בילדות שמרנו מרחק נגיעה מים המלח. הוא היה תמיד מקור לצרות אחרי שרואים מרחוק את צבעיו וחופיו המרהיבים והמבטיחים, ועד ש"חוטפים" טיפות מי מלח איומות בעיניים ומתחרטים שבכלל הגענו. ובכלל – שמענו שהרחצה בו מתאימה לנגועים במחלות עור קשות.
בשנים האחרונות גילינו יותר ויותר את מכמניו, יופיו וסודותיו, הבנו כמה הוא מיוחד, והתוודענו לסכנה שבהתייבשותו.
אם נמשיך בשבירת המיתוסים מהילדות, התברר בינתיים כי ים המלח כבר אינו נחשב להכי מלוח – קודמים לו אגם דון חואן באנטרקטיקה (אם כי יש הטוענים כי הוא גוף מים קטן מדי) ואגם עסל בג'יבוטי שהם מלוחים יותר, והוא אפילו לא המקום (היבשתי) הנמוך ביותר בכדור הארץ, כי התגלה מקום, גם כן באנטרקטיקה, מתחת לקרחון דנמן, שהוא בעומק של 3500 מטר מתחת לפני הים. אבל כל זה לא אומר שים המלח לא נשאר מקום פלאי וחשוב.
עוד מידע וכתבות על ים המלח ומדבר יהודה כאן
זריחה מעל הרי מואב. צילום: עמי בן בסט
קרני אור ראשון. צילום: אלה אל עמי
אי חדש שנולד עם ירידת המפלס בים המלח. צילום: עמי בן בסט
ים הולך ונעלם
ים המלח הוא שריד קטן לימה ענקית – ימת הלשון, שהיתה בשיאה לפני 25,000 שנה, ובחלק מהזמן הגיאולוגי היתה מחוברת לים התיכון (דרך עמק יזרעאל).
ירידת המפלס הדרמטית בעשרות השנים האחרונות, כ-120 ס"מ לשנה, ממש מדאיגה, אבל יצרה כמה תופעות לוואי ויזואליות, כמו הבולענים, נביעות של מעיינות מתוקים חלקם חמים, "הנהר הסודי" ועוד.
תזכורת לסיבות להתייבשות ים המלח: עצירת המים הבאים מנהר הירדן על ידי סכר דגניה והטיית מי הירמוך, ואידוי מוגבר בבריכות האידוי על ידי מפעלי ים המלח. יש כמה פתרונות מוצעים ובינתיים אף אחד מהם לא מיושם – כבר הרצל חלם על מנהרה מהים התיכון לים המלח, אבל הוא לא חשב על ירידת המפלס אלא על הפקת חשמל. הרעיון של תעלה ממפרץ אילת נגנז בעיקר בשל הסכנה לבעיות אקולוגיות. האפשרות האופטימלית היא כנראה הזרמת מים מתוקים (מותפלים?) בנהר הירדן, אפשרות יקרה ושאינה חפה מבעיות. בינתיים הים מתייבש, ובקצב מחריד.
שייט בים המלח
מפתיע שכמעט לא שטים בסירות ובספינות באגם הזה, ובעצם האפשרות נפתחה לקהל באופן תיירותי רק בשנים האחרונות.
אבל מתברר שעוד בתקופה ההלניסטית, לפני יותר מ-2000 שנה (שריד לנמל מהתקופה נותר בצפון ים המלח), ובוודאי בתקופות שלאחר מכן, היתה ספנות בים המלח. אז נהגו לאסוף את גושי האספלט הצפים, שהיו חומר יקר ששימש לאיטום ספינות, להכנת תרופות ולחניטת גופות. במפת מידבא מהמאה השישית הנמצאת בירדן, נראות שתי ספינות בים המלח, האחת נושאת מלח, והשנייה כנראה אספלט. יש עדויות נוספות לספנות עתיקה בים המלח, הכוללות עוגני אבן, ברזל ועץ. אגב באותה מפה מופיע ים המלח ללא הלשון, ויתכן כי זו עדות לכך שהמפלס היה גבוה הרבה יותר.
חקר ים המלח בעת החדשה התחיל במאה ה-18. הנוסע הגרמני אולריך יאספר זצן היה הראשון כנראה שהקיף את ים המלח. במאה ה-19 שט האירי כריסטופר קוסטיגן בסירה קטנה מהכנרת דרך נהר הירדן אל ים המלח וחקר את אזור הלשון, אך מת מהתייבשות (הכף הצפונית של הלשון נקראת על שמו – "כף קוסטיגן"). בהמשך, ב-1848 יצא וויליאם לינץ' בראש משלחת של הצי האמריקאי שערכה סקר ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח באמצעות מד-תהודה.
משלחת של הקרן הבריטית – PEF יצאה בתחילת המאה ה-20 בראשות מנהלה רוברט מקליסטר בשייט וסימנה על גבי סלע בחוף המצוקי את קו הגובה של ים המלח – 390 מ' מתחת לפני הים (העדות נותרה מעל כביש 90 של היום, מדרום לעינות צוקים-עין פשחה). הרישום שלהם חזר פעם בשנה במשך 13 שנה. מאז ועד היום ירד המפלס ביותר מ-50 מטר!
 ב-1848 יצא וויליאם לינץ' בראש משלחת של הצי האמריקאי שערכה סקר ומיפוי מדויק של קרקעית ים המלח באמצעות מד-תהודה (ציור) |
מסע בקיאקים
מוקדם בבוקר עם הזריחה, שעה 6:15, קבענו ונפגשנו עם המדריך ברוך צימרמן ליד משאבה P88, הנמצאת באזור היבש בין האגן הצפוני לאגן הדרומי, בערך מול מצדה. קרני אור ראשון הבליחו בין העננים שהסתירו לנו את השמש שעלתה (כנראה) מעל הרי מואב. אחרי הסבר מעניין על ים המלח וכוס קפה המשכנו אל מעגן הקיאקים, שחיכו לנו לחוף לגונה קטנה. יצאנו בחתירה מתונה, נזהרים ממי המלח הצורבים, לכיוון מזרח ואח"כ צפונה, תרים אחרי מוצאו של אחד מיובלי נחל צאלים.
היובל היה צר מאוד וחתור בתוך בוץ שחור טובעני, והשייט הרגיש ממש הרפתקני. ריח גופרית כבד מילא את אפינו ושיווה למקום יחד עם הבוץ השחור תחושה של גיהינום. לאחר חתירה מעט מאומצת העלינו את הקיאקים לחוף הנחל ועלינו בתוך בוץ עמוק לתצפיות מופלאות על הבולענים.
הגענו אל מעגן הקיאקים, שחיכו לנו לחוף לגונה קטנה ויצאנו בחתירה מתונה. צילום: אלה אל עמי
צילום: אלה אל עמי
צילום: אלה אל עמי
ארץ הבולעניםמאת עמי בן-בסט הבולענים בים המלח הם סיפור מרתק. נכון להיום מדובר כנראה בין 7,000 ל-8,000 בולענים, ולכל אחד מהם סיפור משלו. היפים שבהם הם אלו המכילים מים בצבעים שונים, תלוי באופי הקרקע, מקורות המים והצמחייה, וגם בתנאי התאורה הטבעיים באותה עת. ארץ הבולענים במערבו של ים המלח היא ארץ דינמית המשתנה כל העת. החללים המעוגלים הללו ממשיכים להיפער בה בממדים שונים, בקצב של כמה מאות מידי שנה. אחד המקומות היותר מרתקים בארץ המלוחה הזאת מצוי מזרחית למצדה באזור הדלתא של נחל צאלים – מהגדולים מנחלי מדבר יהודה. הערוצים הצרים של הנחל שוקקים מים בוציים ועמוסי גופרית, שמגיעים ממי שיטפונות של גשמים היורדים מערבה ממנו בדרום-מזרח הר חברון, יחד עם כמה מעיינות ונביעות מים לאורכו. בסביבה הסמיכה של ערוץ הנחל מצויים בולענים עמוסי מים צבעוניים, עם יופי עוצר נשימה. הדינמיקה של יצירת הבולען מורכבת ומרתקת. בולען הוא בעצם תוצאה ישירה של מה שנראה כמשחק מקדים דרמטי המתרחש בתת הקרקע ונגרם כתוצאה מהירידה המתמשכת במפלס מי ים המלח. ירידת המפלס מביאה למפגש בין מי תהום מתוקים וזרמי שיטפונות המגיעים מההרים במערב, לבין שכבות המלח במקום. המלח היבש הולך ונמס ושכבת החרסית הבוצית והאלסטית המצויה מעליו שוקעת אל החלל הנוצר מתחתיה, כשהיא מותירה חללים מעליה. תהליך הקריסה נראה בלתי נמנע. ניתן לתאר זאת גם כך: המפגש בין מי התהום והמלח – אי שם בעומק של בין מטרים אחדים לכמה עשרות מטרים, גורם לחללים באדמה לעלות כלפי מעלה כמו היו בועות אוויר קטנות המטפסות מתחתית אמבט כלפי מעלה. החללים הללו מתחת לשכבת הקרקע העליונה יביאו עם הזמן לסדקים וחרכים שילכו ויגדלו עד להתמוטטות הסופית ויצירת בולענים בגדלים כאלה או אחרים. |
אחד המקומות היותר מרתקים בארץ המלוחה הזאת מצוי מזרחית למצדה באזור הדלתא של נחל צאלים – מהגדולים מנחלי מדבר יהודה. צילום: עמי בן בסט
צילום: עמי בן בסט
צילום: עמי בן בסט
צילום: עמי בן בסט
צילום: עמי בן בסט
צילום: עמי בן בסט
צילום: עמי בן בסט
טיולי "סודות ים המלח"
החברה עורכת טיולי שייט בקיאקים בים המלח וטיולים נוספים באזור:
- טיול לארץ הבולענים
- טיול לבולעני עין גדי והתגבשויות המלח
- טיול לנהר הסודי
- טיול לילי אל המעיינות החמים
לתיאומים ופרטים נוספים – 054-3036000
השייט מתאים גם לילדים – מעל גיל 10
אחד ממקבצי הבולענים באזור P88 בצילום לוויין, באדיבות גוגל
צילום: עמי בן בסט