שטיחים במרוקו

את השטיחים נוהגים לחלק לשתי קטיגוריות עיקריות: עירוניים וכפריים־ברבריים. העירוניים, בעיקר מהעיר רבאט, עשויים מצמר צבעוני וארוגים בשיטת הקשרים. הם

יריעה דקה המשמשת כשמיכה או כאדרת עליונה לנשים ברבריות לימי החורף הקרים בהרי האטלס | צילום: יואל שתרוג

יקרים למדי, ויש בהם כמות מופלאה של חוטים – עד ל־150 אלף חוטים במטר רבוע. עיצובם נשען על סגנון מהמאה ה־18 שמקורו בתורכיה, והוא מכיל צורת יהלום מרכזית או מעוינים. כן מופיעים מוטיבים של צמחים, בעלי חיים וצורות גיאומטריות. הצבעים הרמוניים ובהם אדום, כחול, בז' וכתום.

בדגמים הברבריים משולבת אריגת פסים, והם עשירים במרקם, בצבע ובאיכות. את מקורם הגיאוגרפי של השטיחים מזהים לפי המוטיבים המופיעים עליהם ועל פי צבעיהם. לעיתים אפשר לדייק בזיהוי עד לקביעת השבט שממנו באה היריעה. שטיחים מאיזור האטלס התיכון הם בדרך כלל בצבעי בז' וחום, ולרוב עשויים מצמר כבשים טבעי. שטיחי האטלס הגבוה, ג'בל סירואה (Siroua) ואיזור וורזאזאת, שנארגים על ידי נשים משבטי איית וואווזגית (Ait Ouaouzguite) ואיית חדידו (Ait Haddidou), נחשבים ליפים ביותר. הם מאופיינים בדרך כלל בגוונים רכים של אדום, צהוב־חרדל, כתום־תפוז ושחור.

על אף שהברברים הם מוסלמים, תרבותם משמרת יסודות רבים של האמונות הקדם־איסלאמיות, שבהן יש ביטוי לכשפים ולמאגיה. הדבר מתבטא גם בשטיחים: אלה לרוב אינם סימטריים, ומופיעות בהן צורות גיאומטריות בצד סמלים ברבריים וצורות של בעלי חיים. אחד הסמלים השכיחים בשטיחים אלה הוא החמסה, המכונה במרוקו "ידה של פאטימה" (בתו של הנביא מוחמד). החמסה נועדה לסלק את הרוחות הרעות ואת עין הרע, וכך גם הכוכב המתומן, סמל לפוריות, והצלבים, שניחנו בכוח למשוך אליהם את הרוע ואז לסלקו לששת הכיוונים של היקום הברברי: צפון, דרום, מזרח, מערב, למעלה ולמטה.

מחצלת מאיזור מידלת צילום: יואל שתרוג	שטיח עירוני מאיזור זאמור צילום: יואל שתרוג