נאפפליו: האקסית המיתולוגית

נאפפליו, שהוכתרה לבירה הראשונה של יוון העצמאית (גם אם לפרק זמן קצר, בשנים 1834-1829), היא אולי היפה בערי יוון. העיר הציורית בנויה בין שלוש מצודות: העליונה – פָלַמידי (Palamídi) – ממוקמת בגובה 230 מטר, וכמעט 900 מדרגות מטפסות אליה. אפשר לספור אותן תוך כדי עלייה, או להגיע במכונית ולעקוף אותן. הנוף המתגלה מפלמידי מדהים – שילוב של ים כחול ומצוק היורד אליו בתלילות. המצודה הזאת נקראה על שם פלמידס, בנו של מייסדה, הזכור לטוב בזכות המצאותיו: האלפאבית היווני, המגדלור, קוביות משחק ועוד. מצד שני, הוא גם זכור לרע בשל בגידתו ביוונים בזמן מלחמת טרויה, אז הוא נתפס והוצא להורג.

מצודת פלמידי. משקיפה על נוף מדהים | צילום: אייסטוק

במרכז המצוק יושבת מצודת אקרונאפפליו (Akronafplio), המוקפת חומה. בית המלון המפואר בעיר, קסניה (Xenía), ממוקם בחלק מהמצודה, ומכאן מתחילות המדרגות המובילות לפלמידי.

המצודה השלישית, בורדזי (Boúrtzi), אינה אלא אי מבוצר השוכן בכניסה לנמל. שמה של המצודה נגזר מצרפתית, שפתם של הכובשים הפראנקים, שהביאו לפלופונס את טכניקת ייצור אריגי המשי וקראו לאזור כולו מוראה (Moréa), על שם עצי התות שהעלים שלהם הזינו את תולעי המשי. מלאכת ייצור המשי כבר לא קיימת באזור, אבל עצי תות רבים עוד גדלים שם, מזכרת לימים עברו.
בתקופה העות'מאנית התגורר באורח קבע במצודת בורדזי האדם שנבחר לשמש בתפקיד תליינו של הסולטן; אחר כך הפך המקום לבית מלון, אך הוא נסגר. מלינה מרקורי, שהיתה שחקנית ידועה ושרת התרבות של יוון, סיפרה כי בבית מלון זה מומשו נישואיה הראשונים.

אווירה ונציאנית
בין שלושת מבצריה, בנויה נאפפליו בתוכנית שתי וערב פחות או יותר, כשמוקדי הבילויים הם הטיילת המשופצת, התוחמת אותה לאורך החוף, והרחובות הקצרים של רובע בובולינס (Bouboulinas) הנושק לים. שם עורכים המקומיים של העיר את ה"וולטה" (טיול הערב), וכל היפים והיפות יוצאים כדי לראות ולהיראות. בדרך הם יתיישבו באחד מבתי הקפה, לשתות "קפה קטן" או ללגום פראפה (Frappé) – קפה שחור, קר ומוקצף.

את לילותיהם נוהגים המקומיים לבלות במועדונים שמרוכזים ממערב לעיר, לאורך כביש החוף מנאפפליו לקיוס (Kíos). פסטיבל נאפפליו, הכולל מופעי מוזיקה ותיאטרון ותערוכות, מתקיים בחודש יולי ברחבי העיר ובמצודות פלמידי ובורדזי.
בשעות היום מומלץ לשוטט ברחובות העיר (הקלה להתמצאות), ולהקדיש זמן לכיכר המרכזית – סינדגמה (Sýntagma). מסביבה ניצבים בניינים ניאו-קלאסיים וכן שרידיהם של שלושה מסגדים: אחד הפך למקום מושב הפרלמנט הראשון של יוון המודרנית, אחר הפך לאולם מופעים. השלישי, שלפני הפיכתו למסגד היה כנסייה, שב לייעודו המקורי, אם כי כיום הוא כנסייה קתולית – מחזה נדיר בארץ האורתודוקסית.

הכובשים מוונציה, שישבו לאורך חופי הפלופונס עד המאה ה-18, השאירו חותמם על נאפפליו באווירה ובסגנון הבנייה האיטלקי. בארסנל הוונציאני שהותירו אחריהם – מבנה גדול בצד המזרחי של הכיכר ששימש לאחסון נשק – ממוקם כיום המוזיאון הארכיאולוגי של העיר, ובו פסלונים, חרסים וממצאים אחרים מהערים הקדומות השכנות, מיקֶנֶה וטירינס.

טברנה וסיליס בנאפפליו. מקום מצוין ללגום בו "קפה קטן" | צילום: יואב לף

עלייה לרחובות הגבוהים יותר עוברת דרך כיכרות מלבניות, בסגנון ונציאני כמובן, וגם דרך כנסיית איוס ספירידון (Agios Spiridon). בחזית הכנסייה, מאחורי לוח שקוף, נותרה צלקת של אחד הכדורים שנורו ב-1831 לעבר ראש הממשלה של המדינה החדשה, והרגו אותו. המתנקשים, שני אחים מחבל מאני, השתייכו לקבוצת פורשים קיצונית.

הכנסייה קרובה למוזיאון הפולקלור הפלופונסי הקרוב, וכדאי לבקר בו. הוא נחנך ב-1981 ומציג רקמות מסורתיות נפלאות לצד הסברים מצוינים באנגלית. ליד המוזיאון ישנה חנות המוכרת בובות עור שטוחות לתיאטרון הצלליות – הנקרא קריוזיס – שהיה נפוץ באימפריה העות'מאנית (כיום אפשר למצוא אותו בעיקר באינדונזיה). אל תחמיצו את המוזיאון-חנות הייחודי למחרוזות תפילה (Kombolóï), השוכן באותו אזור. במקומות רבים רואים את המקומיים ממשמשים אותן בידיהם. מנהג מרגיע, הם אומרים.

עיר המרפא של העולם העתיק
מעבר ליופיה ולאתרים המעניינים שבה, נאפפליו משמשת בסיס נוח לטיולים באזור. נתחיל בכיוון מזרח, שם שוכן אתר העתיקות המרשים אפידָוורוֹס (Epidávros). בדרך אליו כדאי לעצור במנזר אייה מוני (Agía Moní), השוכן כארבעה קילומטרים ממזרח לנאפפליו, והוא דוגמה יפה לאדריכלות דתית ביזנטית. במי המעיין המפכים בו היתה האלה הֶרָה נוהגת לרחוץ מדי שנה כדי לשמר את בתוליה. אפשר לנסות את יעילות המים גם כיום.

משם נמשיך מזרחה, אל אפידָוורוֹס. כדי להימנע משיירות האוטובוסים עמוסי התיירים מומלץ להגיע לשם אחר הצהריים או מוקדם בבוקר. המקום, אחד המתוירים ביוון, זכה למוניטין שלו בזכות התיאטרון המושלם בן 14 אלף המושבים, שתכנן הפסַל פוליקלֶטוס במאה הרביעית לפני הספירה. מאז הוא עבר שינויים, אך אלה לא פגמו במאומה באקוסטיקה המופלאה שלו. נסו (כמו רבים לפניכם) להפיל מטבע או להצית גפרור באזור הבמה; הקול יישמע גם בשורה האחרונה. אם מבקרים שם בחודשי הפסטיבל (יולי-אוגוסט), כדאי לצפות באחד המופעים, גם אם לא יודעים מילה ביוונית.

התיאטרון של אפידוורוס. אקוסטיקה מופלאה | צילום: דני בר-שחל

התיאטרון היה מרכז הבילויים של אפידוורוס, עיר המרפא הראשית בעולם העתיק. חולים רבים ומלוויהם באו לחפש כאן מזור לתחלואיהם במתחם המקודש לאסקלֶפיוס, אל הרפואה, שסמלו – אשר הפך מאז לסמל אגודות הרופאים בעולם – הוא נחש המתפתל סביב מטה. לאחר שטיהרו עצמם במים, נהגו החולים לטפס לכיוון התולוס (Thólos, מבנה עגול), שחלקי תקרתו המרהיבה מוצגים במוזיאון של האתר. התולוס בנוי במעגלים קונצנטריים, ועל החולים היה לזחול בתוכם פנימה, עד לבור במרכז, שם שכנו נחשים שייחסו להם תכונות ריפוי.

בדרך מהתיאטרון אל התולוס אפשר לבקר באכסניה, בגימנסיון ובפלסטרה, שבהם התאמנו אתלטים אשר באו לכאן פעם בארבע שנים לתחרויות ספורט ומוזיקה, בדומה למשחקים באולימפיה. המשחקים הופסקו על ידי הקיסרים בתקופה הביזנטית, שראו בהם עבודת אלילים. כדאי לבקר גם במוזיאון האתר, המציג פן נוסף של הרפואה המקומית: כלי ניתוח מברונזה, מסמכים המתארים שיטות ריפוי ותרופות לעקרוּת, לתולעי מעיים ולכבד, וגם פסלים וחלקי תקרה מגולפים מן התולוס.

מכאן אפשר להמשיך לכיוון דרום מזרח, אל טרויזן (Troizen) הקדומה (כיום נקראת טריזינה), שבה נולד תזאוס, האיש שהרג את המינוטאורוס – מפלצת שחציה אדם וחציה פר. מתוך האתר ישנה עלייה של רבע שעה ברגל לעבר "גשר השטן", תצורת סלע הנראית כגשר אבן טבעי מעל פני התהום.

מנזר הבתולה הקדושה משקיף על ארגוס מראש גבעה | צילום: דובי טל

בעקבות האודיסיאה
מנאפפליו אפשר לצאת גם צפונה. הדרך תעבור בעיר הקדומה טירינס (Tiryns, היום נקראת טירינתה), שעובי חומותיה מגיע לעשרים מטר, וממנה נמשיך לארגוס (Argos). באתר העתיקות של ארגוס יש שרידי תיאטרון רומי, וטיפוס הנמשך כ-45 דקות מוביל לשרידים נוספים. בעיירה החדשה נמצא מוזיאון ארכיאולוגי נאה מאוד, ובו שרידי פסיפסים רומיים וממצאים מהתרבות המיקנית (שהתפתחה בקרב שבטים יווניים שפלשו לפלופונס ונקראת על שם העיר הקדומה מיקנה).

ואכן, מיקנֶה (Mycenae) היא הפנינה של האזור. זרי תהילה נקשרו לשמה בזכות המלך אגממנון, מגיבורי מלחמת טרויה. אבל התהילה לא נעצרה בימים קדומים, והמשיכה גם אל החוקר הגרמני היינריך שלימן, מגלה האתר. שלימן, בעל סיפור חיים ססגוני שכולל חלומות גדולים, נישואים לעלמה יוונייה ואהבה גדולה לשירתו של הומרוס, ניסה ואף הוכיח (גם אם חלקית) כי תיאוריו של הומרוס ב"אודיסיאה" וב"איליאדה" אינם רק סיפור.

שער האריות במיקנה, הפנינה של האזור | צילום: אייסטוק

שלימן איתר את טרויה בחוף המערבי של תורכיה, ועבר ליוון כדי למצוא את מיקנה, בירתו של אגממנון, שהומרוס אומר עליה: "מיקנה הבנויה לתלפיות, העשירה בזהב". הוא אכן גילה באתר אוצר זהב, שמשקלו 15 קילוגרם, המוצג כיום במקום של כבוד במוזיאון הלאומי באתונה.

מלבד הזהב, נתגלו בעיר גם שרידי ארמון, שבאחד מחדריו נרצח אגממנון, סדנאות אומנים, קברים תת קרקעיים ושרידי בנייה קדומים יותר מזמנו של אגממנון, מהמאות ה-16 עד ה-12 לפני הספירה, אז הגיעה לשיאה התרבות המיקנית. בבית הקברות המלכותי נמצאו גם 19 שלדי אדם מהתקופה ההיא, ולאחת ממסכות הזהב שנמצאו שם היו דבוקים שרידים מפניו של המת שעליהן נחבשה.
העיר כולה מוקפת חומה "קיקלופית" – עוביה שבעה מטרים והיא בנויה מאבני ענק המשולבות זו בזו בלי מלט כלל; נראה שרק ענק יכול היה להניף אותן, ואכן המיתולוגיה מספרת על הקיקלופים – ענקים אגדיים בעלי עין אחת במצח, שבנו את החומה. הכניסה לעיר עוברת דרך "שער האריות", הנקרא על שמן של שתי הלביאות המגולפות, שנחשבות ליצירות הפיסול הלא פולחניות העתיקות ביותר באירופה. את גילופי הקירות מתוך האתר אפשר לראות במוזיאון הארכיאולוגי בנאפפליו.

האם זה קבר אגממנון, כפי שסבר מגלה האתר? נראה שלא | צילום: דני בר-שחל

גם לפני הכניסה לעיר נתגלו קברים מרתקים הבנויים מתחת לפני השטח. לכל אחד מהם מסדרון טִקסי שאורכו עד ארבעים מטר. במפורסם שבהם – "אוצר אטראוס", או בשמו העממי "קבר אגממנון" (שכלל אינו קברו, אלא קבר מתקופה מוקדמת יותר) – ישנו משקוף המורכב מאבן אחת בלבד שמשקלה 118 טונות! כיפתו הקמורה בנויה מ-33 שורות של מעגלי אבנים מלאכת מחשבת, בלי אף טיפת מלט. קשה לדעת אם אחד הקברים הוא קברו האמיתי של אגממנון, מה שלא מפחית כהוא זה מהחוויה.

נקודת החיבור ליבשת
מנאפפליו אפשר גם לצאת מערבה לנסיעה לאורך מפרץ טולו (Tólo). הדרך הנפלאה עוברת דרך כפרי דייגים עתירי מלונות וטברנות, שמעליהם פזורות טחנות רוח, ומגיעה אל העיירה לאונידיו (Leonídio). כאן, בכיכר המרכזית והטיפוסית כל כך, בצל עץ ענקי, אפשר לשתות את "הקפה הקטן" הבלתי נמנע. מכאן דרומה ממשיכה הדרך החוצה את הרי פארנון (Parnón) לעבר חבל לאקוניה (Lakonía).

מצודת אקרוקורינתוס בקורינתוס העתיקה | צילום: בריאנה מאי

מי שעדיין לא שבע מארכיאולוגיה יכול להמשיך ממיקנה לעבר חבל קורינתיה, שם ממתינה קורינתוס (Kórinthos) העתיקה. העיר הקדומה, שנוסדה על ידי מתיישבים מסיציליה ומקורפו, עמדה לצד ספרטה במלחמות הפלופונס, אך בהמשך עברה לצד אתונה. השליח פאולוס שהה בה 18 חודשים וניסה לנצר את תושביה, אבל זכה להצלחה מועטה בלבד, אולי כי קורינתוס היתה עיר הדוניסטית המתמחה בחיי השעה. נשותיה היו מפורסמות ביופיין וגברים רבים ממקומות רחוקים בעולם העתיק רצו בהן כפילגשים: במקדש לאלת האהבה אפרודיטה, למשל, ששכן באתר שבו נמצאת היום מצודת אקרוקורינתוס (Akrokorinthos), היו אלף קדֵשות.

תצפית מקורינתוס המודרנית מבהירה למה ביצרו את העיר העתיקה פעמים רבות כל כך: היא יושבת בין הים האגאי לים היוני, בנקודת החיבור של חצי האי ליבשת. העיר החדשה לא התברכה בחן רב, אך כדאי לבקר במוזיאון הפולקלור שלה, ובו תלבושות, רקמות ועוד.

מקורינתוס אפשר לנסוע צפון מערבה, לאורך דרך הים, בין כפרי דייגים שהפכו לכפרי נופש עבור מקומיים ואירופאים מן הצפון. לחלופין אפשר לחזור לאתונה, ולעצור לתצפית על תעלת קורינת, המחברת בין מזרח ומערב הים התיכון.

גשר המיתרים המרשים מעל מפרץ קורינת | צילום: אייסטוק

איך מגיעים?
נאפפליו, כאמור, היא בסיס נוח לטיולים בחבלים ארגוליה וקורינתיה (סדר הטיולים המופיע בכתבה אינו מחויב, ואפשר למשל להתחיל מקורינתוס).

ברכב: הגישה לאזור היא בכביש המהיר E94 היוצא מאתונה לקורינתוס. משם ממשיכים לנאפפליו בכביש הפנימי דרך מיקנה וארגוס, או בכביש החוף דרך אפידוורוס.

ברכבת ובאוטובוס: מאתונה אפשר להגיע גם ברכבת או באוטובוס (שעה עד קורינתוס ושעתיים עד ארגוס ונאפפליו). מנאפפליו יש אוטובוסים לאתרים רבים המוזכרים בכתבה.

בהפלגה: מפיראוס מפליגות ספינות מהירות, הנקראות Flying Dolphins, לחלק מהאתרים.