שועלים בגולן – אלבום משפחתי מן הטבע

בבוקר יום התצפית חיפשנו את המאורה הפעילה. משפחות השועלים "מחזיקות" בנחלותיהן כמה מאורות. במהלך הגידול, מועברים הגורים ממאורה למאורה מטעמי ביטחון והיגיינה. בדקנו כמה מאורות שנראו נטושות: בפתחן לא נראו עקבות או שפכי חול טרי. יוסי הוביל את החיפוש כשהוא מנצל את שבילי הצבאים, שנכבשו במשך דורות תחת פרסות העדרים במדרונות המקיפים את המחצבה.

במדרונות הגולן קיימות מאורות רבות, עדות לחיי בר משגשגים, כמעט כמו סוואנה אפריקאית בזעיר אנפין. אל כל מאורה שלידה נראו סימני פעילות טריים התקרבנו בזהירות ובשקט, שכן התקרבות גסה למאורות גורים עלולה לגרום לנטישתן. יוסי הדהים אותי בכישוריו: בפתח המאורות הוא כרע על ברכיו, בעדינות תחב לתוכן את חוטמו ורחרח את החלל האפל בדקדקנות של כלב ציד. מאחר שהייתי עד להתנהגותו המוזרה בהזדמנויות אחרות, חשבתי לתומי שמדובר בעוד התחכמות והלצה האופייניות לעברנו המשותף. ואולם, כמו בפעמים קודמות, גם הפעם אימתה המציאות שנגלתה בערב את קביעתו הפסקנית: הגורים כאן.

ירח מלא עלה והאיר את המדרונות והערוצים הנשפכים לכנרת. באמצעות המשקפות הבחנו היטב בגורים ששיחקו בקרבת המאורה. ישבנו בדממה מוחלטת, מוקסמים מהפעילות הערה ומהחיוניות שהפגינו הגורים הנלהבים, אולם הוריהם טרם הגיעו. ייחלנו לבואם. רצינו לצפות במפגש שבין ההורים לגוריהם ובהנקתם. הגורים היו כבני חודשיים, מסוגלים לאכול מזון מוצק, אך עדיין בשלב שבו ההנקה וטיפולה של אמם חיוניים להישרדותם.

"ערמת" הגורים התגודדה בהתרגשות סביב האב. נגיעת חוטם בחוטם, רחרוח חפוז וליקוק בדומה לנשיקה חטופה היו המגע הראשוני, כאילו ביקשו לוודא בכך את תקפות הקשר המשפחתי. משנרגעו מעט, התרפקו הגורים למרגלות אביהם, ממתינים חסרי סבלנות, כל גור בתורו, לליקוק יסודי, ניקוי וכסיסת הפרווה.

ואז היא הופיעה בפתאומיות. כמו משום מקום. כרוח רפאים, כאילו מתוך סלע אבן החול. בפרץ של התרגשות מחודשת הקיפו ששת הגורים את אמם, ובשתי קבוצות של שלושה מכל צד ינקו בלהיטות מפטמותיה, בעוד היא עומדת זקופה במשך דקות ארוכות. קול יללה ארוך קטע את רגעי האינטימיות בין האם לגוריה. היללה העמומה נשמעה ממרומי הגולן, הדיה התגלגלו וגלשו במורד הערוצים, התנפצו אל קירות המחצבה וחזרו והתפוגגו במרחב. היתה זו יללת זאב. תגובת השועלים לאיום המרוחק היתה מיידית: ההורים פצחו בנביחות אזהרה צרודות, ואילו הגורים המבועתים מיהרו לחמוק ולהיעלם במעמקי מאורתם, והיו כלא היו.

במהלך ימי הצילום הרבים שהקדשתי למשפחת השועלים, זכיתי לצפות בשועלה המסתערת מן המארב על חוגלות, דולקת בעקבותיהן כרוח סערה, ובזינוק מדויק מצליחה "לקטוף" חוגלה צעירה, שעופפה בכבדות מעל לקרקע. ההחלטה לחצות את רחבת המחצבה היתה מהלך קטלני עבור משפחת החוגלות, ולמרות זאת חזר האירוע על עצמו כמעט מדי ערב. עם הישמע קרקור חוגלות קרב, מיהרה השועלה לתפוס נקודת תצפית ונדרכה במארב מתוכנן.

הזכר, אבי הגורים, תרם אף הוא את חלקו לכלכלתם. פעמים רבות הוא נראה בדרכו חזרה למאורה, נושא בפיו פרי אבוקדו, שלל מכובד, עתיר חלבונים ושומנים, שנפל בחלקו הודות למטעים שבהם הִרבה לשוטט בסיוריו הליליים.

בשונה מטורפים אחרים, כמו הזאב, הצבוע והנמר, הצפייה בשועל המצוי קלה יותר. אוכלוסייתם בארץ צפופה יחסית, והם מסוגלים להשתלב ולחיות באיים או במובלעות מבודדות בסמוך ליישובים גם במרכז הארץ. לעיתים הם חודרים לתוך יישובים ומנהלים את חייהם בחשאי, ניזונים מפסולת המטבחים, מקדרות הבונזו ומכופתיות המזון לחתולים, שבעליהם של חיות המחמד משאירים בלילה מחוץ לדלת הבית.

בפולקלור של עמים רבים נחשב השועל לבעל חיים פיקח ונבון במיוחד. הוא מסוגל לזהות ולהכיר אנשים השוהים בתחום מחייתו. בנחישותו להשיג מזון, הוא מוכן להסתכן, להתקרב וגם "להתיידד" עם כל מי שאפשר להפיק ממנו תועלת, ובאותה במידה הוא יכול לזהות ולהתרחק מבני אדם שעלולים להתנכל לו. משום כך, נוח לי להאמין כי דווקא יכולתם זו להבחין בין אויב לאוהב אפשרה לי לחדור עם מצלמתי לתוך פרטיותם ולהנציח מעט מהתנהגותם האינטימית בסביבת מאורתם.

המאורה היא מרכז המרחב החושי שלהם. חושי הראייה, השמיעה וההרחה המחודדים של השועל מקשים על האפשרות להערים עליו ולצלמו מקרוב ללא ידיעתו או בניגוד לרצונו. במהלך כל הימים והלילות הארוכים שבהם שהיתי במחיצתה של משפחת השועלים לא פיתיתי אותם בפתיונות מזון. הקפדתי להסתכל, לצלם ולחוות את ההתרחשויות מבלי להיות מעורב ומבלי להשפיע על המציאות הטבעית הנגלית לעיני ולעין המצלמה.

יחד עם זאת, על אף שהסתתרתי בסוכת צילום מוסווית היטב, חשתי כי אני חשוף בפניהם לחלוטין. מבטיה החודרים של השועלה, היישר לתוך עדשת המצלמה, הביעו היטב את מודעותה לנוכחותי. היו רגעים שבהם היא התקרבה עם הגורים למרחק נגיעה ממקום ישיבתי, נעמדה ושלחה לכיווני מבט ארוך ושליו. תקתוק המצלמה שנשמע מעברי לא הפריע לה ולא שינה את ארשת השלווה שהיתה נסוכה על פניה. היא רק מצמצה קלות, דבר שנראה בעיני כמעין קריצה האומרת הכל.