רכב שטח בנגב – חשיפה לדרום

עוברים כל גבול
הנחלים ניצנה ולבן מנקזים את הר הנגב אל אגן הים התיכון. נחל לבן, ששמו הערבי הוא ואדי אל־אביד, מוביל בערוצו מים רבים ואוגר אותם בין חלוקיו, וכך יכולים עוברי אורח וטיילים לחפור, להגיע אליהם, לרוות ולהמשיך. הדרך שבנחל מחברת את עבר הירדן, עבדת, שבטה וניצנה לאל־עריש ומשם בדרך הים למצרים. עד היום משמשת הדרך הזו את המבריחים ולא אחת בלילות שבהם ישנתי בנחל חלפו על פני מכוניות של מבריחי סחורות, סמים ונשים. גם קרבות של ממש בין המבריחים ראיתי.

נחל ניצנה הגדול, או בשמו הבדואי ואדי אל־עג'רם (הגורף), יורד אל נחל לבן. לאורך הנחל אפשר לראות שרידים ארכיאולוגיים מהתקופה הכלקוליתית ועד לתקופה הביזנטית. בערוצו חלפה הדרך המרכזית של הר הנגב.

לנשום את הנוף
לנקודת ההתחלה בטיול, חניון באר מִלכה הסמוך לנחל לבן, מגיעים מכיוון היישוב כמהין (נ"צ 092610/03950). הבאר נחפרה כנראה במאה הראשונה לספירה ועיצובה הנוכחי נעשה בידי הבריטים לאחר מרד הבדואים ב־1936. מומלץ להתחיל בפיקניק בחניון שבמקום. לאחר הארוחה ממשיכים מזרחה בשביל המסומן באדום כארבעה קילומטרים עד לדיונת סכין (נ"צ 09680/03840). בערוץ אפשר לראות צמחייה מגוונת ביותר: אשלים, שיטים ושלל מצמחי הר הנגב שזרעיהם נשטפו בנחל, כמו גם צומח חולות אופייני וצומח ערבתי. באביב אפשר לראות פריחה של פרגים, צבעונים, עיריות ועוד. חורשה בסדר גודל כזה היא מחזה יוצא דופן בנחלי הנגב. נסו לחשב לכמה מים זקוקים כדי לקיימה ואז תוכלו להבין עד כמה עשיר האקוויפר של הנחל. עשו את דרככם לאט, פִתחו את החלונות, נשמו ותיהנו, כי אין הרבה חורשות כאלו באזור.

בדיונה לא מתעצלים ועולים בנתיב על המדרון המערבי לסכין ליהנות מהנוף, מהצומח המיוחד ומהשִדריות (המוכרות גם בשם צלעות) שאותן משרטט הרוח בחול.

מכאן תוכלו לראות בבירור שאתם נמצאים מעל אגם קדום שמימיו עזבוהו, קל להבחין בתצורה המיוחדת שהרביד האגם. האגם הזה התקיים כאן עד לפני כעשרים אלף שנה, ניקז את מימי הר הנגב והוא תוצאה של סכר חולי טבעי שסגר את הערוצים. על גדותיו שכן כפר דייגים וממימיו נהנו אורחות מסחר שהביאו טובין מהים האדום. למדנו זאת מהתכשיטים העשויים קונכיות שנמצאו כאן לפני כשלושים שנה. לאחר שאתם גולשים ונהנים בירידה על הסכין עשו עוד סיבוב קטן אל שטח האגם היבש.

שיטוט בין שרידי עיר קדומה
מהאגם חוזרים מערבה ונוסעים על הכביש עד לצומת שלמרגלות היישוב ניצנה (צומת ניצנה), ממשיכים עד למרגלות תל ניצנה ופונים בדרך הבריטית הישנה לכיוון עזוז. הדרך היא הנתיב הקדום שחיבר את מצרים לצידון ולערב, וצומת ניצנה היה מהצמתים החשובים באזור. אפשר לראות את ניצנה הקדומה ובראש תל ניצנה נראה בית החולים של העות'מאנים במלחמת העולם הראשונה. בדרך אפשר לראות גם את תחנת הרכבת התורכית.

נמשיך עד לירידה מהכביש לשביל המסומן באדום ששלט צבאי מכנה אותו "הולמס" (נ"צ 09935/02430) וניסע בדרך הזו עד לנחל ניצנה. כדאי לנסוע לפי הסימון אף שיש נתיבים רבים באזור. נמשיך עד לדרך המסומנת בכחול, נעלה דרומה לגדת נחל ניצנה ונחנה את הרכב.
הליכה קלה תוביל לעיירה הכלקוליתית נטולת השם. יש להקפיד על הכללים ולהלך רק בין השרידים ולא לעבור על נדבכים בנויים. זכרו, אסור להרים דבר. במקום תוכלו לראות ריכוז של מבנים שהם בתים עגולים שקירותיהם נשתמרו עד לגובה של ארבעה־חמישה נדבכים, ובכניסות לבתים נשתמרו המפתנים והמשקופים. שיטוט בין השרידים מעלה מחשבות על חייהם של תושבי הנגב הקדומים.

תפילה לאל הגשם
נחזור לג'יפ ונמשיך דרומה עד למרגלות הר בולט בערוץ נחל חורשה (נ"צ 10480/01800), אבל לא נעלה עם הרכב על ההר למרות הפיתוי.
התרבות הכלקוליתית (מקור השם במילים נחושת ואבן ביוונית), המתוארכת לאלף השלישי לפני הספירה, רווחה מהאוקיינוס האטלנטי ועד למזרח אסיה. בין מאפייניה נמצאה עדות לקיום פולחנים דתיים ומנהגי קבורה דומים שרווחו בכל המרחב שבו התפתחה. בטיול יש גם לנו הזדמנות להצטרף למסלול הפולחן. נעלה להר (המכונה בחלק מהמפות ההר הקדוש; נ"צ 10470/01800) ונבחין בחומות הבנויות בהיקפו ובהן פתחים. נלך לאורכן נגד כיוון השעון כפי שעשו עולי רגל לפנינו. למרגלות ההר השתרעו שדות חקלאיים וטקסי הפולחן נקשרו בהם ובעונות השנה. בחלק הדרומי ובחלק הצפוני יש שני מעגלי ניקוז שנאגרו בהם מי גשמים ששימשו להיטהרות.

אתרים כאלו מוכרים גם ממקומות אחרים בארץ. החוקרים משערים שבאתר רוג'ם אל־הירי שברמת הגולן (הנקרא גם גִלגל הרפאים) היו שעוני זמן של חכמי דת שלפי פתחי המקדש יכלו להבחין בשינויים של גרמי השמים ולעמוד על שינוי הזמנים. הכוהנים יכלו לתת סימן  בקיץ להכין את השדות לחורף ולברך על רדת הגשמים.

לאחר הסיבוב על ההר נרד מעט דרומה לנוח ליד העצים בערוץ של נחל חורשה ונצא לבארותיים.

מדריך מהיר
שיטת הניווט: הקואורדינטת המופיעות בסוגריים מתאימות לרשת ישראל הישנה. סעו לפי סימוני השבילים במפה ובשטח
נקודת התחלה: חניון באר מִלכה
הגעה: מכביש באר שבע־ניצנה (211) לכמהין ומשם לבאר מִלכה
נקודת סיום: בארותיים (ליד עזוז)
אורך המסלול: כ־56 קילומטר
משך הטיול: כ־7 שעות
מפת סימון שבילים: מספר 16 (חולות ורמת הנגב)
תחנות דלק: בצומת משאבים ליד המועצה האזורית רמת הנגב ובצומת קציעות
מידת עבירות: בינונית. מותנה בתנאי האקלים – בקיץ הקרקע חולית ובחורף היא עלולה להיות בוצית
מים: כשלושה ליטרים לאדם
חשוב: להצטייד באמצעי הגנה ובכובעים, ב־GPS אם יש ובציוד בסיסי לחילוץ.
טיפ: כדאי ללון ערב הטיול באזור כדי לצאת מוקדם; כדאי להביא איתכם אוכל לטיול