שווייץ, הארץ האלפינית שבמרכז אירופה, נחשבת לדעת רבים ליפה ביבשת. טיול לשווייץ הוא פנטזיה של יופי. השילוב של הנופים הדרמטיים של האלפים, הנופים הרכים יותר ורומנטיים לא פחות של הרי היורה, המשבצות הירוקות-חומות של המישורים החקלאיים בתווך, העיירות הימי ביניימיות, הטירות הקסומות, כל אלו יוצרים תמהיל מופלא. נוסיף לכך את האסתטיקה, את השוקולד, את רמת השירות ואת הטיפוח ונקבל ייעד טיול אידיאלי. לא נכחיש, לא הכל מושלם. המחירים, זו הנקודה הכואבת. יקר בשווייץ, אפילו יקר מאוד. אבל יש פתרונות גם לכך: אחד היתרונות בטיול בשווייץ הוא שאפשר להתמקד באזור אחד, לצאת ממנו לטיולים ברכבלים, ברכבות שיניים, ברגל ועל גבי אופניים, ללא צורך לשכור רכב וכך להימנע מהעלויות הכרוכות בכך. השהות במקום אחד מאפשרת להצטייד במוצרי מזון ולאחסנם במקרר ואגב כך לחסוך בהוצאות הכלכלה. אחת ההמלצות שלי היא להתמקם בעיירה צרמט (Zermatt), שבעיני היא אחת מעיירות הנופש היפות בעולם. הדרך הנוחה ביותר להגיע לצרמט היא ברכבת היישר מנמל התעופה של ציריך. הרכבת נוסעת דרום מערבה לכיוון ברן (Bern) הבירה. כעבור חצי שעה מגיעים ללנצבורג (Lenzburg), שם יש מבצר ימי ביניימי יפהפה, ואם תרצו לבקר בעוד מבצר, סעו מלנצבורג 20 דקות ל-Hallwel – באגם ניצב מבצר נהדר. הדרך עוברת למרגלות הרי היורה, רכס הרים המצוי צפונית-מערבית להרי האלפים, בשטחן של צרפת ושווייץ. בשונה מהאלפים, הבנויים מסלעי תהום, הרי היורה בנויים מסלעי גיר עשירים במאובנים. הרי היורה יוצרים קשת הררית, שאורכה 360 ק"מ, הרכס גבוה יותר בחלקו הדרומי ושתי הפסגות הגבוהות בתחומו (1,717 ו-1,718 מ') מצויות בשטח צרפת. זהו אחד המקומות הבודדים בעולם שבו נמצאים מכתשים, אם כי אינם יפים כמו מכתשי הנגב. הרכבת נוסעת בשפלה השווייצרית, החוצצת בין הרי האלפים מדרום-מזרח והרי היורה מצפון-מערב. השפלה מכסה כ-30% משטחה של שווייץ, היא האזור המיושב ביותר במדינה ושוכנות בה כל הערים הגדולות. באזור זה ממוקמים גם המרכזים הכלכליים, התעשייתיים והתחבורתיים.
ממשיכים לנסוע בנוף של הרים ירוקים, שלמרגלותיהם משבצות צבעוניות של גידולים חקלאיים. מעת לעת מתגלים מרבדים צהובים של קנולה. מדרום-מזרח לנו, ברכס הגבעות שלמרגלות האלפים, נמצא עמק אמנטל (Ammental), שם מייצרים את הגבינה המחוררת המפורסמת. כעבור שעה וחצי לערך מגיעים לברן (Bern) הבירה. האזור בו עוברת הרכבת אינו מלבב, אבל זו עיר יפה, שמצדיקה יום טיול. בהמשך הרכבת חולפת על פני העיירה טון (Thun), שבה מבצר יפה והיא ניצבת על חופו של אגם בעל אותו השם ואשר בו משייטות ספינות תיור. תעלה מביאה את הספינות עד תחנת הרכבת, כך שהמבקרים יכולים ללכת היישר מהרכבת אל הספינה. כאן לראשונה מתחילים לראות את האלפים. מכאן אפשר לראות את היונגפראו, אחד ההרים המרשימים באירופה, כשהוא בולט בקרניו המושלגות. הרכבת נוסעת לאורך האגם עד לספיץ (Spiez). כאן ניתן להחליף רכבת לאינטרלקן (Interlaken), הנראית מצדו השני של האגם. נסיעת הרכבת מכאן לאינטרלקן וללוצרן נחשבת לאחת האטרקטיביות בשווייץ. רכבת אטרקטיבית אחרת יוצאת מכאן לכיוון דרום-מערב, אל אתר הסקי המפורסם גשטאד (Gstadd), העמק הירוק רוסיניה (Rossinière) ועד מונטרה (Montreux) שעל חוף אגם ז'נבה.
כעבור כשעה של נסיעה בארץ הפלאות נגלה לפנינו קצהו של המטרהורן (Matterhorn) המיתי, אחד הגבוהים והמרשימים בהריה של שווייץ. עוד חמש דקות של נסיעה ואנו בעיירת הסקי צרמט, השוכנת בעמק מוריק, בגובה של 1620 מ' מעל פני הים ונחשבת לישוב הדרומי בעולם, שתושביו מדברים גרמנית. צרמט היא אולי עיירת הנופש הידועה ביותר בשווייץ, חבויה למרגלות המטהורן ומוקפת הרים שגובהם יותר מ-4,000 מ'. הדרך לעיירה סגורה לכלי רכב ממונעים וניתן להגיע אליה רק ברכבת. זהו גן עדן לסקי בחורף ולטיולים רגליים בקיץ. בצרמט חיים 5,000 תושבים, אבל בעונת התיירות מתאכסנים בה כ-30,000 מבקרים.
הרחוב הראשי של צרמט מזמין שוטטות בין חנויות מעוצבות, קונדיטוריות עתירות פיתויים ובתי קפה. אבל אני ויתרתי על התענוגות הללו לטובת Gornergrat Bahn – רכבת נופית המטפסת בעזרת גלגלי שניים אל פסגת הגורנרגרט (Gornergrat), אטרקציה תיירותית מפורסמת מאז 1898. הרכבת העמוסה במטיילים החלה לטפס בתלילות, חיש קל יצאה מעבר לקו העצים ונסעה בנופים מכושפים ביופיים. מכל עבר צצו פסגות מושלגות, ומעל כולן בצבץ ראשו של המטרהורן. עצרנו בגובה 3,089 מ' מעל פני הים. מסביבנו הכל היה כוסה בשלג, אפילו הבקעות מסביב, שבקיץ צבען ירוק רענן, היו מכוסות במעטה של לובן. הפנורמה שנשקפה מלמעלה היתה מרהיבה: הרים גבוהים, פסגות משוננות, מצוקים, והכל מכוסה במעטה לבן וצח. לנגד עינינו נשקף הר רוסה (Rosa) עם פסגת הדופורספיצה, המתנשאת לרום של 4,634 מ'. זהו הגבוה בהרי שווייץ והשני בגובהו באלפים. תחנת הרכבת היא נקודת פתיחה מצוינת לטיולים רגליים, המתאימים לכל גיל ומאמץ. אלא שבתקופת ביקורי כאן, בחודש מאי, עדיין שורר חורף בהרים. בוססתי בשלג למקום הגבוה ביותר שאפשר היה להגיע אליו, כדי להתבונן בפנורמה המכושפת. מסביב, עיגול מושלם, 360 מעלות של הרים מושלגים, 29 פסגות, שגובהן עולה על 4,000 מ'. המרשים בהרים הוא כמובן המטרהורן, שקרקסים קרחוניים שייפו את צדעיו והוא מתנשא לגובה של 4,478 מ'. המטרהורן, שהאיטלקים קוראים לו מונטה צ'רבינו (Monte Cervino) , הוא אמנם לא ההר הגבוה ביותר בשווייץ, אך לטעמי הוא המרשים ביותר. פסגתו החרוטית המשוננת נחשבת לאחד הסמלים הלאומיים של שוויץ. אפשר להמשיך להתבונן בנוף בזמן שאוכלים מרק גולש (יקר להחריד, אך טעים) בקפיטריה שנמצאת במיקום מושלם.
נפרדתי מהנוף וירדתי ברכבת לכיוון צרמט. בדרך יש חמש תחנות, ואפשר לרדת בכל אחת מהן ולצאת לטיול באזור. בקיץ, כשהשבילים נפתחים, כדאי להקדיש לרכבת הזאת יום שלם, כולל עצירה בתחנות ויציאה לטיולים רגליים. בזמן שאני טיילתי כאן, המסלול היחיד הפתוח היה מתחנת Findelbach . מכאן העירייה נראית כריכוז של קוביות ממשחקי ילדים, עם נחל העובר במרכזה, רחוב ראשי מטופח וכנסייה בעלת גג מחודד בגון ירקרק. הליכה דרך החצרות המטופחות והבתים שווילונותיהם רקומים בלבן ועציצים על אדני חלונותיהם, עד למלון Romantikhotel Julen, הסמוך לכנסייה שמעל העיר. זהו מלון אלפיני טיפוסי, בנוי עץ ומעוצב בקפדנות, בלובי אח בוערת, בקבלה צוות אדיב להפליא, החדרים לא גדולים אך נוחים ומטופחים. במסעדות בצרמט מגישים פונדו ומנות טיפוסיות אחרות, שהידועה שבהן היא הרוסטי – מנה של תפוחי אדמה קצוצים ומטוגנים, אפויים בגבינה ומעליהם בשר מעושן. הצמחונים ושומרי הכשרות יכולים להחליף את הבשר בעגבניות. מסעדה מומלצת: Walliserhotel, ברחוב הראשי של העיירה (כתובת: Banhofstrasse 30, טלפון: 027-9666555). בבוקר יצאתי לרחובות הגבוהים של העיירה. פסגתו המושלגת של המטהורן היתה מוארת באור רך של בוקר. לריסה, מלשכת התיירות המקומית, התלוותה אלי. הלכנו דרך הרחובות העתיקים של העיירה, לאורך הנחל שצבע הטורקיז של מימיו מלמד שמקורם בהפשרת קרחונים, אל תחנת הרכבל Matterhorn Glacier Paradise. בימים כתיקונם מטפסת הרכבת עד לגובה של 3,883 מ', לתחנה הנחשבת לגבוהה באירופה. במקום ישנה מסעדה החצובה בתוך הקרחון ממש. מהמקום הזה נשקף נוף עוצר נשימה על האלפים השוויצרים, האיטלקים והצרפתים. מכאן מטפס שביל החוצה את הקרחון וכעבור כחצי שעה מגיעים ל-Brethorn, בגובה של 4,000 מ'. המקומיים טוענים שביום יפה ניתן לראות מכאן את הים התיכון. אני בספק אם זה אפשרי, אבל בהחלט אפשר לראות את המון בלאן (Mont Blanc), הגבוה בהרי האלפים, במרחק נגיעה ממש.
לרוע מזלנו, בשל עבודות שיפוצים, הובילה אותנו הרכבת רק עד לתחנת Trockener Steg, בגובה של 2,939 מ'. התחנה נמצאת בשדה קרח ענקי, מכל עבר נשקף לבן בוהק ורק מצד מזרח נראה העמק הקרחוני המוריק שממנו באנו. בקרונית עלו עמנו מעט נופשים ובעיקר גולשים, שיצאו מהתחנה היישר אל המדרון. מכאן ירדנו ברכבל אל Furi, כפר קסום ובו בקעות פזורות ביער דליל, צופות אל נוף מלא הוד קדומים. ניתן לצאת גם למסלול טבעתי, החוצה בדרכו גשר תלוי שנמתח על פני קניון אשר התחתר בסלע השחור. את ארוחת הצהרים אכלנו במסעדה מקומית, לאחר צלחת של נקניקים וגבינות, עברנו למנה העיקרית, קאסצ'ניטה, טוסט מטוגן, אפוי בגבינת רקלט מקומית. לא נותר לנו אלא לשטוף את הכולסטרול בכוס של יין אדום… ישבנו במרפסת שטופת השמש, התבוננו בתפאורה של ההרים המושלגים, אכלנו עוגת שזיפים מעוטרת בקצפת – החיים מזמן לא נראו יפים כל כך. מכאן יצאנו לטיול הליכה קצר בשביל יער נהדר, מתבוננים בשלוגיות שהולכות ונמסות ובמרבדי הכרכומים שתפסו את השטח שהתפנה. לאורך הדרך פזורים בתים עץ קטנים, מקורים בלוחות צפחה. ליד כל בית אסם, הנראה כבית מוקטן, בנוי על עמודים קטנים.
בחזרה לצרמט ולביקור במוזיאון המוקדש להרים שמסביב ומתמקד בתיירות שהחלה להגיע לכאן החל בסוף המאה ה-18, בעיקר מאנגליה. בעקבות הנופשים הגיעו גם מטפסים לא מעטים, שניסו לטפס על המטרהורן. ההר גבה מחיר לא פשוט וכדי להפסיק את המנהג הזה, פרסמה המלכה ויקטוריה צו האוסר על אזרחי הממלכה המאוחדת לטפס על פסגות האלפים. האיסור רק דרבן את ההרפתקנים ומטפסים רבים המשיכו להגיע, עד שמשלחת אנגלית בראשותו של אדוארד ווימפר כבשה את הפסגה ב-14 ביולי 1865. בקיץ, בין יוני לספטמבר, כדאי להקדיש יום לטיולים בסביבה. למשל, עלייה בפוניקולר אל Sunnegga, בגובה של 2,289 מ', שם ניתן לצפות במרמיטות רבות ובאגם Leisee, החלק כמראה, שבבואת המטרהורן משתקפת במימיו. אפשרות נוספת היא לעלות ברכבל אל Schwarzsee, בגובה של 2,583 מ' וגם שם אגם אלפיני נהדר ולצדו קפלה קטנה. זוהי נקודת יציאה למסלולי הליכה רגליים, בהם שביל המאטהורן (Matterhorn Trail) ו-Larch Path. לקריאה נוספת:
לאתר הבית של גילי חסקין – www.gilihaskin.com |
