אנו רגילים לראות את העולם הבנוי מתחיל בקרקע וצומח מעליה נדבך אחר נדבך. בראייה זו, גשר הוא בניין שהקרקע נשמטה מתחתיו, והוא, כמו לוליין בקרקס, צריך לשמור על עצמו מרחף באוויר.
כשאני משקיף על גשר אלמִייוֹ שעל גדות הגוואדאלכיביר (GUADALQUIVIR), מזכירים לי דברי ימי הגשרים תהליך פיסיותרפי, שבו הפציינט משתחרר לאט לאט מכיסא הגלגלים להליכון, מההליכון לקביים, מהקביים למקל תלת־רגל וממנו למקל ההליכה, אבל בכל שלב הוא מתעקש להיאחז באמצעי העזר הקודם; גם כשהגוף למד להסתדר בלעדיו.
בגשר אלמייו הצליח האדריכל סנטיאגו קלטרבה לזרוק את כל אמצעי העזר ולהקפיא בלרינה ברגע של ריחוף. את רגלה המושטת אל על ומתוחה עד קצות אצבעותיה הוא רתם בכבלי פלדה לגוף האופקי, ובכך מנע ממנה להשלים את התנופה.
האם הרקדנית היא אסתר וויליאמס או אחת מחברות נבחרת הבלט התת־מימי שבאו לתחרות באולימפיאדה? רק רגל אחת מתוחה וחטובה נוסקת מעל פני המים. אנו רגילים לראות את גשרי חלומותינו נטועים עם שתי רגליים יציבות בקרקע. כך אנו יכולים לחצות אותם בבטחה. בגשר אלמייו אתה הולך מהוסס, מתקדם כמו על קרש של מקפצה, או כמו וונדי, גיבורת "פיטר פן", על ספינת השודדים של קפטן הוק, כשבקצה הקרש, למטה במים, ממתין התנין. אבל הגשר מוביל אותנו בבטחה, ואנחנו יורדים אל הקרקע היציבה בגדה השנייה של הגוואדאלכיביר. חזות מרשימה
גשרים הם חומר גלם אידיאלי ל"פלאי עולם". כמו פלאי העולם העתיק, שנחקקו בזיכרון לא בגלל שהיוו פיתרון שימושי לבעיה תפקודית, אלא בזכות חזותם המרשימה, הנצפית למרחקים וגורמת לליבו של הצופה להחסיר פעימה. והגשרים, מהותם לחבר בין שתי נקודות מנותקות, וליצור קו חיבור ישר ביניהן במין מעשה בראשית. קו חיבור זה מגשר בין נופים שונים, או בין תרבויות שונות. אך מעבר למימד הסמלי, או דווקא כחלק ממנו, מגייס המתכנן את החזון האסתטי ואת היכולת התכנונית שלו, כדי ליצור מבנה שיש לו יתרון ייחודי. הגשר חשוף לפנורמה רחבה של תצפית משתי גדותיו, ואילו משטח המים שמתחתיו חושף חזית נוספת. זוהי פרספקטיבה ייחודית שבניינים אחרים, המצויים במרקמים העירוניים הצפופים, אינם יכולים להציג.
מתכנן הגשר, סנטיאגו קלטרבה, נולד בוולנסיה ב־1951 וסיים לימודי אדריכלות, תכנון עירוני והנדסת בניין. הוא נודע בעיקר בגשרים הרבים שתיכנן בשווייץ, בספרד ובאוסטריה. את הרקדנית המחוללת אפשר לפגוש גם בגשר הטריניטי שתיכנן ליד מנצ'סטר, בריטניה. הוא גם נודע בתכנוניו החדשניים של תחנות רכבת, בהן התחנה בציריך שבשווייץ ותחנת הרכבת המהירה המהווה חלק משדה התעופה של ליון; פרויקט שמסמל בנוסף לתעוזה, לדינמיות ולדמיון המאפיינים את כל עבודותיו, את שובן של הקתדרלות לנוף העירוני של מבני הציבור בני זמננו. על הנשימה הנעתקת
בכל עבודותיו גילה קלטרבה גישה אדריכלית חדשה, המאפיינת את העידן הפוסט־תעשייתי. גישה זו משלבת חדשנות והתנסויות אדריכליות והנדסיות, במטרה למצוא את היופי וההרמוניה. אדריכלות פלאית אינה יכולה להתבסס על "גבוה יותר, חזק יותר, מהר יותר". זאת, בניגוד לאדריכלות שעיצבה את האמפייר סטייט בילדינג בניו־יורק, שהתהדר שנים רבות בכתר הבניין הגבוה בעולם. בשנות השבעים צמחו חדשות לבקרים בניינים שהאפילו עליו בגובהם, אך הם לא הצליחו לתפוס את מקומו בעיני הציבור. בעיני רבים, האמפייר הוא עדיין הגבוה בין פלאי תבל.
יצירותיו של קלטרבה ייחודיות ומובהקות לתקופתנו. הגשרים שלו זורמים מהסקיצות המשורבטות על הנייר, המתוות המצאות מרחביות, אסתטיות ומבניות ומאפשרות את המעבר מהמסיבי למרחף. מתוך התרשימים מזנקת אלינו הרקדנית, תוך כדי ביצוע הפירואטים.
גשר אלמייו הוקם בסביליה לקראת היריד העולמי של 1992. אורכו 200 מטרים, וכדי לעופף נתמך הגשר ב־13 זוגות כבלי פלדה הקשורים לתורן ענק, הנטוי בזווית של 58 מעלות וגובהו 142 מטרים. התורן מאזן במשקלו את מפלס התנועה של הגשר, ומעניק לו חזות דינמית ופיסולית נועזת. בתחילה תוכנן צמד גשרים זהים, שאמורים היו ליצור חיבור של שתי גדות הנהר ולחצות בקו ישר את האי לה־קרטוחה. הגשרים היו אמורים להיבנות במרחק של כקילומטר וחצי זה מזה, ובהיותם נוטים זה כלפי זה, היו יוצרים שער מרומז לאי. בסופו של דבר, הוקם גשר אחד בלבד. מפלס התנועה שלו בנוי כמו עמוד שדרה: באמצע נמשך המעבר המוגבה להולכי רגל, ומשני צידיו נתמכים כזיזים מעברי הרכב.
לכו להתבונן בגשר אלמייו. חצו את הנהר בשקיעה. כדאי לחצות אותו ברכב וברגל ולחוש כיצד משתנה תחושת הריחוף. ספרו לי באיזה רגע נעתקה נשימתכם. נשימתי שלי נעתקה כשפתחתי את הספר וראיתי את התצלום. כשפתחתי ספר אחר, שבו היתה אחת הסקיצות לגשר, נשימתי, ראו זה פלא, נעתקה בשנית. |
