במרכז הארץ, בין תל אביב לירושלים, נמצא חבל ארץ המערות הנידח הוא שפלת יהודה. נוף של גבעות עגלגלות עם פלומת חורש אלון מצוי ואלת המסטיק, המלווים בעצי חרוב ואלות אטלנטיות יפי מראה. בחמוקי הגבעות נטועים ברצף היסטורי מרשים, כרמי גפנים, עצי זית, ושדות חיטה שמצהיבים ונקצרים ביום בהיר אחד בחודש מאי.
באפריל הכל היה עדיין ירוק עם כתמי פריחה בשלל צבעים. התמקמתי עם הקרוואן בחוות עדולם, קילומטר מזרחית ממושב צפרירים. אורן אביב הקים את המקום עם חזון להנגיש את חיי הרועים למטיילים. הוא פתח בפניי בנדיבות את שער החווה, "יש פה שירותי קומפוסט ומקלחות חמות, תרגיש בבית" הוא אמר. פתחתי את הדלת והשתרעתי על מרבד אדום של נוריות, מנוקד בצהוב לבן של קחוונים.
רגע של נוסטלגיה. קרוב לחמש עשרה שנים חייתי בשפלת יהודה במושב כפר אוריה, וכאן גדלו ילדיי. בימי שישי היינו יוצאים לטייל במערות שטרם ביקרנו בהן, זוחלים עם פנסים ומגלים עולם מופלא.
בבקרים התעוררתי לקול פעיית הכבשים שבחרו לרעות סביבי והקיפו את הקרוואן. בימים טיילתי ברגל ובאופניים בשבילים בחיק הטבע. רוני טואג, חבר ותיק וארכיאולוג, הגיע לטייל איתי ולספר לי על התקופה הביזנטית בשפלת יהודה, יחד קפצנו כחום היום לטבול בבאר שם טוב. מריאנה חברתי הגשימה איתי חלום ישן ויחד רכבנו בסינגלים ובכבישים הצרים בנופים הרומנטיים. הגענו למקומות מהם נשקף נוף של חורש אינסופי עד האופק, רק הטבע ואנחנו. לפעמים הגיחו צבאים ושועלים על פני האדמה וחיוויאים בשמיים וקישטו את התמונה האימפרסיוניסטית.
היום פזורים בין בית שמש לקריית גת מושבים וקיבוצים ספורים בלבד. בתקופה הרומית ביזנטית היה פה ישוב על כל גבעה רעננה. סביב הקרוואן, במרחק הליכה, נמצאים על ראשי הגבעות חורבות הכפרים שוע, ירתע, עתרי, פטום, בורגין, לבנין, קרומית. בראש כל גבעה נותרו שרידי מבנים עתיקים, ופתחים לבורות ומערות. לעיתים כל הגבעה מנוקבת ככברה מרוב חללים תת קרקעיים.
פגשתי את יאיר צורן בכרם המשפחתי ליד כפר זוהרים. הוא הגיע לבוש בגדי עבודה ונעליים צבאיות ישנות. השנה אמנם שנת שמיטה אבל צריך לעשב סביב הזמורות כדי לשמור עליהן. התיישבנו בזולה מעל הכרם, כמה ספות ישנות תחת צילו של עץ ענק. סיפרתי לו שאני מתגורר בקרוואן בחוות עדולם. "בראשית ל"ח" שלף יאיר וסיפר על יהודה בן יעקב אבינו שירד אל עדולם, לקח לו אישה כנענית, בת שוע, שילדה לו שלושה בנים… הסיפור המשיך ואני למדתי להכיר את המאורע התנכי המתחבר לחוות עדולם וחרבת שוע, ואת יאיר שמתבל כל שיחה בפסוקים קדומים.
יאיר נולד בקיבוץ ברור חיל "קול ריחיים בבורני… אור הנר בברור חיל שבוע הבן" מצטט יאיר ומספר שבימי קדם היה ההגמון לוקח למיטתו את הכלות בערב כלולותיהן, וכן נאסרה קיום מצוות ברית מילה. לפיכך היו היהודים מודיעים בסתר את דבר החתונות ובריתות המילה באמצעות קול השחיקה של אבן ריחיים ואור נר בחלון.
מסורת מילת הבנים נשמרה בקיבוץ ברור חיל והגברים היו עולים למגדל להדליק לפיד אש. יאיר עוד זכה להדליק לפיד בהולדת בנו בכורו, אך בהמשך בחר לעזוב עם משפחתו את הקיבוץ, לעבור לחיות בשפלת יהודה, וקבע את ביתו במושב נחושה.
איש טיולים ומסורת יהודית מצא כאן כר נרחב לאהבתו לארץ ישראל. "סביב תל מרשה יש שש מאות מערות, אני הייתי בכולן, אבל היום רשות שמורות הטבע מתירה לנו לבקר בשש בלבד" מספר לי יאיר. הוא טייל ברגל בכל המרחב, מלטרון בצפון ועד להב בדרום, מעל ומתחת לפני האדמה. אני מקשיב לסיפוריו והם נשמעים לי כאילו יאיר חווה בעצמו את החיים בשפלה בכל התקופות הקדומות.
"לאחר הגליית היהודים לבבל הקדומה, קמה כאן אדומיאה" מסביר יאיר "ארץ האדומים, שהם אחים שלנו. אנו בני יעקב והם בני עשיו, ותמיד היתה בינינו תחרות. בירתם היתה מארשה. חלק מהאדומים התגיירו, יש האומרים בכוח, אולם אני סבור שזה היה תהליך טבעי מול הרוב היהודי. האדומים הביאו לכאן את הידע שלהם בחציבה. בעבר הירדן הם חצבו באבן חול, ראה ערך פטרה. כאן הם חצבו בקירטון".
באפריל הכל היה עדיין ירוק עם כתמי פריחה בשלל צבעים. התמקמתי עם הקרוואן בחוות עדולם, קילומטר מזרחית ממושב צפרירים
מעט אחר כך הרימו ראש אדום הפרגים שנזרעו בשדות התלתן של עמק האלה
נוף של גבעות עגלגלות עם פלומת חורש אלון מצוי ואלת המסטיק, המלווים בעצי חרוב ואלות אטלנטיות יפי מראה
מריחת הצבע הצהוב על פני הירוק
אל מערות השפלה
מערות השפלה הם מעשה ידי אדם בסלע הקירטון, סלע משקע רך. בהתחלה צריך להתגבר על שכבת סלע נארי קשה בעובי של כמטר אחד, אבל מתחתיו הסלע קל לעבודה. אבותינו כרו אבן לבניה ולכבשני סיד. החללים שנפערו בסלע הפכו לבורות מים מטויחים, מחסני מזון, שמן ויקבים, מתקנים חקלאים כמו בתי בד וגתות ליין, מערות קולומבריום ששימשו אולי לגידול יונים, ומערות קבורה בהם טמנו את מתיהם. במשך מאות שנים נחצבו כאן אלפי מערות.
בעיתות חירום עברו התושבים להתגורר מתחת לאדמה. לקראת התקוממות היהודים בפיקודו של בר כוכבא נחצבו מחילות מסתור שיצרו לבירינת תת קרקעי. המערך קרס כולו בפני הרומאים שהגיעו בנחישות לדכא את המרד בארץ ישראל. המרד אמנם נכשל אולם הותיר מורשת של מאבק על חופש ועצמאות לדורות הבאים אחריו עד ימינו.
יאיר תיאר בפני כמה מן המערות היפות בסביבה, עם חדרי קולומבריום, בתי בד ובעיקר עם מחילות מסתור מימי בר כוכבא "בן כוזבה מן היישוב כזיב בשפלה, שמעון נשיא ישראל, אני מאמין שגם הוא היה מן האדומים שהתגיירו", אמר. בערב הוא שלח לי כמה מפות של מערות.
חבורה של נערים יצאה לטייל מכפר זוהרים, מוסד חינוכי קרוב לכרם. "שלום יאיר" קוראים אלו שכבר פגשו בו. "בואו תצטרפו אלינו" מזמין אותם יאיר בחיוך רחב, קם לארגן את הספות. הנערים פותחים ערכת קפה, מרתיחים מים ומגישים לכולנו קפה שחור חזק וטעים.
הם שואלים הרבה שאלות. יאיר, איש חינוך, מדריך של"ח שעבד הרבה עם נערים, מדבר איתם בגובה העיניים. על אהבת ארץ ישראל, על שמירת שבת והנחת תפילין, על יחסים עם פלסטינים, על טיולים ועל מערות, על השירות הצבאי. הם מקשיבים לו וסופגים את טון דיבורו הנעים. דומה שהם מוצאים בו את דמות האב החסרה להם בפנימייה.
למחרת הגעתי אל מערת הניקבות מצויד בפנס ראש, פנס נוסף, נעלי הליכה, מכנסיים וחולצה ישנים, תרמיל קטן עם בקבוק מים, מצלמה ומפת המערה. טרם כניסתי שלחתי לבני נדב את המיקום, המפה והודעה קצרה "נכנס למערה, צפוי לצאת בעוד כשעתיים".
הרגשתי בטוח למדי, מערה שכבר ביקרו בה ומיפו אותה, נראה שכבר עברה חפירות ועבודות ניקוי חלקי. עקבתי אחר מיקומי במפה, זחלתי על ברכי ועל גחוני במחילות מסתור צרות שחיברו בין חדרים ואולמות חצובים, הגעתי למערות פעמון, למדרגות חצובות שהובילו לבורות מים, אפילו נתקלתי בכמה קינים של יונת סלע באפלולית, ובכל קן שני גוזלים גדולים. יש חיים באפלה. שמחתי להגיח בחזרה אל האור, לנשום אויר צח, לנער את הבגדים ולייבש את הזיעה. סימסתי לנדב, אני בחוץ, וקיבלתי סימן חיובי בתשובה.
יאיר, איש חינוך, מדריך של"ח שעבד הרבה עם נערים, מדבר איתם בגובה העיניים. על אהבת ארץ ישראל, על שמירת שבת והנחת תפילין, על יחסים עם פלסטינים, על טיולים ועל מערות, על השירות הצבאי. הם מקשיבים לו וסופגים את טון דיבורו הנעים. דומה שהם מוצאים בו את דמות האב החסרה להם בפנימיה
מערות השפלה הם מעשה ידי אדם בסלע הקירטון, סלע משקע רך. בהתחלה צריך להתגבר על שכבת סלע נארי קשה בעובי של כמטר אחד, אבל מתחתיו הסלע קל לעבודה. אבותינו כרו אבן לבניה ולכבשני סיד
האדומים הביאו לכאן את הידע שלהם בחציבה. בעבר הירדן הם חצבו באבן חול, ראה ערך פטרה. כאן הם חצבו בקירטון
למחרת הגעתי אל מערת הניקבות מצויד בפנס ראש, פנס נוסף, נעלי הליכה, מכנסיים וחולצה ישנים, תרמיל קטן עם בקבוק מים, מצלמה ומפת המערה
מערות קולומבריום ששימשו אולי לגידול יונים
לעיתים כל הגבעה מנוקבת ככברה מרוב חללים תת קרקעיים
מערות קולומבריום ששימשו אולי לגידול יונים
במשך מאות שנים נחצבו כאן אלפי מערות
אוצרות אבודים
צ'ופי הגיע בילדותו אל המושב בו הוא חי היום. המערות היו מגרש המשחקים הביתי שלו, והוא בילה שעות וימים בזחילה בהן ובחיפוש אחר מציאות. "אני לא שודד עתיקות" הוא מבהיר לי "אני לא חופר במערות, אני לא גורם שום נזק, רק מחפש בעזרת גלאי מתכות על פני השטח". הוא מסביר לי את האמת שלו "אם לא הייתי חושף את המטבעות, הכפיות, האבזמים, המשקולות האלו, תוך מאה מאתיים שנים הם היו הופכים להיות סתם גושי מתכת ללא משמעות. חוץ מזה ביום מותי אני אצווה את כל האוסף שלי למוזיאון. ככה זה בכל העולם. גם אם מכרתי לאספנים מטבעות עתיקים ונדירים שמצאתי, הבנים שלהם כבר יתרמו את האוסף למוזיאונים. אז מה אם בדרך עשיתי קצת כסף".
הפצרתי בצ'ופי שיראה לי את האוסף שלו. בהתחלה הוא סירב, אחר כך התרצה וקבע איתי למחרת "אני צריך לחפור אותו מהמחבוא שלו" אמר לי. כשהגעתי אליו למחרת הוא ירד לגינה ושלף מן המסתור את תיבת האוצר, קופסת פלסטיק כבדה ועמוסה במתכת.
"זה 'נחלה', תמר בערבית, מטבע מימי בר כוכבא, מצד אחד חקוק בו עץ תמר ומצד שני אשכול ענבים או עלי גפן" הוא מראה לי את הציורים על המטבע "מכרתי מטבע כזה באלף דולר, אם מתחת לעץ יש שני סלי תמרים זה כבר שווה פי עשר"
אם לא הייתי חושף את המטבעות, הכפיות, האבזמים, המשקולות האלו, תוך מאה מאתיים שנים הם היו הופכים להיות סתם גושי מתכת ללא משמעות
"זה 'נחלה', תמר בערבית, מטבע מימי בר כוכבא, מצד אחד חקוק בו עץ תמר ומצד שני אשכול ענבים או עלי גפן" הוא מראה לי את הציורים על המטבע "מכרתי מטבע כזה באלף דולר, אם מתחת לעץ יש שני סלי תמרים זה כבר שווה פי עשר". אני מתרשם והוא מוסיף "למטבעות יש שמות בערבית, כי כמעט כל שודדי העתיקות הם ערבים. הסוחרים והאספנים הם אשכנזים. למשל 'בוואבה' שיש עליו ציור של שער בית המקדש, מטבע כזה עשוי כסף שווה עשרים וחמש אלף דולר. "אבו ג'ארה" פירושו כד גדול וגם הוא מאוד יקר. המטבע מימי בר כוכבא, גדול ועבה חקוק עליו כד שמן ומצד שני כתוב שמעון נשיא ישראל. אתה רואה את הצבע הירקרק, זה פטינה שנוצרה מרוב שנות קבורה, היא האויבת של המטבעות ולאט לאט מפוררת אותם. אתה מבין? בזה שאני מוצא ומנקה את המטבעות אני מונע מהם להתפורר, ובסוף ממילא הכל יגיע למוזיאון"
אני נובר בקופסת הפלסטיק המאובקת ושולה ממנה בין המטבעות גם כפיות קטנות לאבקות ותבלינים יקרים, עגילים נזמים וטבעות, ראשי חץ, אבזמים לחגורות, משקולות זעירים למסחר, שפע של חפצי מתכת ששימשו את אבותינו בחיי היומיום, בימי שלום ובזמן קרבות.
כשהגעתי לשפלה עוד פרחו הלוטם הקחוון והנורית יחדיו, מעט אחר כך הרימו ראש אדום הפרגים שנזרעו בשדות התלתן של עמק האלה. שני גלים של חמסין מתוך חמישים הימים של משבי החום מן המדבר שמגיעים תמיד עם תום האביב, הביאו לקמילה מהירה, מריחת הצבע הצהוב על פני הירוק, והשתלטות אכזרית של הקוצים על שדות השפלה. החרחבינה המכחילה, הגדילן המצוי ובעיקר זרעי הכרבולת, צמח ששמו הרשמי הוא פוקת היחפים והוא שולח מסר חד וכואב… הלאה מכאן.
נפרדתי מהשפלה בערב מדורה. אורן אביב הגיע עם בתו ומיד שדרג את התאורה והמדורה. הפעם בחרתי להכין פויקה עם נתחי בשר טריים. מרינה וליאור חתכו ירקות והוסיפו לתבשיל ופתחו בקבוקי יין. פאבלו ולנה הביאו קורטוב של רוחניות והעמידו אותנו סביב המדורה אוחזים בידיים ומשילים מעלינו פחדים שאינם משרתים אותנו יותר. איליה ידידי מבית הקונטיינרים במושב לוזית הגיע עם הבת שלו ועם העוד וניגן לנו שירי מדורה. מריאנה חוללה לצלילי המוזיקה, וכטוב לבי ביין שמחתי ללוות את העוד והריקוד בתופי הבונגס. שיר פרידה לשפלה עד העונג הבא.
שיר פרידה לשפלה עד העונג הבא
אבי הגיב:
הבן אדם הזה שודד עתיקות ואתם נותנים לו במה? ברצינות?
הבן אדם פושע, גונב עתיקות ומוכר אותם.
הוא פוגע במורשת של הארץ הזו בכך שהוא שודד עתיקות ומוציא את הממצא מהקשרו!
הוא לא עושה שום נזק?? רק עובר עם מג״מ ומגרד מה שנמצא בפני השטח? קוראים לזה חפירה! לא סתם חפירה, חפירת שוד.
יש סיבה שהבן אדם לא מגלה את שמו האמיתיה הוא יודע שהוא יועמד לדין.
תתביישו לכם שאתם מפרסמים כתבה שמעודדת שוד עתיקות