ראנג'י, אל השמים, ופאפא, אלת האדמה, ניהלו רומן אהבה סוער וחלמו לחיות יחד מבלי ששאר האלים יפריעו את מנוחתם. טאנה, אל היער, התנגד נחרצות, התייצב ביניהם והפריד אותם לעד. דמעות הצער של ראנג'י הפכו לגשם זלעפות, שמכה ביער ללא הרף, וצערה של פאפא הפך לערפלים שמכסים את היער ימים ארוכים. אולי מכאן נובע שמה המאורי של ארץ מופלאה זו – ארץ הענן הלבן והארוך. אמא אדמה עשתה כל שביכולתה כדי להתקרב אל אהובה, וכך התרוממו הרי הדרום אל השמים. כאשר היער מכוסה בערפלים מצליחים פאפא וראנג'י להיפגש מחדש, וכל מי שטייל בניו זילנד יודע עד כמה סוערים הם מפגשי אהבה אלו. לקריאה נוספת: אגדה שהיתה באמת לכל פרט בסיפור האהבה המיתולוגי הזה יש עדויות ברורות בשטח. ניו זילנד שוכנת לאורכו של גבול גיאולוגי מובהק, המהווה את קו ההפרדה בין הלוח של קרקעית מערב האוקיאנוס השקט לבין קצהו המזרחי של הלוח האוסטרלי. קו גבול זה מוכר היטב בהיקפו של האוקיאנוס השקט כולו, וידוע בשם "טבעת האש". בניו זילנד חולף גבול זה במזרח האי הצפוני ובמערב האי הדרומי. עובדה שאחראית לאופיים השונה של האיים, וזאת למרות המרחק הקטן המפריד בין השניים. האי הצפוני מאופיין במאות הרי געש, שחלקם פעילים, ובמגוון רחב של תופעות טרמליות, בהן מעיינות חמים וגייזרים. לעומתו, האי הדרומי מאופיין ברכס הרים צעיר ודינמי, ובו קרחונים, פיורדים ויערות גשם מדהימים, בצד מישורים רחבים.
מפרץ היק באי הצפוני. למרות הקרבה של שני האיים, הצפוני והדרומי, הנופים בהם שונים מאוד
סיפורי הבריאה המאורים מסבירים את הרקע להיסטוריה הקשה של השבטים הפולינזים שחיו במרחבי ניו זילנד. מלחמות רבות על טריטוריה, שטחי ציד ושליטה על נקודות אסטרטגיות. תרבות זו התפתחה לקניבליזם ותרבות מלחמה עקובה מדם, לצד אומנויות מרתקות של ציורי קעקוע, מסכות עץ ופיסול באבן היקרה למחצה נפריט (ירקן) הנפוצה באי הדרומי. האל מאווי, המוכר מתרבויות פולנזיות אחרות, השתמש בעצם הלסת של סבתו ויצא לדוג בעזרתה. באחד מניסיונותיו הרבים ללכוד את הלוויתן הענק, שהטיל מורא על הדייגים, נתפסה חכתו במשהו כבד במיוחד. בכוחו הרב משך ומשך ומשך, וכך יצאה ניו זילנד מן הים. מבחינה גיאולוגית אפשר לומר שזו "אגדה שהיתה באמת", שכן ניו זילנד אכן היתה שקועה ברובה מתחת לפני הים במשך מיליוני שנים.בשנים האחרונות התיירות העולמית לניו זילנד הולכת וגדלה, ואין פלא. ניו זילנד היא בוודאי אחת היפות במדינות העולם, עם מגוון מרשים של נופים ותופעות טבע מרתקות. הרי הגעש והגייזרים שבאי הצפוני, הרכס האלפיני, הקרחונים והפיורדים שבאי הדרומי, אלפי קילומטרים של חופים ומפרצים, יערות גשם ונהרות שוצפים. 
כמות הגשמים הגדולה ניכרת באינספור גווני הירוק שרואים לאורך הדרך
במהלך השנים שחלפו הספיקה ניו זילנד להפוך לדומיניון במסגרת חבר העמים הבריטי (1907), וקיבלה מהבריטים עצמאות (1931), אותה תירגם הפרלמנט הניו זילנדי להכרזה על עצמאות בפועל רק בשנת 1947. עם השנים הגיעו לניו זילנד יותר ממיליון מהגרים, נישואי התערובת הקטינו מאוד את אחוז המאורים באוכלוסייה וזכויותיהם לא נשמרו. נוצר מצב אבסורדי, שבשנת סיום הסכם החכירה, הבריטים לא שלטו עוד בניו זילנד, וממילא לא יכלו להחזירה לידי המאורים. כתוצאה מכך פרץ גל מהומות והמאורים דרשו לקבל את אדמותיהם ואת זכויותיהם המלאות בחזרה. תגובה נוספת למצב היתה תחייה מחודשת של חיפוש שורשים וחזרה אל מקורות התרבות המאורית, דבר שהביא לפריחה של מרכזי אומנות ותרבויות מאוריות ברחבי ניו זילנד. חוזרים לשורשים המאורים
האדם הלבן הראשון שהגיע לניו זילנד ונתן לה את שמה החדש היה קפטן אייבל טסמן (1642), שנולד בחבל זיילנד (ארץ הים) שבהולנד. טסמן סימן את האיים ומיקומם וציין ביומנו שכדאי לשוב ולבדוק את הפוטנציאל הכלכלי והמסחרי עם תושבי האיים. קבלת הפנים לה זכה לא היתה חמה במיוחד, והוא נאלץ לעזוב את המקום בטרם השלים את המיפוי ואיסוף האינפורמציה הבסיסי. כמאה שנים חלפו עד שהגיע קפטן קוק (1769) אל ניו זילנד ויצר קשר עם המאורים. בשל התקופה הארוכה שבין שני הביקורים קשה היה לשנות את השם, כפי שעשו הבריטים לניו יורק שהוקמה בידי הולנדים ונקראה בתחילה ניו אמסטרדם. וכך נותר שמה ההולנדי המקורי של הארץ שעד היום מהווה חלק מחבר העמים הבריטי. בשנת 1840 חתמו השבטים המאורים על הסכם וואיטנגי, שהעביר את השליטה בניו זילנד לידי בריטניה לתקופת חכירה של 150 שנה. בחישוב מהיר מסתבר ששנת סיום הסכם החכירה, 1990, חלף זה מכבר.  ריקוד מאורי. לימוד השפה המאורית הפך בשנים האחרונות למקצוע חובה בכל בתי הספר
בעקבות כך, הממשלה החלה לנקוט בצעדים משמעותיים, ושטחים רבים – בעיקר שטחי שמורות טבע ושטחים אחרים שהיו בבעלות המדינה – עוברים בשנים האחרונות לניהול של קהילות מאוריות מקומיות, אשר מנצלות את ההכנסות לשיפור רמת החיים. בעידוד הממשלה ישנה חזרה לשימוש בשמות מקומות מאוריים מקוריים והשפה המאורית נלמדת כמקצוע חובה בכל בית ספר יסודי. עדיין, אי אפשר לטעות באופייה הבריטי של ניו זילנד. אופי זה בולט במיוחד בערי האי הדרומי כרייסצרץ' ודונידן, וכמובן בחקלאות, שהענף החשוב בה הוא גידול כבשים. עד לפני שנים לא רבות נספרו בניו זילנד 70-65 מיליון כבשים, אולם עם כניסת חוקי השוק האירופאי המשותף לתוקף נסגרו בפני ניו זילנד שווקים רבים. במקביל התיירות התפתחה מאוד, וכך הפך ענף הבשר והצמר לחשוב פחות ומספר הכבשים הולך ויורד – לכדי 35-30 מיליון כיום. שוק חדש ומעניין שפיתחו החקלאים הניו זילנדים הוא מכירה של כבשים חיות למדינות ערב כולל לרשות הפלסטינית. 
למרות הירידה בגידול כבשים, זהו עדיין ענף החקלאות החשוב בניו זילנד
תיירות אדרנלין: אין סוף לשיגעונות
לניו זילנד יש את כל התנאים הנדרשים ליצירת תיירות אדרנלין מפותחת. אופיים של תושבי ניו זילנד ותרבות החוץ (outdoor) המפותחת במדינה אחראים לכך שהניו זילנדים מרבים לטייל לכל אורכה ולרוחבה של ארצם, גם במקומות קשים לטיול כמו באזור הפיורדים של הדרום, שם ראנג'י "בוכה" כ-27 מ"מ ביום – כמות השווה לכ-10,000 מ"מ גשם בשנה! ספורט הטריאתלון, שכולל רכיבה באופניים לראשי ההרים, גלישה על שלג במורדות תלולים ושחייה באגמים הקרים – היה ונותר ספורט עממי למדי, ורבים מחזיקים בביתם ציוד ספורט שלא היה מבייש חנות ספורט קטנה בתל אביב. אחד החלוצים בתחום הוא ללא ספק סר אדמונד הילרי, שהיה הלבן הראשון שטיפס על האוורסט עוד בשנת 1953, ו"שם" את ניו זילנד על המפה. מאז החל ספורט האדרנלין את דרכו בעזרת אלף גומיות משרדיות שמרכיבות את כבל הבנג'י התפתח הענף לאין סוף שיגעונות. החל מבנג'י ממסוק בגובה קילומטר וכבל אלסטי באורך מאה מטרים, דרך סירות מרוץ מהירות (סירות ג'ט) הטסות במעלה נהרות צרים ומפותלים, ועד רפטינג בנהרות סוערים או בקניון תת קרקעי במערות וואיטומו. ועוד כהנה וכהנה רעיונות שונים ומשונים כיד הדמיון הטובה לחוות אדרנלין בזרימה חופשית – טיסה ברקטה, גלגול בתוך כדור קפיצי במורד גבעה, צניחה חופשית ועוד. 
תרבות הטיולים הרגליים מפותחת מאוד בניו זילנד ומטיילים מגיעים גם לפינות הנידחות ביותר
הספורט האתגרי הזה הוא בגדר חוויה גם למטיילים שפויים, שלא בהכרח רוצים לחוות באופן אישי את הפנטזיות של חברות התיירות המקומיות. לעמוד על שפת הקניון ולחזות בסירות המרוץ המהירות, סירות הגומי המתהפכות במפלים וקופצי הבנג'י המתנדנדים בין שמים לארץ זאת בהחלט חוויה בפני עצמה. מובטחת זרימת דם מהירה ופרץ של אדרנלין גם לצופים. ולאחר שנדמו צעקות ההתרגשות של הספורטאים למיניהם נותרים חופי הפרא, היערות, הקרחונים, האגמים, המפלים והפיורדים שבהם ניתן לטייל בשקט המלווה בשירת ציפורים מדהימה במגוון צלילים שרק הטבע בניו זילנד יכול לייצר. חוויה לכל החושים שמתעצמת בזכות בקתות המטיילים הרבות הפזורות בה, שבהן מסיימים את יום ההליכה. אפשר לשבת לצד הבקתה, להסתכל על הנוף המרשים הנפרש ממול ולפגוש את אלוהים את אלוהים באופן אישי. כל אלו הם רק חלק מהצפוי למטייל בגן העדן שעלי אדמות. ראנג'י, אל השמים, ופאפא, אלת האדמה, ניהלו רומן אהבה סוער וחלמו לחיות יחד מבלי ששאר האלים יפריעו את מנוחתם. טאנה, אל היער, התנגד נחרצות, התייצב ביניהם והפריד אותם לעד. דמעות הצער של ראנג'י הפכו לגשם זלעפות, שמכה ביער ללא הרף, וצערה של פאפא הפך לערפלים שמכסים את היער ימים ארוכים. אולי מכאן נובע שמה המאורי של ארץ מופלאה זו – ארץ הענן הלבן והארוך. אמא אדמה עשתה כל שביכולתה כדי להתקרב אל אהובה, וכך התרוממו הרי הדרום אל השמים. כאשר היער מכוסה בערפלים מצליחים פאפא וראנג'י להיפגש מחדש, וכל מי שטייל בניו זילנד יודע עד כמה סוערים הם מפגשי אהבה אלו.
בתמונה הפותחת: השתקפויות באגם מתיסון באי הדרומי; צילומים בכתבה: Geee Kay, Seth Mazow, Phillip Capper |
