תלוליות הענבים המסתוריות בנגב

בשנות החמישים החל המחקר הארכיאולוגי והגיאומורפולוגי של החקלאות העתיקה בנגב וראה זה פלא – מכל אלפי התלוליות שנמצאו בכל רחבי הנגב לא נמצאה תלולית אחת שבה אפשר היה למצוא שריד (ולו הקטן ביותר) של גפן או ענבים. זה עורר את השאלה מחדש וכמה חוקרים ישראלים החלו לחקור את הנושא. הראשון שבהם היה פרופסור יהודה קידר שהראה שאי אפשר לקבל את הדיעה שהתלוליות שימשו לגידול הגפנים וזאת מכמה סיבות: הראשונה היא שגפנים אינן יכולות לצמוח במקומות בהם יורדים פחות מ-400 מ"מ גשם – ובנגב יורד 50 – 150 מ"מ גשם בלבד.

הסיבה השנייה היא שאם נניח שגידול הגפנים בתלוליות היה גידול שלחין (כלומר בהשקייה מלאכותית) נצטרך להראות מהיכן הגיעו המים להשקיית התלוליות: מבורות? מאיסוף מי הנגר בתעלות שהגיעו אל התלוליות? מהטל ומלחות האוויר? כל אלה נבדקו על פרופ' קידר ונמצאו לא מתאימים (כמות המים בבורות לא הספיקה להשקיית הכרמים יחד עם צרכי האדם האחרים, התעלות שמגיעות לתלוליות הן בשיפוע גדול מדי בשביל שיצליחו לגרום למים לעצור ולחלחל תחת אבני התלוליות, לא נוצר יותר טל בתלוליות מאשר באבנים אחרות הפזורות בשטח).

בהמשך מחקריו מצא פרופסור קידר שתפקידן של התלוליות היה להגדיל את כמות הקרקע שנסחפת אל הואדיות בתחתית המדרונות שם היו השדות המעובדים. הוא הראה שאיסוף האבנים מהשטח וסידורן בערימות גרם לחשיפת קרקע הלס של המדרון לסחיפה של מי הנגר העילי וכך גדלה כמות הקרקע (והחומר האורגני) שהגיעה אל הואדי שם נמצאו השדות המעובדים שניזונו ממי השיטפון בערוץ אך היה חסר להם קרקע.

שני חוקרים נוספים ניסו לבדוק את תפקידן של התלוליות: אחד הגיע למסקנה שהן נועדו להגדיל את כמות מי הנגר העילי שהגיעו לשדות בערוץ (פרופסור אבן-ארי) והשני הגיע למסקנה שהתלוליות נועדו להגדיל את כמות מי הנגר שמגיעה לשטחים במדרון שבין התלוליות כך שהפוריות שלהם תעלה, יהיו בהם יותר צמחי מרעה ותעלה כמות המזון לעדרים של הרועה המדברי (פרופסור משה שחק). בשנים האחרונות הצטרפו לחקר הזה גם הגיאומורפולוגים וגם הם הגיעו למסקנה שתפקיד התלוליות היה לאסוף את האבנים ממשטחי המדרון כך שיותר מים יגיעו לשדות שבערוץ (פרופסור חנוך לביא).

לאחרונה מצא כותב שורות אלה אזורים בהם שדות התלוליות אינם נמצאים על המדרונות אלא על משטחים ישרים בראש המדרונות. במקרים אלה הסתבר שכל התלוליות נמצאות ליד משטחי סלע קשה בגדלים שונים (ויש כנראה קשר בין גודל התלולית והשטח של משטחי הסלע) כאשר מקצה המשטחים יוצאות תעלות קטנות שמובילות אל מערכת התלוליות והתעלות שעל המדרונות. יתכן מאוד ומצאו כאן דרך להגדיל את ניצול מי הנגר: משטחי הסלע הקשה אינם מחלחלים ולכן יצטברו עליהם מים אחרי גשם חזק. אם אין על המשטחים אבנים יכולים המים הללו לזרום באין מפריע (אמנם בזרימה איטית כי השיפוע הוא כמעט אפס) להגיע לתעלות ולזרום בהן אל המדרונות ומשם לשדות היבשים. שדות התולילות הללו נמצאו ליד מתקני פולחן שכוללים מצבות (שמייצגות אלות פריון) במרכז של מעגל הבנוי ממשטחי הסלע הקשה, אגני מים לפני סלעים בולטים וקירות אבן שמקיפים את השדות או מובילים אליהם. כל המתקנים הללו נמצאו בחווה חקלאית קדומה (זו המכונה בפינו "חוות הבור" ונמצאת לא רחוק מעבדת) המתוארכת היום לתקופה הערבית הקדומה קרי: המאות השמינית או התשיעית לספירה. על פניו נראה כאילו נתקל האדם בתקופה הזאת בבצורות ממושכות ולכן ניסה להגדיל את כמות מי הנגר ובו בזמן ניסה גם לחלות את פני האלים כדי שיעזרו לו במצוקתו. אם התיארוך נכון ואם גם הממצאים הללו הם באמת מתקני פולחן עולה השאלה איך יתכן שהיו עובדי אלילים בתקופה המוסלמית? הרי האיסלאם ראה בפגנים כופרים מוחלטים ולכן בני מוות, אז מה קורה פה? – אין לנו תשובה מוסמכת אלא רק השערות (האיסלאם בנגב היה מין איסלאם מיוחד, בנגב הרחוק הדת הייתה שונה והאיסלאם היה סובלני יותר) ורק מחקר מדוקדק יותר וחפירות נוספות יאפשרו לנו לענות על השאלה הזאת ועל שאלות אחרות הקשורות לנושא התולילות על משטחים ישרים.

המקורות ששימשו לכתיבת מאמר זה:
1) פרופסור יהודה קידר – "החקלאות הקדומה בהרי הנגב". הוצאת מוסד ביאליק. 1967
2) פרופסור מיכאל אבן-ארי, לסלי שינן ונפתלי תדמור – "הנגב".
3) www.boker.org.il/meida/negev/desert_biking/ain_akev/palmer.htm

יגאל גרנות – מרכז היחידה להשתלמויות במדרשת שדה בוקר