מלכודות התיירים המפורסמות בעולם

יש מקומות שמספיק לבקר בהם פעם אחת כדי להבין את העיקרון: הם צפופים, עמוסים בתיירים ובמסעדה הסמוכה מגישים פיצה והמבורגר, במקום את האוכל המקומי. או במילים אחרות – מלכודת תיירים. המגזין טרוול אנד ליז'ר ערך רשימה של מלכודות התיירים המפורסמות בעולם ולכל מקום כזה יש גם הצעה לאלטרנטיבה (מסומנת בהדגשה):

מגדל אייפל, פריז

מגדל אייפל דורג בעבר, בסקר של חברת ביטוח לנסיעות, כאתר המאכזב ביותר בעולם. נכון, הנוף שנשקף מלמעלה נהדר, אבל האם הוא מצדיק את השעות בהן צריך להמתין בתור כדי לעלות לראשו? לא בטוח. בטח שלא בחודש יולי, אז האתר עמוס במיוחד. במקום לעמוד בתור עם עוד אלפי אנשים, עדיף להישאר על הקרקע ולצאת לטיול לאורך נהר הסיין בשקיעה. נכון, גם כאן לא תהיו לבד, אבל עם בגט וכוס קפה ביד, בוודאי תזכו לנקודת מבט יותר אינטימית על פריז. ואם אתם עדיין לא חשים מסופקים, תמיד תוכלו לקנות דגם קטן של המגדל בשדה התעופה.

טירת בלארני, אירלנד

המבצר הימי ביניימי הזה מרשים מאוד, וכך גם הגנים המטופחים שסביבו.  אפשר להבין את המוני התיירים שנוהרים לכאן, רק חבל שכולם שמים פניהם היישר לעבר אבן בלארני, אחת מאבני המעקה של גג הטירה, שמתת צחות הלשון מובטחת לכל מי שינשק אותה (משימה כלל לא פשוטה, בהתחשב בכך שצריך לטפס כ-120 מדרגות במעלה המגדל ולנשק את האבן כשהגוף תלוי בין שמיים וארץ). מה הטעם בצחות לשון, אם משתמשים בה כדי לתאר את אותה חוויה שמאות אלפי אחרים חולקים יחד איתכם? במקום זאת כדאי לבקר במצוקים התלולים שאזור קורק משופע בהם, כמו אלה שבמיזן הד (Mizen head), בנקודה הדרום מערבית ביותר של אירלנד. יש כאן נופים דרמטיים ואפשר לבקר גם במוזיאון ובמגדלור.

הצוקים במיזן הד, הנקודה הדרומית-מערבית ביותר באירלנד
רציף הדייגים, סן פרנסיסקו

הכתב ג'וש שונוולד כתב פעם על רציף הדייגים בסן פרנסיסקו: "זהו המקום הראשון להימנע ממנו אם אתם מתעבים תנועה אדירה של תיירים, אוטובוסים של תיירים, אמני רחוב, תורים ארוכים, מכירים גבוהים, טיולים זולים ומוכרים קשקשנים. עם קצת מזל, אפשר למצוא בסביבה מקום שעדיין מריח כמו דגים, עם איטלקי זקן שמכין אנטיפסטי, שהוא לא כזה גן חיות". במקום זאת, פנו לפארק גולדן גייט, הריאה הירוקה של העיר. בניגוד לרציף הדייגים, שם הפעילות היחידה היא לעשות פוזות למצלמה בעודכם עומדים ליד דוכן מזכרות, הפארק מציע מגוון אפשרויות: גן תה יפני שליו, אגם, מוזיאון דה יאנג (שלא כדאי להחמיץ את התצפית על העיר מהמגדל שלו), שיט בסירת פדלים, טחנת רוח עתיקה, קילומטרים של שבילי טיול ועוד.

הפירמידות במצרים

"אתה לא יכול לשמוע את קולך שלך בשל ההמולה שמסביב", כך תיאר מארק טויין את ביקורו בפירמידות של מצרים לפני קרוב ל-150 שנה. ההמולה לא פחתה מאז, ההיפך הוא הנכון. מספר המבקרים בפירמידות הולך וגדל. אי אפשר להאשים אותם. הפירמידות בהחלט מרשימות ומומלץ מאוד לבקר בהן, אבל כדאי לתת תשומת לב מירבית לעיתוי הביקור על מנת ליהנות מהן, ולהגיע מחוץ לעונה. כאשר גם מחוץ לעונה הפירמידות נראות לכם צפופות מדי, כדאי לעשות טיול לצד המערבי של הנילוס, לעמק המלכים, ששימש כאתר קבורה מלכותי ומכיל כ-60 קברי פרעונים.

המגדל הנטוי בפיזה

ראיתם כבר את התמונות של מגדל פיזה. הוא נטוי. למרות זאת, מספרים בלתי נתפסים של מבקרים נדחפים בין ההמונים רק כדי לצלם שוב את אותה תמונה שחוקה: היד נמתחת כך שנראה שהיא תומכת במגדל המפורסם ובלעדיה הוא יקרוס. במקום זאת, כדאי ללכת לגנים הבוטניים, אורטו בוטניקו די פיזה, בני קרוב ל-500 שנה. בריכות המים, הצמחים והחממות, ישרו עליכם שלווה וישכיחו מכם העובדה שבמרחק לא רב נמצא אחד האתרים המתויירים ביותר בעולם.

הגנים הבוטניים בפיזה. אלטרנטיבה למגדל הנטוי
כיכר סן מרקו, ונציה

האם יכולה עיר שלמה, יפה לכל הדעות, להיות מלכודת תיירים? יש כמה גונדוליירים שיטענו אחרת, אבל ונציה עיר התעלות היתה עשויה לשקוע בקצב מעט יותר איטי אילו 16 מיליון התיירים הפוקדים אותה מדי שנה היו מתמעטים. המצב ללא ספק היה משתפר אילו כל התיירים לא היו מחליטים להצטופף בהמוניהם דווקא בכיכר סן מרקו בבת אחת. בכיכר הזו הרחש האנושי גובר על פני כל קול אחר. אי אפשר להימנע ממנה, אז ההמלצה היא להיכנס רגע לכיכר, לצלם את הבזיליקה, את ארמון הדוג'ים ואת מגדל השעון, ולחמוק מיד החוצה. לאן? אפשר ללכת במבוך הסמטאות המובילות מן הכיכר עד שתרגישו שהשארתם את ההמונים מאחור. אחרי זמן לא רב תופתעו לגלות כיכרות קטנות, שקטות הרבה יותר, נפתחות בין סמטאות צרות. זה בדיוק המקום למצוא מסעדה, לשתות יין ולאכול ארוחה שתהיה ככל הנראה זולה בהרבה וטובה בהרבה מאלה שתמצאו בכיכר.

כיכר טיימס, ניו יורק

35 מיליון איש פוקדים מדי שנה את כיכר טיימס בניו יורק, מה שהופך את המקום לאתר התיירות הפופולרי במדינה. למרות הסדר שג'וליאני עשה במקום, והתיאטראות המעוצבים בסגנון דיסני שמעטרים את רחוב 42, אפשר עדיין למצוא כאן את אחד מהאוספים הגדולים ביותר של חנויות של תכשיטים זולים ודברים חסרי ערך, מוזיאוני שעווה ועוד מאפיינים של אתרי תיירות המוניים מהסוג הזה.. אם אתם מתקשים לוותר על הביקור במקום, כדאי שתגייסו לעצמכם זוג מרפקים חדים במיוחד כדי לפלס לכם דרך. במרחק לא גדול מן הכיכר נמצא אתר הרבה יותר ראוי לציון: שדות התות, מתחם בתוך הסנטרל פארק, הוא אנדרטה חיה לג'ון לנון. הפסיפס של "אימג'ין" הוא האזור בו אנשים עדיין מוציאים את המצלמות, אבל המדשאות שמסביב נהדרות לשיטוט רגלי. נכון, גם כאן יש תיירים, אבל מתי בפעם האחרונה מצאתם פארק עירוני שמוקדש למוזיקאי פופ שכתב שירים פסיכדליים על שמי מרמלדה?

פסיפס לזכרו של ג'ון לנון במתחם שדות התות בסנטרל פארק

קפרי, איטליה

האי קפרי שטוף השמש המוקף מי טורקיז, ששוכן במפרץ נאפולי, משמש כבר שנים רבות כאתר שתיירי הקיץ מתקשים לעמוד בפניו. וזו בדיוק הבעיה של המקום – אלפי התיירים המציפים את האי מפריעים ליהנות מהמקום, ושקט ושלווה כבר מזמן לא גרים פה. לא רחוק מקפרי שוכן האי איסקיה, שזוכה לפחות תשומת לב מאחיו הזוהר ומהפורסם. למרות זאת, רבים טוענים שאיסקיה יפה יותר. על כך שהוא גדול יותר אי אפשר להתווכח, מה שמאפשר לו להתמודד עם כמויות גדולות של תיירים בהצלחה גדולה יותר ומבלי לאבד את אופיו השליו. אפשר ליהנות כאן ממעיינות חמים, מפסטיבל האוכל והיין שמתקיים בחודש יולי ומהמצוקים התלולים שנופלים בדרמטיות לים.

האי מיקונוס, יוון

ממש כמו שעשו האלים היוונים, המבקרים באי מיקונוס נוהרים למועדוני ריקודים ודוהרים על אופנועי הים. אלפי התיירים שמציפים היום את האי מבלים בחופים עם שמות כמו "חוף פרדייז" או "סופר פרדייז", דיסקרטים ואינטימיים כמו שחופים עם שמו כאלה יכולים להיות. אם אתם מחפשים משהו קצת יותר שליו, כדאי להגיע לאי דלוס הסמוך, שנותר כמעט ריק ממבקרים למרות האוצרות הארכיאולוגיים שבו, בהם מקדשים עתיקים. דלוס, האי שיש טענות לפיהן הוא מקום הולדתם של האלים ארטמיס ואפולו, הרבה פחות תיירותי וזה סוד קסמו. תיירים מגיעים לכאן בסירות תיירים בשעות הבוקר ועוזבים בצהריים, ואז אפשר למצא באי את השלווה והבתוליות שהיו במיקונוס לפני שהפך למה שהוא היום.

האי דלוס הסמוך למיקנוס. אוצרות ארכיאולוגיים מרשימים
סולטנאחמט, איסטנבול

התיירים הרבים שמגיעים לאיסטנבול מוצאים את עצמם נפעמים ואולי אף נבהלים מגודלה העצום. כך, באופן קבוע מוצאים עצמם התיירים נדחקים באופן כמעט קבוע בסולטנאחמט, הרובע התיירותי הקטן והקומפקטי של העיר. אין ספק, האזור מבורך באתרים היסטוריים ואריכטקטוניים מדהימים, בהם ארמון טופקאפי, כנסיית איה סופיה, המסגד הכחול והבאזר הגדול. אבל המשמעות של זה היא המון תיירים, מעט מאוד מקומיים, מלבד סוחרים שמנסים לפתות אתכם לקנות דווקא אצלם, ומחירים יקרים להפליא. כדי לחוש טוב יותר את איסטנבול האמיתית כדאי לטייל בשכונת אוסקודר, בצד האסייתי של העיר, ממש בסמוך למיצר הבוספורוס. זהו אזור המגורים הגדול והמתפתח בעיר, וזו הזדמנות לפגוש מקומיים בשפע לפני שחוזרים לסולטנאחנט. כאן אפשר לאכול מצוין ובזול, לבקר בבית הקברות המוסלמי קאראצ'חמט, הגדול בעיר, ולעלות על גבעת ג'מאלילה, הנקודה הגבוהה באיסטנבול, ממנה נשקף נוף נפלא של העיר כולה.

לקריאה נוספת: