ראש העין – צומת מים אסטרטגי

ראש העין היה משך מאות בשנים נקודת מפתח לשליטה בארץ. בנקודה זו שלמרגלות השומרון נובעים עיינות הירקון על שפע מימיהם. בעבר, כל עוד לא טופלו המים, הם יצרו ביצות בתווך שבין המעיינות לחוף, ולאורך כל ההיסטוריה נאלצו בני האדם להתמודד עמן ולמצוא דרכים לעוקפן. על המעיינות עצמם חולש מבצר אנטיפטריס ומזרחית לו מתנשא מגדל אפק. בין שני המבצרים עברה "דרך הים", הדרך החשובה ביותר בארץ ישראל הקדומה. המעבר כאן, הקרוי מעבר אפק היה הכרחי, ומכאן חשיבותו. הוא התקיים בתווך שבין הירקון והביצות על גדותיו לבין ההרים, עליהם נמנעו מלהעפיל. לימים, כשהחלו לשאוב את מי המעיינות חזרה הנקודה והפכה לבעלת חשיבות אסטרטגית רבה. לא בכדי קרויה תחנת "מקורות" שבמקום "צומת המים".

בחלקו המזרחי של מעבר אפק, מזרחית לכביש מס' 444, מתנשא מגדל אפק, מבצר גדול ומרשים החולש על כל הסביבה וניכרות תקופות בנייה שונות. כיום, הכניסה אליו אסורה עקב סכנות התמוטטות. למרגלותיו, מעברו המערבי של מעבר אפק, נמצא הפארק הלאומי מקורות הירקון.

בתחומי הפארק הלאומי נמצא תל אפק, החולש על המעיינות עצמם וסוגר על המעבר ממערב. אפק מוזכרת כבר בתנ"ך. כאן נערך הקרב הקשה בין בני ישראל לפלשתים, שבמהלכו נפל ארון הברית בשבי (שמואל א', ד' 1). המלך הורדוס הקים כאן עיר אותה כינה אנטיפטריס על שם אביו. התל ידע שלבים ביזנטיים, אומאיים וצלבנים, אולם השרידים הניכרים על פני השטח כיום הם עות'מאניים. בשליש האחרון של המאה ה-16 הקים כאן הסולטאן סלים השני את "בינאר באשי", בתורכית – ראש המעיין.

מצפון למבצר נמצאות נביעות הירקון. כיום הן מתנקזות אל אגם מלאכותי הסכור ומתוחזק על ידי חברת "מקורות". בקצהו המערבי של האגמון, מחוץ לתחומי הפארק ניתן לראות את הכיסנים, מתקני הסניקה השואבים את המים. ממזרח למבצר ניתן להתרשם ממפעל המים המנדטורי שנחנך בשנת 1936. למעוניינים – מומלץ לצאת למסלול הליכה בן שני קילומטרים וחצי (וכפול, אם הולכים אותו הלוך-חזור) במורד ערוץ הירקון. במעבר מחלקו המזרחי של הפארק לחלקו המערבי נותרים שולחנות הפיקניק מאחור ואפשר לחוש מעט מהוד הקדומים של המקום. גדות הנחל טובלים בירק ובעונה אפשר להתרשם כאן מהנימפאה התכולה ומהנופר הצהוב.

בסמוך לגשר החוצה את הנחל ניצבת עמדת פילבוקס בריטית. היא קשורה במסילה שקישרה בין פתח תקווה למסילה הראשית בראש העין, שנועדה להעברת סחורות ההדרים. הסלילה נעשתה על ידי אנשי גדוד העבודה, ביניהם טרומפלדור, שהשתכנו באוהלים בתל אפק. הפילבוקס הוקם כדי להגן על הגשר מפני חבלות בימי המרד הערבי הגדול. מעט במורד הזרם נמצא סכר המדידה של נציבות המים, ומעט אחריו מגיע השביל אל אזור פיקניקים נוסף ובשוליו כמה חוות ישנות ומתקנים חקלאיים.

כדאי לבקר ב"בית הבטון" הנמצא בחלקו המערבי של הפארק הלאומי. המבנה, בית הבטון הראשון במדינה, הוקם על ידי בצלאל יפה בשנת 1911 ושימש כבית המשאבות של חברת פלסטינה. בחוזה שנחתם בין יפה לוועד פתח תקווה התחייב לספק מים לכל פרדסי המושבה. עם קום המדינה עבר המבנה לחברת "מקורות", שהפעילה אותו עד להקמת קו ירקון-נגב.

אם כבר נמצאים באזור כדאי לבקר במרכז המבקרים של "מקורות". מה שנראה כגבעה בתוך אתר "מקורות" בראש העין, אינו אלא בונקר מבוטן מכוסה שכבות עפר. בבונקר נמצאת אחת מתחנות השאיבה הגדולות ביותר בארץ. התחנה נבנתה בשנת 1955 ונועדה לאפשר את שאיבתם ודחיפתם של המים אל הנגב. בניית המוביל הארצי, שנהגה באותם ימים לאותו צורך, התעכבה בשל בעיות פוליטיות. באותם ימים דובר על תפיסת מי הירדן באזור הירדן ההררי והזרמתם בשיפוע דרומה. תוכנית זו נכשלה כיוון שתוכננה והחלה להתבצע בשטח מפורז. הסורים התנגדו לה ולאחר תלונתם באו"ם הופסקו העבודות. אורך קו ירקון-נגב המזרחי, שנחנך ב-1955 הוא 107 קילומטר וקוטרו 66 צול. אורכו של קו ירקון נגב המערבי, שבנייתו הסתיימה ב-1961, הוא 66 קילומטר וקוטרו 70 צול. הקמת קווים אלו היוו את הפרויקט הגדול הראשון אליו נרתמה חברת "מקורות". בשנות השבעים נבנה מהתחנה קו נוסף, המוביל מים אל גוש דן. לאחר הקמת המוביל הארצי ב-1964 חוברו המפעלים ותחנת ראש העין הפכה להיות צומת המים של המדינה.
תיאום ביקור במרכז המבקרים בטלפון: 03-9388961.