר טחון וברוטב בשמל, עם הרבה גבינת צאן מלמעלה.

מאכלי ים
תמנונים (Ktapódi): מכל שוכני המעמקים אלה אהובים במיוחד וזוכים לשיטות בישול שונות – כמזטים (למשל, סלט תמנון חמצמץ עם פלפלים אדומים וירוקים) או כמנות עיקריות (תמנון בגריל). הולך טוב עם יין רדזינה.
נוספים: בעיקר על קו החוף אפשר למצוא מסעדות מקומיות המכינות דיונונים (Kalamári) וחסילונים (שרימפס, Gárides), חלזונות וצלופחים, צדפות ודגים. את הדגים אפשר להזמין צלויים בגריל, ואם הם קטנים – כמו ברבוניות (Barboúnia) למשל – גם מטוגנים.

לקינוח: מנות אחרונות
למנה אחרונה מקבלים במסעדות העממיות בקלווה (Baklavá) וקדאיפי (Kadaïfi) – אותם מאפים מתוקים המוכרים גם לישראלים. חוץ מהם נוהגים המקומיים לקנח ביוגורט עם דבש או בפירות טריים.

משהו לשתות
רדזינה (Retsina): יין לבן מתובל בשרף אורנים. או שאוהבים את זה או ששונאים את זה. יש מקומות קטנים שמכינים את המשקה בעצמם, ואז יש הבדל קל בטעם.
אוזו (Ouzo): המשקה החריף המקומי, עם אחוזי אלכוהול מרשימים וניחוח אניס (דומה לערק) שאין לטעות בו. לידו מקבלים כוס מים כדי למהול אותו לפי טעמכם.
קפה יווני (Elinikós Kafés): קפה שחור, מהסוג שבארץ אנו מכנים "קפה תורכי" (המלצה חמה: אל תקראו לו כך ביוון).
פראפה (Frappé): קפה קר ומוקצף. למרות השם הצרפתי, היוונים טוענים לבעלות על ההמצאה.

תודה לבני סיידא וליואב לף על סיועם בהכנת הכתבה.

לינה
פלופוניסוס מציע מגוון מקומות לינה – מחניוני קמפינג ועד למלונות פאר. המחירים כבר אינם זולים כשהיו, אך הם עדיין נמוכים יותר מברוב ארצות אירופה. בשיא העונה המחירים גבוהים יותר, אך גם אז לא צריכה להיות בעיה למצוא מקום לינה: באחדים מהאיים יעוטו עליכם משכירי החדרים כבר בנמל, ובשעת הדחק אפשר להסתייע גם בשירותי לשכת התיירות המקומית או בסניף משטרת התיירות.

בתי מלון
בתי המלון מסווגים לדרגות: E,L,A,B,C,D – מאפס כוכבים (E) עד חמישה (L). רמת השירותים נמוכה בהשוואה לבתי מלון בסיווג דומה באירופה, אבל המצב משתפר. עיירות סקי בהרים, כמו קלאווריטה, משופעות במלונות ופנסיונים. גם בכפרים הרריים נידחים כבר נבנו בתי מלון קטנים. מלונות של הרשת הממשלתית Xenía (שלושה עד חמישה כוכבים) הופרטו לאחרונה ושופרו. מחירי הלינה כוללים בדרך כלל גם ארוחת בוקר – קונטיננטלית ברמות הנמוכות ועשירה ברמות הגבוהות יותר. מידע על בתי המלון אפשר למצוא באתר האינטרנט: www.all-hotels.gr. הזמנות אפשר לבצע באתר: www.dilos.com/hotel/peloponnese_hotels.html.

דירות, וילות וחדרים
מבחר החדרים להשכרה (דומאטיו) גדול, בעיקר בכפרים ובאיים, וגם הם מסווגים לרמות. המחירים נעים בין 25 ל-50 אירו לחדר ללילה, כולל סדינים ומגבות, אך ללא ארוחת בוקר. החדרים סגורים מסוף אוקטובר עד אחרי הפסחא (מרץ-אפריל).
באיים ובאתרי הנופש לאורך חופי פלופוניסוס יש היצע גדול של דירות נופש להשכרה, בגדלים שונים – מסטודיו ועד וילות. ניתן לשכור אותן לימים אחדים, לשבוע, לחודש או אפילו לכל העונה. בחורף הן סגורות בדרך כלל. אפשר להזמין מקום באמצעות האינטרנט או דרך סוכני הנסיעות ביוון.

בתים ופנסיונים מסורתיים
לשכת התיירות היוונית הממשלתית משפצת בטוב טעם בתים מסורתיים בכפרים ובאיים, בדרך כלל במקומות המתוירים פחות, ומשכירה אותם למקומיים ולזרים, לתקופות קצרות או ארוכות. מלבד אלה קיים מגוון גדל והולך של פנסיונים מסורתיים פרטיים, בעיקר בכפרים הרריים כמו קלאווריטה, זרוכלה וסטמניצה. רובם מלאים דווקא בחורף, כאשר האתונאים מגיעים לסופשבוע של אוויר הרים צלול כיין. למידע והזמנות אפשר להיעזר באתר האינטרנט: www.all-hotels.gr.

בקתות אלפיניות
ארגוני מטפסי ההרים ביוון מפעילים בקתות אלפיניות לטובת המטיילים ברגל בשבילים ובפסגות. יש בקתות המאוישות במשך כל עונת הקיץ, ובאחרות ניתן ללון רק בתיאום מראש. אל חלקן מובילים כביש או דרך עפר המאפשרים הגעה ברכב.

אכסניות נוער
בפלופוניסוס יש אכסניות נוער מעטות ביותר (למשל בפטראס ובאולימפיה). המשתייכות לאיגוד האכסניות היווני. דואר אלקטרוני: http://y-hostel@otenet.gr.

קמפינג
אתרי קמפינג יש כאן בשפע. חלקם מציעים גם ביתנים ואוהלים להשכרה, וברבים יש גם מסעדה, מינימרקט ואפילו בריכת שחייה. התשלום בקמפינג הוא בנפרד לאדם, לאוהל ולמכונית. חשוב לזכור כי החוק ביוון אוסר קמפינג "פראי", מחוץ לחניונים הרשמיים.

מידע לנכים
בתי מלון רבים מתאימים את עצמם לאירוח נכים בכסאות גלגלים. 
אתר ובו מידע לנכים

אטרקציות ואתרים מומלצים

עשרת המקומות המומלצים בפלופוניסוס

1. חבל מאני – האזור המבודד שבדרום חצי האי פראי ומרשים. נסיעה בכביש אראופולי-קרדאמילי, מהכבישים היפים ביותר ביוון, תוביל אתכם בין הכפרים הייחודיים לאזור, הבנויים כציבור מגדלי אבן אפורים עתיקים.

2. מיסטראס – שיטוט בין סמטאותיה של העיר הביזנטית הזאת יחזיר אתכם היישר לימי הביניים. יש כאן שפע מנזרים, ארמונות וכנסיות עם ציורי קיר יפים, ומדי שנה – פסטיבל מוזיקה.

3. מיקנה – בירתו של המלך אגממנון מהתקופה המיקנית היא ודאי האתר הארכיאולוגי היפה ביותר בחצי האי. בעיר, המוקפת חומה בעובי שבעה מטרים ובה "שער האריות" המפורסם, התגלו שרידים מרתקים כמו שרידי ארמון, בית הקברות המלכותי, שלדי אדם ועוד.

4. נאפפליו – אחת היפות בערי יוון שוכנת במפרץ טולו, ומשקיפה עליו ועל שאר הערים שלחופו. בעיר הווניציאנית, הבנויה בין שלוש מצודות עתיקות, נותרה עד היום אווירה איטלקית. בערבים אין דבר נעים יותר משיטוט או ישיבה באחד מבתי הקפה שבכיכר המרכזית המלאה אדם.

5. קניון ווראיקוס – מעל לערוץ הנחל בנויה מסילת רכבת מהמאה ה-19, שהנסיעה בה, לאורך גשרים, מנהרות ומפלי מים, היא חוויה יוצאת דופן. הקניון מחבר בין הכפר דיאקופטו לעיירה קלאווריטה, המומלצים כשלעצמם, ואפשר לטייל לאורכו גם ברגל.

6. דימיצאנה – כפר הררי יפהפה, מרוצף אבן, שיד המודרניזציה טרם קלקלה אותו, ובו גם מלון נהדר. הכפר שוכן בפתחו של קניון לוסיוס המרשים ומשקיף עליו, והוא מומלץ כבסיס לטיולים רגליים באזור. כמו בשאר חבל ארקדיה, מילת המפתח כאן היא שלווה.

7. האי אידרה – האי אמנם מתויר למדי, אך אין בו כלי רכב כלל (למעט פרדות וחמורים), ולכן אפשר ליהנות בו מטיולים רגליים שקטים בין חופים, מטעים ומנזרים. העיירה המרכזית אידרה משופעת בבתי קפה, חנויות ווילות עתיקות באדריכלות איטלקית.

8. מערות פירגוס דירו – לחופו של מפרץ ענקי בדרום חצי האי שוכנות מערות הנטיפים היפות ביותר ביוון. סיור מודרך בסירת משוטים ייקח אתכם אל האולמות, המנהרות, הנטיפים והזקיפים שיצר כאן נהר תת קרקעי אשר התחתר בסלע הגיר. 

9. מונמווסיה – עיר הנמל הביזנטית הזאת שוכנת על צוק נישא בחוף המזרחי של הפלופוניסוס, שכביש צר אחד מוביל אליו מעבר לפיסת ים. בבתיה הציוריים של העיר התחתונה התפתחה קהילת אמנים, ומעליה ניצבים שרידי העיר העתיקה, עם כנסיות רבות ומסגד.

10. רכס טאייטוס – אחד הרכסים היפים לטיולים ברגל או ברכב שטח. קטע מ"שביל יוון" עובר בהרים בין יערות ים תיכוניים ואלפיניים, כפרים, מנזרים ומעיינות. קרוב לפסגה ניצבת בקתה אלפינית שהלינה בה היא חוויה בפני עצמה.

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

האיים הקרובים לאתונה: אגינה, פורוס, אידרה וספצס

מסביב לפלופוניסוס נמצאים כמה איים המשלימים את חוויית החופשה. יש בהם כפרי דייגים, חופים חוליים, מטעי פיסטוק, טברנות, מנזרים, יאכטות וחמורים פרדות וחמורים הם אמצעי התחבורה היחידים בתוך אידרה | צילום: יואב לף כתב: ירון אמיתי איך אפשר לדמיין את יוון בלי האיים שלה? אי אפשר וגם לא צריך, כי מול חופי הפלופוניסוס פזורים כמה מהאיים היפים ביותר שלה. האיים הארגו-סרוניים קרובים לנמל פיראוס, שנמצא במרחק לא גדול מהפלופוניסוס. ממנו נעלה על אחת המעבורות התכופות ונתמקם על הסיפון – רצוי עם כיכר לחם, גבינת פטה ובקבוק רדזינה, אותו יין לבן מהול בשרף אורנים שהיוונים אוהבים כל כך. צפירה פה, צפירה שם, ואנו מחוץ לנמל, בדרכנו ליעד הראשון, האי אֶגינה (Égina), שפסגותיו נראות באופק. אגינה: חביבת האמנים אחרי שעה ומשהו נטיל עוגן בחזית הטיילת הססגונית של אגינה, בירת האי. זוהי עיירה נחמדה, חביבה על אמנים ואנשי רוח מאתונה, ונוכחותם מבטיחה פעילות תרבותית בלילות הקיץ: קונצרטים, סרטים וטברנות מתוחכמות. אופניים שכורים הם הדרך הטובה ביותר לגלות את שוק הדגים, את בנייני הציבור מהימים שאגינה היתה הבירה הזמנית של יוון (1828-1826), את העמוד הבודד ששרד ממקדש אפולו שליד הנמל, ואת שרידי בית הכנסת מהמאה השלישית לספירה, מאחורי מלון אוורה (Avrá). אפשר לדווש (או לצעוד) מהעיירה אגינה כשני קילומטרים צפונה, לביתו של הסופר ניקוס קַזַנצאקיס ("זורבּה היווני") בפרבר ליוואדי (Livádi), או להדרים אל כפר הדייגים פרדיקה  (Pérdika). ברכב נוכל להעפיל לתצפית מהר אורוס (Óros, 534 מטר מעל פני הים) שבדרומו של אגינה, או לחצות את האי מזרחה, בין מטעי פיסטוק ווילות מצועצעות, אל מנזר אַיוס נֶקטאריוס (Agios Nektários), שרידי הבירה העתיקה פַּליאוכורה (Paleóchora) ומקדש אַפֵיאה (Aféa) מהמאה השישית לפני הספירה, הצופה אל הים מגבעה גבוהה. אחר כך נגלוש ביערות אורנים אל אתר החוף והמעגן באַייה מַרינה (Agía Marína). קפיצה קטנה ליבשת אחרי שמיצינו את אגינה נמשיך במעבורת דרומה, לעבר חוף הפלופוניסוס. הספינה מלווה מדרונות של סלעי בזלת שחורים ועוגנת בעיירה הרדומה מֶתַנָה (Méthana), בבסיס חצי אי של הרי געש גבוהים. הלוע הקדום נמצא במערבו, ליד כפר קַמֶני כורה (Kaimeni Chora), ומלבדו יש כאן גם כפרונים לרוב, ולקינוח – מעיינות חמים בפליאה לוּטרה (Palea Loutrá). מי שרוצה יכול לצאת ממֶתנה ולהעפיל להרי הפלופוניסוס באחד היפים שבכבישי יוון (לדעתי, לפחות), בנוף מהמם של ים ואיים, צפון מזרחה לעבר אפידוורוס. מי שנשאר במתנה, או חזר אליה אחרי הסיבוב ביבשת, ייקח ממנה מעבורת נוספת וידרים אל האי פורוס (Póros).    האי פורוס. יערות אורנים ומפרצים קסומים | צילום: אייסטוק פורוס: חיי לילה אמיתיים נעבור בלשון הים הצרה שבין היבשת לפורוס, מול יערות אורנים וחופי חול, עד לבירת האי, גם היא קרויה פורוס – גבעה של בתים לבנים, גגות רעפים, מגדל שעון פוטוגני וחיי לילה יווניים אמיתיים. באופניים נוכל להקיף את העיירה, הבנויה על אי נפרד, ולהמשיך אל האי העיקרי, המיוער: אחרי חציית התעלה פונים שמאלה ורוכבים מבית הספר לקציני ים מערבה, בין פנסיונים, טברנות על שפת המים, חורשות אורנים ושיחי בוגנוויליה, אל חופי החול בניאוריו (Neório) וב"מפרץ האהבה" הרומנטי, שם מסתיימים הכביש והיער. כדי לסייר בפנים האי יש צורך ברכב, ובאמצעותו נוסעים אל מנזר זואודוכוֹס פיאי (Zoodóchos Pygí) הענקי מהמאה ה-16, היושב בלב חורשות אורן ודולב, מעל למפרץ קסום במיוחד בחוף המזרחי, ואל שרידי מקדש לאל הים פוסידון במעלה הגבעות המיוערות שבמרכז האי. ליד גלטאס (Galatás) שבחוף היבשת – במרחק 360 מטר בלבד מהאי, שאותם חוצים במעבורת מקומית – משתרעים פרדסי הלימונים של לימונודסוס (Limonódasos), וחמישה קילומטרים מעבר להם – שרידי טרויזן (Troizen).    אידרה. מעגן מושלם, מוקף בתי קפה וחנויות נוצצות ומוצף יאכטות מכל הצבעים והמינים אידרה: אין מכוניות, יש פרדות ושוב אנו על המעבורת, מפליגים דרומה אל האי היפה מכולם, אידרה (Ýdra). הספינה מתקרבת אל גוש הררי ארוך וחשוף, פונה לפתע דרומה ומחליקה אל מעגן מושלם, מוקף בתי קפה וחנויות נוצצות ומוצף יאכטות מכל הצבעים והמינים, שאליו גולשים בחצי גורן בתים לבנים אדומי גגות. באידרה אין כבישים ואין כלי רכב: מלבד סירות-מונית, אמצעי התחבורה היחיד הוא פרדות, המוסיפות לאווירה הקסומה. פליטים נוצרים מאלבניה העות'מאנית שהגיעו לכאן במאה ה-18 הפכו את אידרה למרכז סחר עשיר, ובמלחמת העצמאות של יוון (1827-1821) היו 160 ספינותיו של האי לצי המרד בתורכים. המשבר הכלכלי אחרי המלחמה הבריח רבים מארבעים אלף התושבים אל מחוץ למדינה, והיום מתפרנסים 3,000 תושבי אידרה מתיירות ושירות בצי הסוחר; את מקום הגברים הנעדרים תופסים עובדים זרים – אלבנים, כורדים ומי לא. העיירה אידרה היא אחת היפות ביוון. בתי המידות של העשירים תוכננו במאה ה-18 בידי אדריכלים מאיטליה, ובאחדים מהם תוכלו לבקר: בית קונדוריוטיס, מעל למלון הידרוסה  (Hydroussa) הקלאסי בכיכר המרכזית, הפך למוזיאון מרשים, ובו אפשר להתרשם משחזורו של הבית הקדום וגם מגלריית תמונות של צייר בן האי. מנמל העיירה נמתחת טיילת מרוצפת לאורך החוף – מערבה לכיוון הכפר קַמיניה  (Kam‎ínia, עשר דקות) שבו מעגן וטברנה, ומזרחה למלון ולחוף החלוקים במפרץ מַנדראקי (Mandráki, עשרים דקות). הטיול היפה ביותר הוא מערבה, במעלה הסמטאות התלולות, אל תצפית נהדרת על הנמל, הלאה במורד לקמיניה, וממנו בשביל טוב לאורך החוף לווְליכוֹס (Vlíchos, עשרים דקות נוספות) ובו חוף חלוקים, טברנה, וילות ובוסתנים. השביל עובר תחילה לאורך החוף, אחר כך ממשיך פנימה לתוך האי, אל כפר אפיסקופי (Episkopí), שמעבר לו שוכנים חופים נידחים, בנוף ירוק של זיתים, גפנים ואורנים, עם שקט מחריש אוזניים ממש. מערכת שבילים משרתת באי את מיטיבי הלכת: שעת הליכה תלולה מובילה מהנמל למנזר הגברים פרופיטיס איליאס (Profítis Ilías), למנזר הנשים הסמוך אַייה אפפראקסיה  (Agía Efpraxía) ולפסגת האי (595 מטר מעל פני הים) המפרידה ביניהם. שביל נוסף מגיע, לאחר שלוש שעות הליכה, אל מנזר זורוואס (Zoúrvas) שבקצה המזרחי של האי ועוד.    ספצס. בתים מסוגננים וחופי רחצה קטנים | צילום: ג'ורג'יוס אלכסנדריס ספצס: עצמותיה של גיבורת הצי אידרה מפתה להישאר בה, ואכן ישראלים אחדים כבר קבעו כאן את מקום מגוריהם, אבל אנחנו ממשיכים עם המעבורת אל חוף היבשת בארמיוני (Ermióni) – כפר דייגים לבן על לשון יבשה צרה בין שני מעגנים – וממנו אל האי הבא, ספצס (Spétses). במבט מהים, העיירה ספצס מרשימה פחות מאידרה, אך משתגיעו אליה תגלו כי בתיה מסוגננים לא פחות, וסמטאותיה היפות מרוצפות חלוקים בשלל דגמים. כמו באידרה, גם כאן התגוררו בעלי אוניות שתרמו את ספינותיהם למרד בתורכים, ובתיהם מפארים את העיירה. במוזיאון המקומי, השוכן בווילה של משפחת מקסיס, מוצגות בין השאר עצמותיה של לסקרינה בּוּבּוּלינה, גיבורת הצי במלחמת העצמאות. בובולינה, אשה ססגונית שהתברכה בפרשיות אהבהבים ובשני בעלים עשירים ומתים, תרמה ספינה משלה למלחמה. כביש יחיד מקיף את האי, וממנו מסתעפים בתוך חורשות אורנים שבילים המובילים לחופי רחצה קטנים ועמוסים, כמו אַיי אַנאריירי (Agii Anárgyri). לקינוח תוכלו להעפיל בטוסטוס שכור אל פסגת האי (290 מטר מעל פני הים), בכביש היוצא מהחוף הצפוני. ספצס הוא התחנה האחרונה בקו המעבורות, ומכאן יש מעבורת אל קוסטה ביבשת. אחדות מה"סנפיריות" (flying dolphins, ספינות מהירות) היוצאות מאתונה עוצרות בספצס בדרכן לחופים במזרח הפלופוניסוס. קיתירה וזאקינתוס: פנינים מחוץ למסלול האי קיתירָה (Kíthira), הנראה כגוש הררי מדרום לפלופונס, שייך לאיים היוֹניים, שהיו חלק מהאימפריה הימית של ונציה במשך 400 שנה, נפלו לידי נפוליאון, ועם תבוסתו – עברו לידי האנגלים, ששלטו בהם חמישים שנה מבסיסם באי הצפוני קורפו (Corfoú). למרות ההיסטוריה המשותפת של האיים היוניים, קיתירה הוא עוף מוזר במשפחת האיים היוניים: הוא מזכיר בסגנונו יותר את האי מיקונוס הלבן, ששייך לאיים הקיקלאדיים, מאשר את האי קורפו האלגנטי. הוא גם רחוק מדרכי התיירים – מטיילים מעטים טורחים להגיע לכאן, והמסחור עדיין בחיתוליו. תושבי האי שהיגרו לאוסטרליה חוזרים בקיץ לחופשת מולדת, בטיסה מאתונה או בהפלגה לנמל אייה פלאייה (Agía Pelagía) בצפון. הם מתמקמים בבירה כורה (Chóra), עיירה לבנה וציורית על גב הרכס בדרום, או במעגן קפסאלי (Kapsalí) שלמרגלותיה – מרכז בילוי ונופש עם צמד חופים נאים. מלבד שלווה, האי מציע גם כנסייה במערה בכפר הציורי מילופוטאמוס  (Milopótamos) שבמערב האי, וגשר קשתות אנגלי בליוואדי (Livádi), השוכן מעט צפונה לכורה. ממערב לפלופוניסוס שוכן אי יוֹני אחר, ירוק ויפהפה – זאקינתוס (Zákinthos), "פרח המזרח" של הוונציאנים, ששלטו באזור מתחילת המאה ה-15 ועד המאה ה-18. רעידת אדמה קשה שהתרחשה ב-1953 ופיתוח תיירותי מופרז גרעו מעט מיופיו, אבל זהו עדיין יעד מצוין לסיום הטיול. הבירה, זאקינתוס, היושבת לחופו המזרחי של האי, שוחזרה אחרי רעש האדמה בסגנון סטרילי משהו. היא פרושה לאורך נמל ארוך, שבדרומו כנסייה עם מגדל פעמונים מרובע – כפיל של המגדל המפורסם בוונציה. גם כיכר אַיוס מרקוֹס (סן מרקו) היא הד לבירת האימפריה לשעבר, ובטברנות של הפרבר בּוכאלי (Bocháli), שמצפון לבירה, משמיעות שלישיות זמרים שירים איטלקיים. בג'יפ או בטוסטוס תוכלו ליהנות מחלקו המערבי, ההררי של האי: מכפר מכראדו (Macherádo) שבמרכז האי, דרך הכפר הציורי איוס ניקולאוס (Agios Nikólaos), ועד הכפר מרייס (Mariés) בצפון. רוב המטיילים מתנקזים דווקא לחלק המזרחי, השטוח, בזכות חופי חול זהובים נהדרים, שנפלו קורבן לפיתוח יתר. הפיתוח מוגזם במיוחד במפרץ לַנגַנאס (Langanás), חוף ההטלה של הצב הים החום: הצבונים הרכים, הבוקעים בלילות הקיץ מהביצים, אמורים לזחול אל הים על פי אורו של הירח המלא, אך אורות הדיסקוטקים שעל החוף מטעים אותם, כך שפעמים רבות הם אינם שורדים. הגבלות על שיט במפרץ שיפרו את המצב, אבל עדיף להצפין לאליקס (Alykes), משם מפליגות סירות למערות הכחולות המפורסמות, בקצה הצפוני של האי, שנקראות כך על שום צבע המים הכחול-עמוק שנוצר בשל זווית שבירת קרני השמש.

צפון-מערב / ארקדיה, איליה ואכאיה

בשלושת החבלים ארקדִיָה, אילִיָה ואכאִיָה שורה אווירת חופשה כפרית מהנה – יערות, חופים וטברנות נעימות. לא בכדי הפך השם ארקדיה למושג שהוא משל לחיים כפריים אידיליים

נחל לוסיוס. מומלץ לטייל ברגל | צילום: יואב לף

 כתבה: נחמה שפרן

השילוב המנצח של חורשות ירוקות, קניונים תלולים וים כחול מצד אחד, ושל כפרים מבודדים ואתרים ארכיאולוגיים מצד שני, הופכים את צפון מערב פלופוניסוס לביקור חובה. באזור, על שלושת חבליו – ארקדִיָה (Arcadia), אילִיָה (Ilia) ואכאִיָה (Achaia) – שורה אווירת חופשה תמידית; החופים המצוינים הומים אדם ובתי הקפה והטברנות מלאים עד אפס מקום. לא בכדי הפך השם ארקדיה למושג שהוא משל לחיים כפריים אידיליים.
רשרוש הרוח בחורשות מכניס מיד לאווירה ארקדית. אי אפשר שלא לחשוב על האל פאן שניגן כאן בחליליו, רעה את עדריו וצחקק עם נימפות שמיימיות. החלק ההררי של האזור מבודד, כך שהמלחמות הרבות שידעה יוון פסחו עליו כמעט לחלוטין, למעט הפרק של מאבקי העצמאות מול העות'מאנים במאה ה-19.

ארקדיה: ימי הביניים עוד כאן
הערים הראשיות טריפולי (Tripoli, "שלוש הערים") ומגלופולי (Megalopoli, "העיר הגדולה") אמנם אינן משולשות ולא גדולות, וגם אינן אטרקטיביות כשלעצמן, אך הן יכולות לשמש בסיס טוב לטיולים בארקדיה, בעיקר אם משתמשים בתחבורה ציבורית. את המסלול אפשר להתחיל כ-75 קילומטר צפונה ממגלופולי, ומשם לרדת דרומה בדרכים הרריות יפהפיות המתפתלות ביו הכפרים העתיקים של המחוז. 

המוזיאון הארכיאולוגי בטריפולי
טלפון: 242148-2710- 30

האתר הארכיאולוגי במגלופולי
הכניסה חופשית

הראשון שבהם הוא לנגאדיה (Langadhia), אשר בתיו ממש "נופלים" לנחל הזורם למרגלותיו. 18 קילומטר דרומה ממנו נמצא דימיצאנה (Dimitsana) השליו, שרחובותיו המרוצפים אבן צופים לעמק הנחל לוסיוס (Lousios), ומיקומו בראש הקניון מזמן נופים מרהיבים ביופיים. שני קילומטרים דרומה משם נמצא מוזיאון פתוח מצוין, המוקדש למכשירים הפועלים בכוח המים. אפשר לרדת לפיקניק בשביל המסומן, העובר בגשר מעל הנחל, ולשוב באותה דרך.
מהלך 11 קילומטרים נוספים של נסיעה דרומה בנופים הרריים תביא אותנו לסטֶמניצה 
(Stemnitsa) המרשימה, שגובהה כאלף מטר מעל פני הים. זוהי עיירת נפחים וצורפי זהב, שהיתה מפורסמת במוצריה בכל הבלקן. מוזיאון הפולקלור שלה ראוי ביותר לביקור: ניתן לראות בו דגמים של סדנאות נפחות וצורפות, סלון משוחזר של משפחה כפרית עשירה ואוספים שנתרמו על ידי משפחות מהאזור. בכפר כחצי תריסר כנסיות ימי-בינימיות ונקודות תצפית על הקניונים שמסביב.
נסיעה של עוד 15 קילומטר מובילה לקַריטֶנה (Karitena), עיירה של בתי אבן היורדים מן הגבעה אל נהר האלפיוס (Alfios), בעלת מיקום ובנייה שזיכו אותה בכינוי "טולדו של יוון". האחרונה בסדרה היא אנדריצֶנה (Andhritsena), המרוחקת עוד 28 קילומטר דרומה, לרגלי הר ליקיון. לבתיה מרפסות עץ חינניות, וביחד עם עץ הדולב הענקי שבכיכר המרכזית – האווירה מרנינה.
חזרה של 14 קילומטר באותה הדרך מובילה לאתר הארכיאולוגי יוצא הדופן של מקדש אפולו בוואסס (Vasses, או בשמה המודרני ואסי). המקדש הוא המרשים ביותר, המשומר ביותר וגם הנידח ביותר בין אתרי יוון הקלאסית, אף שכיום הוא עטוף באוהל בד כדי לשמור עליו מכליה. האתר נבנה כנראה על ידי האדריכל של הפרתנון באתונה, והוא שונה ממקדשים אחרים בכך שציר האורך שלו ממוקם, מסיבה לא ידועה, בכיוון צפון-דרום ולא מזרח-מערב, כמקובל. בעבר עמד במקדש זה העמוד הקורינתי הראשון בעולם, אך כיום נותר רק בסיסו. כרכובי המקדש המגולפים, המתארים את קרב הרקולס באמזונות ואת קרב הלפיתים בקנטאורים, נמצאים כיום בבריטיש מיוזיאום בלונדון.

איליה: מקדשים עתיקים ובוטיקים חדשים
ביקור באתר הארכיאולוגי של העיר אולימפיה (Olympia), מולדתם של המשחקים האולימפיים (ראו מסגרת בהמשך), יכול להביא אתכם להתרוממות נפש של ממש. לשם כך דרושות שעות אחדות לשיטוט רגוע בין שרידי העיר העתיקה, ורצוי בעונה שאינה שוקקת תיירים.
המבקר עובר את המקדשים הדוֹריים של זאוס ושל הרה אשתו, ואת בתי האוצר שהוקמו כאן באמצעות תרומתן של ערים יווניות ורומיות רבות, וביניהן גם ערים מצפון אפריקה וסיציליה. מרכז המתחם – הגימנסיון (בית הספר לספורט), הפַלֶסטרה (זירת אימוני ההאיבקות) והאיצטדיון – נשאר במצב טוב, אך ממגרש מרוצי הכרכרות לא נותר דבר.
לעומת זאת, נתגלתה כאן סדנתו של הפסל הקלאסי המפורסם פידיאס, אשר יצר את פסל הזהב של זאוס האולימפי – אחד משבעת פלאי עולם. גם ספלו האישי של פידיאס התגלה בין השרידים, והוא מוצג – לצד פסלים יפים במיוחד וממצאים נוספים – במוזיאון האתר שנמצא מעבר למגרש החניה. 

אתר אולימפיה
טלפון: 22517-26240- 30

מוזיאון אולימפיה
טלפון: 22529-26240- 30
מומלץ לרכוש כרטיס משולב לאתר ולמוזיאון

מאולימפיה אפשר לצאת מערבה, אל פירגוס (Pyrgos), שהיא מרכז סחר בן כעשרים אלף תושבים. שגשוגה בעת המודרנית, מאז עצמאות יוון, הותיר בה שוק מקורה ותיאטרון בשם "אלהמברה" הבנויים בסגנון ניאו-קלאסי. ייחודה גם במספר גדול של צוענים, הנקראים רומה 
(Rroma), שהובאו לפלופוניסוס בימי הביניים על ידי הוונציאנים, בשל יכולתם המופלאה לטפל בסוסים. גם הנפחות היא מהמלאכות המובהקות של הצוענים, וייתכן שמקרבם באו הנפחים וצורפי הזהב שהוזכרו קודם. לאחר מלחמת העולם השנייה סבלה פירגוס רבות, בגלל כמות גדולה של משתפי פעולה עם הנאצים שנותרו בה. הללו נכנעו כשעירם הועלתה באש בעת מלחמת האזרחים שפרצה אז.
במרחק של 13 קילומטר מפירגוס, לכיוון החוף, נמצאת קטאקולו (Katakolo). ספינות המסחר כבר לא עוגנות בנמל הישן, אך "ספינות אהבה" מאיטליה עוגנות כאן כדי שנוסעיהן יבקרו באולימפיה. לכבודם, הפכו המחסנים הישנים שיצאו מכלל שימוש לבוטיקים מפוארים. עשרים דקות הליכה בין עצי אורן וקטלב מובילות אל המגדלור. החופים חוליים אך הים רדוד מדי לשחייה. בערב, לעומת זאת, ובעיקר בסופי שבוע, אפשר ליהנות מחיי לילה יווניים סוערים.
המשך נסיעה צפונה, תוך היצמדות לחוף ככל שניתן, מוביל אל לוטרה קיליניס (Loutra Kyllinis), עיר מרחצאות ובה חמאם תורכי פעיל בן 600 שנה. צפונה מכאן משתרעת רצועת חוף חולית הטובלת ביערות אורנים, מהיפות והמפותחות ביוון. לאורכה שוכן כפר החוף קיליני (Kyllini), שממנו יוצאות המעבורות לאי זאקינתוס (Zakynthos). הכפר שימש את הפראנקים במסחרם עם איטליה, אך כיום נותר ממנו רק מעט. 

אתר משרד התיירות באיליה
אכאיה: מדונה ודון חואן נלחמים בים
לאורך החוף ומעבר ללגונה נמצאת עיר הנמל החשובה פטראס (Patras) – בירתו של חבל אכאיה ונקודת זינוק לאיטליה או לפיראוס. בזמן מלחמת העצמאות של יוון שרפו העות'מאנים את מרבית העיר, ולכן היום בנייניה והתכנון העירוני שלה מודרניים: רחובות שתי וערב שביניהם מחברות כיכרות משובצות בבתי קפה. חיי הלילה כאן תוססים בסופי השבוע, ומגיעים לשיאם בקרנבל המתקיים בפברואר ובפסטיבל המוזיקה הנערך באמפיתיאטרון העתיק ביולי-אוגוסט.
המסורת הנוצרית גורסת כי השליח אנדריי, פטרון העיר, נצלב כאן בשנת 60 לספירה לערך. בתוך העיר המודרנית, ברחוב איו גיאורגיו (Agio Georgiou), משולבים שרידי איצטדיון רומי, והמתעניינים במיוחד יוכלו לבקר גם במוזיאון הארכיאולוגי. 

המוזיאון הארכיאולוגי בפטראס
טלפון: 220829-2610- 30

במרחק תשעה קילומטרים מפטראס נמצא יקב "אכאיה קלאוס", שנוסד בשנת 1854 בידי הגרמני גוסטב קלאוס, ובו ניתן לבקר ולטעום מהתוצרת. היין המפורסם ביותר המבוקבק כאן נקרא על שם הנערה היוונייה שאותה רצה קלאוס לשאת לאישה – דפני השחרחורת (Mavrodhafni).
המשך הנסיעה לאורך החוף הצפוני של הפלופוניסוס תוביל לריו (Rio), שמולה, בצד היבשת, ממוקמת אנדיריו (Andirrio). בין שתי העיירות יש קשר מעבורות רציף. במפרץ פטראס, ממערב, ראשיתו של הגשר המחבר את פלופוניסוס ליבשת.
זהו גם המקום שבו התרחש אחד הקרבות הימיים המפורסמים בהיסטוריה – קרב לֶפַאנְטוֹ: ב-6 באוקטובר 1571 יצא הצי העות'מאני בן 280 הספינות מבסיסו מנאפפקטוס, היא לפאנטו אשר ביבשת, אל מפרץ פטראס. שם חיכו לו 200 הספינות של "הברית הקתולית הקדושה", בפיקודו של דון חואן בן ה-24 (הלא הוא דון ז'ואן המוכר לטוב). המדונה הקדושה עזרה (ציור המוכיח זאת ניתן לראות בכנסיית הביקור בעין כרם), והנוצרים גברו על העות'מאנים באופן מוחץ. הצי הנוצרי חזר הביתה כשעל תורן ספינת הדגל שלו משופדת גולגולתו של המפקד העות'מאני. אחד הלוחמים בקרב זה היה הסופר הספרדי מיגל דה סרוונטס ("דון קישוט"), שאיבד כאן את יד שמאלו ונאלץ, אחרי הרפתקאות רבות, להחליף מקצוע.

צפון-מזרח / נאפפליו, ארגולידה וקורינתיה

נאפפליו, בירתה הראשונה של יוון העצמאית, הפסידה את מעמדה לטובת אתונה. היום, במעין צדק היסטורי, מושכת העיר הציורית – אולי היפה בערי יוון – תיירים רבים וגם אתונאים שבאים לנפוש בה. ממנה כדאי להמשיך לטייל בחבלים ארגולידה וקוריניתיה, השופעים שניהם סיפורי מיתולוגיה

מצודת בורדזי, נאפפליו. האי המבוצר, השוכן בכניסה לנמל העיר, היה מקום מגוריו של מי שנבחר לשמש בתפקיד תליינו של הסולטן | צילום: דובי טל

כתבה: נחמה שפרן

המיתולוגיה והתרבות היוונית קשורות בפלופוניסוס ("האי של פלופס") ואופפות כמעט כל פינה בחצי האי, ובעיקר בפינה הצפון מזרחית שלו: בחבל ארגולידה (Argolida) ובחבל קורינתיה (Korinthia). אם נפשפש בעברה של העיר נאפפליו (Náfplio), למשל, ששוכנת בחבל ארגולידה (או בשמו הקדום: חבל ארגוליס), נגלה עד מהרה כי היא נקראת על שם דמות מיתולוגית: נאפפליוס (בנו של פוסידון אל הים), שלפי הסיפורים ייסד אותה.
נאפפליו, שהוכתרה לבירה הראשונה של יוון העצמאית (גם אם לפרק זמן קצר, בשנים 1834-1829), היא אולי היפה בערי יוון. העיר הציורית בנויה בין שלוש מצודות: העליונה – פָלַמידי (Palamídi) – ממוקמת בגובה 230 מטר, וכמעט 900 מדרגות מטפסות אליה. אפשר לספור אותן תוך כדי עלייה, או להגיע במכונית ולעקוף אותן. הנוף המתגלה מפלמידי מדהים – שילוב של ים כחול ומצוק היורד אליו בתלילות. המצודה הזאת נקראה על שם פלמידס, בנו של מייסדה, הזכור לטוב בזכות המצאותיו: האלפאבית היווני, המגדלור, קוביות משחק ועוד. מצד שני, הוא גם זכור לרע בשל בגידתו ביוונים בזמן מלחמת טרויה, אז הוא נתפס והוצא להורג. 

מצודת פלמידי בנאפפליו
שעות פתיחה: שני-שישי 18:00-8:30, שבת-ראשון 14:30-8:00
הכניסה בתשלום
טלפון: 28036-27520- 30

במרכז המצוק יושבת מצודת אקרונאפפליו (Akronafplio), המוקפת חומה. בית המלון המפואר בעיר, קסניה (Xenía), ממוקם בחלק מהמצודה, ומכאן מתחילות המדרגות המובילות לפלמידי.
המצודה השלישית, בורדזי (Boúrtzi), אינה אלא אי מבוצר השוכן בכניסה לנמל. שמה של המצודה נגזר מצרפתית, שפתם של הכובשים הפראנקים, שהביאו לפלופוניסוס את טכניקת ייצור אריגי המשי וקראו לאזור כולו מוראה (Moréa), על שם עצי התות שהעלים שלהם הזינו את תולעי המשי. מלאכת ייצור המשי כבר לא קיימת באזור, אבל עצי תות רבים עוד גדלים שם, מזכרת לימים עברו.
בתקופה העות'מאנית התגורר באורח קבע במצודת בורדזי האדם שנבחר לשמש בתפקיד תליינו של הסולטן; אחר כך הפך המקום לבית מלון, אך הוא נסגר. מלינה מרקורי, השחקנית הידועה ושרת התרבות של יוון שנפטרה לפני כעשר שנים, סיפרה כי בבית מלון זה מומשו נישואיה הראשונים.

אווירה ונציאנית
בין שלושת מבצריה, בנויה נאפפליו בתוכנית שתי וערב פחות או יותר, כשמוקדי הבילויים הם הטיילת המשופצת, התוחמת אותה לאורך החוף, והרחובות הקצרים של רובע בובולינס (Bouboulinas) הנושק לים. שם עורכים המקומיים של העיר את ה"וולטה" (טיול הערב), וכל היפים והיפות יוצאים כדי לראות ולהיראות. בדרך הם יתיישבו באחד מבתי הקפה, לשתות "קפה קטן" או ללגום פראפה (Frappé) – קפה שחור, קר ומוקצף.
את לילותיהם נוהגים המקומיים לבלות במועדונים שמרוכזים ממערב לעיר, לאורך כביש החוף מנאפפליו לקיוס (Kíos). פסטיבל נאפפליו, הכולל מופעי מוזיקה ותיאטרון ותערוכות, מתקיים בחודש יולי ברחבי העיר ובמצודות פלמידי ובורדזי.
בשעות היום מומלץ לשוטט ברחובות העיר (הקלה להתמצאות), ולהקדיש זמן לכיכר המרכזית – סינדגמה (Sýntagma). מסביבה ניצבים בניינים ניאו-קלאסיים וכן שרידיהם של שלושה מסגדים: אחד הפך למקום מושב הפרלמנט הראשון של יוון המודרנית, אחר הפך לאולם מופעים. השלישי, שלפני הפיכתו למסגד היה כנסייה, שב לייעודו המקורי, אם כי כיום הוא כנסייה קתולית – מחזה נדיר בארץ האורתודוקסית.
הכובשים מוונציה, שישבו לאורך חופי הפלופוניסוס עד המאה ה-18, השאירו חותמם על נאפפליו באווירה ובסגנון הבנייה האיטלקי. בארסנל הוונציאני שהותירו אחריהם – מבנה גדול בצד המזרחי של הכיכר ששימש לאחסון נשק – ממוקם כיום המוזיאון הארכיאולוגי של העיר, ובו פסלונים, חרסים וממצאים אחרים מהערים הקדומות השכנות, מיקֶנֶה וטירינס. 

המוזיאון הארכיאולוגי בנאפפליו
הכניסה בתשלום
כתובת: כיכר סינדגמה
טלפון: 27502-27520- 30

עלייה לרחובות הגבוהים יותר עוברת דרך כיכרות מלבניות, בסגנון ונציאני כמובן, וגם דרך כנסיית איוס ספירידון (Agios Spiridon). בחזית הכנסייה, מאחורי לוח שקוף, נותרה צלקת של אחד הכדורים שנורו ב-1831 לעבר ראש הממשלה של המדינה החדשה, והרגו אותו. המתנקשים, שני אחים מחבל מאני, השתייכו לקבוצת פורשים קיצונית.
הכנסייה קרובה למוזיאון הפולקלור הפלופונסי הקרוב, וכדאי לבקר בו. הוא נחנך ב-1981 ומציג רקמות מסורתיות נפלאות לצד הסברים מצוינים באנגלית. ליד המוזיאון ישנה חנות המוכרת בובות עור שטוחות לתיאטרון הצלליות – הנקרא קריוזיס – שהיה נפוץ באימפריה העות'מאנית (כיום אפשר למצוא אותו בעיקר באינדונזיה). אל תחמיצו את המוזיאון-חנות הייחודי למחרוזות תפילה (Kombolóï), השוכן באותו אזור. במקומות רבים רואים את המקומיים ממשמשים אותן בידיהם. מנהג מרגיע, הם אומרים. 

מוזיאון הפולקלור בנאפפליו
שעות פתיחה: 14:00-9:00, יום שלישי סגור
כתובת: Ypsilantou
טלפון: 28379-27520- 30

עיר המרפא של העולם העתיק
מעבר ליופיה ולאתרים המעניינים שבה, נאפפליו משמשת בסיס נוח לטיולים באזור. נתחיל בכיוון מזרח, שם שוכן אתר העתיקות המרשים אפידָוורוֹס (Epidávros). בדרך אליו כדאי לעצור במנזר אייה מוני (Agía Moní), השוכן כארבעה קילומטרים ממזרח לנאפפליו, והוא דוגמה יפה לאדריכלות דתית ביזנטית. במי המעיין המפכים בו היתה האלה הֶרָה נוהגת לרחוץ מדי שנה כדי לשמר את בתוליה. אפשר לנסות את יעילות המים גם כיום.
משם נמשיך מזרחה, אל אפידָוורוֹס. כדי להימנע משיירות האוטובוסים עמוסי התיירים מומלץ להגיע לשם אחר הצהריים או מוקדם בבוקר. המקום, אחד המתוירים ביוון, זכה למוניטין שלו בזכות התיאטרון המושלם בן 14 אלף המושבים, שתכנן הפסַל פוליקלֶטוס במאה הרביעית לפני הספירה. מאז הוא עבר שינויים, אך אלה לא פגמו במאומה באקוסטיקה המופלאה שלו. נסו (כמו רבים לפניכם) להפיל מטבע או להצית גפרור באזור הבמה; הקול יישמע גם בשורה האחרונה. אם מבקרים שם בחודשי הפסטיבל (יולי-אוגוסט), כדאי לצפות באחד המופעים, גם אם לא יודעים מלה ביוונית.
התיאטרון היה מרכז הבילויים של אפידוורוס, עיר המרפא הראשית בעולם העתיק. חולים רבים ומלוויהם באו לחפש כאן מזור לתחלואיהם במתחם המקודש לאסקלֶפיוס, אל הרפואה, שסמלו – אשר הפך מאז לסמל אגודות הרופאים בעולם – הוא נחש המתפתל סביב מטה. לאחר שטיהרו עצמם במים, נהגו החולים לטפס לכיוון התולוס (Thólos, מבנה עגול), שחלקי תקרתו המרהיבה מוצגים במוזיאון של האתר. התולוס בנוי במעגלים קונצנטריים, ועל החולים היה לזחול בתוכם פנימה, עד לבור במרכז, שם שכנו נחשים שייחסו להם תכונות ריפוי.
בדרך מהתיאטרון אל התולוס אפשר לבקר באכסניה, בגימנסיון ובפלסטרה, שבהם התאמנו אתלטים אשר באו לכאן פעם בארבע שנים לתחרויות ספורט ומוזיקה, בדומה למשחקים באולימפיה. המשחקים הופסקו על ידי הקיסרים בתקופה הביזנטית, שראו בהם עבודת אלילים. כדאי לבקר גם במוזיאון האתר, המציג פן נוסף של הרפואה המקומית: כלי ניתוח מברונזה, מסמכים המתארים שיטות ריפוי ותרופות לעקרוּת, לתולעי מעיים ולכבד, וגם פסלים וחלקי תקרה מגולפים מן התולוס. 

האתר הארכיאולוגי והמוזיאון באפידוורוס
הכניסה בתשלום
טלפון: 22009-27530- 30
פסטיבל אפידוורוס: במסגרת פסטיבל אתונה יועלו מחזות קלאסיים וקונצרטים התיאטרון העתיק (יולי-אוגוסט). כרטיסים אפשר לרכוש בקופת הפסטיבל באתונה

מכאן אפשר להמשיך לכיוון דרום מזרח, אל טרויזן (Troizen) הקדומה (כיום נקראת טריזינה), שבה נולד תזאוס, האיש שהרג את המינוטאורוס – מפלצת שחציה אדם וחציה פר. מתוך האתר ישנה עלייה של רבע שעה ברגל לעבר "גשר השטן", תצורת סלע הנראית כגשר אבן טבעי מעל פני התהום.

בעקבות האודיסיאה
מנאפפליו אפשר לצאת גם צפונה. הדרך תעבור בעיר הקדומה טירינס (Tiryns, היום נקראת טירינתה), שעובי חומותיה מגיע לעשרים מטר, וממנה נמשיך לארגוס (Argos). באתר העתיקות של ארגוס יש שרידי תיאטרון רומי, וטיפוס הנמשך כ-45 דקות מוביל לשרידים נוספים. בעיירה החדשה נמצא מוזיאון ארכיאולוגי נאה מאוד, ובו שרידי פסיפסים רומיים וממצאים מהתרבות המיקנית (שהתפתחה בקרב שבטים יווניים שפלשו לפלופוניסוס ונקראת על שם העיר הקדומה מיקנה). 

אתר טירינס
הכניסה בתשלום
טלפון: 22657-27520- 30

המוזיאון הארכיאולוגי בארגוס
הכניסה בתשלום

ואכן, מיקנֶה (Mycenae) היא הפנינה של האזור. זרי תהילה נקשרו לשמה בזכות המלך אגממנון, מגיבורי מלחמת טרויה. אבל התהילה לא נעצרה בימים קדומים, והמשיכה גם אל החוקר הגרמני היינריך שלימן, מגלה האתר. שלימן, בעל סיפור חיים ססגוני שכולל חלומות גדולים, נישואים לעלמה יוונייה ואהבה גדולה לשירתו של הומרוס, ניסה ואף הוכיח (גם אם חלקית) כי תיאוריו של הומרוס ב"אודיסיאה" וב"איליאדה" אינם רק סיפור.
שלימן איתר את טרויה בחוף המערבי של תורכיה, ועבר ליוון כדי למצוא את מיקנה, בירתו של אגממנון, שהומרוס אומר עליה: "מיקנה הבנויה לתלפיות, העשירה בזהב". הוא אכן גילה באתר אוצר זהב, שמשקלו 15 קילוגרם, המוצג כיום במקום של כבוד במוזיאון הלאומי באתונה.
מלבד הזהב, נתגלו בעיר גם שרידי ארמון, שבאחד מחדריו נרצח אגממנון, סדנאות אומנים, קברים תת קרקעיים ושרידי בנייה קדומים יותר מזמנו של אגממנון, מהמאות ה-16 עד ה-12 לפני הספירה, אז הגיעה לשיאה התרבות המיקנית. בבית הקברות המלכותי נמצאו גם 19 שלדי אדם מהתקופה ההיא, ולאחת ממסכות הזהב שנמצאו שם היו דבוקים שרידים מפניו של המת שעליהן נחבשה.
העיר כולה מוקפת חומה "קיקלופית" – עוביה שבעה מטרים והיא בנויה מאבני ענק המשולבות זו בזו בלי מלט כלל; נראה שרק ענק יכול היה להניף אותן, ואכן המיתולוגיה מספרת על הקיקלופים – ענקים אגדיים בעלי עין אחת במצח, שבנו את החומה. הכניסה לעיר עוברת דרך "שער האריות", הנקרא על שמן של שתי הלביאות המגולפות, שנחשבות ליצירות הפיסול הלא פולחניות העתיקות ביותר באירופה. את גילופי הקירות מתוך האתר אפשר לראות במוזיאון הארכיאולוגי בנאפפליו. 

האתר הארכיאולוגי במיקנה
הכניסה בתשלום

גם לפני הכניסה לעיר נתגלו קברים מרתקים הבנויים מתחת לפני השטח. לכל אחד מהם מסדרון טִקסי שאורכו עד ארבעים מטר. במפורסם שבהם – "אוצר אטראוס", או בשמו העממי "קבר אגממנון" (שכלל אינו קברו, אלא קבר מתקופה מוקדמת יותר) – ישנו משקוף המורכב מאבן אחת בלבד שמשקלה 118 טונות! כיפתו הקמורה בנויה מ-33 שורות של מעגלי אבנים מלאכת מחשבת, בלי אף טיפת מלט. קשה לדעת אם אחד הקברים הוא קברו האמיתי של אגממנון, מה שלא מפחית כהוא זה מהחוויה.

נקודת החיבור ליבשת
מנאפפליו אפשר גם לצאת מערבה לנסיעה לאורך מפרץ טולו (Tólo). הדרך הנפלאה עוברת דרך כפרי דייגים עתירי מלונות וטברנות, שמעליהם פזורות טחנות רוח, ומגיעה אל העיירה לאונידיו (Leonídio). כאן, בכיכר המרכזית והטיפוסית כל כך, בצל עץ ענקי, אפשר לשתות את "הקפה הקטן" הבלתי נמנע. מכאן דרומה ממשיכה הדרך החוצה את הרי פארנון (Parnón) לעבר חבל לאקוניה (Lakonía).
מי שעדיין לא שבע מארכיאולוגיה יכול להמשיך ממיקנה לעבר חבל קורינתיה, שם ממתינה קורינתוס (Kórinthos) העתיקה. העיר הקדומה, שנוסדה על ידי מתיישבים מסיציליה ומקורפו, עמדה לצד ספרטה במלחמות הפלופוניסוס, אך בהמשך עברה לצד אתונה.
השליח פאולוס שהה בה 18 חודשים וניסה לנצר את תושביה, אבל זכה להצלחה מועטה בלבד, אולי כי קורינתוס היתה עיר הדוניסטית המתמחה בחיי השעה. נשותיה היו מפורסמות ביופיין וגברים רבים ממקומות רחוקים בעולם העתיק רצו בהן כפילגשים: במקדש לאלת האהבה אפרודיטה, למשל, ששכן באתר שבו נמצאת היום מצודת אקרוקורינתוס (Akrokorinthos), היו אלף קדֵשות.
תצפית מקורינתוס המודרנית מבהירה למה ביצרו את העיר העתיקה פעמים רבות כל כך: היא יושבת בין הים האגאי לים היוני, בנקודת החיבור של חצי האי ליבשת. העיר החדשה לא התברכה בחן רב, אך כדאי לבקר במוזיאון הפולקלור שלה, ובו תלבושות, רקמות ועוד. 

קורינתוס העתיקה
הכניסה בתשלום
טלפון: 31480-27410- 30

מוזיאון הפולקלור בקורניתוס
הכניסה בתשלום
כתובת: Agiou Nikolaou (ליד הרציף)
טלפון: 31207-27410- 30

מקורינתוס אפשר לנסוע צפון מערבה, לאורך דרך הים, בין כפרי דייגים שהפכו לכפרי נופש עבור מקומיים ואירופאים מן הצפון. לחלופין אפשר לחזור לאתונה, ולעצור לתצפית על תעלת קורינת, המחברת בין מזרח ומערב הים התיכון. 

נחמה שפרן – מטיילת, מרצה ומדריכה בארץ ובחו". בעלת השכלה אקדמית בגיאולוגיה ובתולדות האמנות והאדריכלות, פרסמה וערכה מאמרים וספרים

דרום / מאני, קלמאטה ועוד חופים - עד קצות האצבעות

דרום הפלופוניסוס היה במשך שנים ארוכות ארצם של ספרטנים, בדלנים ושאר קשוחים. טיול בין כרמי הזיתים של קלמאטה, בכפרי המגדלים שבחבל מאני ובחופים המבותרים

העיר מיסטראס, שנבנתה במורדות רכס הטאייטוס, היתה מרכז חיי התרבות והאמנות במשך 300 שנותיה האחרונות של האימפריה הביזנטית | צילום: יואב לף

כתב: ירון אמיתי

דרומה של פלופוניסוס הוא אזור דרמטי ומרתק – ארצם של הספרטנים העתיקים, של ערים ביזנטיות ומצודות ונציאניות, של עמקים נטועי זיתים ושל הרים גבוהים ומיוערים הצונחים אל חופים מרשימים המבותרים במפרצים אינסופיים.
משלוש אצבעות היבשה, האמצעית היא המרשימה ביותר, ובה מתנשא רכס הטאייֶטוס 
(Táygetos) לגובה 2,500 מטר, בין מחוז לקונִיה (Lakonia) במזרח למסינִיה (Messinia) במערב. בעמק של לקוניה מתגוררים צאצאי הפולשים הדורים מלפני 3,000 שנה, שייסדו כאן את ממלכת ספרטה המפורסמת אשר כבשה בשנת 668 את שכנתה מסיניה. על מנת שיוכלו אזרחי ספרטה לשרת בצבא לאורך כל חייהם, הם שעבדו את תושבי המקום המקוריים ואילצו אותם לעבד את אחוזותיהם.

עליזות ספרטנית, תוגה ביזנטית
הספרטנים הבלתי מנוצחים (כמעט)הביסו את אתונה במלחמת הפלופוניסוס (404 לפני הספירה), אך עד מהרה איבדו את הבכורה לעיר תבאי. העיירה החקלאית הנחמדה ספרטי (Spárti) שוכנת היום במקומה של העיר הקדומה, שממנה שרדו רק קטע חומה, תיאטרון בצלע הגבעה, משהו ממקדש לאלת הציד ארטמיס וממצאים קלושים במוזיאון העירוני. הרבה תיירים אין כאן, והאווירה יוונית מאוד, בעיקר בעת ה"וולטה" – טיול הערב ההמוני בכיכר המרכזית הענקית. 

המוזיאון הארכיאולוגי בספרטי
טלפון: 28575-27310- 30 

היעד המועדף באזור הוא מיסטְרַאס (Mystras), עיר ביזנטית מוקפת חומה שנבנתה במאה ה-15 במורדות הטאייטוס והיתה מרכז חיי התרבות והאמנות במשך 300 שנותיה האחרונות של האימפריה הביזנטית המתפוררת. את הסיור במיסטראס כדאי להתחיל בשער העיר העליונה, וממנו להמשיך לארמון הדספוטים. בראש הגבעה שוכנת מצודה פראנקית מרשימה, המשקיפה על מטעי הזיתים שבעמק.
כמה ממנזריה של מיסטראס פעילים גם היום, כמו מנזר הנשים פַנדָנאסה (Pantanása) הצמוד לחומת העיר התחתונה, ופֶריוולֶפטוֹס (Perivléptos), שכנסייתו החצובה בסלע מעוטרת בציורי קיר יפים של ישו, אמו מרים והקדושים. בקתדרלה של מיסטראס, איוס דימיטריוס (Agios Dimitrios) שימו לב לציור הנשר כפול הראשים – סמל האימפריה הביזנטית שנחקק ברצפה בנקודה שבה הוכתר ב-1449 הקיסר הביזנטי האחרון, קונסטנטין פלֶאולוגוס ה-11, שנהרג ארבע שנים אחר כך בעת כיבוש קונסטנטינופול בידי העות'מאנים. כיום נערך במיסטראס, מדי שנה ביום א' הראשון של חודש מאי, פסטיבל הפלאולוגיה, הכולל בין היתר מוזיקה ביזנטית ומיסת רקוויאם לאותו קיסר אחרון. מונית מקומית תחזיר אתכם למכונית, שנשארה בשער העליון. 

האתר הארכיאולוגי במיסטראס
טלפון: 93377-27310- 30

כבסיס לשהייה באזור אפשר להשתמש בעיירה ספרטי או לחלופין בעיירת הנמל גיתיו (Gí‎thio) – גיבוב של בתים לבנים המטפסים במעלה גבעה מיוערת, מעל מעגן דייגים. לאורך הרציף מרוכזים מקומות הלינה, מסעדות הדגים, ובימי שישי גם שוק אזורי שוקק חיים. 

המוזיאון הארכיאולוגי בגיתיו
הכניסה בתשלום
טלפון: 22427-27330- 30

מגיתיו אפשר לצאת לביקור במוֹנֶמְווָסייה (Monemvasía) שב"אצבע" המזרחית, עיר הנמל של מיסטראס השוכנת במורד התלול של צוק סלע בסגנון גיברלטר. בתיה העתיקים של העיר הביזנטית שופצו בשנים האחרונות כדי לאכסן קהילת אמנים מתפתחת, ובמקום נפתחו גלריות, טברנות וחנויות מסוגננות. מדרגות מעפילות בצוק אל חורבותיה של עיר עליונה מהתקופה הביזנטית, ומפסגת הצוק צופה אל הים כנסיית אַייָה סוֹפִיָה (Agia Sophia) מהמאה ה-13.

המורדים והזיתים
גיתיו היא גם השער לביקור בחבל מאני (Mani) המבודד שמעבר להרי הטאייטוס, שבו מצאו מקלט במרוצת הדורות פליטים שונים ומשונים – צאצאי הספרטנים, אצילים ביזנטים, וב-1295 – פראנקים מהעיר ניקלי (טריפולי של ימינו), שנכבשה אז בידי הביזנטים. יוצאי ניקלי פיתחו חברה פיאודלית, שבה נלחמו חמולות זו בזו על שטחי אדמה והשפעה. בשל הפחד מפני נקמות דם התבצרו הלוחמים במגדלים משפחתיים, שצמחו לגובה ארבע וחמש קומות, והיום הכפרים הם ריכוז צפוף של מגדלים מרובעים, מוזרים למראה.
המאני מחולק לשניים: החלק הפנימי, צחיח וקודר, מדרום לכביש בין גיתיו לבירת החבל – כפר המגדלים האפור אַרֶאופולי (Areópoli); והחלק החיצוני, הירוק והידידותי יותר, מצפון.
את הסיור כדאי להתחיל במאני הפנימי, במערות הנטיפים פירגוס דירוּ (Pyrgos Diroú) השוכנות לחופו של מפרץ ענקי. אלה הן ללא ספק היפות במערות יוון, עם נהר תת קרקעי עמוק שחתר בסלעי הגיר ויצר אולמות, מנהרות, נטיפים וזקיפים; הסיור, בסירת משוטים וברגל, נמשך קרוב לשעה. 

מערות פירגוס דירו
הכניסה בתשלום

בהמשך דרומה, הכביש חולף בין גדרות אבן, משוכות צבר והרים חשופים, בכיוון קיטה (Koíta), הכפר הראשון של פליטי ניקלי, שבו התחוללה ב-1870 מלחמת החמולות האחרונה. ממדרגות הכנסייה נצפים כפרי מגדלים רבים הפזורים לאורך הכביש ליֶרוֹלימֶנַאס (Geroliménas), כפר דייגים בקצה "פיורד" מצוקי. דרומה מכאן נמצא כפר הרפאים המהמם ואתיה (Váthia), שרבים ממגדליו שוחזרו אך רובם אינם מאוכלסים כלל. הכביש מסתיים בין מפרצים עמוקים, המבתרים את ה"אצבע" ממזרח וממערב: הגישה לקצה היבשת בכף טנארו (Ténaro) היא ברגל בלבד. החזרה אפשרית גם בכביש הצדדי היוצא מאליקה (Álika) אל מעבר לקו הרכס, לכפר החוף קוטרונאס (Kótronas), ומשם, בנוף ירוק יחסית, לאראופולי.
במדרונות המאני החיצוני, בין פסגות אדירות במזרח לאינסוף מפרצים במערב, מתפתל אחד היפים בכבישי יוון בפרט באירופה בכלל – זה המחבר בין אראופולי לקרדאמילי (Kardamy‎li). אם הגעתם לכאן בשעת צהריים, אל תוותרו על מסעדת "או טאקיס" (O Tákis) בלימני (Liméni), כפר-מעגן אדום גגות בחוף המפרץ הענקי מצפון לאראופולי. המסעדה, השוכנת על החוף ממש, על רחבת בטון בין הסלעים, מגישה דגים טריים ביותר – לפעמים בעל הבית משליך אל הים חכה מבין השולחנות… אחרי הארוחה כדאי לערוך תצפית מרחבת הכנסייה של הכפר הגדול איטילו (Oítilo) שבמעלה הכביש. 

מסעדת "או טאקיס" בלימני
טלפון: 51327-27330- 30

לפניכם עוד שעה של נסיעה בכביש היפהפה, בין הים להרים, עד קרדאמילי, עיירה עם שפע בתי מגדלים, מקומות לינה, טברנות, מעגן ציורי וחוף חלוקים ארוך. זהו מקום אידיאלי למנוחה, להתרעננות ולטיולים ברגל בהרי הטאייטוס, שפסגתם מתנשאת ממעל.
קַלַמאטָה (Kalamáta), בירת הזיתים של יוון, שוכנת בלב ים של עצי זית בראש המפרץ שבין המאני ל"אצבע המערבית". העיר התעשייתית נפגעה פעמים אחדות ברעידות אדמה, בפעם האחרונה ב-1986. המרכז התוסס מרוחק קילומטרים אחדים מהנמל ומחוף הים, וחיי הלילה שבו מקומיים ויווניים מאוד (כדי להתעדכן לגביהם, כדאי להיעזר בבתי המלון המקומיים, השוכנים במרכז עצמו). מלבד מצודה פראנקית מהמאה ה-13 ורובע עתיק קטן, יש כאן מוזיאון ארכיאולוגי, בווילה של משפחת הסוחרים בנאקי, שעשתה את הונה בעסקי כותנה במצרים, ומוזיאון רכבת קטן בתחנה החביבה שבסוף קו הרכבת מאתונה. 

מוזיאון בנאקיון לארכיאולוגיה בקלמאטה
הכניסה בתשלום
טלפון: 26209-27210- 30

מוזיאון הרכבת בקלמאטה
הכניסה בתשלום

העיניים של המדינה
קלמאטה היא צומת דרכים: צפונה למגלופולי (Megalópoli) ואתונה, ומזרחה לספרטי, בכביש הררי נהדר, המטפס בקניון מרשים אל הכפרון ארטמיסייה (Artemisía), בין מעיינות, עצי דולב וטברנה לחניה. משם ממשיך הכביש אל מעבר הרים בגובה 1,250 מטר, בנוף שווייצרי של פסגות אדירות, קניונים פרועים, יערות אשוחים, כפרים אלפיניים ואוויר פסגות.
הכביש מערבה מוביל בנוף גבעות אל מֶסינִי (Mesíni), בירת החבל שהיתה מושבה ספרטנית במשך 700 שנים. חומותיה המרשימות של הבירה העתיקה נחשפו באיתומי (Ithómi) ההררית, כעשרים קילומטר צפונה מכאן, ובעיירה הסמוכה מַווֶרוֹמאטי (Mavromati) ישנו מוזיאון של מוצגים ארכיאולוגיים מהאזור. 

מסיני
הכניסה בתשלום 

המוזיאון הארכיאולוגי במוורומאטי
טלפון: 51201-27240- 30

הכביש מסתיים בעיירה המרווחת פּילוֹס (P‎ylos) שלחוף המפרץ הסגור נַוורינו (Navárino). במלחמת הפלופוניסוס כבשו האתונאים את האי שממול, שבו את מגיניו וניפצו את האגדה על החייל הספרטני המעדיף מוות על שבי. ב-1827 התחולל באותו מקום ממש קרב ימי אדיר, בין מאתיים ספינות הצי העות'מאני במפרץ לבין ציי אנגליה, צרפת ורוסיה, שצרו עליו. 55 ספינות עות'מאניות הוטבעו (ואף לא ספינה אחת של המעצמות), והעות'מאנים המובסים נאלצו להעניק עצמאות ליוון.
מוזיאון אנדופוליון לארכיאולוגיה בפילוס
הכניסה בתשלום

15 קילומטר מצפון לפילוס צופה מהגבעות ארמון נֶסטוֹר אל הים. באולם המרכזי של המבנה המיקני נחשפו אח עגולה במרכז, וכס מלכות (ככל הנראה), שהיה מכוסה בציורים, בצמוד לקיר. באחד החדרים נמצאו מאות לוחות חרס, כתובים בכתב הלינארי B – כתב קווי מסביבות אלף לפני הספירה, שאותו זיהו החוקרים ככתב יווני. לוחות דומים נמצאו בקנוסוס שבכרתים – עדות משכנעת לקשר בין התרבות המינואית (בכרתים) והמיקנית (בפלופוניסוס). הלוחות מוצגים במוזיאון הלאומי באתונה. 

ארמון נסטור
טלפון: 31358-27630- 30

ה"אצבע" המערבית היתה במשך מאות שנים חלק מהאימפריה הוונציאנית, והמצודות שבה כונו בחיבה "העיניים של ונציה". העין האחת, מצודת מֶתוֹני (Methóni), מרוחקת 11 קילומטר דרומה מפילוס. בנמל החשוב ביותר על נתיב המסחר למזרח התגוררו בתקופה הצלבנית שלושים אלף איש (כולל סוחרים ובנקאים יהודים לא מעטים) בחצי אי מבוצר. היום לוחכים גלי הים את החומות העבות, אך פנים המצודה שמם. בקצה הרחוק מוביל גשר אבן אל מגדל מתומן.
הכביש חוצה את ה"אצבע" מזרחה אל המפרץ הרוגע של פיניקוּדָס (Foinikoúdas) – אתר נופש עם חוף חולי מצוין, וממשיך בדרכו אל ה"עין" השנייה – המצודה הוונציאנית בקוֹרוֹני (Koróni), שממנה גולשות סמטאות לנמל קטן ועתיר טברנות. מעבר למפרץ נשקפים הרי הטאייטוס בכל הדרם. קלמאטה, הכביש המהיר לאתונה והעולם הלחוץ רחוקים מכאן רק שעת נסיעה אחת. 

מצודת קורוני
פתוח: הכניסה חופשית, אך יש לתאם מראש עם השומרים

ברגל / טרק (לא) ספרטני

לא חייבים להיות מיטיבי לכת בשביל לטייל ברגל בפלופוניסוס. אפשר להמשיך לצעוד כאן בשבילים שבהם צעדו צבאות ספרטה ואתונה לפני 3,000 שנה, בדרך לראות את יופיו של הטבע ולעיתים אף לנוח בבקתות נעימות

כנסייה בחבל ארקדיה. בשל הטופוגרפיה הקשה באזור התיישבו כאן לאורך השנים מתבודדים למיניהם – נזירים, שודדים ומורדים | צילום: יואב לף

כתב: ירון אמיתי

בשביל טרק ראוי לשמו אין צורך להרחיק עד ניו זילנד או הרי ההימלאיה. במרחק שעתיים טיסה מאיתנו, באקלים ים תיכוני נהדר, עומדים לרשות המטייל האנרגטי, המשפחה חובבת ההליכה וסתם מיטיבי לכת מאות קילומטרים של שבילים מסומנים בין חופים, יערות, פסגות וכפרים ציוריים. הכוונה, כמובן, ליוון. הכל אפשרי כאן – מטיול של כמה שעות עם הילדים והכלב ועד מסע מפרך של ממש.
שבילים שבהם צעדו צבאות ספרטה ואתונה לפני 3,000 שנה שופצו בעזרת תקציבים נדיבים של האיחוד האירופי, מפות חדשות הודפסו ושמורות טבע הוכרזו. גולת הכותרת היא הכשרתו של "שביל יוון", המכונה E4 – חלק ממערכת שבילים כלל-אירופית חדשה. השביל, המתפתל מגבול אלבניה בצפון ועד כרתים בדרום, מסומן כולו בשלטי מתכת מעוינים צהובים, עובר ליד אתרי טבע והיסטוריה מעניינים, ולאורכו בנויות במקומות אחדים בקתות אלפיניות ציוריות. במקומות רבים עובר השביל בכפרים, שבהם אפשר להצטייד במזון ואף ללון בבתי הארחה משופצים או בחדרים שכורים.
הפלופוניסוס הוא יעד מושלם לטיולים ב"שביל יוון" ובשלוחותיו. קטעי ההליכה היפים ביותר הם בהרים שלאורך מפרץ קורינתוס, בהרי ארקדיה במרכז חצי האי וברכס הטאייטוס הגבוה ב"אצבע" האמצעית.

קניון ווראקיוס: ברכבת וברגל
בסוף המאה ה-19 הניחו מהנדסים איטלקים מסילת ברזל לאורך הפלג ההררי בקניון ווראיקוֹס 
(Vouráikos), המחבר בין העיירה קלאווריטה (Kalávrita) שבמרומי ההרים לכפר דיאקופטו 
(Diakoftó) שבשפך הערוץ לים. רכבת זעירה יוצאת כמה פעמים ביום מדיאקופטו לשעה ומשהו של נסיעה במנהרות, על גבי גשרים ומסילות מצוידות בשיני מתכת, בין עצי דולב ומפלי מים, אל הכפר זכלורו (Zachloroú) והלאה לקלאווריטה עצמה. למרבה הצער, הרכבות הזעירות בקו החלידו משהו בשנים האחרונות, תדירותן ירדה פלאים והן גדושות בעונה עד אפס מקום (מומלץ לרכוש כרטיסים מראש באתונה).
המסלול היפה ביותר, שמתאים לכל המשפחה, ישלב נסיעה ברכבת ההרים עם הליכה ברגל בקטע "שביל יוון" המלווה את המסילה. כפתיחה, אפשר להגיע בערב לדיאקופטו, להתמקם באחד משני בתי המלון החביבים שבכפר, לטייל לעת ערב בין פרדסי הלימונים ולסיים בלגימת קפה במעגן הציורי שלחוף הים. למחרת בבוקר יוצאים ברכבת אל זכלורו. אחרי טיול בכפר וארוחה באחת המסעדות שעל שפת הפלג, ממשיכים ברגל בשביל שלאורך פסי הרכבת, אל הגשרים, המנהרות ומפלי המים, עד שמגיעים כעבור כארבע שעות אל דיאקופטו.
לחלופין אפשר להתחיל את הטיול במנזר מגה ספיליון (Méga Spileón), כ-24 קילומטר מדיאקופטו לצד הכביש המעפיל לקלאווריטה. המנזר, הדבוק לצלע ההר, נבנה בשנות השלושים אחרי שהמבנה הישן נהרס בהתפוצצות חבית ישנה של אבק שריפה, אך הוא עדיין ראוי לביקור. הירידה בשביל לזכלורו תארך כשעה, בנוף הררי מרשים ביותר. מכאן אפשר להמשיך ברכבת או ברגל, ולסיים בקלאווריטה – עיירת סקי חביבה, עם שפע בתי מלון בסגנון שווייצרי, אוויר הרים צלול ושוק צועני חודשי.

קניון לוסיוס: ואדי קלט משופר
קניון לוסיוס (Loúsios), בלב הרי ארקדיה הנידחים, הוא מעין "ואדי קלט" משופר בסגנון יוון, עם הרים תלולים, צמחייה סבוכה ומנזרים ציוריים לאורך קילומטרים אחדים של פלג שוצף. הטופוגרפיה הקשה הביאה לכך שבאזור התיישבו בעיקר מתבודדים שונים ומשונים מכל התקופות – נזירים ביזנטים, שודדי דרכים ומורדים בשלטון התורכי. הכפרים הציוריים במדרונות שמעל לקניון, ובייחוד דימיצאנה היפה, הם בסיסים אפשריים לטיול.
שביל מסומן יורד לערוץ הקניון מפַלֶיאוֹכוֹרי (Paleochóri), כחמישה קילומטרים מדרום לדימיצאנה, ומטפס אל מנזר פילוסופו (Filosófou) בעברו השני. במבנה האבן הזה מהמאה ה-17, בגובה מאות מטרים מעל לאפיק, מתגורר בגפו נזיר אחד. השביל ממשיך למנזר איוס יואניס 
(Agios Ioannis, יוחנן הקדוש) מהמאה ה-12, הצמוד למצוק בעברו השני של הערוץ, וחוזר ויורד לנחל בין כנסיות ביזנטיות נוספות.
בגורטיס (Górtys) הקניון נפתח לשרידי מקדש לאל הרפואה אסקלפיוס, מהמאה הרביעית לפני הספירה, ומסתיים לבסוף בגשר קשת תורכי מאבן, המתוח מעל לאפיק הנחל. תחנת המוניות בדימיצאנה תהיה שימושית להקפצות אל ראשית המסלול או לאיסוף בסיומו, בכביש האספלט החדש מגורטיס לאליניקו (Ellinikó). המסלול אינו קשה ביותר, אורכו שלוש עד חמש שעות והוא מתאים לכל.

הרי טאייטוס: בעקבות הספרטנים
רכס הטאייֶטוֹס, בין עמק ספרטה במזרח וחבל המאני המרתק במערב, הוא אחד היפים ביוון לטיולים ברגל. הצמחייה במורדות ההרים משתנה עם הגובה – מעצי זית, חרוב, אלון וערמון, ועד ליערות אשוח ואורן שחור, שביניהם פזורים כפרים נידחים, חוות חקלאיות ובקתות רועים. "שביל יוון" מלווה את ההרים בקטע היפה ביותר שלהם: מהבירה הביזנטית העתיקה מיסטראס ועד נמל גיתיו בדרום – טרק נהדר של יומיים-שלושה. שבילים צדדיים מעפילים בהרים אל פסגותיהם ממזרח וממערב. מטפסי הרים טוענים ששיא ההנאה מהפסגות הוא דווקא בחורף, כאשר הן מכוסות שלג עמוק.
הקטע הראשון במסלול (כשלוש שעות הליכה) מטפס ממיסטראס אל מנזר פַנֶרוֹמֶני 
(Faneromení), וממנו מעפיל בדרך מפותלת, במצוק אנכי כמעט, אל הכפר ההררי אַנַווריטי 
(Anavrití). קומץ קשישים מאייש היום את בתי הקפה בכפר, שבו גם מלון קטן. אגב, המקומיים טוענים בעקשנות שאבותיהם הקדומים היו עִברים, ומכאן השם "אנווריטי".
השביל ממשיך ומטפס במשך כשעתיים לאורך המדרון, אל תחנת היערנים לקומטה (Lakomatá), ועוד שלוש שעות אל מעין ובקתה אלפינית מקסימה בווָרווָרַה (Varvára, 1,500 מטר מעל פני הים). זהו מבנה אבן רומנטי בקרחת היער, ובו דרגשי לינה ל-24 איש, שמיכות, מטבח מצויד, תאורה ומים זורמים. את הלינה בבקתה יש לתאם מראש עם אגודת מטפסי ההרים בספרטי, שתשמח להקפיץ לבקתה גם מזון לפי דרישתכם. הלינה כאן היא חוויה בפני עצמה, בייחוד כאשר הירח מאיר את ים הזיתים של עמק ספרטה.
"שביל יוון" ממשיך מכאן דרומה, ביערות שאלפי פטריות צצות בהם אחרי כל גשם, ויורד לחווה חקלאית בין עצי אגוז. לבסוף הוא מטפס בתלילות ביער של אורן שחור אל מעבר הרים, וגולש מעברו האחר, אחרי יותר משלוש שעות הליכה, אל מעין וכנסייה באיוס דימיטריוס (Ágios Dimítrios). מכאן הוא נמשך הלאה בכיוון גיתיו, מרחק יום הליכה שלם.

בעקבות הנביא אליהו
אם אתם מטיילים בקבוצה ולא מתחשק לכם להתאמץ, תוכלו לעשות את המשך הדרך בגרר רתום לטרקטור, שאותו אפשר להזמין באמצעות איגוד מטפסי ההרים בספרטי. נסיעה כזו, עד לקצה הכביש הסלול במנזר פנאייה יאטריסה (Panagía Giátrissa), תארך כשעה וחצי, תעבור ביערות אשוח עבותים במיוחד, ותוביל ל"סכין" הרכס שמשני צדדיו עמקים אדירים. במנזר כדאי שיחכה לכם רכב איסוף (אפשר להזמין מונית מגיתיו), שייקח אתכם הלאה לחניית צהריים מאוחרת בכפר קסטניה (Kastaniá), וממנו, בגאיות נטועי זיתים בכמויות דמיוניות ממש, אל מעגן הסירות השליו בגיתיו שלחוף הים.
רוב המטיילים מוותרים על הטרק ב"שביל יוון" ומתמקדים בפסגת הרכס, פרופיטיס איליאס 
(Profitis Ilias, 2,407 מטר). אפשר לצאת ברכב או במונית מספרטי, ולהעפיל בכביש הצר היוצא מאנויה (Anógia) המישורית ומסתיים בקרִיוֹנֶרי (Krióneri). מקצה הכביש מטפס שביל הליכה מסומן אל הבקתה האלפינית בווָרווָרַה (כשעתיים), שאליה מגיעה, למרבה הצער, גם דרך עפר חדשה העבירה לרכב פרטי.
מהבקתה מטפס שביל מסומן במדרון החשוף אל קו הרכס – כשעתיים של הליכה מאומצת. פנייה דרומה מובילה, לאורך קו פרשת המים במעלה פירמידת סלע אדירה, אל הפסגה, שבה כנסייה קטנה ובור מים (יבש בקיץ). מדי שנה ב-20 ביולי חוגגים כאן מאות מאמינים מכפרי הסביבה פולחן שמש ספרטני עתיק: נוצרים קדומים זיהו את האל הֶליוֹס, נהג מרכבת השמש, עם איליאס, הוא הנביא אליהו, שעלה השמיימה בסערה, ומכאן שם הפסגה – פרופיטיס איליאס. מהפסגה אפשר לחזור לבקתה (כשעתיים), או להמשיך דרומה על קו פרשת המים ולרדת ביער סבוך לאַיוֹס דימיטריוס (שלוש שעות).
אם ויתרם על טיול הטרקטורים מאיוס דימיטריוס, תוכלו להמשיך בערוץ מערבה, בשביל בנוי עתיק, אל קניון וירוס (Víros). לאורכו הולכים עוד כחמש שעות, בין כפרים חרבים ומדרגות חקלאיות נטושות, עד לכפר הנידח אֶקסוֹכוֹריוֹ (Exochório), שעל כתף גבוהה מעל לים הבוהק. ההמשך מכאן יהיה ברגל (שעה וחצי), באוטובוס (אחר הצהריים) או במונית לכפר החוף קַרדאמילי שבחבל מאני, ובו שפע מקומות לינה, מסעדות ושאר פינוקים – סיום נפלא לטיול הרגלי בהרים.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

4X4 / מרכבות אלים מדוגמות

כשבוחרים מסלול לרכב שטח, כדאי שיהיה מגוון ויכלול נוף משתנה, ארכיאולוגיה, מסלולי הליכה, כפרים אותנטיים וטברנות שמנעימות את הדרך בארוחה קלה. שתי המלצות למסלולי שטח בדיוק כאלה

פסגות הטאייטוס מתנשאות לגובה של יותר מאלפיים מטר | צילום: דובי טל

נופים הררים מול חופים וים כחול, שטחים לא מיושבים ואתרים מעניינים, אזורים מיוערים וכפרים קטנטנים: הפלופוניסוס שופע מסלולים נפלאים העוברים בנופים מגוונים ומתאימים לכל מי שאוהב הגה, במיוחד כזה שנמצא ברכב 4X4.
"כשבוחרים מסלול לרכב 4X4", אומר יזהר גמליאלי מחברת "גאיה" העוסקת במסלולי שטח, "כדאי שהוא יכלול נוף מגוון, וזה מצוין אם יש בדרך גם תוכן מעבר לטבע – כמו ארכיאולוגיה, מסלולי הליכה קצרים, כפרים אותנטיים וטברנות שמנעימות את הדרך בארוחה קלה". חשוב לא לשכוח, הוא מוסיף, שהדרך תצדיק את העובדה ששכרנו רכב שטח… להלן שתי המלצות של יזהר למסלולי 4X4 בפלופוניסוס.

מסלול 1: מספרטי לגיתיו
הנוסעים על הכביש הראשי שבין העיירה ספרטי (Spárti) אל עיר הנמל גיתיו (Gí‎thio) זוכים לליווי מפואר לאורך הדרך, בדמותו של רכס טאייטוס (Táygetos) הרם. מי שלא מסתפק רק בליווי – מוזמן לעזוב את הדרך הראשית ולצאת למסלול ברכב שטח שמטפס אל קו הרכס, מגיע לפסגה ויורד חזרה לכביש.
נקודת ההתחלה של המסלול היא ספרטי, עיירה חקלאית השוכנת במקום שבו ישבה בימי קדם ספרטה, שחייליה מעולם לא הפנו את גבם לאויב. מספרטי נוסעים בכביש עד לכפר אנויה (Anógeia), שם מתחיל מסלול השטח. מהכפר יוצא שביל המטפס ממרגלות רכס הטאייטוס לעבר פסגותיו, עובר בכפר סוטירה (Sotira) ואחריו בכפר סוכו (Sochou). הדרך מתפתלת דרומה, עד לבקתה אלפינית ששוכנת קרוב לפסגת פרופיטיס איליאס (Profítis Ilías), המתנשאת לגובה 2,404 מטר מעל פני הים. בבקתה אפשר לעצור לפיקניק ולמנוחה קלה. זה מקום נהדר גם לחלץ עצמות ולצאת לטיול רגלי נהדר – טיפוס עד לראש ההר, משם נראים מפרץ לקוניאקוס ומפרץ מסיניאקוס (כשעתיים הליכה לכל כיוון).
מהבקתה יורדים למרגלות הרכס, בשטח שהוא אזור המעבר בין אשוחים למדבר אלפיני. הדרך מזמנת לנו נוף הררי עם מעיינות רבים, שעצי דולב גדולים ויפים צומחים בקרבתם. היא מתפתלת מזרחה ודרום מזרחה דרך הכפר קומוצה 
(Koumousta) עד שמגיעה לכפר קסירוקמבי (Xirokambi). מהכפר יוצא כביש אל גיתיו, שם אפשר לנוח על חופו של מפרץ לקוניקוס.
משך הטיול: חצי יום עד יום.
אופי הדרך: נוף משולב של פסגות הרים וחוף ים.
קושי טכני: קל. 

מסלול 2: מאֵייו אל אגם סטימפליה
באזור שבו נשפך נהר ווראיקוס (Vouráïkos) אל המפרץ הקורינתי נתחיל אנחנו את מסלולנו. נקודת היציאה שלנו היא כפר קטן בשם ממוסיה (Mamousia). כדי להגיע אליו מאֵגיו (Égio), היישוב הגדול באזור, יוצאים בנסיעה בכביש היורד מן העיר דרום מזרחה לאורך החוף. ממנו פונים ימינה (דרומה) אל עבר ממוסיה.
מכפר ממוסיה נוסעים דרומה, מטפסים על מדרונותיו של רכס ארואניה (Aroania) ויורדים לכפר זכלורו (Zachloroú). כדאי לטייל בכפר הנעים (ואפשר לשלב ארוחה קלה), לצאת ממנו לטיול רגלי בנהר ווראיקוס העובר בתוך הקניון הגדול הקרוי על שמו, או לטפס מהכפר אל מנזר מגה ספילאו ("המערה הגדולה").
מהכפר יוצאים ברכב לעיירה קלאווריטה (Kalávrita), בדרך שחוצה את הנהר ואת מסילת הרכבת (שמגיעה אליה מהעיירה דיאקופטו), ואחר כך מלווה את המסילה. מקלאווריטה ממשיכים דרום-מזרחה, וחוצים מעבר הרים ברכס ארואניה לעבר פלניטֶרו (Planitero). בפלניטרו עובר נהר ויוצר כמה אגמים המשמשים בית גידול לדגי טרוטה. כדאי לעצור באחת המסעדות המקומיות לארוחת דגים טובה, ולחזור למסלול על בטן מלאה.
מפלניטרו אפשר לטפס על רכס כֶלמוס (Chelmos) הגבוה, שפסגתו מתנוססת לגובה 2,341 מטר מעל פני הים, ולהשקיף על חצי האי ועל המפרץ הקורינתי, או להמשיך מזרחה לכפר ואלטוס (Valtos). מהכפר הזה נוסעים לכפר פנורמה (Panorama), שלידו נמצא אגם קטן ונחמד בשם דוקסיס, ומגיעים על כביש לכפר מסינו (Mesino). דרך מדהימה ביופיה מטפסת משם על הר קיליני (Killini), ומקיפה אותו.
אפשר להקיף רק חצי מההר ולרדת לכיוון צפון-מזרח, אל כפר טריקלון (Trikalon), או להקיף את כולו, ולרדת ממנו דרומה דרך הכפרים מוסיה (Mosia), קסטניה (Kastanea) וקרטרי (Karteri) – עד לאגם סטימפליה (Stymfaleía). לפי המיתולוגיה, השתכנו באגם בעלי כנף חובבי בשר אדם, אבל הסירו דאגה מלבכם: הרקולס רב המעללים הצליח ללכוד אותם, והיום האזור שקט ומיוער, ונעים לסיים בו את המסלול.
משך הטיול: יום.
אופי הדרך: המסלול כולל תוכן מגוון ונופים מתחלפים – ים תיכוני, עצי אשוח ונוף אלפיני.
קושי טכני: קל.

תודה ליזהר גמליאלי על עזרתו הרבה.
הביאה לדפוס: עינת דהאן