היום הראשון: מירושלים לחורבת בית נטיףדרום מערב ירושלים – מכאן מגיעים לדרך העוברת על המדרון הצפוני של נחל רפאים: עין לבן – עין אל בלד – לעין קובי. מערבה עד בית נטיף
פסי הרכבת לירושלים מתפתלים למטה בנחל רפאים במקביל לפיתולי ההרים. דרכי עפר לבנות חוצות את מדרונות הנוף התלול של שלוחות קובי ושלמון, והעלייה לעין קובי ברכס שממול נראית תלולה. אכן יום של עליות וירידות. כשאני מתחיל לרדת בזהירות במדרגות סלע אפרוריות ותלולות (אחרי גשם הן עלולות להיות גם חלקלקות), אני תוהה היכן הביוב הזורם בנחל רפאים שזכור לי מבעבר. דרך עפר טובה ממשיכה את הירידה עד לאפיק הנחל היבש. אכן אין ביוב. מתברר שמשנות התשעים הביוב הירושלמי מוזרם במנהרה למתקן טיהור מי שפכים בנחל שורק, ומשם הוא מוזרם לאזור בית שמש. יש התקדמות, ומי יודע, אולי גם את הביוב המוזרם בשורק יזרימו פעם בצינור סגור. היום החורפי שהתחיל מאוחר מתקצר במהירות, ודרך ארוכה עוד לפני. לכן אני חותך בערוץ נחל קובי. שביל מטושטש וקוצני מפלס את דרכו בין שרידי בוסתנים שהצמחייה הפרועה משתלטת עליהם ומלבה את חדוות ההליכה. אני שומע את שקשוק הרכבת החולפת למטה. לאחר חצייה של דרך עפר אני פוגש את שביל ישראל וממשיך עליו בקטע מושקע ומתוחזק היטב שעובר דרך בוסתנים מטופחים, ספסלי עץ ופינות ישיבה נעימות. החורבות והבוסתנים היו שייכים לכפר הערבי אל־קאבּוּ ששכן כאן עד מלחמת העצמאות, וכיום הם חלק מפארק בגין המטופח.
לחשוף את הפסיפס |
 |
| מימין: חורבת חנות. הפסיפס; משמאל: מדרגות הסלע התלולות לנחל רפאים. אחרי גשם הן עלולות להיות חלקלקות |
מדריך מהיר ליום הראשון
נקודת התחלה: ירושלים
נקודת סיום: חורבת בית נטיף
לינה: בשטח בחורבת בית נטיף או שיוצאים לצומת עציונה ומשם נוסעים לאחד המושבים באזור. גם עין מטע וחורבת חנות נוחים ללינה, אך אז מתארך המסלול של היום השני.
אורך המסלול:
משך הטיול: 8־10 שעות
דרגת קושי: בינוני־קשה
מים: מושב מטע
מפת סימון שבילים: מספר 9 (מבואות ירושלים), עמוד ענן
היום השני: מחורבת בית נטיף לבית גוברין
ההליכה בדרך העפר במקביל לשלוחה מתישה למדי. למטה פרושים שדות עמק האלה וגם האנטנות של תחנת הלוויינים. עמק האלה מנקז נחלים מהר חברון ומהרי ירושלים, ובזכות אדמתו הפורייה ומיקומו הגיאוגרפי נעשה צומת חשוב. האירוע המפורסם ביותר שהתרחש כאן הוא קרב דוד וגוליית: "ויאספו פלשתים את־מחניהם למלחמה… ויחנו בין־שוכה ובין־עזקה… ופלשתים עֹמדים אל־ההר מזה וישראל עֹמדים אל־ההר מזה והגיא ביניהם" (שמואל א' י"ז, א'־ג'). ילדַי רואים לעתים את סיפור דוד וגוליית בקלטת של סיפורי התנ"ך, וכשאנחנו חולפים ליד המקום אני מצביע עליו, והם מביטים בי בעיניים משתאות: כאן היה הקרב של דוד וגוליית?!
אני מטפס את העלייה הקצרה והתלולה ועובר סמוך למערות עזקה. התצפית מתל עזקה יפה במיוחד בשקיעה ובזריחה. על אבנים בתל ולאורך השביל חקוקים פסוקי ספר שמואל המתארים את הקרב המפורסם.
 |
| יוסי ויורם עם האולטרה לייט: "אנחנו קמים בבוקר מוקדם, רואים שיום יפה, ואז טסים למקום יפה לשתות תה" |
קרוב לבית
מכאן נכנסים לפארק בריטניה, שהוא מוצלח מאוד, וככזה מושך אליו בכל סוף שבוע נאה מטיילים, נופשים ובעיקר רוכבי אופניים רבים. השביל עולה לחורבת שקלון וממשיך לכיוון הכביש היפה המוביל למושבים עגור ולוזית ולקיבוץ בית ניר. האזור הזה סמוך לביתי שבמושב נידח למדי, שעליו אפשר לומר בבטחה שאין עוד מקום כזה בארץ, לטוב ולרע. אני קופץ הביתה לכוס קפה ולראות מה נשמע. מוזר ללכת עם תרמיל ולראות את השכנים שלך חולפים בכביש. לעתים קרובות אני מבלה עם ילדַי בפיקניקים באתרים הסמוכים, כך שחסרה לי חדוות הגילוי של מקומות חדשים. סמוך ליישוב לי און (שריגים לשעבר) מצטרף אלי גרישה ברבקוב תושב היישוב שעובד כמהנדס במפעל מנועי בית שמש.
אנו מטפסים למצפה משואה וממשיכים על קו הרכס לרמת אבישור ולחורבת צורה. לאורך הדרך נשקפות תצפיות יפות לכיוון השפלה והים ממערב ולהרי ירושלים והרי חברון ממזרח. העצים הגדולים שליד החורבה הציורית, החלון וקשת האבנים הצופה אל הנוף הופכים את חורבת צורה למקום מקסים. באביב יש כאן גם מרבדי פרחים מכל עבר. אנחנו עוצרים לשתות תה, ובדיוק כשאני אורז את ערכת הקפה, חג מעלינו מטוס אולטרה לייט, עושה סיבוב ומבצע נחיתה מפתיעה ברמת אבישור. יוסי שמתגורר בפנמה ויורם מהשרון מתיישבים לידינו ומוציאים ערכת תה משוכללת לעוד סיבוב של תה. "אנחנו קמים בבוקר מוקדם", הם אומרים, "רואים שיום יפה, מרימים טלפון אחד לשני, ואומרים 'הולכים לשתות תה'. ואז טסים למקום יפה ושותים תה". כטייסי אף־16 ובואינג, הם נהנים הרבה יותר להטיס את האולטרה לייט. "זה כמו לנהוג בוולוו לעומת רכיבה על אופנוע קיי.טי.אם בשטח". יוסי משאיר אותי פעור פה כשהוא מספר לי את סיפור ההתרסקות המדהים שלו במעבה הג'ונגל הפנמי. "עשיתי מהחגורה חוסם עורקים וסחבתי את הרגל על הגב", הוא נזכר. אינדיאני מבוגר לקח אותו לרופא אליל והציל אותו, ועד היום הוא עוד בקשר עם בני הכפר ההוא.
באמצע הדרך
לאחר ההפסקה הארוכה מדי אנחנו מתחילים ללכת לכיוון תל גודד. מקובל לזהות את תל גודד עם עיר הולדתו של הנביא מיכה, ובמקום נמצאו ידיות מוטבעות בחותם "למלך", כנראה מתקופת המלך חזקיהו (המאה השמינית לפני הספירה). מטיילים רבים פוקדים את האזור ברגל, נהגי ג'יפים מפגינים את יכולתם בשבילים אתגריים, ותור של משפחות משתרך לפני הכניסה למערכת המחילות ולמערת הקולומבריום המרשימה. זהו עוד אתר מעולה לטיול של שבת ללא תשלום.
 |
| העצים הגדולים שליד החורבה הציורית, החלון וקשת האבנים הצופה אל הנוף הופכים את חורבת צורה למקום מקסים. באביב יש כאן גם מרבדי פרחים מכל עבר |
השביל ממשיך דרומה במקביל לכביש, מטפס על שלוחה דרך מטע זיתים נפלא ומקיף את קיבוץ בית גוברין הקטן. אנו יוצאים לכביש הפנימי המוביל לבית ניר והולכים לתחנת הדלק של צומת גוברין. בתחנה שוררת אווירת טיולים וחופש. חבורות של אופנוענים פושטות את חליפות הרכיבה ומתחממות כחרדונים בשמש, מטיילים רבים שבים מביקור באתר הארכיאולוגי הגדול המוצלח מאוד של בית גוברין ותל מראשה. אנחנו שותים קפה הפוך ומעיינים במפה. אזור בית גוברין הוא בעצם אמצע השביל: מאחורַי כבר 468 קילומטר, לפנַי השדות של צפון הנגב, חלקו הדרומי של הר חברון ואבק המדבר. אבל בינתיים, עשר דקות נסיעה ואני במיטה שלי. ככה זה כשהולכים קרוב לבית.
מדריך מהיר ליום השני
נקודת סיום: תחנת הדלק בית גוברין
אורך המסלול: כ־23 קילומטר (28 קילומטר מעין מטע)
משך הטיול: 8 שעות
דרגת קושי: קל־בינוני
מים: בצומת האלה (דורש סטייה מהשביל), לי און, מצפה משואה, תחנת הדלק בית גוברין
לינה: בקיבוץ בית גוברין עומד לרשות המטיילים חדר עם מקלחת חינם או בתשלום סמלי לתמיכה בתחזוקה (שאלו בקיבוץ או בתחנת הדלק על דליה או ורד). אפשר ללון בסככה של תחנת הדלק או ב"ווילה" (מבנה נטוש ליד התחנה), וכן בלי און, בעגור או במצפה משואה.
אתרים: גן לאומי בית גוברין, אבני מיל רומיות ליד גבעת ישעיהו, זחילה במערות עזקה וגודד, חורבת מדרס, מערות לוזית, חוות צוק, יקבים וסדנאות אמנות שימושית ביישובי האזור.
מפת סימון שבילים: מספר 9 (מבואות ירושלים), עמוד ענן
להמשך השביל:
 |
שמעון לב צועד בשביל ישראל ומגיע לפאתי הנגב. בדרכי עפר נוחות מדי הוא משעשע את עצמו בנוסטלגיה ארכיאולוגית, במאבקים סביבתיים ובמעגל החיים של השדות |