מידע מעשי למרוקו

הכנות - ויזה, איך מגיעים, מתי נוסעים, בריאות ועוד

כל מה שצריך לדעת כשמתיישבים לתכנן את הטיול: מידע על שגרירויות ונציגויות קונסולוריות, אשרות והיתרים נדרשים, איך מגיעים ליעד, מתי הכי כדאי לנסוע, האם צריך חיסונים, כללי בטיחות מומלצים ועוד

אשרות ושגרירויות
לישראל אין יחסים דיפלומטיים עם מרוקו.
אזרחים ישראלים העומדים לבקר במרוקו יידרשו להצטייד באשרת כניסה טרם הגיעם למדינה. יש להקפיד להגיע למרוקו עם אשרה המתאימה למטרת הביקור (תיירות, עבודה וכדו').
כיוון שאין יחסים דיפלומטים בין ישראל למרוקו, יש לפנות לנציגות מרוקאית בחו"ל על מנת להגיש בקשה לאשרה (ניתן למצוא את רשימת הנציגויות באתר האינטרנט של משרד החוץ של מרוקו).
הנוסעים בטיולים מאורגנים מישראל יצוידו באשרה קבוצתית על ידי משרדי הנסיעות.

איך להגיע
אפשר לטוס מישראל למרוקו דרך ערים שונות באירופה. אפשר גם להגיע למרוקו גם במעבורות מספרד ומצרפת. אין טיסות ישירות למרוקו.
 

מתי כדאי להגיע
רוב התיירים מגיעים למרוקו באביב ובתחילת הקיץ. ברצועת החוף שורר מזג אוויר נעים לאורך רוב השנה (קריר מעט בחורף), ובאזורים הנמוכים נעים לטייל באוקטובר עד אפריל. כדאי להימנע מטיול באזורים הגבוהים בתקופת החורף.
בחורף יורד שלג בהרים, אבל במדבר נעים. בקיץ חם מאוד במדבר, ונעים יותר בהרים.
 

ביטחון
קיימת אזהרת מסע של המטה ללוחמה בטרור, לפיה נוכח איומים פוטנציאליים ממשיך להתקיים סיכון על ישראלים במרוקו. המטה ממליץ לדחות נסיעות בלתי חיוניות למדינה.
 

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

לשכות תיירות
לשכות מידע לתיירים פזורות בכל רחבי מרוקו, ומופעלות על ידי משרד התיירות הלאומי המרוקאי (ONMT).

מטבע
המטבע המרוקאי הוא הדירהם, המתחלק למאה סַנטים.
שטרות של עשרה דירהם, שהיו מקובלים בעבר, אינם נפוצים כיום, ומומלץ שלא להשתמש בהם.
בשנים האחרונות הכספומטים הופכים יותר ויותר נפוצים ברחבי המדינה.
רוב בתי המלון, המסעדות והחנויות מכבדים כרטיסי אשראי.
מתן טיפים הוא חלק בלתי נפרד מהחיים במרוקו. מקובל לתת טיפ כמעט לכל נותני השירותים. במסעדות מקובל לתת טיפ של חמישה עד עשרה אחוזים מהחשבון. לנהגי מוניות ומדריכי טיול נהוג לתת תוספת של כמה מטבעות על החשבון.
 

הפרש שעות
מרוקו מאחרת את שעון ישראל בשעתיים.

שירותים
במקומות רבים במרוקו תמצאו את מה שמכונה כאן: "שירותיים תורכיים" (המוכרים יותר לרובנו כשרותי "בול פגיעה"). במקרים רבים, רמת הניקיון בהם ירודה.

שפות
מספר שפות שגורות במרוקו: ערבית קלאסית (בעיתון ובטלוויזיה), ערבית מרוקאית (ברחוב), ברברית וניבים ברבריים, צרפתית וספרדית (בצפון). לפעמים יש לערים ולמקומות שמות שונים בשפות שונות. בנוסף, שמות הרחובות מוחלפים לעיתים קרובות. הקשר בין הערבית המרוקאית לבין הערבית הקלאסית רופף למדי. גם אם אתם יודעים ערבית קלאסית, מרבית הסיכויים שהמילים הידועות לכם נהגות במרוקו באופן שונה לחלוטין. למרות זאת, כדאי ללמוד כמה מילים, ובכל מקרה תקבלו קרדיט על המאמץ.
אם יזהו אתכם כזרים, יניחו שאתם דוברי צרפתית. אפילו אם תפנו בערבית, יענו לכם אוטומטית בצרפתית, אלא אם כן תהיו עקביים ותמשיכו לדבר בערבית. בכל מקרה, שפת ידיים שימושית במרוקו תמיד.

שעות פתיחה
רוב החנויות במרוקו נפתחות ב- 8:30, נסגרות ב- 12:00 למנוחת צהריים, נפתחות שוב ב- 14:00 ופועלות עד 18:00 לערך.

חשמל
במרבית היישובים במרוקו החשמל מסופק במתח של 220 וולט, כמו בישראל. עם זאת, במקומות מסוימים פועלים קווי החשמל במתח של 110 וולט. בידקו לפני שאתם מחברים מכשירי חשמל לשקע.

טיפים
מלונות: הזמינו מלונות מראש, כמה שיותר מוקדם. בעונת התיירות (החל מאפריל), המלונות של מרכש מפוצצים.

מדריכים: זאת אחת הבעיות הגדולות ביותר לתיירים במרוקו. חשוב לציין, שמומלץ בהחלט לשכור את שירותיהם של מדריכי טיולים. במרוקו רק בעלי רישיון רשאים לעסוק בהדרכת תיירים, והם מחויבים לשאת תג מתאים. והמתחזים? אלה עובדים, כמובן, בלי רישיון ובלי הכשרה. בדרך כלל הם מזדמנים במקרה, בדיוק כשאתם מחפשים משהו-בית מלון, שוק וכדומה- מנסים לתקשר איתכם בחביבות ובכל שפה אפשרית, לוחצים עם חיוך, ונעלבים כשאתם מסרבים להיעזר בשירותיהם. מה עושים? להלן האפשרויות:
• התעלמו או סרבו באסרטיביות. זכרו שהאבטלה והעוני קשים ומעיקים. עבורכם זו הטרדה- עבור המדריך המזדמן- מלחמת קיום.
לפעמים המדריך חסר ההכשרה עשוי דווקא לעזור. למשל, במקרה שנכנסתם לעיר העתיקה לבד, נהניתם ללכת לאיבוד ברחובות הצרים, אבל אין לכם מושג איך לחזור למלון. כל ילד ישמח להוביל אתכם במיומנות לאן שתבקשו, תמורת כמה דירהמים.
מה לא לעשות?
• גם אם זה עולה על העצבים, לעולם אל תגיבו בחוסר נימוס
• אל תוותרו בשום אופן על הזדמנות ליצור קשרים עם המקומיים. זה קל, שכן מדובר באנשים פתוחים ותקשורתיים. בדרך כלל תוכלו לזהות בעצמכם מתי מדובר בתקשורת תמימה ומתי יש לבן שיחכם כוונות (מסחריות או אחרות) נסתרות. זה יהיה הפתח לחוויות הכי טובות שלכם במרוקו.

צניעות: מרוקו היא מונרכיה מוסלמית, אבל למרות זאת, תיתקלו ברחוב בלבוש מסורתי צנוע לצד אופנה מערבית. עם זאת, רק לעיתים רחוקות תראו מכנסיים קצרים. מותר לשתות משקאות אלכוהוליים בבר, אך לא ברחוב.
על אף שמסגדים רבים מהווים מוקדי משיכה מרכזיים לתיירים, הכניסה לתוכם מותרת רק למוסלמים. כל האחרים מוזמנים להתרשם מבחוץ, להציץ פנימה בעד הדלתות הגדולות, ואף לצלם.יוצא דופן הוא מסגד חסן השני בקזבלנקה, הפתוח לתיירים. 

הטרדת נשים: לבוש המקובל במערב ייחשב במרוקו כלא צנוע, וייתפס כמעיד על כוונות מיניות. עם זאת, לבוש "בלתי צנוע" לא חושף את הלובשת אותו לסכנה פיזית.
בבתי קפה רבים, ובעיקר במסורתיים יותר, יש נוכחות כמעט בלעדית של גברים. בבתי קפה מודרניים יותר תמצאו גם קבוצות מעורבות, ולפעמים זוגות. רק לעיתים נדירות תפגשו בבתי הקפה נשים בגפן. עם זאת, למרות שיהיה ברור לכל שמדובר בתיירות המתנהגות בכפוף לקודים זרים, הסובבים ינעצו בהן מבטים. הזנות רווחת במרוקו, והזונות נוהגות לשבת לבד בבית קפה או בבר.
המצב הכלכלי הקשה השורר במקומות שונים במרוקו דוחק רבים לנסות את מזלם בארצות אחרות, ולשם כך הם זקוקים לאשרה. נישואים לבעלי דרכון זר הם רק דרך אחת להשיג אשרה, וכדאי להביא זאת בחשבון.

רמדאן: מועדו המדויק של חודש הרמדאן משתנה (ביחס ללוח הגרגוריאני) בכל שנה. ברמדאן, המוסלמים נוהגים לצום ביום ולאכול בלילה. בעיר פאס נהוג לציין את ראשית הצום ואת סיומו ביריית תותח. בכל מקרה, אם בכוונתם לבקר במרוקו בחודש הרמדאן, החודש התשיעי בלוח המוסלמי, עליכם להתארגן מראש בכל הקשור לאוכל, שכן רוב בתי קפה והמסעדות סגורים בשעות היום. ואולם, חנויות המכולת והמסעדות בבתי המלון פתוחות גם פתוחות. גם במסעדות שמחוץ להן תוכלו ליהנות ניתן בשבירת הצום ממבחר מאכלים מקובלים, כמו "חרירה" (מרק) ו"שפקיה" (עוגיות נוטפות דבש).

הבקשיש הוא חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום במרוקו. בבית הקפה מקובל להשאיר דירהם או שניים, ובמסעדה – עשרה עד 15 אחוז מהחשבון. בנוסף לכך מקובל להותיר למלצר/ית כמה מטבעות. גם עובדי בתי המלון, שיישאו עבורכם את המזוודה, יצפו לקבל בתמורה חמישה דירהמים, וכמוהם גם המדריכים במוזיאונים, אנשי החניונים ועובדי תחנות הדלק, הרגילים לתגמול של שלושה עד חמישה דירהמים. סכום דומה נהוג להציע לכל אדם שביקשתם את רשותו לצלמו (חשוב! אין לצלם עוברים ושבים, ובמיוחד לא נשים, בלי לבקש את רשותם מראש). במרוקו לא נהוג להותיר תשר לנהגי המוניות. ככלל, מומלץ לתת תשר ביד נדיבה, שכן כך תהפכו את שהותכם במרוקו לנוחה ולנעימה יותר.

ניקיון במסעדות: במונחים מערביים, רמת הניקיון במסעדות התיירים בדרך כלל סבירה. במסעדות אחרות פחות מכך, אבל אחרי תקופת הסתגלות תוכלו ליהנות גם בהן. בכל מקרה, סכין ומזלג צריך לבקש. 

כתב: מוטי סלמון 

תחבורה
רכב: שכירת רכב אינה זולה במרוקו. מומלץ לשכור רכב במרקש, קזבלנקה או טנג'יר, שם התחרות רבה והמחירים זולים יותר. הנהיגה היא בצד ימין, והמהירות מוגבלת ל-40 קמ"ש בתוך הערים, ול-100 קמ"ש מחוץ לעיר.
מטוס: חברות התעופה Royal Air Maroc ו-Regional Air Lines מפעילות טיסות פנימיות בתוך המדינה. סטודנטים וצעירים מתחת לגיל 26 זכאים לרוב להנחה של 25% ממחיר הטיסה, אך רק אם הכרטיסים נקנו מראש.
רכבת: רשת הרכבת במרוקו מופעלת על ידי Office National des Chemins de Fer. יש שני קווי נוסעים: הקו מטנג'יר למרקש והקו מאוג'דה למרקש. הרכבות, תוצרת בלדיה, הן נוחות ומהירות, והנסיעה בהן עדיפה על פני נסיעה באוטובוס.
אוטובוס: רשת ענפה של אוטובוסים פועלת ברחבי מרוקו, וכוללת חברות פרטיות לצד חברת האוטובוסים הלאומית, Compagnie de Transports Marocains. הנסיעה באוטובוס זולה יחסית.
 

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
לקסיקון המנות 

כיכר ג'מע אל-פנא. קשה להאמין למראה החיים התוססים כאן, במקום שבעבר הוצגו בו ראשיהם הכרותים של בוגדים ושאר מורדים שסרחו | צילום: טל גליק

עממי
סלט ("סלאדה", "סלאטה") – צלחת ובה קוביות של תפוחי אדמה, גזר מבושל, סלק אדום, עגבניות, לפעמים חסה ומעל הכל חצי ביצה ומיונז.
מקרוטה (באזורים מסוימים "מעקודה") – לביבות תפוחי אדמה פיקנטיות מטוגנות. אפשר לקבל אותן גם בסנדוויץ'.
ברושט – כל מה שבא בשפודים. במרבית המקרים המנה תכלול ארבעה שפודים, ועליהם נתחים קטנים מהמקובל אצלנו.
כיפתה – קציצות בשר טחון בצורות שונות (גם בשפוד).
חרירה – מרק מתובל במיוחד. נהוג לשתות אותו במוצאי צום הרמדאן, אבל הוא פופולרי גם בשאר ימות השנה, ונחשב כמאכל סגולה למיחושי בטן.

דברי מאפה
מְלְווי – דומה (במסגרת אחוות עדות ישראל) למלאווח. אפשר לקנות במכולת או בחנויות מיוחדות. קוטרו של המלווי אינו עולה בדרך כלל על מטר, וקונים אותו לפי משקל. לוקחים לבית הקפה, ויש ארוחת בוקר.
בַּגריר – הגודל והעיקרון כמו של המלווי; המרקם מזכיר פנקייק, אבל הבגריר עבה וספוגי יותר. הולך מצוין עם יוגורט (בדרום הוא נקרא ח'רינגו).
חרשה – גם הוא דומה למלווי. הוא עשוי מסולת, ואינו מכיל שמרים. המקור בֶרברי. קשה מבחוץ, רך ודחוס מבפנים, צבעו צהבהב והולך טוב עם יוגורט.
ספנג' – טבעת בצק מטוגנת, דמוית סופגנייה. הולך טוב עם סוכר וריבה. אפשר להשיג ספנג' בשעות הבוקר או הערב.

מנות עיקריות
קוסקוס (מכונה גם "סקסו" או "קְסְקְסו") – מעין מאכל לאומי. מוגש במסעדות ובבתים. נסו גם את הגרסאות המתוקות, המוגשות עם סוכר, חלב ושקדים.
טאג'ין – מומלץ לטעום ממנו בבית של מקומי. הטאג'ין (במקור: שם של סיר בישול מחרס, שלו מכסה בצורת קונוס) אינו שם של מנה, אלא של צורת בישול. מכינים אותו בכלי חרס, והוא מכיל כל מה שתרצו: החל בגרסה מקומית של שקשוקה, וכלה בבשרים. כדאי לנסות כבש בתמרים, בקר, או עוף.

פירות וירקות
מומלצים במיוחד תפוזים כתומים ואדומים, תאנים, שקדים, אגוזים, תמרים, זיתים, ארטישוקים וכמהין (Tarfas).

בתי קפה

בבתי הקפה המרוקאיים המסורתיים תמצאו מבחר מצומצם בלבד, אך משובח, של משקאות ועוגות. בדרך כלל מבקרים בהם רק גברים, אבל זה לא חוק, ותיירוֹת מתקבלות בהם בהבנה ובברכה, לפעמים מודגשת מדי.
קפה שחור (המכונה בדרך כלל פשוט "קהווה", ובצפון מרוקו "קהְווה כְּחְלה") – מדובר באספרסו, ולא בקפה בוץ.
קפה בחלב ("קהווה בְּל-חְליבּ" בערבית, "קפה או לֶה" בצרפתית) – קפה שחור בחלב רותח. דומה להפוך עם מעט קצף. במקומות מסוימים יוגש לכם קפה שחור, והמלצר ייצוק בנוכחותכם את החלב.
קפה חצי-חצי ("נוס נוס" בערבית) – חצי חלב, חצי קפה.
תה ("אַתאי" בערבית, "תה" בצרפתית) – מתוק, מתוק, מתוק. אם רוצים רק מתוק, מתוק, צריך לבקש מעט סוכר ("שְוַוייה דְ-ססְכַּר") או בלי סוכר ("בְּלַה סכר").
המקומיים נוהגים לצקת כוס ראשונה, להרים את מכסה הקומקום ולשפוך את התה חזרה. למה? סיפור ארוך. במרוקו משתמשים בדרך כלל בתה ירוק, שלו מוסיפים נענע, לואיזה או שיבה.
לואיזה במים או בחלב ("לואיזה בלמה" או "לואיזה בְּלחליבּ" בערבית) – מוגש בדרך כלל בלי סוכר. המבינים מייחסים למשקה הזה תכונות רפואיות, וטוענים שהוא מועיל במקרה של מיחושי בטן.
משקאות קלים – קוקה-קולה, פנטה, שוופס ומבחר מותגים וצבעים אחרים.
פניני סלמון מעושן? סלט פסטה טרייה? אם ממש אי אפשר בלי, תוכלו למצוא אותם רק בבתי קפה אריסטוקרטיים ברבאט או בקזבלנקה.

משקאות נוספים: בירה – בירת "קזבלנקה", שטעמה עשיר, היא הטובה בבירות המרוקאיות. למרבית הצער מחירה גבוה, משום שהיא מיועדת לייצוא ולכן ניתן להשיגה רק במקומות יוקרתיים. נסו למשל את הבאר של מלון הייאט בקזבלנקה – מקום השווה ביקור בפני עצמו. בירה מומלצת נוספת היא "פלג" (Flag). מדובר בבירה קלה, הנמכרת בבקבוק קטן. 

כתב: מוטי סלומון

קניות
שוקי מרכש: הבזאר הגדול

קשה למצוא משהו שאין בשוק הענק המכונה מרכש: מאבקות להכנת שיקויים, דרך זבוב ספרדי להגברת החשק, ועד לזעפרן מקורי, שמחירו לא יסולא בפז 

כתבו: שרון טלמור-סול ומקסי קציר

מיקומה של מרכש, על נתיבי שיירות המדבר, הפך את העיר כבר בימיה הראשונים לאכסניה לסוחרים ולמרכז לבעלי מלאכה. במבט חטוף, נדמה שהעיר העתיקה של מרכש היא שוק אחד גדול, פנטזיה של טעמים, ריחות, צבעים, מראות וקולות; מחסן ענק של אוצרות מרוקו, המוצגים בכוכים אפלים ובחנויות מפוארות.
בעלי המלאכה והסוחרים מצטופפים על פי מקצועם. החלוקה נשמרת זה מאות שנים למרות פלישתם של סוחרי המזכרות לתיירים לתוך המרקם העדין. גם השריפות שפקדו את השווקים כילו אזורים שלמים ושינו מעט את הסדר הראשוני. ואילו שלטי ניאון וחלונות ראווה מבשרים את חדירתו של העולם המודרני אל אורח החיים המסורתי.

קפטנים וליפסטיקים
הגישה הנוחה ביותר לשווקים היא בקצה של כיכר ג'מע אל-פנא (Jemaa el-Fna), כיכר "התכנסות המתים", הכיכר שבה הוצגו ראשיהם הכרותים של פושעים, מורדים ופקידים שסרחו. בפינה הצפונית-המזרחית של הכיכר, לצד בית הקפה Cafe el Fath, מובילה סמטה אל העורק הראשי של השוק – רחוב סוק אס-סמארין (Rue Souk as-Smarine). עמוס וצפוף כאן. ברחוב נמכרים בעיקר בגדים, בדים וקפטנים רקומים. עדיין אפשר למצוא את החייטים רוכנים על מכונות תפירה ישנות ותופרים כפתורים לג'לביות. אבל את עיקר הפרנסה ברחוב הראשי מספקים התיירים. קרני השמש מסתננות בין השבכות המקרות את הרחוב לאורכו. שבכות הברזל החליפו את גבעולי הקנים הקשורים שהצלו על העוברים והשבים והתכלו בשריפה הגדולה בשנות השישים.
רחוב סוק אס-סמארין מתפצל בקצהו לשני עורקים משניים. מעט לפני המזלג פונים ימינה, אל כיכר קדימה (Rahba Kedima), כיכר קטנה שבה עומדים כמה דוכני פירות וירקות. צמודים אל הכיכר שוק הצמר (Souk el-Ghazel), הפעיל בשעות הבוקר, ושוק העורות (Souk el-Btana), השוקק חיים בשעות אחר הצהריים. בין הדוכנים אפשר למצוא גם כמה בתי מרקחת שבהם מוכרים את מוצרי הקוסמטיקה המקומית המסורתית: פרחי ורדים יבשים מעמק הדאדס, אודם לשפתיים בכלי חרס עגולים, משחות ובשמים למיניהם.

ילדים למכירה
בקצה כיכר קדימה מובילה סמטה אל כיכר קטנה יותר – מרכז מוכרי השטיחים, הנקראת לה-קרייה ברבר (La Criee Berbere). בעבר היה כאן שוק העבדים, שבו התקיימו מכירות פומביות של ילדים שנחטפו והובלו עם שיירות המסחר מאפריקה השחורה. במאה ה-19 פרח המסחר במקום. אלפי ילדים וילדות היו מוצגים עירומים לצד הפרות והפרדות, ונמכרים לעבדות תמורת פרוטות.
נחזור אל הציר הראשי – אס סוק אל כביר (es-Souk el-Kbir), המוביל אל הקיסרייה (Qissaria) – השוק המקורה שבלב-ליבו של המתחם. צמוד לקיסרייה פועל שוק הצורפים (Souk des Bijoutiers) – סמטה קטנה וצנועה של חנויות תכשיטים, ובהמשך נמצא שוק הסנדלרים (Souk ech-Cherratine).
הסמטאות מובילות שמאלה וימינה אל כיכר פתוחה בחזית מסגד בן-יוסוף. אחרי ביקור במדרסה בן-יוסוף (השירותים במקום נבנו לפני מאות שנים. שווה לפחות הצצה), אפשר לחזור לכיכר ג'מע אל-פנא דרך הסמטאות המקבילות ממערב לציר הראשי.

זבוב נגד אימפוטנציה
סוק אל-עטארין (Souq el Attarin), שוק התבלינים והבשמים, נמצא ליד המסגד. ביקור במקום הוא ללא ספק חוויה מרגשת. התבלינים הזולים נמכרים בתוך בשקים, ואילו היקרים יותר בצנצנות המונחות על מדפים. כאן אפשר למצוא עשבים יבשים קלועים לניקוי שיניים, עלי חינה ירוקים טחונים לאבקה, עור לטאה מיובש לחיזוק כוח הגברא ושאר אבקות להכנת שיקויים. כן אפשר לקנות במקום זבוב ספרדי להגברת החשק המיני, אבק שריפה לעצירת דימום, שמן ארגן לריפוי מחלות עור, זעפרן, כמון, מנתה ופלפל אדום חריף. התבלין הפופולרי ביותר בשוק נקרא "ראס אל חנות" (כלומר, התבלין הטוב ביותר שיש לחנות להציע), תערובת לתיבול בשר ודגים.
שוק הקבקבים (Souk des Babouches), תוחם את הקיסרייה ממערב, ומסתיים ברחוב הראשי. חוצים את הרחוב, וממשיכים ישר אל הכיכר שבחזית מסגד המואזין (Mosquee Mouassine). בסמוך נמצאת הכניסה אל שוק הצבעים (Souk aux Teinturiers), שאנשיו עוסקים בצביעת צמר בשיטות מסורתיות..
צמוד לשוק הצבעים נמצא שוק חרשי הנחושת (Souk des Forgerons), ומצפון לו פועל שוק הנגרים (Souk Chouari). אם תתמידו ללכת דרומה, תגיעו לרחוב הראשי – רחוב סוק אס-סמארין, המוביל חזרה לכיכר ג'מע אל-פנא.
הזמן הטוב ביותר לבקר בשווקים של מרכש הוא בשעות הבוקר המוקדמות. בצהרים נחים בעלי המלאכה והסוחרים, אך הפעילות מתחדשת בשעות אחר הצהרים ונמשכת אל תוך הלילה.

אטרקציות ואתרים מומלצים

עשרה אתרים במרוקו

 1. שוק: כיכר ג'מע אל-פנה במרקש
הלב הפועם של מרקש היא כיכר ג'מע אל-פנה (Djemma El Fna). בבקרים הכיכר משמשת כשוק, ובלילות היא קמה לחיים מלאי קסם ומסתורין, צבעוניות ואחיזת עיניים. תמצאו בה שורות של דוכני מזון עם ריחות מעוררי תיאבון, מספרי סיפורים ומכשפים, מגידי עתידות, נגנים, מאלפי נחשים וקופים, קוסמים ולהטוטנים, רקדנים ולוליינים. לצד אוטובוסים מלאים בתיירים שמגיעים לכיכר בכל שעות היממה, הכיכר מלאה במקומיים שמבלים במסעדות ובבתי הקפה המקומיים עד השעות הקטנות של הלילה.

2. אדריכלות: בתי האר-דקו בקזבלנקה
קזבלנקה הפכה ליעד תיירות פופולרי בעקבות הסרט המפורסם בכיכובם של המפרי בוגארט ואינגריד ברגמן, אבל יש לא מעט סיבות נוספות להגיע לעיר. הראשונה והבולטת ביותר הם בתי האר-דקו המקסימים שלה. בזכות האוסף הייחודי הזה מכנים אותה רבים "מיאמי של מרוקו". חובבי האדריכלות ימצאו כאן אינספור פנינים מן הקתדרלה משנות השלושים ועד בולבאר ד'אנפה ששדרת דקלים גבוהים מעטרת אותו. וילה זבאקו (Villa Zevaco) נחשבת ליהלום שבכתר הבתים היפים של קזבלנקה.

3. עיר: פס
פס (Fez) היא עיר אגדות אמיתית. כשנכנסים לעיר העתיקה של פס יוצאים למסע קסום אל מרוקו של ימי הביניים. פס הוקמה כבירתה של מרוקו במאה ה-8 והעיר העתיקה, Fez El-Bali, לא השתנתה הרבה מאז. זהו האזור העירוני הגדול בעולם בו אין תנועת מכוניות והעיר העתיקה הוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. יש בפס כל מה שאפשר לבקש מעיר היסטורית שיש לשמה הילה רומנטית שמציתה את הדמיון. סמטאות צרות, שווקים צבעוניים, ארמונות, מסגדים, בתי ספר ללימודי קוראן ושימור של אומנויות מסורתיות אותן אפשר לראות ברובע הבורסקאים או בסדנאות של בעלי המלאכה הפזורות בעיר.

4. טבע 1: מפלי אוזוד
כשחושבים על מרוקו האסוציאציה העולה היא לרוב של נופים מדבריים, אבל מרוקו שופעת גם נופים ירוקים, יערות, אגמים ומפלי מים, בעיקר באזור הרי האטלס. מפלי אוזוד שבהרי האטלס הם מאתרי הטבע היפים ביותר במרוקו. המים, שמקורם בחבל אזילאל המושלג בחורף, נופלים ממצוק שגובהו כמאה מטר אל בריכות מים טבעיות. האזור כולו מוקף בחורש טבעי ירוק. ניתן לשחות בבריכות ולצפות בקופים שנהנים גם הם לטבול במים.

5. טבע 2: קניון טודרה
אתר נוסף בהרי האטלס הוא קניון טודרה היפהפה, המוכיח גם הוא במרוקו לא קשה למצוא ירוק. הקניון נמצא במורדות הדרומיים של האטלס הגבוה, ליד העיירה טינריר. עומקו של הקניון כ-300 מטר ורוחבו, בנקודה הצרה ביותר, עשרה מטרים בלבד. הקניון שופע דקלים ובין קירותיו התלולים זורם נחל צלול. הזמן טוב ביותר לטיול במקום הוא בשעות הבוקר, בשעות אחה"צ נעשה מאוד חשוך בין קירות הקניון. בקניון ניתן לעשות טיפוס מצוקים ויותר ויותר מטפסים מגיעים למקום במטרה לעסוק בטיפוס. בעמק הטודרה יש כפרים ברבריים מסורתיים הבנויים לבני טיט וכדאי מאוד לבקר בהם.

6. מחוץ למסלול: שפשאוואן
עיר ציורית ומלאת אווירה הנחבאת בהרי הריף ומהווה את אחת מההפתעות המתוקות והנעימות שיש למרוקו להציע. מעט מטיילים מגיעים לכאן, וזו עוד סיבה להגיע למקום שעדיין שומר על אותנטיות. בסמטאות הצרות והתלולות ניצבים בתי העיר הצבועים כחול, לבן וסגול, שלהם דלתות ססגוניות. הבתים הפוטוגניים הם חגיגה לכל חובב צילום. אחרי סיור בין הבתים אפשר לבקר בשוק המסורתי של העיר, לעשות קניות בחנויות של בעלי המלאכה המקומיים ולשבת בבתי התה והמסעדות המקומיות

7. חוויה מדברית עם אבק כוכבים: ווארזאזאת
כשחושבים על מרוקו מדמיינים בדרך כלל את מרקש על שווקיה הססגוניים או את הכפרים המסורתיים שבערים. הוליווד היא בדרך כלל אחת האסוציאציות המתבקשות האחרונות. אבל לווארזאזאת יש יתרון אחד גדול וסיבה מיוחדת להגיע אליה – יש בעיר את כל מה שמחפשים במרוקו, יחד עם משהו שאין לאף עיר אחרת במדינה להציע – אחד מאולפני הקולנוע הגדולים בעולם, בו צולמו סצינות מגלדיאטור, אלכסנדר, בבל ועוד. זו הזדמנות לראות פן קצת שונה של מרוקו, וזו כבר סיבה טובה להגיע למקום. מלבד זאת יש כאן קסבות, כפרים ברבריים ונופים מדבריים מדהימים – כל אלה הפכו את העיר וסביבתה לאהובה כל כך על במאים הוליוודיים. כאן גם נמצאת קסבה איט בן חאדו, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו, שכיכבה בלמעלה מ-20 סרטים. העיר היא נקודת מוצא מצוינת לטיול בקניון הטודרה ובעמק דאדאס המפורסם בכפרים הורודים ובמטעי הדקלים שבו. אפשרות נוספת היא לעלות על גמל ולצאת לטיול בדיונות החול של הסהרה, עם לינה תחת כיפת שמיים זרועי הכוכבים.

8. ארכיאולוגיה: וולוביליס
כ-33 קילומטר ממערב לעיר מקנס (Meknes) נמצאת וולוביליס (Volubillis), אחת הערים החשובות במרוקו, בה נמצא אתר העתיקות הרומיות הגדול ביותר במדינה, וזה שהשתמר בצורה הטובה ביותר. וולוביליס מתוארכת למאות השנייה והשלישית לספירה, אז הגיעה לגדולתה, אבל חפירות גילו שהאתר יושב לראשונה עוד לפני כן, על ידי בני קרתגו. העיר שימשה כמרכז מסחרי חשוב, ודרכה עברו סחורות מאזור דרום הסהרה לכיוון צפון, אל נמלי הים התיכון ואל רומא.
במרכז וולוביליס יש רחוב מסחרי עם מבני קשתות ושרידים של בזיליקה מהתקופה הביזנטית. בנוסף, אפשר לראות פסיפסים נפלאים של בתי העשירים, שנבנו מהשער המזרחי לכיוון לב העיר, ורבים מהם כוללים אלמנטים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית-רומית. כל אלו מעידים על מעמדה ועושרה הרב של העיר בתקופתה.

9. מסגד: חסן השני בקזבלנקה/מסגד קוטובייה במרקש
מסגד קוטובייה במרקש נחשב לאחד המסגדים היפים ביותר באפריקה. המסגד נבנה לראשונה בשנת 1147 אך נהרס כיוון שלא היה לגמרי מיושר עם מכה. בנייתו הסתיימה בצורתו הנוכחית בשנת 1199 ומאז הוא האטרקציה המרכזית של מרקש. רק מוסלמים רשאים להיכנס אל בין כתליו, אבל כל השאר יכולים להתרשם ממראהו החיצוני המרשים ומהצריח שמתנשא לגובה של 70 מטר ונראה מכל מקום במרקש. מאחר ומי שאינו מוסלמי לא רשאי להיכנס למסגד, נמליץ כאן על מסגד ראוי נוסף, שאליו יכולים לא מוסלמים להיכנס בקבוצות מאורגנות: מסגד חסן השני בקזבלנקה. מסגד זה חדש בהרבה – בנייתו הסתיימה ב-1993. גם מסגד זה נושא בתואר מכובד – זהו המסגד השני בגודלו בעולם (אחרי המסגד במכה), רחבת המסגד יכולה להכיל עד 80,000 מאמינים ואולם התפילה עד 25,000 מתפללים. לפי בקשת המלך חסן השני, שאימץ פסוק מהקוראן "כס מלכותו של אללה הוא על המים", נבנה המסגד על המים. במרכז המסגד צריח בגובה של 210 מטר, מה שהופך אותו לצריח המסגד הגבוה ביותר בעולם. אמנים ואומנים מכל ערי מרוקו הובאו למסגד כדי לגלף 53,000 מטר מרובע עץ, וכן לרצף 10,000 מטר מרובע קרמיקה. בנוסף כולל המסגד גג ענק שנפתח מעל כל אולם התפילה, מדרסה, מוזיאון ספריה ובחלקו התחתון בית מרחץ. כל אלה הופכים את המסגד לאחד המפוארים ביותר בעולם.

10. חוף: אסווירה
אסווירה (Essaouira) שלחוף האוקיינוס האטלנטי היא אחת מערי החוף היפות ביותר במרוקו. בנוסף לחוף רחצה יפהפה, הפופולרי גם בקרב גולשי גלים, זוהי עיר רגועה ונעימה, מוקפת חומות. רחובות העיר צרים, והבתים בהם מסויידים לבן, בעוד שהדלתות והחלונות צבועים בכחול. נעים לטייל ברחובות בעיר, לבקר בנמל הדייגים הציורי, ולאכול במסעדות הדגים המשובחות.

לקריאה נוספת:

מרוקו: האתרים שאסור להחמיץ ערים אקזוטיות, שווקים ססגוניים, אתרים היסטוריים, קניונים תלולים, דיונות חול מרהיבות – עשרה אתרים נפלאים שאסור להחמיץ במרוקו מערכת מסע אחר אונליין

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

האטלס / קופים, מפלים ושמן זית

יחסית למדינה מדברית, יש במרוקו אתרים ירוקים יפהפיים ונוטפי מים. האטלס התיכון והגבוה במלוא הדרו
 

מפלי האוזוד. שפע המים של סביבות אזילאל נשפך ממצוק שגובהו 100 מטר אל בריכות מים טבעיות | צילום: נסים קריספיל

כתב: צבי יחזקאלי

לכתבה המלאה>>

פאס / משכילים, שמרנים ומהפכנים

רבים מבני פאס חיים היום בדיוק כפי שחיו אבותיהם. בעיר העתיקה אין תנועת כלי רכב, ומלאכות היד נעשות בשיטות המסורתיות. יום בליבה של מרוקו, תרתי משמע

דברי מתיקה בשוק. המראה ערב לעין לא פחות מאשר לחיך | צילום: הדס ניב

כתבה: שרון טלמור-סול

לכתבה המלאה>>

מרקש / עיר ללא הפסקה

במרקש החגיגה אף פעם לא נפסקת – פסטיבל אחד גדול, הכולל מופעי רחוב, שווקים, צבעים, טעמים וריחות, בצד קזינו ובתי מלון מפוארים

בעיר השוקקת חיים החל משש בבוקר, ועד ארבע לפנות בוקר למחרת, כדאי לשבת בחוץ. תמיד יכול לקרות משהו ממש מול העיניים | צילום: מירי גרינשפן

כתב: צבי יחזקאלי

לכתבה המלאה>>

הרי הריף / בין קלאב מד לאוהל של מקומיים

הרי הריף, מעוזם של הברברים, מזמנים מאכלים מסורתיים אופייניים, יערות ארזים וחופים נהדרים

נשות שפשאוון בבגדים אופייניים | צילום: נסים קריספיל

כתב: צבי יחזקאלי

העיר פאס (Fes) יושבת על צומת דרכים. מעליה, לכיוון צפון, מזדקרים הרי הריף (Rif) ודרומית-מערבית ממנה מתחילה שרשרת הרי האטלס (Atlas), המגיעה עד סמוך לאוקיינוס האטלנטי. המסלול שלהלן מתחיל בפאס, עובר בהרי הריף ומסתיים בעיר החוף אל-חוסיימה (Al Hoceima).
השוק ובתי המלון הזולים והקטנים מרוכזים ב"מדינה" של כל עיר, כלומר בעיר העתיקה המוקפת חומה, שבה נמצאים גם רוב האטרקציות הארכיטקטוניות, המסגדים והאוכל הטוב והפשוט. בהרי הריף ובהרי האטלס אין שום חשש ללון באוהל ובשק שינה. ביישובים המוזכרים כאן אפשר להישאר יום או יומיים, ולהתקדם במסלול בקצב שלכם.
הרי הריף הם מעוזם של הבֶרברים. הרכס מתחיל במערב באזור טנג'ר (Tanger) שבצפון מרוקו, סמוך למיצר גיברלטר. הוא נמשך מזרחה עד לעיר מלילה (Melilla), הנתונה תחת שלטון ספרד. האזור הזה נחשב כמורד וכמנותק משאר חלקי הממלכה המרוקאית, בין השאר בגלל בידודו הגיאוגרפי. הפסגה הגבוהה ביותר בהרי הריף היא הר תידיגין (Tidiqhin), המתנשא לגובה של 2,448 מטר מעל פני הים.
ההרים הללו משתפלים היישר לתוך הים התיכון, ונשקפת מהם תצפית מרהיבה אל מרחבי הים. הרי הריף, שפסגותיהם עטויות בחורף שלג, מכוסים בצמחייה רבה. יערות צפופים של ארזים אטלנטיים גבוהים ועצי זית פרושים בכל המורדות הירוקים. המרוקאים מגדלים בהרים את הקנביס, שממנו מפיקים את החשיש. בכפרים שבאזור אפשר להשיג בקלות חשיש, אבל זהירות! קניית הסם והשימוש בו אסורים על פי החוק המרוקאי, ולא רק על פיו.
הרי הריף נכבשו ב-1912 על ידי הספרדים, מכאן שרידי השפה הספרדית בפי הברברים. עבד אל כרים, מנהיג המרד הברברי נגד הספרדים, הצליח לגרש את הכובשים, והקים כאן את רפובליקת הריף. עד היום, עבד אל כרים הוא גיבורם הלאומי של הברברים. רוב תושבי המקום דוברים את אחד מניבי השפה הברברית (תריפיית).

יש לה קרניים
נקודת המוצא למסלול היא העיר פאס. ליד היציאה משער בוג'לוד (Bab Boujloud) נמצאת אחת משתי תחנות האוטובוסים שבעיר, וממנה אפשר להגיע כמעט לכל מקום במרוקו. היעד הסופי שלנו הוא העיר אל-חוסיימה שמצפון-מזרח לפאס. בקו פאס-אל-חוסיימה נעים בכל יום כמה אוטובוסים בכל כיוון. הנסיעה באוטובוס היומי נמשכת כ-12 שעות, והנסיעה באוטובוס נוח יותר נמשכת רק כשבע שעות. בכל מקרה, הכביש מפותל, ועובר בכפרים ברבריים זעירים, הפרושים לאורך הדרך, עד העיירה קטמה (Ketama), שממנה ממשיך הכביש בכיוון צפון-מזרח, עד לאל-חוסיימה שעל חוף הים.
ברכב פרטי או שכור אפשר לנסוע בכביש 302S, העולה צפונה מפס ומסתיים בקטמה.
העיירה קטמה נמצאת בדיוק בין שפשאוון (Chefchaouen) במערב לאל-חוסיימה במזרח. לפני הביקור באל-חוסיימה, אפשר להמשיך צפונית-מערבית, בכביש P39, אל שפשאוון, ובתום הסיור בה לחזור באותה הדרך ולהמשיך עד אל-חוסיימה. פירוש המלה הברברית שפשאוון הוא "קרניים". העיר שוכנת בין שני רכסים בצורת קרניים, והיא מוקפת בנוף מרהיב, ירוק ופתוח. שהות בעיר, שגגותיה האדומים וקירותיה תכולים-לבנים, יכולה להוות חוויה מרגיעה אחרי הנסיעה בכבישים המפותלים. גם הרחצה בחמאם העתיק של שפשאוון מומלצת.
נשוב לקטמה – נקודת מעבר בלתי נמנעת בדרך לאל-חוסיימה. בדרך, על הכביש הראשי, נפגוש את מבשרי המטבח הברברי של הרי הריף: סרדינים טריים על האש. אלה נצלים על רשת מעל גחלים, ומוגשים בלוויית פיתות ורוטב אדום חריף. זהו התפריט הבסיסי שילווה אתכם בהרי הריף, בנוסף לשלל דגים ופירות ים אחרים.

תבלינים למזכרת
הדרך לאל-חוסיימה מפותלת. העיר עצמה שוכנת על החוף ההררי, שמולו טבעה ב-1961 ספינת העולים "אגוז". היהודים שטבעו בה הובאו לקבורה בסמוך לעיר, ורק ב-1993 הועלו עצמותיהם ארצה. חופיה של אל-חוסיימה מרהיבים.
הבילוי היומי באל-חוסיימה מתמקד בטיול על החוף ובנמל, שם תמצאו מסעדות דגים פשוטות, המציעות סחורה טרייה. ממול תראו את סירות הדייגים, המכונות "למפרו", שכן הן מצוידות בפנסים לדיג לילי. שלל הדיג היומי מוצג לראווה בשוק שבמרכז העיר.
באל-חוסיימה מומלץ לקנות תבלינים. ככלל, לכל אזור במרוקו יש תערובת תבלינים משלו, וטעמה ייחודי. תערובת התבלינים של אל-חוסיימה מורכבת מזעפרן, מכמון, ממלח, מפלפל, מפפריקה צהובה (כך לטענת המקומיים) וממרכיבים לא מזוהים רבים נוספים. כשתשתמשו בה בבית, הריח החזק ישיב אתכם מיד לאווירה של אזור הריף ולמסעדות הדגים שלו.
כדי להגיע לחוף הנחמד ביותר באזור, חוף טלעת יוסוף (Tala Youssef), כדאי להסתייע בשירותיהם של נהגי המוניות. אלה יביאו אתכם לחוף הזה, שבו מבלים המקומיים. מצידו השני של הים התיכון נשקפת ספרד, ובחצי הדרך נמצא האי פנון דה אל חוסיימס (Penon de Alhucemas), אשר שימש כבית סוהר בתקופת השלטון הספרדי.
בקיץ נוהגים הצעירים הברבריים החיים באל-חוסיימה לגור באוהלים על החוף, לתקופה של כמה חודשים. כך הם נמלטים מהלחץ של חיי היומיום בעיר ההולכת ומתאסלמת. הם עשויים לארח אתכם באוהליהם, להציע לכם ארוחות נפלאות, ולספר לכם בפתיחות מרעננת על חייהם ועל חלומותיהם. זוהי הזדמנות טובה להכיר את הברברים מקרוב.
האזהרה היחידה היא: מי הים כאן צוננים מאוד, אפילו באמצע אוגוסט.

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

הנוף במעבר ההרים תיזי נ-תסת (Tizi-N-Test), דרומית-מערבית למרכש, מדהים. מגיעים אליו באוטובוס של חברת TMS, בקו המוביל אל וולאד ברחיל (Oulad Barrhil), שליד תארודאנת (Taroudannt). בכל יום יוצא אוטובוס אחד בלבד בכל כיוון. האוטובוס מטפס על הרי האטלס הגבוה, חוצה את מעבר ההרים, ויורד לצד השני. מוולאד ברחיל תוכלו להמשיך ליעדי התיירות שממערב לתארודאנת, ואחר כך תוכלו לנסוע לכיוון החוף, או מזרחה, לוורזאזת (Ouarzazate).

ממליץ: מוטי סלומון