תפריט עמוד

אוכל יווני: לפני ששוברים את הצלחת

שתפו:
זה לא גורמה, זה לא מעודן, זה פשוט וזה טעים. האוכל היווני מתבסס על מרכיבים ים-תיכוניים שמזכירים את אלה שאפשר למצוא אצלנו: שמן זית, ירקות טריים, גבינות ויוגורט מחלב צאן, בשר כבש, דגים ופירות ים.
אבל לפני שנגיע אל מה אוכלים, נתעכב לרגע על היכן אוכלים: סוגי המסעדות ביוון הם טברנה (Taberna, בעיקר אוכל יווני עממי), פסרוטברנה (Psarotaberna, מסעדת דגים), פסיסטריה (Pasistaria, בשרים "על האש"), אסטיאטורו (Estiatorio, מהודרת יותר מהטברנה) ואוזרי
(Ouzeri, שבו תקבלו אוזו, או משקה חריף אחר, עם מזטים קלים בצד).

חוץ מאלה יש גם מסעדות תיירותיות שצצו כמעט בכל מקום ביוון, כפטריות אחרי גשם התיירים שמציף אותה מדי שנה. מי שחשוב לו לספוג את ניחוחות המקום גם דרך האוכל, מוטב שיוותר על שירותיהן של אלה, ויחפש היכן יושבים המקומיים. שם תמצאו תפריט עם מנות מקומיות (תפריט שמופיע בכמה שפות, למשל, הוא רמז לכך שלא ממש מדובר במקום עממי). וטיפ בעניין הטיפים: החשבון אמור לכלול את השירות, אבל נהוג להשאיר קצת מעבר לחשבון.

מסעדה בנאפפליו. חפשו היכן יושבים המקומיים | צילום: יואב לף

פותחים שולחן
ישנם הבדלים בין האוכל הפלופונסי בקו החוף לבין זה שבפנים חצי האי. בחופים קל למצוא מסעדות המגישות מאכלי ים (אף שהדגה באזור אינה עשירה). בפנים האי (למשל, בחבל ארקדיה) המנות הן כפריות, מבוססות לרוב על בשר ואינן מעודנות. במסעדות השונות תיתקלו במנות הבאות או לפחות בחלקן. הנה סקירה קצרה (וחלקית) על הצַלחת היוונית:

מזטים: המתאבנים של יוון
כוריאטיקי סלטה (Choriátiki Saláta): זהו הסלט שזכה בפינו לשם "סלט יווני", ואין מהיר הכנה ממנו – עגבניות מלפפונים ובצל חתוכים גס, כמה זיתי קלמאטה וגוש של גבינת פטה מעל, בתוספת שמן זית ואורגנו.
דְזַדזיקי (Tzatzíki): ביטוי מובהק להשפעות התורכים, שהביאו לאזור מתאבנים, שיטות בישול וכמובן – יוגורט. המנה מבוססת על יוגורט סמיך עשוי מחלב צאן (הנקרא יאורטי, Yiaourti), שאליו מוסיפים מלפפונים חתוכים דק-דק, לפעמים מגוררים גס, שום כתוש ושמן זית.
דולמַדאקיה (Dolmadákia): עלי גפן קטנים ממולאים באורז ועשבי תיבול, מבושלים בשמן זית, לימון וקורט סוכר, ומוגשים קרים עם יוגורט.

דזדזיקי – יוגורט סמיך עם מלפפונים קצוצים דק, שום ושמן זית | צילום: אייסטוק

ולמנה העיקרית
סופלאקי (Souvláki): שישליק או שווארמה, עשוי לרוב מבשר כבש.
מוסַקַה (Moussaka): מנה מוכרת גם בישראל: פשטידה של פרוסות חצילים ובשר טחון. ביוון היא מוגשת עם רוטב בשמל.
סטיפאדו (Stifado): צלי בקר עם בצלצלים, רוזמרין וחומץ בן יין (לפעמים מכינים אותו מעגל חלב). בפלופונס מוגשת גם וריאציה ארומטית במיוחד של המנה: צלי ארנבונים עם בצלים, עגבניות ותיבול של עלי דפנה, ערער וציפורן.
דולמאדֶס (Dolmádes): עלי גפן ועלי מנגולד ממולאים באורז ובשר, ומוגשים עם רוטב בשמל או רוטב עגבניות סמיך.
פַּסטיצו (Pastitsio): הכובשים מוונציה, שעברו באזור, הותירו אחריהם את מורשת הפסטה. המנה הזאת, כפי שאפשר לנחש משמה, זוהי פסטה אפויה בבשר טחון וברוטב בשמל, עם הרבה גבינת צאן מלמעלה.

מוסקה, פשטידה של חצילים ובשר טחון | צילום: אייסטוק

מאכלי ים
תמנונים (Ktapódi): מכל שוכני המעמקים אלה אהובים במיוחד וזוכים לשיטות בישול שונות – כמזטים (למשל, סלט תמנון חמצמץ עם פלפלים אדומים וירוקים) או כמנות עיקריות (תמנון בגריל). הולך טוב עם יין רדזינה.
נוספים: בעיקר על קו החוף אפשר למצוא מסעדות מקומיות המכינות דיונונים (Kalamári) וחסילונים (שרימפס, Gárides), חלזונות וצלופחים, צדפות ודגים. את הדגים אפשר להזמין צלויים בגריל, ואם הם קטנים – כמו ברבוניות (Barboúnia) למשל – גם מטוגנים.

לקינוח: מנות אחרונות
למנה אחרונה מקבלים במסעדות העממיות בקלווה (Baklavá) וקדאיפי (Kadaïfi) – אותם מאפים מתוקים המוכרים גם לישראלים. חוץ מהם נוהגים המקומיים לקנח ביוגורט עם דבש או בפירות טריים.

שולחן עמוס כל טוב, וכוסות של אוזו מהול במים

משהו לשתות
רזינה (Retsina): יין לבן מתובל בשרף אורנים. או שאוהבים את זה או ששונאים את זה. יש מקומות קטנים שמכינים את המשקה בעצמם, ואז יש הבדל קל בטעם.
אוזו (Ouzo): המשקה החריף המקומי, עם אחוזי אלכוהול מרשימים וניחוח אניס (דומה לערק) שאין לטעות בו. לידו מקבלים כוס מים כדי למהול אותו לפי טעמכם.
קפה יווני (Elinikós Kafés): קפה שחור, מהסוג שבארץ אנו מכנים "קפה תורכי" (המלצה חמה: אל תקראו לו כך ביוון).
פראפה (Frappé): קפה קר ומוקצף. למרות השם הצרפתי, היוונים טוענים לבעלות על ההמצאה.

תודה לבני סיידא וליואב לף על סיועם בהכנת הכתבה

המנזרים התלויים של מטאורה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: