מידע מעשי להר הנגב

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
מעדני צין – (מסעדה)
מיקום: מדרשת בן גוריון
טלפון: 08-6532800

מרחצאות נווה מדבר
אוכל ביתי בשרי בנחירים נוחים. פתוח בשבת (רק קפיטריה חלבית)
מיקום: על כביש 222, בין משאבי שדה לרביבים, סמוך לצומת ביר ע'סלוג'.
טלפון: 08-6579666

קפהנטו
אספרסו בר. פתוח גם בשבת.
מיקום: מצפה רמון.
טלפון: 08-6587777

החבית
מסעדה אל מול מצוק המכתש. פתוח גם בשבת.
מיקום: מצפה רמון ליד מרכז המבקרים.
טלפון: 08-6588226

הפי שף
מסעדה בשרית, סגורה בשבת.
מיקום: מצפה רמון, במרכז המבקרים.
טלפון: 08-6539111

פונדק רמון
מיקום: מלון פונדק רמון, מצפה רמון.
טלפון: 08-6588822

מסעדת המכתש
אוכל מזרחי.
מיקום: מצפה רמון.
טלפון: 050-5275667, 08-6588490

המסעדה של חנה
אוכל ביתי
מיקום: מצפה רמון
טלפון: 08-6588158

פאנגיה
אוכל ישראלי במסעדה חדשה ומפוארת
מיקום: מצפה רמון
טלפון: 08-6539222

המידע באדיבות עמותת תיירות הר הנגב, ובאחריותה.
 

לינה
לינה בהר הנגב היא חלק מהחוויה המדברית. לא סתם מיטה ומקלחת, אלא אירוח שמתאים לרוח השקטה, הטבעית של המדבר: בקתות בוץ, מאהל בדואי, לישון בסוכה ולרבוץ על כריות הסבה, להתבודד בצימר מנותק. הן מחפשי הפינוק והן שוחרי המחנאות ימצאו כאן את מבוקשם. הנה כמה מהאפשרויות.

מלונות

פונדק רמון
מחדרים זוגיים ועד דירות לשש נפשות. במלון בריכה מקורה, חדר כושר, סאונה, טיפולי ספא.
טלפון: 08-6588822. להזמנות: 1-800-800808.
כתובת: רחוב עין עקב 1, מצפה רמון
כשר: כן.
גישה לנכים: אין.
אתר אינטרנט

קלאב רמון
חדרים זוגיים או משפחתיים.
טלפון: 072-3360970
כתובת: רחוב נחל גרופית 5, מצפה רמון.
כשר: כן.
גישה לנכים: יש.
פעילויות נוספות: חבילות תיור הכוללות לינה על בסיס חצי פנסיון וטיולים בסביבה.

חאנים מדבריים (אוהלים ובקתות)
ספינת המדבר. לינה באוהלים.
טלפון: 08-6557318.
מיקום: ליד מרחצאות נווה מדבר, בין צומת משאבי שדה לקיבוץ רביבים.
ארוחות: חפלה בדואית.
כשר: כן.
גישה לנכים: חלקית.
פעילויות נוספות: טקס הכנסת אורחים בדווי (כולל הכנת קפה, סיפורים על המורשת הבדווית ועוד).

בארותיים בנגב
תיירות אקו-מדברית בנאת מדבר על גבול סיני. לינה במבני בוץ וחימר.
טלפון: 08-6555788.
מיקום: באזור ניצנה, ליד מצפה עזוז.
כשר: כן.
גישה לנכים: אין.
פעילויות נוספות: טיולי ג'יפים, גמלים וחמורים.
אתר אינטרנט

סוכה במדבר
בית הארחה אקולוגי. לינה בבקתות דמויות סוכה. במקום מוגשות ארוחות צמחוניות.
טלפון: 08-6586280.
מיקום: ליד חוות האלפקות (יש שילוט ברור ממצפה רמון).
כשר: בלי תעודת כשרות. הארוחות צמחוניות.
גישה לנכים: אין.
אתר אינטרנט

חניון בארות
בעיקר לקבוצות. לינה על מזרנים במאהל בדואי. יש גם אפשרות ללינה בשטח, באוהל פרטי או תחת כיפת השמים.
טלפון: הזמנות דרך מרכז המבקרים של מצפה רמון, 08-6588691.
מיקום: בדרך לעין סהרונים, דרומית למצפה רמון על כביש מספר 40 (יש שילוט לאורך הכביש).
כשר: כן.
גישה לנכים: יש.
פעילויות נוספות: אפשרות לחפלה בדואית.

חוות המדבר
לינה ב"בקתות אדמה". אירוח מלא עם יין מייצור מקומי.
טלפון: 08-6586229.
מיקום: מעל הגן לפיסול מדברי במצפה רמון (ממזרח לכביש מספר 40).
כשר: ללא תעודת כשרות.
גישה לנכים: אין.
פעילויות נוספות: סדנאות באקולוגיה מעשית.

חאן השיירות
בסגנון מאהל בדואי. יש מקלחות ושירותים.
טלפון: 08-6535777.
מיקום: על כביש מספר 40, סמוך לכניסה העליונה לעין עבדת.
ארוחות: יש, בהזמנה מראש.
כשר: כן.
גישה לנכים: אין.
פעילויות נוספות: טיולים ברכב מדברי.

האנגר אדמה
של ליאת דרור וניר בן גל. האירוח בעיקר בסופי שבוע. לינה על מזרנים, בחדרים דמויי אוהל אינדיאני או איגלו.
טלפון: 08-6595190.
כתובת: רחוב הר בוקר 4, אזור התעשייה במצפה רמון.

צימרים
צימר אלכסי
מתאים לקבוצות (עד 15 איש) או לשתיים-שלוש משפחות שרוצות להתארח יחד.
טלפון: 08-6588258.
כתובת: רחוב עין סהרונים 7, מצפה רמון.
ארוחות: יש מטבח לבישול עצמי, ואפשר גם להזמין ארוחות.
כשר: כן.
גישה לנכים: חלקית.
אתר אינטרנט

בית דניאלה
צימרים המתאימים למשפחות.
טלפון: 08-6595438.
כתובת: רחוב עין שביב 39, מצפה רמון.
ארוחות: בישול עצמי.
גישה לנכים: אין.
אתר אינטרנט

טרמינל
צימרים לזוגות בלבד. לכמה מהחדרים שירותים ומקלחת צמודים ולאחרים – משותפים.
טלפון: 08-6588888.
כתובת: רחוב הר ארדון 8, מצפה רמון.
ארוחות: ניתן להזמין ארוחת בוקר מבית הקפה "נטו" (המוצרים כשרים אך נמכרים בשבת).
גישה לנכים: אין.
פעילויות נוספות: פתרון חלומות, סדנת מולטימדיה, סדנת חוויה בצבע, טיולי ג'יפים בנושא חלומות או חייזרים, סדנאות יצירה לילדים (ראו עמוד 14).
אתר אינטרנט

כרמי עבדת
חוות בודדים (משפחה המתגוררת לבדה בחווה). צימרים על צלע הגבעה.
טלפון: 08-6535177.
מיקום: על כביש מספר 40, בין שדה בוקר לאתר עבדת.
כשר: כן.
גישה לנכים: אין. 
אתר אינטרנט

חוות שבטה
חוות בודדים. צימר בודד בבנייה עתיקה.
טלפון: 08-6550911.
מיקום: ליד חורבות שבטה (פנייה דרום מזרחה מכביש מספר 211).
כשר: לא.
גישה לנכים: אין.
פעילויות נוספות: סיורים מודרכים לקבוצות בחווה הנבטית.

בתי הארחה
כפר הנופש משאבים
חדרים צמודי קרקע עם שירותים צמודים.
טלפון: /6 08-6565134 שלוחה 101.
מיקום: בקיבוץ משאבי שדה, על כביש מספר 40 (היישוב הראשון דרומית לבאר שבע).
כשר: כן.
גישה לנכים: יש.
אתר אינטרנט

בית המבורג
חדרים זוגיים או משפחתיים.
טלפון: 08-6532016/902/828.
מיקום: מדרשת בן גוריון, על כביש מספר 40.
כשר: כן.
גישה לנכים: יש.
אתר אינטרנט

אירוח דתי
אור הדרום
מדרשה תורנית סביבתית במצפה רמון. דירות אירוח הכוללות מטבחון.
טלפון: 08-6595211.
כתובת: רחוב עין עקב 2, מצפה רמון.
כשרות: גלאט כשר.
גישה לנכים: חלקית.

מדרשת ביחד בירוחם.
אכסניית נוער דתית לקבוצות ולמשפחות.
טלפון: 08-6583112 או 056-569970.
הגעה: נוסעים ברחוב הראשי של ירוחם עד המתנ"ס, ופונים שמאלה לרחוב הפלמ"ח.
כשר: למהדרין.
גישה לנכים: יש.

אכסניות נוער ובתי ספר שדה
אכסניית הנוער במצפה רמון
טלפון: 08-6588443.
כתובת: רחוב נחל האלה 5, מצפה רמון (ליד מרכז המבקרים).
אפשרות לארוחות: יש.
כשר: כן.
גישה לנכים: יש.
אתר אינטרנט

אכסניית הנוער בניצנה
טלפון: 08-6561441.
הגעה: על כביש מספר 211, ארבעה קילומטרים דרומית לצומת קציעות.
כשר: כן.
גישה לנכים: אין.
פעילויות נוספות: טיולים, משחקי ניווט, פעילות בנושאי אסטרונומיה ואנרגיה סולארית, טיולי חמורים.

בית ספר שדה שדה בוקר
טלפון: 08-6532016/902/828.
מיקום: במדרשת בן גוריון, על כביש מספר 40.
כשר: כן.
גישה לנכים: אין.
אתר אינטרנט

חניוני לילה פתוחים
אלה הם שטחים פתוחים שמהווים מקומות מורשים ללינה בשטח, ללא תשלום. במקצתם יש סככות, מים זורמים ואף שירותים. 
 

קניות
"דרך היין" עוברת לאורך כביש 40 בין חוות הבודדים שהוקמו כאן בשנים האחרונות – חוות פרטיות מוקפות כרמים, שבהן אפשר לרכוש יין מתוצרת היקבים המקומיים. חוות זוהר המדבר, חוות כרמי עבדת, טלפון: 08-6535177; חוות נחל בוקר, טלפון: 08-6573483; חוות קורנמל, טלפון: 052-2788051. חוץ מיין יש גם גבינות, שמן זית, עבודות מתכת וקרמיקה.

בילויים

פחות דאנס והיפ-הופ ויותר התחברות לצלילי המדבר. מצפה רמון מציעה מגוון סדנאות וחוויות רוחניות- מוזיקליות: בהאנגר "אדמה" של הרקדנים ליאת דרור וניר בן גל אפשר להשתתף בסדנאות תנועה והתבוננות במדבר, ויפאסאנה וריפוי בתנועה ובאבנים. טלפון: 08-6595190.
ב"טרמינל" של יוסי דותן יש סדנת מולטימדיה ממוחשבת, הרצאות על חלומות ופירושם וסדנאות קפה גורמה בשטח. טלפון: 08-6588888.
מלהקת טאולה של שרון מאור אפשר להזמין מופעי מוזיקה ותיפוף בטבע. טלפון: 052-8949606.

תודה לעמותת התיירות הר הנגב על עזרתה. המידע התקבל מאתרי הלינה ובאחריותם.

עם הילדים 

יצירמון
הפקת צבע, ציורי חול צבעוני ופיסול בסלע
מיקום: מתחם חי-רמון, מצפה רמון.
טלפון: 08-6588821

חי-רמון
בעלי חיים האופייניים לשמורת הר הנגב.
מיקום: מצפה רמון
טלפון: 08-6588755

מרכז זוחלים מדברי
אוסף נחשים וחיות אחרות, חדר חושך להדגמת הפעילות.
מיקום: מדרשת בן גוריון.
טלפון: 08-6532016

חץ וקשת מדברי
ירי בחץ וקשת
מיקום: מצפה רמון
טלפון: 08-6587274

חוות האלפקות
כ-500 אלפקות ולמות בחווה, המציעה פעילויות כרכיבה על סוסים וגמלים ואריגת שטיחים.
מיקום: ליד מצפה רמון (יש שילוט מהעיר).
טלפון: 08-6588047

צריף בן גוריון
בית מגוריו של ראש הממשלה הראשון.
במקום יש תצוגה על חייו של בן גוריון ופעילויות לילדים.
מיקום: קיבוץ שדה בוקר.
טלפון: 08-6560649

חי נגב
מפגש מרתק לילדים בין חיות לחוויות.
מיקום: קיבוץ רביבים.
טלפון: 08-6562688

המידע באדיבות עמותת תיירות הר הנגב, ובאחריותה.

אטרקציות ואתרים מומלצים

מוזיאונים, פארקים, שמורות טבע וגנים לאומיים - המקומות שלא כדאי להחמיץ

פעילויות באזור הר הנגב 
חוות האלפקות
רכיבה על למות, יצירה והדגמת גז. רכיבה על סוסים (בהרשמה מראש).
טלפון: 08-6588047

אלן סיורי מדבר
עמדות גלישה לסנפלינג, קיר טיפוס לילדים, ירי ברובי צבע ובחץ וקשת, השכרת אופניים ויציאה לטיולי ג'יפים.
מיקום: ליד מרכז המבקרים במצפה רמון.
טלפון: 08-6595555

בית ספר שדה הר הנגב
מבית הספר יוצאים טיולי משפחות במכוניות פרטיות לאתרי פריחה ולמכתש רמון
טלפון: 08-6588616/5

חץ וקשת מדברי
תחרויות חץ וקשת למשפחות, סדנאות יצירה בחומרים מהמדבר.
טלפון: 08-6587274, 050-5344598

חי-רמון
"אגדות חיות" – פעילויות למשפחות ולילדים בנושא בעלי חיים, סיפור מומחז, בינגו נושא פרסים ועוד. יש להירשם מראש.
מיקום: למרגלות מרכז המבקרים במצפה רמון.
טלפון: 08-6588691

מרחצאות נווה מדבר
פעילות למשפחה וילדים.
מיקום: צומת משאבי שדה, מול פארק גולדה.
טלפון: 08-6579666

בארותיים עזוז
חאן מדברי מיוחד עם פעילות לבודדים ולמשפחות, כולל טיולי חמורים וגמלים.
טלפון: 08-6555788

צריף בן גוריון
סדנאות לילדים, בניית דגם של הנגב, סיפורים ויצירה.
טלפון: 08-6560649

מרכז המבקרים מצפה רמון
טלפון: 08-6588698

יענקל'ה גבע
מסלולי טיול ברכב מדברי בבקעת צין ובמכתש רמון, מיועד למשפחות ולקבוצות מאורגנות.
טלפון: 052-2867489

מדרשת בן גוריון
סיפור הקמת המדינה ומאבקו של בן גוריון ובני דורו להקמתה, בחיזיון אורקולי.
טלפון: 08-6592100

"בעקבות הצבר" בחוות צברי אורלי
פעילות למשפחה בעקבות גידולו וקטיפתו של הצבר. הדרכות וטעימות. מומלץ לתאם מראש.
טלפון: 08-9456660

בארותיים
אוהל אירוח, ארוחות, ג'יפים, חמורים וגמלים
מיקום: עזוז, דרומית לניצנה.
טלפון: 08-6555788

חאן השיירות
אירוח באוהל, לינה ואוכל, טיולי ג'יפים וטיולי גמלים.
מיקום: על כביש מספר 40, בין שדה בוקר למצפה רמון, ליד עבדת.
טלפון: 08-6535777

ספינת המדבר
אוהל אירוח, טיולי ג'יפים וטיולי גמלים, לינה ואוכל.
מיקום: צומת משאבים
טלפון: 08-6557318

חניון בארות
מיקום: מזרחית לכביש מספר 40, במכתש.
טלפון: 08-6586713

חוות ממשית
אירוח בדווי, לינה באוהל, ארוחות וטיולי גמלים.
מיקום: כביש דימונה, ירידות סדום.
טלפון: 08-6551054

מרכזי ספא וטיפולים
מרחצאות נווה מדבר
מיקום: על כביש 222, בין משאבי שדה לרביבים בצומת משאבים.
טלפון: 08-6579666

ספא עזוז
מיקום: מתחם התיירות במצפה עזוז בארותיים
טלפון: 050-8438700, 050-5750001

המידע באדיבות עמותת תיירות הר הנגב, ובאחריותה.  

גמלים ואירוח בדווי

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מטיילים ברגל / שני שבילים מהר רמון

הצעה לשני מסלולים המתחילים בהר הגבוה ביותר בנגב. האחד ממשיך בנחל ניצנה, השני יורד עד לקניון הפריזמות שבמכתש ועולה חזרה למצוק 

צילום: יותם יעקובסון

כתב: רם רייזל 

מצוקו הצפוני של מכתש רמון – המצוק הרציף הארוך ביותר בישראל, ומהיפים שבה – מזמן לנו טיול מרשים ביותר, שראשיתו בתצפית מן הגבוהה שבפסגות הנגב – פסגת הר רמון. יש שתי אפשרויות לטיול: המסלול הקצר יותר הוא טיול לאורך מצוק המכתש, ולאחר מכן ירידה באחד הערוצים העליונים של נחל ניצנה. המסלול הארוך ייקח אותנו משפת המכתש אל תוכו, משם נמשיך אל קניון הפריזמות. לאחר מכן נטפס במעלה המצוק, ונחזור אל הכביש לאורך ערוציו העליונים של נחל ניצנה.
שני המסלולים עוברים בתחום שמורת הטבע הר הנגב, שהיא מן היפות בארץ. חשוב לזכור זאת ולשמור עליה במהלך הטיול.
נתחיל בהר רמון, שגובהו 1,035 מטר מעל פני הים. זוהי, כאמור, הפסגה הגבוהה בנגב, והשלישית בגובהה בישראל. ככל הנראה שימשה הפסגה אתר לפולחנים עתיקים, וניתן למצוא עליה שרידים של תרבויות מתקופות שונות (רבים מן הפולחנים של תרבויות העבר נערכו בפסגות גבוהות).
מפסגת הר רמון נלך בשביל המסומן אדום לאורך מצוק המכתש, בדרך שמנקודות רבות לאורכה נצפה חלקו המערבי של המכתש. למרגלותינו, בקרקעית המכתש, מתבלטות לעין גבעות שחורות, המכונות קרני רמון (הגבוהה שבהן נקראת הר ערוד), וכולן תוצרים של פעילות מַגְמַתית.
לאחר כשלושה קילומטרים נגיע לפיצול שבילים. הבוחרים במסלול הקצר יפנו שמאלה לכיוון נחל ניצנה בשביל הכחול, שיתחלף לאחר כקילומטר אחד לירוק, ומשם ימשיכו כשני קילומטרים נוספים עד לכביש. אלה שרוצים לרדת אל תוך המכתש ימשיכו עם הסימון האדום. 

משולשים ומשושים
הירידה אל תוך המכתש נעשית בשביל עתיק, ששימש במשך תקופות רבות מובילי גמלים אשר חצו את המדבר עם שיירותיהם. אפשר לראות את הבנייה לאורך השביל ולהתרשם מנוחות הירידה בו. במהלך הירידה נראה גם את המעבר מהסלעים הקשים של מצוק המכתש אל אבני החול הצבעוניות שבבסיסו.
בתחתית הירידה נגיע לדרך עפר המסומנת בשחור, נמשיך עליה כקילומטר אחד ונפנה שמאלה בסימון הירוק אל קניון הפריזמות. קניון זה נוצר מזרם לבה עתיק שהתמצק בצורות של מנסרות גיאומטריות – עמודי בזלת שחורים במגוון צורות, ממשולשים ועד משושים. קירור הלבה גרם לירידה בנפח החומר וליצירת הצורות הגיאומטריות, בדומה לבוץ המתקשה בקרקעיתה של שלולית חורף.
מקניון הפריזמות נתחיל לטפס בחזרה אל ראש המצוק, עדיין בסימון הירוק. גם עלייה זו סומנה לאורך שביל עתיק. העלייה נוחה יחסית ומתונה, ועם זאת – אין סיבה למהר: הנוף נראה אחרת בכל שלב בעלייה, וכדאי לעצור מדי פעם כדי להתרשם ממנו. בראש המצוק ניכנס לאחד הערוצים העליונים של נחל ניצנה. לאחר פחות מקילומטר נפגוש את השביל הכחול שיצטרף אלינו משמאל. נרד בנחל ניצנה עוד שני קילומטרים, ונגיע אל כלי הרכב שהשארנו בכביש.

תצפית מהר רמון אל המכתש | צילום: אייל ברטוב

מידע מעשי
הגעה: נוסעים בכביש מס' 40 דרומה מבאר שבע ופונים ימינה בצומת הרוחות לכביש מס' 171. ממשיכים בנסיעה דרום מערבה עד לקילומטר מס' 6, שם פונים שמאלה לדרך עפר המובילה להר רמון. משאירים את כלי הרכב מעט אחרי ההתחלה; יש להעביר לפחות כלי רכב אחד לסוף המסלול, כשישה קילומטרים בחזרה על כביש 171 לכיוון צומת הרוחות, עד למקום שבו חוצה את הכביש שביל מסומן ירוק (בקילומטר 12).
מפה: מפת סימון שבילים מספר 18, קנה מידה 1:50,000.

המסלול הקצר
למי מיועד? המסלול מיועד לכל מי שיכול ללכת בכחות עצמו. הוא אינו קשה ומספק תצפיות מרשימות על חלקו המערבי של מכתש רמון.
אורך המסלול: שישה קילומטרים, כשעתיים עד שלוש שעות הליכה.

המסלול הארוך
למי מיועד? לבני נוער ולמבוגרים
אורך המסלול: 12 קילומטר, כשש-שבע שעות הליכה

מטיילים ברגל / נחל פארן וקניון עדה

מתחילים בתצפית אל מעלה המישר וממשיכים לקניון עדה, היוצא מנחל פארן, הארוך בנחלי הנגב. במסלול מחכים לכם מעברים צרים, סולם וחבל. 

בשנים האחרונות שחררה רשות הטבע והגנים שני עדרי ראמים באזור פארן, כחלק מהמאמץ להשיבם לטבע. אף שהראמים זהירים, באזור קניון עדה אפשר לראותם מפעם לפעם | צילום: אייל ברטוב

כתב: רם רייזל

לפני שנגיע לנקודה שבה יתחיל מסלול ההליכה שלנו, כדאי לעצור לתצפית יפה על מעלה המישר: פונים ימינה מכביש מספר 40 לדרך עפר, כתשעה קילומטרים אחרי הגשר החוצה את נחל נקרות.
המישר הוא שריד לאגם קדום שדרכו זרם נחל פארן בעבר הרחוק, וכיום הוא משטח גדול וישר. ממזרח אפשר לראות במרחק את הר עריף, שבו שני מכתשים; את הר שגיא שעל גבול ישראל-מצרים; את הר כרכום, שעל פניו ריכוז חריטות סלע עתיקות (ראו עמוד 46), ואת הר צוריעז. ממערב ניתן לראות את הר חדב, את מצפה המישר, את הר המישר ואת הר כיפה. כשהראות טובה אפשר להבחין גם בהרי אדום באופק.
בתום התצפית נמשיך בנסיעה ונגיע לקניון עדה – קניון צר ועמוק שלאורכו נלך במסלול המסומן בכחול, הכולל מעברים צרים, מדרגה אחת מאתגרת, סולם ולאחריו חבל. קניון עדה מתחתר באבן חול אדומה, רכה ויפה, הנקראת בפי הגיאולוגים "תצורת חצבה", על שם אזור חצבה שבערבה, שם היא מהווה חלק ניכר מהנוף. אבן החול הזאת הגיעה אל הנגב לפני כעשרים מיליון שנה בזרמיהם של נחלים גדולים, ששטפו מעבר הירדן לכיוון הים התיכון הקדום, כשבקע הערבה בין ישראל לירדן עוד לא היה קיים.
השילוב בין צבעיו האדומים של הקניון ובין צורות הסלע יוצר נוף מרשים ביותר. באבן החול משובצים חלוקים עגולים של אבני צור; הם מלמדים אותנו על אורכו של הנחל הקדום שעמו הגיעו, מכיוון שהצור הוא סלע קשה שדרוש זמן רב להחליקו.
לאחר שנעבור את הסולם ואת החבל (טיפוס קצרצר אך מרגש), נמשיך עם השביל הכחול ונעלה מעל לקניון אל ראש המצוק, לתצפית על ערוצו הרחב של נחל פארן. זהו הארוך שבנחלי הנגב, ובעל אגן הניקוז הגדול ביותר. רוב אגן הניקוז שלו נמצא בצפון סיני, כשראשיתו בבקעת הירח שבגבול מצרים בואכה אילת. בשל אגן הניקוז הנרחב, קורה שיורד גשם אי שם בצפון סיני מעל לאגנו של נחל פארן, וללא כל התראה מוקדמת, באמצע יום חורף שמשי, הפארן יזרום. שטפונות חורף פתאומיים אלו נתנו לנחל את שמו הערבי, ואדי ג'יראפי – נחל השיטפון. שמו העברי לקוח מן התנ"ך, מסיפור יציאת מצרים, שבו מוזכר מדבר פארן פעמים רבות.

הראמים חוזרים
לאורך ערוצו של נחל פארן צומחים עשרות עצי שיטה, והנוף מזכיר סוואנה אפריקאית. השיטה הגיעה אל הנגב עם היווצרות בקע הערבה, בצד עשרות צמחים ובעלי חיים שעלו לאורך העמק הגיאולוגי שנוצר ממזרח אפריקה דרך ים סוף, הערבה, ים המלח וצפונה, עד לתורכיה.
בשנים האחרונות, רשות הטבע והגנים שחררה בפארן שני עדרי ראמים, כחלק מהמאמץ להשיבם לטבע. הראם הוא יונק גדול ולבן עם כתמים שחורים על פניו ושתי קרניים ארוכות וחדות. הוא נמצא בסכנת הכחדה עולמית, בעיקר בשל ציד, ואוכלוסיות שלו מושבות לטבע כחלק מפרויקט עולמי גם בירדן, בקטאר ובמדינות ערביות אחרות. הראמים הם בעלי חיים זהירים מאוד ולכן קשה מאוד להבחין בהם, אך באזור קניון עדה נצפים ראמים מפעם לפעם.
לאחר הליכה של כשני קילומטרים על המצוק נגיע אל ראשה של שלוחה ארוכה, שהשביל יורד לאורכה עד המפגש עם ערוצו של נחל פארן. בערוץ אפשר למצוא את שיחי לענת יהודה, צמח מרפא עם ריח חזק ואופייני, הגדל בארץ אך ורק בנחל פארן. אם לא השארנו כאן רכב, נלך בערוץ הנחל כשני קילומטרים עד הכניסה לקניון עדה. 

רם רייזל – מדריך טיולים בכפר הנוער ניצנה

אופניים / על גמל דו גלגלי

שני מסלולי אופניים המשתלבים לטיול אחד שכולו תצפיות נוף, אוויר צלול וגם התחקות אחר שיירות המסחר הנבטיות

מצד סהרונים. אפשר לדמיין את השיירות הנבטיות, על מאות גמליהן, מגעות לכאן לחניית לילה | צילום: דובי טל

כתב: נעם תדהר

מכתש רמון הוא כמו גן משחקים ענקי לרוכבי אופניים – יש מגוון רב של מסלולים סביבו ובתוכו, שמאפשר לכל אחד לדווש בהתאם ליכולתו. המסלול המתואר כאן מתחקה אחר עקבותיהם של הנבטים בחלק מדרך הבשמים – נתיב המסחר חוצה המדבריות ששימש אותם – והוא מתחיל במצפה רמון ומסתיים בחניון בארות שבמכתש (קטע 1), משם אפשר להמשיך (או לצאת בנפרד) למסלול נוסף, מעגלי, בתוך המכתש (קטע 2, המתאים למשפחות ולרוכבים מנוסים פחות).
למצפה רמון מגיעים מבאר שבע בכביש מספר 40, ולחניון בארות: ממשיכים לנסוע על כביש מספר 40 עד הקילומטר ה87-, וקצת אחריו ופונים שמאלה לדרך עפר המסומנת באדום. לאחר חמישה קילומטרים יימצא משמאלכם חניון בארות. אם בחרתם לטייל בקטע 1 (או לצרף את שני הקטעים למסלול אחד) השאירו רכב אחד בחניון בארות וחזרו למצפה רמון.

קטע 1: מבט אל תוך המכתש
חוזרים למצפה רמון וחונים ליד מרכז המבקרים, שיושב על שפת המצוק ומשקיף אל המכתש. מומלץ לנצל את ההזדמנות לביקור במרכז המבקרים: הטיול במכתש יהיה מהנה יותר לאחר הצפייה בסרט שממחיש את היווצרותו. גם שאר התצוגות מעניינות, ויש כאן אפילו מסעדה נחמדה. כדאי למלא כאן מים ולהצטייד לפני הדרך (זוהי הנקודה האחרונה למילוי מים עד חניון בארות).
ממרכז המבקרים נחזור באופניים לכיכר שבכניסה למצפה רמון, ונפנה בה ימינה (צפון מערבה) לשביל עפר המסומן בשחור. השביל עובר בין החורשה שבפאתי העיירה לתחנת הדלק, וממשיך לאורך המצוק הצפון מערבי של המכתש. שני הקילומטרים הראשונים של הדרך עוברים בפארק לפיסול מדברי; אפשר לעצור ליד אחד מהפסלים הסביבתיים שנבנו על שפת המצוק ולהתרשם. ממשיכים עם השביל המשובץ בכמה נקודות תצפית מרהיבות על המכתש. כדאי לעצור בנקודה המוסדרת, שנמצאת כשמונה קילומטרים מנקודת ההתחלה, מימין לשביל.
בתצפית תוכלו לראות בבירור את התצורות הגיאולוגיות המרשימות שבמכתש. מדרום מערב מתנשאת גבעת געש השחורה והבזלתית, שהיא למעשה הר געש כבוי. מדרום, במרכז המכתש, תוכלו להבחין בנחל רמון: הנחל הוא הניקוז היחידי של המכתש והוא יוצא מהמכתש אל תוך נחל נקרות, בצדו הדרום מזרחי של המכתש. מדרום מזרח בולט הר ארדון לגובה של 722 מטר מעל פני הים. ההר הזה היה פעם בקעה ברכס מחמל הקדום, אך בתהליך היווצרות המכתש "התהפך" התבליט והבקעה היתה לצוק, המתנשא מעל סביבתו ומהווה את לב המכתש. מדרום להר ארדון נפרש עמק אָדוֹם, המאופיין באבן חול אדומה, ומצפון להר – בקעת מחמל. ביום בהיר אפשר להביט מזרחה, מעבר למכתש, ולראות מכאן את הרי אדום.

לרדת אל הקרקעית
נפרדים מהתצפית וממשיכים עם השביל, וכעבור שלושה קילומטרים נוספים, בנקודת נוף מרשימה, השביל מתרחק משפת המצוק ופונה ליובלים העליונים של נחל חווה. לאחר רכיבה של שישה קילומטרים הופכת הדרך לחלק מציר הנפט, המכונה כך משום שהוא עובר מעל צינור הנפט שהונח בין אילת לאשקלון בשנות השבעים, בתקופה שבה אירן היתה ספקית הנפט העיקרית של ישראל. עם המהפכה האיסלאמית פסקה אספקת הנפט מאירן וצינור זה פעיל היום באופן חלקי, ומשמש להזרמת נפט ממצרים שמגיע אלינו כחלק מהסכמי השלום. פונים שמאלה (צפונה) עם ציר הנפט.
קטע זה של הציר עובר בתוואי של דרך הבשמים העתיקה, הנתיב הארוך שבו הובילו הנבטים סחורות מדרום חצי האי ערב דרך הערבה והנגב ועד לחוף הים התיכון בעזה (ראו מסגרת). מומלץ לסטות מהשביל הראשי ולבקר במצד מחמל, אחת מנקודות השמירה שהנבטים הציבו לאורך דרך הבשמים. מגיעים אליו עם שביל ההליכה המסומן ירוק, שמתפצל ימינה מהשביל הראשי כ800- מטר אחרי נקודת החיבור עם ציר הנפט. המצד נמצא על שפת המכתש, בראש מעלה מחמל – שביל שמטפס בחדות מאתיים מטר מתחתית המכתש, ומהווה את אחד החלקים התלולים ביותר בדרך הבשמים. רוחבו של מעלה מחמל הוא מטר אחד בלבד. הנבטים סיקלו את האבנים בשביל ובנו מצדדיו קירות תמך שניתן לראותם עד היום. מעלה מחמל ומצד מחמל, שחולש עליו ומאבטח אותו, ממחישים לנו במידה מסוימת את המפעל האדיר שבנו הנבטים לפני יותר מאלפיים שנים.
נחזור לציר הנפט ונמשיך ברכיבה צפונה. לאחר קילומטר וחצי נוספים נגיע למפגש עם שביל מסומן אדום שפונה ימינה. פונים בשביל זה וממשיכים ברכיבה, ולאחר ארבעה קילומטרים מגיעים לראש מעלה נוח, שיורד אל תוך המכתש. מראש המעלה נשקף נוף מרהיב של מזרח המכתש: הר ארדון ממול ובקעת מחמל לרגליכם. יורדים (בזהירות!) דרך מעלה נוח אל קרקעית המכתש. כעבור חמישה קילומטרים מגיעים לשביל מסומן בירוק, ובנקודה זו פוגשים שוב את דרך הבשמים, שיורדת ממצד מחמל. בקטע זה דרך הבשמים היא שביל הליכה, שמומלץ לטייל בחלק ממנו ולראות את אבני המיל (אבני סימון רומיות) שלאורכו. אנו נמשיך עם השביל הירוק ולאחר כקילומטר נפגוש שוב את ציר הנפט, המסומן בשחור. רוכבים עוד חמישה קילומטרים עד חניון בארות, שם מסתיים קטע 1 של טיולנו.

קטע 2: בתחנת הדרכים הנבטית
מחניון בארות נצא למסלול מעגלי קצר יותר, שמתאים לרוכבים מיומנים פחות או למי שגמר את המסלול הראשון (קטע 1) וכוחו עדיין במותניו. מהחניון ממשיכים דרומה על ציר הנפט, ואחרי שלושה קילומטרים מגיעים למפגש עם שביל מסומן ירוק שפונה שמאלה. פונים עם שביל זה ורוכבים לאורכו, כשמימינכם הר סהרונים, שמהווה חלק מהקיר הדרומי של המכתש. לאחר שרכבתם זמן מה תתחברו עם נחל רמון משמאל. ממשיכים לרכוב עד חניון עין סהרונים.
עין סהרונים היא נביעה שמושכת אליה בעלי חיים רבים; חדי העין שביניכם יוכלו להבחין בחול בעקבותיהם של דורבנים, שועלים, צבאים, פראים ואף זאבים. מעל לעין סהרונים יושב מצד סהרונים, חאן ששימש את השיירות הנבטיות בעוברן בדרך הבשמים. אפשר לשבת לנוח במצד הגדול ולדמיין את השיירות הנבטיות, על מאות גמליהן, מגיעות לכאן לחניית לילה עם סיומו של יום בדרכים (מכאן אפשר להמשיך לטייל מזרחה לאורך דרך הבשמים, עד לערבה).
מעין סהרונים פונים ימינה (דרום מזרחה) למעלה דקלים, בשביל המסומן בסימון אדום. לרוכבים מנוסים פחות מומלץ לפנות שמאלה (צפון מערב) עם דרך הרכב המסומנת באדום, ולחזור לחניון בארות. את הירידה במעלה דקלים יש לעשות בזהירות רבה. בתחתית מעלה דקלים פונים שמאלה לשביל המסומן שחור ונכנסים לערוץ נחל ארדון. חלקים מהערוץ הם חוליים ולא ניתנים לרכיבה – אין ברירה אלא לאזור כוח ולסחוב את האופניים.
המשיכו עם הנחל ותבחינו מימינכם, לפני הגעתכם לעין ארדון, בדייקים: מחדרים מַגְמַתִיים שחוצים את שכבות אבן החול ומאונכים להן. עוזבים את ערוץ נחל ארדון וממשיכים עם השביל השחור עד שמתחברים לשביל אדום משמאל, שאיתו ממשיכים עד שפוגשים שוב את ציר הנפט. פונים שמאלה עם ציר הנפט ולאחר קילומטר נוסף של רכיבה מגיעים לחניון בארות, כאן מחכה לנו הרכב.

נעם תדהר – צלם ומדריך, מתמחה בטיולי שטח באגן הים התיכון ובסיני, מנהל מחלקת טיולי אופניים בחברת "מדרפט". mailto:Noam_tidhar@hotmail.com

מטיילים ברגל / מצד סהרונים ופרסת נקרות

טיול שכיף לעשות עם ילדים. מי שיגיע בעקבות שיטפון יזכה לחוויה רטובה, אבל גם כשיבש יש הרבה מה לראות 

הדרך מתאימה במיוחד לילדים: הולכים בקניון צר, נכנסים לתוך מערה, משתוללים בגבי מים שבדרך. כדאי להביא בגדים להחלפה | צילום: אייל ברטוב

כתבה: טל ברטוב

שיירות הסוחרים הנבטים שחצו את הנגב על גבי גמלים לפני כאלפיים שנים נהגו לעצור למנוחה ממסעם במצד סהרונים. בחאן הזה הם הצטיידו, התרעננו וחזרו למשימתם: הובלת סחורות יקרות על דרך הבשמים העתיקה (ראו עמוד 40). כאן, בחאן העתיק הזה, שעבר שחזור חלקי, מתחיל המסלול שלנו. אם נשלח מבט ממנו לכיוון דרום מערב – נשקיף על עין סהרונים, הנביעה ששימשה את החונים בחאן להצטיידות במים. אנחנו נגיע אליה בסוף המסלול.
את הטיול נתחיל בהליכה של כקילומטר וחצי מזרחה, בדרך רכב המסומנת באדום. זהו מעלה דקלים, שבו יורדים אל נחל נקרות. הנחל רחב מאוד בקטע הזה, וכאן למעשה הוא פורץ את קיר המכתש ומנקז מים מן המכתש לכיוון הערבה.
כבר מכאן אפשר להבחין בפתחו של הקניון הנקרא פרסת נקרות – על שום צורתו – שאליו מועדות פנינו. עוזבים את דרך העפר המסומנת אדום ופונים דרום מערבה בשביל מסומן כחול, שנכנס לתוך הפרסה. הדרך עוברת בתוך הקניון היפהפה של נחל נקרות, שהולך ונעשה צר יותר ויותר, וגושי סלע ענקיים, שכאילו צנחו מהמצוקים, פזורים בו.
בהמשך הדרך תגלו (מיד אחרי הילדים, הם זריזים יותר) מערה גדולה שפתחה נראה כסדק. אפשר להיכנס אליה ולראות איך היא מתרחבת מעבר לסדק ויוצרת אולם גדול חבוי מתחת להר. כשנכנסים אליה, מרגישים את הקרירות שבפנים לעומת הטמפרטורות הגבוהות יותר שמחוץ למערה. בימים חמים, זה מקום מצוין לעצור בו למנוחה קלה.

רגעים של חסד אחרי שיטפון
מהמערה ממשיכים במעלה הנחל ההולך וצר, ואם הגעתם לכאן אחרי גשם – צפויה לכם הפתעה. בין קירות אבן לבנים וחלקים פזורים להם בזה אחר זה גבי מים, מלאים במי גשמים צלולים כאילו אין זה מדבר. רגעים של חסד שאחרי שיטפון (אם היום החורפי אינו קר מדי, מצפה כאן לילדים יופי של השתוללות בתוך השלוליות ובין גבי המים).
בהמשך הדרך הנחל מתרחב מעט. אחרי שעוברים את העיקול הדרומי של הפרסה חשוב לשים לב ולעקוב אחר הסימון הכחול, צפונה לעבר עין סהרונים (ולא לטעות ולהמשיך בנחל נקרות דרומה). השביל יוביל אתכם לאורך משטחי סלע חלקים ויפהפיים עד ליעד האחרון של הטיול.
נמשיך בהליכה צפונה עד שלפתע יתגלה לעינינו, מאחת ממדרגות הסלע, עין סהרונים – כתם ירוק של צמחייה ומים. המעיין הזה הוא מקור המים הגדול ביותר במכתש, ולמרות שהמים קצת מלוחים, אפשר לשתות מהם (בעבר הם סיפקו, כאמור, את צורכי הנוודים). אפשר לטייל בנחת לאורך המים הזורמים, בין צמחי סמר וקנים, לחפש עקבות של בעלי חיים, שמגיעים למעיין כדי להרוות את צמאונם, וכשמתעייפים – לחזור לרכב שמחכה לנו כאן.

טל ברטוב – כתבת לענייני טבע וסביבה

מטיילים ברגל / ממצד צין אל נחל צרור

טיול שמתחיל בשדה התעופה המקורי של בן גוריון, ממשיך בדרך עות'מאנית, עוצר ליד תחנת האכלה לעופות דורסים ומסתיים בשלושה עצי שיטה

נשרים בתחנת האכלה לדורסים ולטורפים | צילום: דורון הורוביץ

כתב: רם רייזל

כאשר ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, התגורר בקיבוץ שדה בוקר, נבנה בשבילו מנחת מטוסים בראש מעלה צין. זוהי נקודת הפתיחה למסלולנו, המתחיל בדרך המיועדת לרכב שטח, ולאחר מכן נכנס לערוצו של נחל צרור. רובו בירידה, וצבע הסימון לכל אורכו כחול.
נפתח בתצפית מן המצד שבראש מעלה צין (הליכה קצרה ימינה מעבר לגדר שבראש המעלה). זהו מבנה עתיק מן התקופה הביזנטית, שבו ישבו חיילים ששמרו על העולים במעלה. מראשו נשקפת תצפית על מרחבי בקעת צין ומצוק הצינים. מצפון מזרח נצפה הר צרור – הר שולחן בולט בצבעי שחור וחום.
מעלה צין הנוכחי הוא חלק מדרך שנסללה לצורך הנחת צינור הנפט המוביל מאילת לנמל אשקלון – קצא"א (קו צינור אילת-אשקלון). הצינור מונח בתוך האדמה ממזרח לדרך. לעומתו, מעלה צין הקדום הוא אחת מארבע דרכים עתיקות שחצו את הנגב ממזרח למערב והובילו את סחורות המזרח אל נמלי הים התיכון. הדרך העוברת במעלה צין קיבלה את שמה בתקופה העות'מאנית ונקראת עד היום ד'רב א-סולטן – דרך הסולטן.
נתחיל את ההליכה בכיוון הר צרור על דרך העפר המסומנת בכחול. בתחילתה, הדרך עוקפת בסיבוב רחב, לאורך גדר שהציבה רשות הטבע והגנים, את תחנת ההאכלה לדורסים ולטורפים. אפשר לצפות בתחנה מהדרך ולראות את הנשרים, הרחמים, העורבים ושאר העופות המגיעים אליה במהלך היום. אין לחצות את הגדר: חצייתה תגרום הפרעה קשה לאיזון החיים בשמורה.
לאחר שנטפס מעט בדרך העפר נגיע לפיצול: הסימון משנה את צבעו לאדום והסימון הכחול פונה ימינה לשביל רגלי אל תוך נחל צרור. אנו נפנה עם הסימון הכחול. נחצה את האוכף הלבן המוביל להר צרור ונעלה לתצפית על מזרח בקעת צין. מכאן אפשר לראות מדרום-מערב את פסגת חוד עקב, מדרום את עין זיק ועין שביב, את מעלה זיק שעל ציר הנפט, את מנהרות הנחש הצמא, ולעתים אפילו את הרי אדום שבירדן, ממזרח.

משני צדדיו של שבר גיאולוגי
לאחר התצפית נרד אל נחל צרור. כשאר נחלי הנגב, זהו נחל אכזב שזורמים בו מים רק בעת שטפונות. לאחר הליכה קצרה נגיע אל ראש המפל של נחל צרור, מפל גבוה ומרשים שעל קירותיו מקננים בעלי כנף רבים, ובהם יוני סלע, בזים ועורבים שחורים.
בתצפית מראש המפל אפשר לראות שלסלעי הסביבה צבעים זהים לצבעי הסלעים שעליהם עמדנו בראש הר צרור. מדובר בסלעי משקע ימיים, בעלי שכבות אופקיות ורציפות, הנוצרים משרידים של בעלי חיים ימיים ששקעו אל קרקעית הים. מכיוון שאנו נמצאים במקום שבו רציפות השכבות נשברה, כשהר צרור מתנשא מעלינו והסלעים שמעבר למפל מתחתינו, ניתן להסיק שאנו עומדים מעל שבר גיאולוגי.
נעקוף את המפל בשביל המסומן מימין, שדרכו נגיע לגב קטן בתחתית המפל. לאחר שטפונות החורף הגב מתמלא במים. בשכבות הסלע שמסביבו אפשר למצוא שפע מאובנים של בעלי חיים ימיים שמשרידיהם נוצר הסלע.
לאחר הביקור בגב נמשיך עם הסימון באפיקו של נחל צרור, ולאחר פחות מקילומטר אחד נגיע אל שלושה עצי שיטה, אשר יסמנו את סופו של המסלול.

בורות לוץ

אפשר לסמוך על המדבר שבכל שנה (כמעט) הוא יפרח מחדש. בבורות לוץ, אזור ששימש לחקלאות בימי קדם, הפריחה יפה במיוחד. הזקן, אפשר להניח, היה שמח 

אלה אטלנטית. מקורה באזורים צפוניים יחסית, ותעיד על כך השלכת שבה היא עומדת מדי חורף. בקיץ שבים העלים ללבלב בענפיה המשתרגים, נותנים צל לכל היושב מתחתם | צילום: ברוך גיאן

כתב: יותם יעקבסון

כל השנה יפה כאן, באזור בורות לוץ. זה קל ופשוט להגיע הנה – לבד, עם חברים או עם המשפחה – וליהנות ממרחבי המדבר, להתוודע אל חיי האנשים שהתגוררו כאן בתקופות קדומות ולהתענג על הנופים הריקים, הצחיחים, הנקיים. כל השנה יפה כאן, אבל האביב מקסים במיוחד: הצחיח הופך לפורח והריק למלבלב, ומטיילי האזור זוכים לבונוס מיוחד של פריחה צבעונית.
לא טעיתם: פריחה באמצע המדבר. הבולטים ביותר הם שמשוני השלחופיות, שנראים לאורך המסלול בגוונים סגולים-ורודים ולפעמים גם בבורדו או בלבן-ורדרד בהיר. ואם זכינו – כמו השנה – לגשמי ברכה, הרי שמדובר במרבדים של פריחה. לצד השמשונים יש מגוון של פרחים מדבריים האופייניים להר הנגב: הצבעוני הססגוני, שתפרחתו ורודה, צבעוני הנגב, שפורח באדום בוהק, ואירוס עוזיהו, שעלי כותרתו תכולים. רק כדי לראות את כל הפרחים האלה שווה להתעורר כבר מחר השכם בבוקר ולצאת לדרך.
הפריחה המרהיבה הזאת מתאפשרת בגלל האקלים הקיצוני באזור; הקיץ חם מאוד בעוד שהחורף קר ביותר, לפעמים עד כדי כך שהקרקע עוטה שכבת שלג לבנה. הקור הזה מאפשר גם לצמחים שמקורם אינו מדברי לגדול כאן, וכך, בין צמחי המדבר המוכרים, נמצאים צמחים ים-תיכוניים וגם כמה נציגים מצמחיית ההר הגבוה בסיני, אבל אליהם נגיע בהמשך הדרך. 

בורות מים באמצע המדבר
המסלול שנלך בו הוא מעגלי, אורך כארבע שעות ומתאים לכל המשפחה. מחניון בורות לוץ, שם אפשר להשאיר את הרכב, נצא ברגל צפונה לאורך שביל שסימונו אדום. כ200- מטר אחר כך נגיע אל בור לוץ, שעל שמו נקרא החניון. הבור הוא אחד ממאגרי המים הרבים הפזורים בכל האזור, שכפי הנראה שימשו חלק ממערך חקלאי עתיק יומין. חלק מהמאגרים הם בריכות פתוחות עם תעלה שמובילה אליהם מים (יש גם אחרים, שלא נבקר בהם, והם למעשה מאגרים תת קרקעיים, עם תקרת סלע). לא ממש ברור מדוע נבנו הבורות הפתוחים ואם היה להם קירוי כלשהו, אך יש חוקרים הסבורים כי פני המים כוסו בזרדים, שהקטינו את ההתאדות ואת מידת ההתעפשות של המים.
עומקו של בור לוץ הוא כשלושה מטרים בסך הכל ומים נאגרים בו רק לאחר חורפים גשומים במיוחד, אבל הירק בשוליו – קנה מצוי וסוף מצרי – הוא עדות ללחות הנשמרת כאן במשך כל השנה. אם תציצו לתוך הבור תוכלו לראות את הסיבה לכך שהמים נאגרים בו: הקרקעית היא שכבת חַווָר בצבע צהוב-אפרפר, אטומה לחלחול מים. הקירות, לעומת זאת, בנויים מאבן ואינם אטומים, ומאפשרים זרימה של מים מהקרקע אל המאגר (בור נוסף, שמצבו טוב יותר, נקרא בור חֵמֶת והוא נמצא בדרך לחניון בורות לוץ, בקילומטר ה13- של כביש מספר 171 מהפנייה אליו מכביש 40 בצומת הרוחות. מיקומו משולט בבירור ממזרח לכביש).
מועד חפירת הבורות הוא עדיין חידה, אך מקובל לראותם כחלק ממאחזי התיישבות של מלכי יהודה במאה התשיעית עד המאה השמינית לפני הספירה. בתנ"ך מופיעה עדות אפשרית למפעל זה, המתייחסת לימיו של המלך עוזיהו (700 לפני הספירה לערך): "ויבן [עוזיהו] מגדלים במדבר ויחצב בורות מים רבים כי מקנה רב היה לו ובשפלה ובמישור…" (דברי הימים ב', כ"ו י'). ובכל זאת, מה פתאום בורות מים באמצע המדבר? יש הטוענים כי באותה עת ידע הנגב תקופה שבה כמות המשקעים היתה גדולה בהרבה מזו של ימינו, ויש שמדברים על מאמץ מכוון של השליטים ליישב את האזור, אולי כדי לחצוץ בין הנוודים לתושבי הארץ הקבועים.
ליד בורות המים הקדומים הללו נראות תלוליות גדולות של שפוכת – תוצאה של הסחף שמילא את הבור והוצא כחלק מתחזוק הבורות. הסחף הרב, כמו גם עוצמתם ההרסנית של השטפונות, הם הסיבה שאת הבורות חפרו בתחילת הערוצים ולא בנקודות נמוכות יותר (אף שאליהן מתנקזים יותר מים). מפתיע לראות שהעסק הזה עדיין עובד – כאשר יורדים על האזור ממטרים ראויים, מתמלאים בורות המים הללו גם בימינו, אלפי שנים לאחר שנחפרו. 

אלה מהרי האטלס
מבור לוץ נמשיך לאורך השלוחה על השביל המסומן באדום (הנתיב חוצה דרך ג'יפים המסומנת בכחול וממשיך לאורך קו הגובה של השלוחה). בקצה הצפוני של השלוחה עומדת חורבה קטנה עם שלט המודיע על שמה: "הבית הנבטי". ממנה משתפל השביל לעבר ערוץ הנחל ומגיע אליו בסמוך לאלה אטלנטית מרשימה. שמו של העץ, בדומה לשמו של האלון, נגזר מהמלה "אֵל". נראה כי בשל ממדיהם נקשרו בעצים אלו פולחנים דתיים.
מעניין לראות איך התאקלמה במדבר האלה הזאת, שתפוצתה נרחבת – מהרי האטלס ועד מרכז אסיה, אך מקורה באזורים צפוניים יותר (ותעיד על כך השלכת שבה היא עומדת מדי חורף). לפי ההשערות, האלות שצומחות כיום בהר הנגב הן שרידים של אוכלוסייה גדולה הרבה יותר, שהתקיימה במקום כאשר האקלים בנגב היה גשום יותר. האלה גדלה בעיקר בערוצי נחלים ובנקיקים, שבהם יש משק מים טוב יחסית ומקומות מוצלים, וריכוזה הגדול ביותר בהר הנגב נמצא בנחל אלות – לשם מועדות פנינו.
מעץ האלה ממשיכה הדרך במורד הנחל, יובל של נחל אלות, לכיוון צפון מערב. סימון השבילים משנה את צבעו לירוק (שאינו מסומן במפת השבילים), וממול מתנשא ראש אלות – פסגה מצוקית ומחודדת שגובהה 980 מטר מעל פני הים. מבט מלמעלה היה מגלה כי בעוד שהשלוחות הגבוהות נותרות חשופות יחסית, גדלה רוב הצמחייה המדברית לאורך ערוצי הנחלים, כמו זה שבו אנו פוסעים כעת, פשוט מפני שאליהם מתנקזים המים (למעט בערוצים מרכזיים שבהם הסחף עז, ואז הצמחים לא גדלים בערוץ אלא בשוליו).
האלה האטלנטית היא לא היחידה שהיגרה לאזור, ובדרכנו ניתקל בצמחים נוספים שאינם אופייניים למדבר אבל הקור של החורף כאן מאפשר את גדילתם. בצמחים אלה נכללים נציגים ים-תיכוניים, כמו כלנית מצויה ונורית אסיה, עיריוני צהוב והרדופנין הציצית, ציפורני חתול מצויות ובלוטה גלונית ועוד רבים אחרים.
גם נציגים של צמחיית ההר הגבוה בסיני לא נעדרים מן השטח. שושנות העלים הגדולות ושרביטי התפרחת היבשים של בוצין סיני, למשל, מלווים אותנו מתחילת המסלול. צמח זה, שתפרחתו מתנשאת לגובה של כשני מטרים, מאחר לפרוח, כיאה לצמח שגדל במקומות קרים. בשנה הראשונה הוא מצמיח שושנת עלים מרשימה; את עמוד התפרחת הוא מצמיח רק שנה מאוחר יותר, ורק אם שושנת העלים התפתחה יפה. לאחר הפריחה מת הצמח, וזהו פשר ריבוי עמודי התפרחת היבשים שנראים בדרך.
לאורך הערוץ נראה גם כמה עצי שקד קטנים, וניתקל באחד השיחים הנפוצים ביותר לאורך הערוצים: מוריקנדיה מבריקה. פריחתה של המוריקנדיה, השייכת למשפחת המצליבים, נמשכת זמן רב ומתאפיינת בגוני סגול בהיר עם עורקים כהים ואבקנים צהובים. כדי למנוע מחרקים לאכול את הפרח, מיוצרים בו חומרים בטעם שמזכיר כרוב או צנון. אפשר לטעום. 

יפה בצהוב
אחרי שהלכנו קצת יותר מחצי קילומטר בתוך הערוץ, פונה השביל אל עבר הגדה השמאלית (הדרומית) ומעפיל במתינות אל האוכף שמדרום לראש אלות. מכאן אפשר לרדת מהאוכף מערבה בסימון שבילים אדום (שגם הוא לא מסומן במפה) או להמשיך ולטפס אל ראש ההר וממנו להשקיף על הנוף היפה. לנגד עינינו נראים מורדו של נחל אלות, הזורם צפון מערבה, מוצב הגבול בהר חריף (בכיוון דרום מערב) ונחלים ורכסים נוספים.
אם נביט על הערוץ שזה עתה עברנו, נזכה בתצפית על מפעל חקלאי קדום: בהתרחבות הערוץ נראות טרסות אחדות לרוחבו, שבעבר הושקו באמצעות תעלה שהִטתה אליהן את מי השטפונות. השיטה נפוצה מאוד וקיימת במקומות רבים ברחבי הר הנגב. השביל המסומן באדום יוביל אותנו מהאוכף אל ערוץ נחל שנמצא ממערב לו, שם נפנה ימינה (מערבה), וכעבור כ200- מטר נפגוש בערוץ ראשי יותר המגיע מדרום. מעט מצפון למפגש הנחלים הזה צומח קרקש צהוב – שיח שגובהו כשני מטרים וחצי, ובכל אביב הוא עומד בפריחה פרפרנית צהובה ויפה.
במעלה הנחל נפנה שמאלה, הפעם לסימון השבילים השחור. בדרך נעבור על פני אלות אטלנטיות נוספות, מקצתן צעירות (מה שמעיד על התחדשותן גם בימים אלה), ובהמשך ניתקל בשרידי מבנים שניצבים מעל לערוץ. אלו הם מבני חווה מהתקופה הביזנטית, הכוללים, למשל, שרידי מתחם מגודר ששימש כנראה מכלאת צאן. ממול, על הגדה המזרחית של הנחל (מימין), יש כמה מערות סלע קטנות, ובאחת מהן מחסה של רועים שנבנה בתקופה מאוחרת יותר.
השביל השחור מוביל אותנו לאורך אחד הערוצים הקטנים, המתנקזים אל הערוץ הראשי, ואיתו נגיע לקו פרשת המים של הר רומם. משם נגלוש מזרחה, כאשר המשך השביל השחור הופך לדרך רכב משובשת. משמאל יתגלה לעינינו ערוץ ובמורדו חניון בורות לוץ, שם מסתיים המסלול המעגלי שלנו. כעבור זמן קצר נימצא שוב ליד הרכב, ספוגי ניחוחות מדבר, מפליגים במחשבות אל מרחבים לא נודעו.

יותם יעקבסון – מדריך טיולים בארץ ובחו"ל, כותב ומצלם, מעביר הרצאות בליווי שקופיות

מצפה רמון / בקצב המדבר

מכל עיירות הדרום, דווקא מצפה רמון מנקזת אליה אמנים, מטפלים ואחרים שהגיעו אליה, שמוצאים בה מקור להשראה. מבט על הצד הרוחני של העיירה שעל שפת המכתש. 

שגיא ביטון (מימין) ושרון מאור, חברי להקת טאולה, בג'ם סשן של ערבית על שפת המכתש | צילום: ברוך גיאן

כתבה: גליה גוטמן

מבחוץ זה נראה כמו עוד אחד מעשרות הביתנים שבאזור התעשייה הישן במצפה רמון. אבל למי שנכנס פנימה נדמה שנקלע למסיבת התה של עליזה בארץ הפלאות: האנגר עם חללים ענקיים מלאים בספות וכורסאות משונות, שטיחים ומחצלות בכל הצבעים, וקירות כתומים שביניהם מתנופפים סדינים צהובים על תקן של וילונות. פעם היה פה מפעל לקרמיקה. חמש שנים הוא עמד נטוש, עד שהיתה לו עדנה, אם כי לא מהסוג שייעדו לו בוניו המקוריים.
זהו ההאנגר של להקת המחול "אדמה", של הרקדנים ליאת דרור וניר בן גל, שעוררו תשומת לב רבה כשעקרו מתל אביב למצפה רמון לפני כארבע שנים. כיום ההאנגר שלהם הוא גם מקום לינה וגם בית היוצר של הלהקה. הם מלינים את האורחים בחדרונים קטנים דמויי חושות או איגלו, באווירה של קומונה. "כשנכנסנו לכאן הכל היה הרוס, נטוש", מספר בן גל. "אף חלון לא היה כאן. לאט לאט החלו לבוא בעקבותינו צעירים נוספים ששכרו האנגרים, והם מכים פה שורשים אמיתיים, בקצב המדבר".
אחרי עשרים שנה של הופעות בסוזן דלל, בפריז ובלונדון, החליטו השניים שהגיע הזמן לשינוי ופתחו פה סטודיו. "באיזשהו שלב הבנו שיש לנו מידע בגוף שיכול לרפא ולהנעים את החיים", אומר בן גל, "והחלטנו שלשם כך אנחנו חייבים לברוח מן העיר הגדולה".
התקופה ההוליסטית. כך הם קוראים לעידן שבו הם מצויים כיום, ונראה שלא מדובר בטרנד אופנתי אלא בהתמסרות לאורח חיים אחר, שקשור קשר הדוק למקום המדברי הזה. "בהתחלה הופענו פה אנחנו", מספר בן גל, "אך מהר מאוד המקום החל למשוך אמנים שרצו להופיע אחרת. הגיעו לפה יהודית רביץ, ברי סחרוף, אביתר בנאי, עדן הראל ואחרים".
כך, לאט לאט, הפך ההאנגר ממקום של מופעים ללהקת המחול הפרטית שלהם לבית למוזיקאים וליוצרים בתחומים אחרים. כיום מתקיימות בו הרצאות וסדנאות משולבות, מקונטקט אימפרוביזיישן (דיאלוג גופני עם הזולת ועם עצמך ומפגש עם יסודות האדמה באמצעות משחקי תנועה ואימפרוביזציה) דרך סדנת תנועה והתבוננות במדבר ועד ויפאסאנה-תובנה ועוד סוגי מדיטציה.
" אני מזהה צמא נוראי לדבר האמיתי, הפחות מיופייף", אומר בן גל. "אנשים מחפשים דברים שלא כסף או בית גדול יותר יכולים לפתור. באים לפה אנשים שחוזרים מהודו או מאוסטרליה וזקוקים לנחיתה רכה בשקט של המדבר, וגם מפורסמים שמחפשים מזור. העובדה שמצפה רמון היא עיירת פיתוח – זה חלק מהקסם שלה".
רוב הזמן הם הולכים פה יחפים, גם כי חם וגם כי זה נעים. "באים לפה מנהלי מתנ"סים ומפעלים שלא נוח להם ללכת יחפים. כאן הם מגלים שיש להם כפות רגליים". מוזיקאים רבים מגיעים כיום להאנגר שלהם, כמו להקת קו התפר, מוש בן ארי מלהקת שבע, חברים משוטי הנבואה ואחרים.
הם מופיעים עם הלהקה על פי כוריאוגרפיה של ליאת דרור.

מוזיקה פרוגרסיבית
אל ההאנגר של "אדמה" ואל מצפה רמון בכלל מתנקזים אמנים שונים, כל אחד מיוחד בדרכו. התקליטן ג'וש שלו הוא אחד מהם. כששלו, יליד ארצות הברית, מתקלט כאן, המרחבים מאפשרים לו לנשום. "פה אני שומע מוזיקה אחרת בראש", הוא אומר. "אני קורא לה מוזיקה פרוגרסיבית. אחרי מוזיקת הטראנס, ההיפ הופ והממוחשבת, אני משמיע היום מוזיקה פחות דחוסה, עם יותר מרחב ושקט בין הצלילים, דבר שפחות עשיתי בתל אביב. אני מסתובב פה באוזניים כרויות ומקשיב למדבר".
לפני כשלושה חודשים הוא נחת כאן משהות בת חצי שנה ביפן, עם חברתו סייאקה קוואשימה. "ביפן התגוררנו במעין כפר נופש עם מעיינות חמים ואווירה לא רשמית", הוא מחייך. "גם היפנים מחפשים מקומות לברוח מעצמם".
לדבריו, התקליטנים בתל אביב מחפשים כל הזמן את הצעקה האחרונה, חוששים להיות נדושים. "פה אני משמיע הרבה צלילים מן הטבע, משולבים במוזיקה קלאסית, בספיריטואל'ס, ובקטעים של גורו שונים שאני מוריד מן האינטרנט. הגדולה של מצפה היא שאפשר להיות כאן קצת יותר פרובינציאליים, פחות ציניים, ולפעול בפחות לחץ. אחד ממקורות ההשראה שלי הם מרבדי הארגמן, האדום והוורוד של השמשונים, שפורחים עכשיו במדבר".
להאנגר נקלע גם איתי ענר, בנו של זאב ענר, המחבר הידוע של חידוני "מחפשים את המטמון" ברדיו. הבן, כך דומה, מצא את המטמון במצפה רמון. כבר חצי שנה שהוא מתגורר פה ועוסק בחינוך סביבתי. הוא משתייך לקבוצה אידיאולוגית בשם "שומרי הגן", ששמה לה למטרה להקנות לילדי בתי הספר בארץ ערכי אקולוגיה ומיומנויות חיים של תרבות האדמה.
"אני אוהב את המדבר", הוא אומר, "וכאן במצפה יש אוכלוסייה מרתקת, שיונקת השראה מהמכתש ומהנוף המדברי. גל חיובי עובר היום על מצפה. האמנים והמטפלים האלטרנטיביים הרבים שהגיעו לכאן בשנים האחרונות הם חלק מהגל הזה. בכל פעם שקצת לוחץ, הולכים ברגל למרפסת שתלויה על הצוק, מסניפים את הנוף, מטמיעים אותו, עושים סינתזה עם הסביבה ונרגעים".

הרעלת נירוונה
"לגלגל את הקוביות, לשמוע את הרוח שרה, שיר של הטבע…" זוהי שורה מתוך שירו של המלחין והזמר שרון מאור, חבר להקת טאולה (שש בש בבדואית), שפועלת במצפה רמון מזה כשלוש שנים. "את השיר הזה הלחנתי בשעות אחר הצהריים על המצוק שתלוי מעל למכתש", הוא מספר, "ואומרים שזה השיר הכי מִצפאי שלנו. הקלטנו אותו בפעם הראשונה בחדר ששימש אולפן לעת מצוא, וכל מי שניגן באותה עת במצפה לקח חלק בהקלטה. אפילו ציפור קטנה שצייצה בחלון נשמעת במיקס".
זמן מדברי, הרעלת נירוונה וביטויים דומים אחרים שמתארים את האווירה במקום נעשו שגורים בז'רגון של חברי להקת טאולה ושל אמנים אחרים שפועלים כיום במצפה רמון, כמו להקת האדמו"רים (המורכבת רובה ככולה מצעירים שחזרו בתשובה, בדרכם). "המוזיקה שעושים כאן שונה מהמוזיקה שעושים בשדרות, למשל", מסביר שגיא ביטון, המתופף המוכשר של טאולה. "שם לאמנים יש שורשים מרוקאיים והם עושים הרבה מוזיקה מרוקאית, ואילו למצפה מגיעים אמנים מכל מיני סגנונות ושורשים, שעושים ביחד מוזיקה אחרת".
"אם בארץ, אז במצפה", אומר דימה שניידר, האחראי על הצד הטכני בטאולה. הוא משחיל למכשיר אחד מהדיסקים של הלהקה ואנחנו מתמכרים לשירים המתנגנים, רובם פשוטים וקליטים. "הבעיה היחידה היא ההתקדמות האישית האיטית כאן. במצפה הכל הולך לפי קצב המדבר. במקום לקום בבוקר ולראות מכוניות דוהרות בכביש, אנשים ראו אתמול חמור ברחוב".
אבל זהו בדיוק הקסם של מצפה, שחמש דקות מן השיכונים אפשר להישאב בה למרחבים ולנוף. מאור וביטון לוקחים גיטרה ותופים וכולנו עולים למצוק, לג'ם סשן של ערבית מעל למכתש. בגובה של 900 מטרים הרוח נושבת והשניים משתלבים באובך הצהוב של ההרים ממול ושרים את "שיר הנבט". "התופים שאנחנו מביאים מאפריקה מקבלים פה צליל שונה, בגלל היובש", אומר ביטון.
למקום מזדמנת קבוצה של תלמידי כיתות ו' מבית הספר הריאלי בחיפה. מאור, שבעברו גם אפיזודה קצרה כרועה צאן במדבר, שולף מפוחית וכולם ביחד שרים "לעשות אהבה, כמו שהרים נוגעים…". האם חזונו של דוד בן גוריון על הנגב מתגשם במצפה? דומה שכן, אם כי אולי לא בסגנון שהזקן חשב עליו.

ויברציות בקערות טיבטיות
אחת הבדיחות המקומיות במצפה (ובעיירות קטנות אחרות) מספרת על אדם שרצה להתאבד, נשכב על הכביש ולבסוף מת מרעב… במצפה אין רמזורים ואין פקקי תנועה. בסך הכל חיים בה כ5,000- תושבים. לא כולם, כמובן, עוסקים באמנות או ברוחניות, אך מי שמחפש הילרית – שישאל על אננה לב אור.
לבית של לב אור נכנסים רק בגרביים. את הנעליים משאירים בחוץ. "אני מרגישה שהבית הוא מקום קדוש, והנעליים הם אחד הדברים שמבדילים בין קודש לחול", היא אומרת במבטא ארגנטינאי כבד. לב אור, אשה ללא גיל, אומרת שהיא הולכת על פי האינטואיציה שלה. "אי אפשר לצאת מהחיים האלה בלי להגשים חלום", היא אומרת ומניחה על הרצפה קערות טיבטיות בגדלים שונים, עשויות מתכת. היא מתיישבת על המחצלת בעיניים עצומות, אוחזת במקל קצר מעץ, מקישה בו על הקערות והחדר מתמלא בצלילי גונג רכים. "כשאני עושה טיפולים", היא מסבירה, "אני מניחה את הקערות על המטופל, וכך נוצרות בגוף ויברציות וזרימות נעימות".
אחר כך היא נוטלת לידיה נבל ביתי, פורטת אינטואיטיבית על המיתרים ומשמיעה צלילים ענוגים. "באמצעות הנבל אני מתחברת לרוח שנושבת במכתש, וברוח יש המון עוצמה ומסרים", היא אומרת. "באיזשהו שלב, המכתש, השקט והבדידות נכנסים פנימה, לתוך הבית. למדבר יש כוח אדיר, של אוויר נקי, של אנרגיה, של אור".
היא גם מטפלת בילדים היפראקטיביים, מייעצת בנושאי פאנג שוואי ועומדת לחנוך אתר חדש בשם "אור המדבר" סמוך לפארק גולדה שליד קיבוץ רביבים, שבו תקיים סדנאות מדיטציה בטבע.

יוסף בעל החלומות
האם אפשר להגשים חלומות במצפה רמון? תשאלו את יוסי דותן, אחת הדמויות הססגוניות ביותר שהגיעו לכאן בשנים האחרונות. דותן, יזם תל אביבי בלתי נלאה, מהווה חיבור לדוגמה בין חלום למעשה, וגם פותר חלומות של אחרים בהרצאות שהוא נותן בנושא, בפורום החלומות באתר Walla באינטרנט וגם בתוכנית לילית בנושא חלומות שמשודרת ברדיו הים האדום. "למילה 'חלום' יש כמה משמעויות", הוא אומר. "החל בחלום שחולמים בלילה וכלה בחלום שהוא חזון".
החזון של דותן דחף אותו להקים במצפה רמון את "טרמינל", מבנה מיוחד במינו שבו הוא מקיים מופעי מולטימדיה פסיכודליים. מול מסך ענק פזורים מעין שולחנות מתכת בגובה הרצפה כמעט. הצבעים והצורות המוקרנים על המסך, על הקירות ועל הרצפה גורמים לתחושה של פנטזיה צבעונית. המשתתפים במופע מתבקשים לצייר את חוויותיהם, גם אם אינם יכולים לראות את היד המציירת מפאת החושך שבאולם.
"ה'טרמינל' הוא מסוף רוחני", מסביר דותן, "ולכן הציורים שאנשים מציירים בעת המופע הם בעלי משמעות, שהבנתה תורמת למודעות העצמית. באמצעות סדנת הצבע אני מנסה להעביר לאנשים מסרים ועוזר להם לתרגל חשיבה מופשטת. מהטרמינל שלי כל אחד יכול לטוס לאן שהוא צריך. בכל מקרה, את התיאוריות שלי אני מוכיח על עצמי, אני לא מלמד משהו שלא עשיתי קודם".
בנוסף לחלל האירוח המיוחד במינו, שהקים ממש ליד חלל המולטימדיה, יש לו גם חברת טיולי ג'יפים מהגדולות בנגב, ושוחרי הקפה מוזמנים לסדנאות של הכנת קפה גורמה במדבר. אבל לדותן יש עצה אולטימטיבית. "באים אלי תיירים, שואלים מה יש לעשות כאן, והתשובה שלי היא – בעיקר כלום. באיזה עוד מקום אפשר לעשות כלום? אמנם יש לי עסק של ג'יפים, אבל אני אומר להם, קחו את האוטו, סעו לאחד הוואדיות, שבו לילה שלם וצפו בכוכבים".
יש אלוהים במצפה רמון?
"אנשים שרחוקים מן הדת מסתובבים פה ואומרים שדיברו איתו. לפעמים ההוויה כאן מזכירה לי סצינה מתוך הסרט 'מפגשים מהסוג השלישי', כשלאנשים יש תחושה מתמדת שמשהו עומד להתרחש. ובמצפה באמת כל הזמן קורה משהו".

– עיתונאית ומטיילת נלהבת
ברוך גיאן – צלם נוף ומדריך טיולים וקבוצות צילום בארץ ובחו"ל. מורה לצילום ב"אודיסיאה" – לימודי "מסע אחר"
תודה לפונדק רמון על הסיוע בהפקת הכתבה.  

גליה גוטמן

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

הר כרכום: הר סיני המקראי?

קרוב לגבול עם מצרים נמצא הר כרכום, ועליו פזורים עשרות אלפי סימנים וציורי סלע מרתקים. יש הסבורים שהוא הר סיני המקראי

המספר העצום של סימנים וציורי סלע שנמצאו על ההר הוא ממצא ארכיאולוגי נדיר, ולא פחות מזה חוויה מרהיבה למטיילים | צילום: יעל שוורץ

כתב: שחר שילה

לכתבה המלאה