היום הראשון: מנחל גלד לספיר • נקודת התחלה: חניון הלילה במפגש נחל גלד נקרות "אל תשכחו לסגור את השער בבוקר שאתם יוצאים", אמר בעל חוות האנטילופות (לאחר ששילמנו לו) ועזב אותנו לנפשנו לשנת לילה קצרה מדי בחווה הריקה מהמוני הנופשים שכבר חזרו צפונה במוצאי שבת. למחרת בחמש בבוקר התייצב עידן מעין יהב עם הג'יפ שלו מזומן להקפיץ אותנו לנקודת הסיום של היום הקודם. עידן עובד בחקלאות במשק של המשפחה בעין יהב ושובר את שגרת העבודה עם תוספת הכנסה נאה בהקפצת מטיילים וציוד לנקודות המצריכות רכב שטח בערבה והנגב. בשנים האחרונות עקב ריבוי רוכבי האופנים כמו גם הפופולריות המתפתחת של שביל ישראל, תחום ההקפצות בתשלום התפתח מאוד. אנו נוסעים חזרה לנחל גלד למקום שבו סיימנו את המקטע הקודם. בחמש בבוקר בנסיעה מדברית ממש לא קשה להתחבר למדבר. קמעה קמעה האור מפציע וקירות נחל נקרות והמפל הגדול של נחל גלד מתגלים לנו באור הבוקר הראשון. לאחר התארגנות מהירה אנו מתחילים ללכת דרומה ומזרחה בנחל נקרות, שעושה את דרכו בעיקול ענק המקיף את הר יהב, לשם מועדות פנינו. אבי ומרלה שותפי מהמקטע הקודם נמצאים במצב רוח מרומם וכך גם אני מכיוון שעוד יום הליכה מרהיב מחכה לנו לפני "השעמום" של אזור הערבה.לאחר כשלושה קילומטרים של הליכה בנחל נקרות הרחב, אני מגיע למרגלות הר יהב, אך לפני שאני עוזב את נחל נקרות ומתחיל לטפס במעלה ההר, אני מביט אל הגדה הדרומית של נחל נקרות שם הנמצאת "הסכין" המפורסמת של נחל אנמר ונחל נקרות. הסכין היא למעשה שלוחה טופוגרפית צרה ואתגרית המפרידה בין שני הנחלים וממנה נשקף נוף מרהיב על נחל אנמר ונקרות. זהו אחד המסלולים המדהימים ביותר בארץ וחווית ההליכה "על הסכין" היא אתגרית ומיוחדת במינה.
מרלה ואבי מגיעים גם הם ולאחר הפסקת צילומים קצרה אנו מיד ממשיכים במגמת ירידה בשיפוע המתון של ההר עד לתחילת ירידה תלולה לערוץ נחל עם משטחי סלע לבנים. למזלנו היום אפור ומעונן לחלוטין ומזג האוויר מצוין להליכה מדברית ארוכה. כמה יעלים, ובראשם זכר בעל קרניים מרהיבות, מביטים בנו מרחוק בסקרנות אך הם לא לוקחים סיכונים ומסתלקים כשאנו מתקרבים. ערוץ הנחל המוביל לנחל צבירה, הוא סלעי וקצת קניוני וההליכה בו יפה מאוד. אנחנו מוצאים ללא כל קושי עץ שיטה גדול לשבת בצילו לארוחת הצהרים. ערוץ הנחל מתחבר לנחל צבירה הרחב ואנו ממשיכים בו כמה מאות מטרים עד למצוק. טיפוס מכובד נוסף מצפה לנו בדרך לסדקים המפורסמים של נחל צבירה, והיום הזה מתחיל להסתמן כעוד יום הליכה קשה למדי כמו ימים אחרים בנגב. ליד עץ שיטה גדול נמצא ריכוז סדקים עמוקים במצוק סמוך לקיר הנחל. לחלק מהסדקים ניתן לרדת ולחדור עמוק לתוך למעבה האדמה, מעשה שאינו מיועד לבעלי לב חלש. הסדקים הגדולים משרים אווירה מסתורית, מרהיבה, אבל גם מאיימת. הסדקים נוצרו מכיוון שההר בנוי בתחתיתו משכבות חרסית רכה אך בחלקו העליון משכבות גיר קשה. המים מכרסמים את החרסית הרכה מלמטה אך שכבות הגיר הקשה מונעות את ההתמוטטות וכך נוצרים הסדקים. כשאני יורד לתוך סדק עמוק במיוחד אני מרגיש שפה אפשר היה לתת איזה כיף חביב לשטן. מהסדקים אנו יורדים לערוץ נחל אשבורן ועולים לאורכו. פירוש המלה אשבורן לפי המילון הוא "בקע באדמה מלחה שהמים נאספים בו" והמילה מופיעה במשנה במסכת מקוואות (לטהר באשבורן – מקוואות א' ז'). לדעתי זוהי דרך נאה לשמר מילים ייחודיות בעברית שאך אחד כבר אינו משתמש בהם. בכל מקרה הרווח כפול, גם למדתי מילה חדשה וגם נאלצתי לפתוח את מסכת מקוואות שבסדר טהרות שהיא לא מסכת פופולארית במיוחד. המשך השביל מוביל אותנו לנחל כרכשת שגם על פירוש המילה הזו ניתן להרחיב בענייני לשון אם כי היא דווקא קשורה למערכת העיכול המסתיימת ביציאה בפי הטבעת. במפה מסומנת קלדרה (שאריות של הר געש שקרס פנימה כמעין קדרה) אבל כנראה שצריך ללכת עם גיאולוג כדי להבחין בכך, כי כל מה שאני רואה אלו גבעות לבנות בצורות מוזרות ומרתקות. הליכה קצרה נוספת ואנו מגיעים לדייק שמעל, שבו השביל מגיע למעין שער במצוק הלבן שמתחתיו נמצא מושב ספיר, שם מסתיים יום המסע המרהיב הזה בנופי הערבה הפראים.
היום שני: מספיר לנחל עשוש מצפה לי יום העובר כולו בדרך עפר רחבה על "ציר המעיינות", דרך שרבים ממטיילי שביל ישראל נוהגים לדלג עליה או לנסוע אותה בגי'פ או אופניים. ציר המעיינות הוא שם כללי ונפוץ למדי ויש כמה כאלו בארץ כמו ברמת הגולן, גוש עציון ובהרי ירושלים, אך כאן מדובר על ציר המעיינות הדרומי העובר בסמוך למעיינות חרבים הבוקעים לאורך קו השבר כמו עין שחק, עין זך ועין משק. את היום הזה אני הולך לבדי בדרך העפר, כשמדי פעם חולפים על פני רוכבי אופנים משכימי קום מאחד הצימרים בישובי הערבה. אני חושב על כך שאני כבר כמה ימים הולך בשביל, בעונה המוצלחת ביותר במקטעים קלאסים נהדרים, אך לא פוגש אף מטייל שהולך את השביל. לשביל ישראל יש יחסי ציבור מצוינים, אבל אולי כל השביל הזה הוא בכלל פיקציה? הרבה רעש סביבו, אך בפועל הרבה פחות מדי מטיילים. לאחר הליכה של שישה קילומטרים אני מגיע ללולים של מושב צופר, שם השביל מבצע עיקוף רחב ואני מחליט לקצר וחותך בניווט קליל דרך הלולים. לא ברור איך התרנגולות הללו מסתדרות בחום הערבה הכבד. הניווטון שאני עושה בעזרת המפה מול הישוב צופר מזכיר לי ליל ניווטים טראומטי שהתרחש ממש כאן לפני הרבה שנים, בעת שירותי הצבאי.
אני ממשיך ללכת על השביל דרומה לאחר קילומטרים אחדים אני מגיע לנחל עשוש. אני מתיישב לי תחת עץ שיטה גדול ונוח. כאן עלי להחליט מה לעשות: האם לנסות "ללחוץ" במרץ ולהמשיך ללכת יום ארוך וקשה במיוחד ולהגיע עד לחניון הלילה של נחל ברק, או לסיים את המסלול בשעה מוקדמת יחסית ולחתוך בנחל עשוש לכביש הערבה. חלפו הימים בהם הייתי צריך להוכיח לעצמי ולסביבה, ואני מחליט לאפשר יום נינוח למדי וללכת את ארבעת הקילומטרים בנחל עשוש עד לכביש הערבה. להמשך שביל ישראל:
|
שמעון לב ממשיך ללכת במדבר, מהרהר בשפה העברית ונזכר בימי שירותו הצבאי עודכן 20.6.19 |
אביב בישראל - ממעוף הציפור
Array
(
[continent] => WP_Term Object
(
[term_id] => 374
[name] => אסיה
[slug] => asia
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 374
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 0
[count] => 3475
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [area] => WP_Term Object
(
[term_id] => 403
[name] => הר הנגב
[slug] => %d7%94%d7%a8-%d7%94%d7%a0%d7%92%d7%91
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 403
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 402
[count] => 182
[filter] => raw
[term_order] => 0
) [country] => WP_Term Object
(
[term_id] => 402
[name] => ישראל
[slug] => israel
[term_group] => 0
[term_taxonomy_id] => 402
[taxonomy] => location
[description] =>
[parent] => 374
[count] => 2779
[filter] => raw
[term_order] => 0
) )