לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות
אוכל
מסעדות בפלורנטין
אלימלך
בית בירה ואוכל יהודי-מזרח אירופי, נוסד ב-1936. המסעדה מציעה סיור בפלורנטין בשילוב ארוחה. כשר בלי תעודה, רק בשרי.
שעות פתיחה: ראשון-שבת 1:00-11:00
כתובת: וולפסון 35
טלפון: 050-8857793/5
שירל'ה
קפה-מסעדה חלבי צמחוני. במוצ"ש יש לעתים הופעות, בעיקר ג'אז. כשר עם תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 24:00-9:00, שישי 9:00 עד כניסת השבת, מוצ"ש מצאת השבת
כתובת: פרנקל 18
טלפון: 03-6812010
שטייטל
מסעדה יהודית-מזרח אירופית. בימי שישי נערכת קבלת שבת עם הופעה של זמר הבית. לא כשר.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי ושבת 24:00-12:00, שישי 22:00-12:00
כתובת: העלייה 43
טלפון: 03-6878096
רוז בר
מסעדה איטלקית-ים תיכונית. לא כשר.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 24:00-12:00, שישי-שבת סגור
כתובת: ויטל 2
טלפון: 03-5181881
חומוס בר
חומוסייה ותבשילים ביתיים. כשר בלי תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 21:00-11:00, שישי 16:00-11:00, שבת סגור
כתובת: ויטל 2
טלפון: 03-682917
חומוס בית לחם
חומוסייה. כשר בלי תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 24:00-8:00, שישי 8:00 עד שעה לפני כניסת השבת
כתובת: ויטל פינת פלורנטין
Niso
מסעדה טורקית. כשר בלי תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 18:00-11:30, שישי 16:00-10:00, שבת סגור
כתובת: לוינסקי 47
טלפון: 03-5187356
שמשירי
מסעדה פרסית. כשר למהדרין עם תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 18:00-12:00, שישי 15:00-10:30, שבת סגור, נפתח לקבוצות בערב לפי בקשה
כתובת: נחלת בנימין 99
טלפון: 03-6821018
סלימי
מסעדה פרסית. כשר בלי תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 17:00-12:00, שישי 15:00-12:00 (יש לוודא טלפונית שפותחים), שבת סגור
כתובת: נחלת בנימין 80
טלפון: 03-5188377
אבו נאדר
חומוסייה ומסעדה ערבית. כשר בלי תעודה.
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 20:00-8:00, שישי 17:00-8:00, שבת סגור
כתובת: פרנקל 2 פינת אברבנאל (בית בוכמן)
טלפון: 03-5184838
קניות
בימים שלישי ושישי הופך מדרחוב נחלת בנימין לשוק צבעוני והומה, עם שלל דוכנים של אמנים ואומנים המוכרים את מעשי ידיהם: צעצועים, תכשיטים, כלים מכל סוג וחומר, ציורים, פסלים ומה לא. מוטיבים חוזרים: חמסות ומלאכים.
עם הילדים
יום ספורטיבי בגני יהושע, פארק הירקון. הילדים יכולים לקפוץ על טרמפולינה, לטפס על הצוק המלאכותי, לשחק מיני גולף, לשוט באגם בסירת פדלים וליהנות מעוד מתקני שעשועים, בזמן שההורים רובצים על הדשא ונחים.
פעילויות
עמותת התיירות תל אביב יפו מציעה סיורים מודרכים בפינות החמד של העיר, משינקין ועד כרם התימנים, מסיור אמנות ועד ביקור בשוק הפשפשים.
אטרקציות ואתרים מומלצים
 |
| צילום: משה שי |
מוזיאון ארץ ישראל
מוזיאון רב תחומי רחב ממדים שנוסד בשנות החמישים של המאה העשרים, וכולל תצוגות קבע ותערוכות מתחלפות העוסקות בתולדות הארץ ותרבותה. תצוגות הקבע כוללות את "ארץ הברון" – העוסקת בברון אדמונד דה-רוטשילד, ביתן הזכוכית, ביתן קדמן למטבעות, ביתן נחושתן ובו ממצאים מהחפירות הארכיאולוגיות בתמנע, ביתן הקרמיקה, מרכז אדם ועמלו, ביתן האתנוגרפיה והפולקלור והמוזיאון לדואר ובולאות. בנוסף ישנם במוזיאון פלנטריום, בית בד, אתר עתיקות תל קסילה המרתק מהמאה ה-11 לפני הספירה, גן המציג צמחייה ארצישראלית מתקופות שונות ועוד.
מוזיאון תל אביב לאמנות
ממוזיאוני האמנות החשובים ביותר בישראל, פרי יוזמתו של ראש העירייה הראשון מאיר דיזינגוף ב-1932. אוספי המוזיאון הנרחבים כוללים יצירות של גוסטב קלימט, פול סזאן, מרק שאגאל, פיקאסו, ואן גוך, גוגן, מירו, רודן, נחום גוטמן, קדישמן, ראובן רובין ועוד. גלריית הפיסול גולשת אל גן פסלים נאה. עם התרחבותו של המוזיאון נוסף לו מבנה חדש בדמות ביתן הלנה רובינשטיין שבשדרות תרס"ט 6.
כתובת: שדרות שאול המלך.
מוזיאון בית התפוצות
מוזיאון בשטח קמפוס אוניברסיטת תל אביב שברמת אביב, הסוקר את סיפורו של העם היהודי לאורך 2,500 השנים האחרונות מאז גירושו לגולה ועד ימינו אנו.
מצפה עזריאלי
מצפה עזריאלי, הגבוה במזרח התיכון, מצויד בטלסקופים המאפשרים לצפות על האזור כולו, כולל קו החוף מגדרה ועד חדרה. אחר כך אפשר לצפות בסרט תלת ממדי על עברה של העיר.
נמל תל אביב
אזור הנמל של תל אביב, שהוקם ב-1936, הפך עם השנים לאזור בילויים וקניות, ובו מסעדות ובתי קפה, שווקים, חנויות, ירידים, מועדונים, ברים ותערוכות.
פארק הירקון גני יהושע
הריאה הירוקה הגדולה בעיר (כ-3,000 דונם), עם מדשאות ענק, אגם מלאכותי, מתקני שעשועים, מסלולי אופניים וג'וגינג. יש גם אמפיתיאטרון, גן טרופי, גן ציפורים ("הצפארי"), גן קקטוסים וגן סלעים.
אתר אינטרנט
גן הבנים
גן חדש בין הנמל לגני יהושע, המוקדש לתושבי העיר שנפלו במלחמות ישראל ומכיל 11 חורשות המוקדשות למערכות שונות, שמרכז כל אחת מהן עמודי זיכרון מאבן גרניט, הנושאים את שמות הנופלים.
בית ביאליק
מבנה מקסים בן שתי קומות משנת 1925, מוקף גינה יפה ומכיל ריהוט עתיק, אח, קישוטי ערבסקות ועוד. יש גם תמונות ותצוגה על חייו של המשורר הלאומי. סגור זמנית לרגל שיפוצים. בסמוך לבית שוכן בניין העירייה הראשון של תל אביב.
כתובת: ביאליק 22.
טלפון: 03-5254530.
בית ראובן
ביתו לשעבר של ראובן רובין, שנבנה ב-1930 והוסב למוזיאון לאחר פטירתו של הצייר הנודע. יצירותיו מתעדות בצבעוניות את נופי ארץ ישראל ואת חיי היהודים המסורתיים בירושלים ובצרפת. פרט ליצירותיו של ראובן מוצגות מדי פעם במוזיאון תערוכות אורחות, בעיקר של יצירות מתקופת ה"בראשית" של האמנות הישראלית.
אתר אינטרנט
באוהאוס
בתל אביב נמצא אחד הריכוזים הגדולים של בניינים בסגנון הבאוהאוס – 3,700 במספר (דומיהם בגרמניה הופגזו במלחמת העולם השנייה). לפיכך הכריזה אונסק"ו ב-2003 על "העיר הלבנה" כעל אתר מורשת עולמית. לפרטים ולסיורים: מרכז הבאוהאוס בדיזינגוף 155. כמו כן יוצא מדי שבת בשעה 11:00 סיור באוהאוס חינם באנגלית משדרות רוטשילד 46.
מסלולים וטיולים
מסלולי טיול ממומלצים
יפו העתיקה
הפעם נצא אל יפו ונגלה שהיא יפה לא רק בלילות. נוכל להתרשם מההיסטוריה הארוכה והמגוונת של העיר ולעמוד על חשיבותה לנצרות. יותם יעקבסון מזמין אתכם להצטרף לטיול עירוני מרתק ברחובות יפו
 |
יפו יפה תמיד, לא רק בלילות. טיול עירוני נינוח וקל המתאים לכל המשפחה | |||||
שדרות רוטשילד - אגדה אורבנית
שדרות רוטשילד הפכו כבר מזמן לאגדה תל אביבית ממשית. הבתים, הספסלים, הכלבים, האופניים, ההיסטוריה הלאומית וגם בתי הקפה. טיול נינוח לאורך השדרה הכי שווה בעיר
 |
| הפסלים השרים של הפסלת עפרה צימבליסטה | צילום: חן מיקא |
כתבה: זהרה רון
כבר שלושה דורות צועדת משפחתנו בשדרות רוטשילד בתל אביב. בשנות השלושים עשתה כאן אמי המנוחה את צעדיה הראשונים בארץ (ובכלל) כפעוטה בת שנתיים שזה עתה עלתה ארצה מפולין; בשנות השישים הלכתי בעקבותיה, כפעוטה שכבר נולדה בתל אביב; כיום צועד בני בן השנתיים, גם הוא יליד תל אביב, באותן השדרות עצמן, ועדיין אינו מודע לכך שהוא דור שלישי להלכנים תל אביביים.
שדרות רוטשילד מצילות אותי בכל פעם מחדש כשבאים אורחים מחו"ל וצריך "להראות להם את העיר". לטעמי, זו תל אביב במיטבה – היסטורית ועכשוויות, מסוגננת ומוזנחת בעת ובעונה אחת, ובעיקר דינמית מאוד. שדרות רוטשילד של הבוקר שונות מאוד מאלה של הערב, בחמישי בערב יש להן סגנון אחד, ובשבת בצהריים – אחר. החוויה שונה לגמרי אם מטיילים עם ילדים, עם הכלב או עם המאהב – והן מתאימות לשלושתם.
בשנים האחרונות נהנית השדרה מרנסנס של ממש. בתים רבים שופצו ומשתפצים, נטעו דשאים, הוכשרו מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, כך שאפשר בעצם לעשות את הטיול כולו על שני גלגלים או ברגל. התוצאה היא לא רק שימור הישן, אלא גם דינמיקה של דברים חדשים שנולדים כל הזמן: מקומות בילוי, יוזמות ואופנות, ממשחק פטאנק ועד לחתונה בשדרה תחת כיפת השמים, עם רב וחופה והכול.
לפני כמה שנים התחילו לשחק בשדרה פטאנק (Pétanque), המשחק הצרפתי שבו זורקים כדורי מתכת לעבר כדור אחר שמונח במגרש. בזכותם של כמה משוגעים לדבר שהשכילו לשכנע את העירייה לשלב את המשחק בשיפוץ שעברו השדרות, יש היום ברוטשילד ארבעה מגרשי פטאנק מוארים שמושכים אליהם חובבים וצופים ארבע פעמים בשבוע.
שעות פתיחה: שני ורביעי 21:30, שישי 15:00, שבת 18:00
כתובת: מספר 91, בין שינקין לבלפור
פרטים נוספים: באתר התאחדות מועדוני הפטאנק בישראל ובמועדון הפטאנק של תל אביב (טלפון: 03-5660567).
דוגמה אחרת להתחדשות היא השידוך שבין בית הקפה החדש יחסית "קקאו" (מספר 37, פינת יבנה) ובין אופנוענים. מתישהו אחרי הפתיחה נחתה חבורת אופנוענים על המקום, היה להם דיבור עם בעל הבית, ומאז זהו מקום מפגש רשמי של רוכבי אופנועים, עם ברכת הדרך של מועדון האופנועים הישראלי. מדי יום חמישי משעה 22:00 ואילך אפשר לפגוש שם חבורות גברים עם קסדות, ועל המדרכה חונים אופנועים בהמוניהם. גם זה חלק מתרבות עירונית.
מההתחלה עד הרצל: הקיוסק והפנס
הטיול הקלאסי מתחיל בהתחלה, כלומר ברוטשילד 1. עד בית מספר 4 אין הרבה מה לראות, אבל זה זמני: במספר 1 מתוכנן לקום מגדל של 36 קומות שיאוכלס במשרדים ובדירות מגורים. הליכי האישור הרשמיים טרם הסתיימו, ובינתיים יש בור באדמה. בעבר, ב-1934, שכנו במספר 1 התחנה והמוסך המרכזי הראשונים של "אגד". ב-1938 נחכר גם בית אבולעפיה הסמוך ושימש כמבנה התחנה. אבולעפיה היה אחד ממקימי העיר תל אביב שלימים תִקְרא על שמם רחובות, כיכרות ובתים: דיזנגוף, שינקין, בוגרשוב, שלוש, חיסין.
המבנה הבולט ביותר בקטע שבין מספר 1 לפינת רחוב הרצל הוא הקיוסק ההיסטורי מ-1910 שהיה הקיוסק הראשון בתל אביב ושוחזר לאחרונה בפרויקט מתוקשר של עיריית תל אביב וקרן תל אביב לפיתוח, בעזרת תרומה של חברת הפניקס. השחזור נעשה על פי ציורים ושרטוטים של המבנה, שכן הקיוסק המקורי נהרס ב-1989. בשעתו היה זה המקום הכי "אין" בתל אביב. ביאליק חרז עליו, גוטמן צייר אותו, ונראה שעליו הושר פזמון הילדים המפורסם "קוקו-אה-אה, גלידה טובה", שנפתח במילים: "בתל אביב בכל פינה, שותים גזוז אוכלים גלידה" ותיאר את ההתפשטות ואת הפופולריות הגוברת של תרבות הקיוסקים.
לתהילתו של הקיוסק תרמה העובדה שהוא ניצב ליד הפנס הראשון של תל אביב. אנשים היו באים לחזות בפלא ושותים כוס גזוז לרגל המאורע. מתחת לפנס הזה התקיימו חיים חברתיים סוערים, מוויכוחים פוליטיים ועד חיזורי אוהבים. השחזור נעשה כמעט במדויק, חוץ מהגדלה הכרחית. הגודל המקורי היה שבעה מטרים רבועים, אולם תקן הבנייה בתל אביב כיום אינו מאפשר לבנות מבנה ששטחו קטן מעשרה מטרים רבועים.
הרצל עד נחלת בנימין: בתי החלומות
סגנון הבנייה בחלק הזה של השדרה (ובכל רחבי "לב העיר" שנבנה בשנות העשרים והשלושים), משמר את תחילת ימיה של תל אביב כעיר גנים ב-1909. במסגרת החיפושים אחרי "היהודי החדש" חיפשו האדריכלים של אותה התקופה גם סגנון בנייה חדש שיבטא את המפגש של מזרח ומערב, ישן וחדש. התוצאה היתה מה שמכנים "הסגנון האקלקטי", מיש-מש צבעוני של סגנונות: קשתות וכיפות בסגנון מוסלמי, עמודים בסגנון דורי, מרכיבים של ארט-נובו אירופי, עיטורים בהשראת סמלים יהודים עתיקים – הכל הולך.
כדאי להעיף מבט בבית מספר 13, אחד הבתים היפים בעיר בסגנון זה, וגם בבית מספר 11. בעבר גרה במספר 13 אחת מבנותיו של אהרון שלוש שהיה ממקימי העיר. אחיה, יוסף אליהו (שגם הוא זכה לרחוב על שמו), גר במספר 9. במספר 11 פועלת היום מסעדת Brewhouse שראויה לביקור הן בזכות התפריט והן בזכות העיצוב. יתרון נוסף: זוהי מסעדה ידידותית-לילדים, שמציעה גם הפעלה ובידור לקטנים כדי שההורים יצליחו לאכול בשקט. בקטע הרחוב הזה יש עוד אפשרויות קולינריות: שתי יפניות (יקימונו וסושידו) ופרסית אחת (אשרפי, כשרה).
בפינת נחלת בנימין נפתחה לאחרונה (מאי 2005) בייגלייה חדשה ותל אביבית מאוד (כולל השם באנגלית), famousbagel. לא סתם בייגל'ה עם גבינה צהובה או טונה, אלא בייגלים משוכללים עם צי גבינות מתוחכמות, קישואים צרובים ומיני מוקפצים. מקום נחמד לארוחת בוקר או ברנץ', פתוח בשבת.
נחלת בנימין עד אלנבי: המתחם הציוני
הקטע הזה של השדרה הוא הכי ממלכתי: אנדרטה לזכר בוני העיר במספר 12 (ליד המזרקה בפינת נחלת בנימין) והיכל העצמאות במספר 16. בעבר היה זה ביתם של מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון, ורעייתו צינה, וכאן הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה ב- 14 במאי 1948. כשהייתי עוברת כאן עם אמא שלי, היא היתה חוזרת ומספרת איך רקדו כאן הורה בליל הכרזת המדינה, ואיך היה זה היום המאושר בחייה ובחיי אזרחים רבים אחרים.
השם הפומפוזי "היכל העצמאות" גדול בכמה מספרים על המוזיאון הקטן והמיושן ששוכן כאן היום. נראה שמצבו דומה לזה של מגילת העצמאות שנחתמה בין כתליו: מלא כוונות טובות, אבל לא מה שהיה פעם ועם קשיי התאמה להיום.
כך גם מוזיאון ההגנה השוכן בבית אליהו גולומב (מספר 23). גם הוא מיועד בעיקר לתלמידי בית ספר, להיסטוריונים שבאים לנבור בארכיון ההגנה ולציונים שרופים באמת, אבל הבניין שמור ומתוחזק היטב ושווה הצצה. אגב, שני הבתים הסמוכים, מספר 25 ומספר 27, הם יצירות אדריכליות מעוררות התפעלות. טוב עשתה העירייה שהציבה שם ספסל.
מול מספר 32 שווה להתעכב גם בלי ספסל: הוא יפה להפליא (עוד דוגמה מוצלחת של הסגנון האקלקטי, עם צריחים וכיפות) ומכיל שני מוסדות תל אביביים עכשוויים: בקומה הראשונה פועל בית הספר הבינלאומי לריקודים סלוניים ובשנייה משכן היוגה של שיטת האשטנגה-יוגה האופנתית.
בית הספר הבינלאומי לריקודים סלוניים
טלפון: 03-5604586
משכן היוגה בשיטת אשטנגה-יוגה
טלפון: 03-5600107
אלנבי עד יבנה: הפסקת קפה
זה הזמן להפסקת קפה (אנחנו בתל אביב, לא?), וזה גם המקום. שדרות רוטשילד סומנו כיעד הבא של בלייני תל אביב כבר לפני כמה שנים, ועל כך יעידו הסניפים שפתחו רשתות הקפה הגדולות בין הפיקוסים הענקיים והבתים המשופצים של השדרה: ארקפה, אספרסו בר וקפה הלל (שני האחרונים בהמשך הרחוב). עוד במתחם הקפה בפינת אלנבי קפה-ביסטרו לה סנטרל, שגם הוא מקום משובח להפסקת קפה וזלילה.
לזכות הפינה נרשמה מורשת קרב מקומית: כאן הובס ענק הקפה האמריקאי סטארבקס שפתח סניף ממש מול ארקפה המקומית במטרה ברורה להתחרות בה. אלה שמיהרו להספיד את ארקפה לא העריכו נכונה את רוח הקרב של התל אביבים (לפחות ככל שהדבר נוגע להרגלי הבילוי שלהם). אלה הצביעו ברגליים, וסטארבקס נותר שומם. בימי המלחמה נגד המותג הכוחני סומנה הישיבה בארקפה כלוקל-פטריוטיות, ואילו העריקה לסטארבקס נחשבה בעיני מביני דבר כניעה לכוחות הגלובליזציה, האימפריאליזם האמריקאי, התאגידים הגדולים וכוחות השחור באופן כללי.
יבנה עד נחמני: אכול ושתה
לא רק רשתות קפה זיהו את הפוטנציאל הבלייני-זללני הגלום בשדרה. קטע ארוך למדי, מכאן וכמעט עד הסוף, מנוקד במסעדות ובבתי קפה, רבים מהם טובים עד טובים מאוד. בין הידועות הן מסעדות הבשרים מוזס (מספר 35, ובצמוד אליה סניף של מק'דונלדס, להבדיל, למי שמוכרח או מטייל עם ילדים), דיטה (מספר 45) ופסטיס הצרפתית (מספר 73). לא רחוק משם ין-ינג הסינית הוותיקה של אהרוני (מספר 64) ופטרוזיליה הכשרה (מספר 47).
עוד מקום שנפתח לאחרונה (חורף 2005) ושווה הצצה, אם לא התיישבות של ממש, הוא בר-השוקולד של מקס ברנר (מספר 45, לפני דיטה). זה המקום לשוקוהוליקים אנונימיים, בין שהם יושבים על ספל שוקולטה מתוק וחם ובין שהם קונים שוקולדים מעוצבים בחנות המפעל. חלל המקום מעוצב בסגנון היי-טקי, עם גושי שוקולד ענקיים על מדפים, קופסאות של תבלינים, מערבלים גדולים עם שוקולד מומס וכרזות בסגנון של פעם. מומלץ למטיילים עם ילדים. בסמוך ממוקם בית הקפה "קקאו" של האופנוענים.
לא במקרה מרוכזות רבות מהמסעדות במרחק הליכה קצר מהבורסה לניירות ערך (ליד מספר 45), ממתחם בית-ציון, ממשרדי הנהלות הבנקים ומחברות הביטוח. זהו לב העסקים של תל אביב, "הסיטי", שמתדלק את מתחם המסעדות בהרבה סועדי צהריים עם חשבון הוצאות נדיב. בשעות הלאנץ' צפוף פה, ומי שמסתובב כאן בשעות האלה בימי חול יכול להתחכך בהרבה פרצופים מוכרים ממהדורות החדשות, כאלה שמכונים "ראשי המשק" ו"מנהיגי הבורסה". בערב מתחלפת האוכלוסייה, אנשי העסקים מפנים את מקומם לבליינים, ושוב יש רש-אַוור במסעדות. לרבים מהמקומות מומלץ להזמין מקום מראש, בעיקר בימי חמישי ושישי.
שד"ל עד מזא"ה: על ספסלים
גולת הכותרת של הקטע הזה של השדרות היא בלי ספק בית המכירות של סותבי'ס (מספר 46), שמכונה עדיין "בית השגרירות הרוסית", אף שזו לא יושבת במקום כבר יותר מארבעים שנה. את הבניין הקים האדריכל יהודה מגידוביץ' ב-1924 ליהודי עשיר משיקגו, וזהו ממש ארמון חלומות, עם גינה וכיפה ומגדלים בסגנון האקלקטי.
גם לפני השיפוץ זה היה בניין מרשים שנעצרים לידו, אבל אחרי השיפוץ (שביצע אדריכל השימור אמנון בר-אור שאחראי לכמה מיצירות השימור בשדרה) לא רק נעצרים, אלא רוצים גם לשבת ולהסתכל עוד ועוד. חבל שהספסל שממול ממוקם דווקא עם הגב אל הבית הכי יפה בשדרה.
החלק הזה של השדרה מארח עוד תופעה תל אביבית סימפטית הקשורה גם היא בענייני ספסלים: קיוסק-קפה. טייק אאוט ומתחת לעץ הם קיוסקים מפעם שנעשו מקומות לא-פורמליים של קפה וסנדוויצ'ים (בין רחוב נחמני לרחוב מזא"ה, שם עברה על כותבת שורות אלה ילדותה המוקדמת). אפשר לשבת ליד השולחנות הקטנים, ובעיקר לקחת את הקפה ולשבת על ספסל בשדרה או להשתרע על הדשא. בשישי בצהריים הומה כאן, קצת מזכיר אווירת קמפוס של אוניברסיטה, ולא בכדי המקום נחשב לנקודת פיק-אפ מומלצת לסינגלים.
צפון השדרה: באוהאוס ודו-קיום
ככל שעולים ומצפינים בשדרה לכיוון היכל התרבות (ומספרי הבתים נעשים גדולים יותר), משתנה בהדרגה גם הסגנון האדריכלי. פחות הסגנון האקלקטי ויותר באוהאוס. פחות קשתות, סלסולים וקשקושים ויותר קווים נקיים, מודרניים ופונקציונליים. קל לזהות את הבתים האלה: הם מרובעים, אבל משלבים בדרך כלל משחק כלשהו של צורות גיאומטריות כמו מרפסת מעוגלת, חלון עגול או חלונות מלבניים צרים וארוכים.
תל אביב אוהבת את הבאוהאוס, בעיקר מיום שנכנסה בזכותו לרשימה היוקרתית של אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו כ"מוזיאון חי לבאוהאוס". שדרות רוטשילד אמנם אינן נחשבות דוגמה מובהקת ל"עיר הלבנה", אבל יש בהן כמה וכמה דוגמאות יפות לבתי באוהאוס, רבים מהם משופצים לתפארת.
מי שרוצה להתרשם מהאדריכלות בשדרות כמו שצריך, מומלץ לו להצטרף לאחד הסיורים המודרכים (ראו מסגרת), אבל מי שרוצה רק לטעום קצת באוהאוס, שיציץ במספר 82, במספר 84 ובמספר 89-91 שהם שני בתי מגורים תאומים מ-1935, היוצרים תמונת ראי זה של זה, כאשר מול כל קו מעוגל של אחד יש זווית באחר ולהפך. שווה לשים לב למרפסת שממול שבה ניצבים שלושה פסלים של הפסלת עפרה צימבליסטה שנראים כאילו הם שרים. משם המשיכו למספר 99, 115, 117, 118, 119 ו-139. בכולם בולט הקו הנקי והמאופק.
בילדותי גדלתי בבית דומה לאלה, אלא שבאותם הימים הם נחשבו סתם בתים ישנים שתהילתם מאחוריהם וצינורותיהם מתפוצצים. ברגע שהזדמן להורי לעזוב את מה שהיום מכונה "לב העיר" ולעבור לבית דירות סטנדרטי בגבעתיים, הם קפצו על המציאה. "מרכז העיר מזדקן", טענו, "זה לא מקום לגדל ילדים. בקרוב יישארו בתל אביב רק זקנים, דתיים וחתולים", פסקו בלי שמץ של ראיית נולד נדל"נית. קשה לבוא אליהם בטענות. מי היה יכול לחזות בסוף שנות השישים את התחייה של תל אביב כעיר ללא הפסקה, צעירה ותוססת, עשרים שנה מאוחר יותר?
גם היום יש בתל אביב הרבה דתיים – למרות הדימוי השינקינאי שלה – וטוב שכך. אוי לעיר שהיא הומוגנית. בשבת בצהריים אפשר לראות בשדרות חסידים חוזרים מבית הכנסת בשטריימלים ובטליתות חגיגיות וילדים עם פאות ארוכות שאוחזים ביד של אבא. הם חולפים ליד הנדנדות והמגלשות בלי להעיף בהן מבט. בימי חול גם אחיות גדולות בחצאיות ארוכות מנדנדות כאן אחים קטנים, אבל בשבת זוהי ממלכה חילונית. הורים בג'ינס ובטי-שירט מעמיסים ילדים על המתקנים, עם כוס חד פעמית של ארומה ביד אחת ועם סיגריה וסלולרי בשנייה, ושתי האוכלוסיות מתקיימות בשלום, בלי להציק זו לזו.
מתקני השעשועים כבר קרובים לסוף השדרות, רגע לפני שהן מתחברות למתחם התרבות: כיכר הבימה, היכל התרבות וביתן הלנה רובינשטיין, ובין כולם מחבר גן יעקב המקסים עם עצי השקמה העתיקים שלו. מתחת לעצים האלה התקיימו פעולות של הצופים, היתה אמי מזכירה לי בגאווה את ימיה כצופה בשנות הארבעים. שלוש השקמים שסביבן נבנה הגן הן שריד לגן שקמים עתיק גדול בהרבה, וגם הן ניצלו הודות לאחד המאבקים הירוקים הראשונים בעיר, שבמהלכו הגנו אזרחים בגופם על העצים העתיקים. מתחת לעצים יש ספסלים, וזה מקום מושלם לסיים בו את הטיול, בין שאתם מלוּוים בילד, בכלב או במאהב.
<div onclick='window.open("https://www.masa.co.il/popup/hp/googleMapPreviewBigEx.php?link=PGlmcmFtZSB3aWR0aD0iNjAwIiBoZWlnaHQ9IjYwMCIgZnJhbWVib3JkZXI9IjAiIHNjcm9sbGluZz0ibm8iIG1hcmdpbmhlaWdodD0iNjAwIiBtYXJnaW53aWR0aD0iNjAwIiBzcmM9Imh0dHBzOi8vbWFwcy5nb29nbGUuY28uaWwvP2llPVVURjgmYW1wO3Q9aCZhbXA7bGF5ZXI9YyZhbXA7Y2JsbD0zMi4wNjI4MzIsMzQuNzcwMDQzJmFtcDtwYW5vaWQ9dXJjR2JTamV3RG0zTGVYSXN4RHo2ZyZhbXA7Y2JwPTEzLDQyLjQsLDAsLTcuMjEmYW1wO3NvdXJjZT1lbWJlZCZhbXA7bGw9MzIuMDYyNDI1LDM0Ljc3MDA0MSZhbXA7c3BuPTAuMDAxNDI4LDAuMDAyMTczJmFtcDt6PTE4JmFtcDtvdXRwdXQ9c3ZlbWJlZCI%2BPC9pZnJhbWU%2BPGJyIC8%2BPHNtYWxsPjwvc21hbGw%2B","Google Map", "toolbar=no,location=no,directories=no,status=no,menubar=no,scrollbars=no,movable=yes,resizable=no,top=100,left=100,width=630,height=630");'style='display:inline-block;cursor: pointer; border-top-width: 2px; border-right-width: 2px; border-bottom-width: 2px; border-left-width: 2px; border-top-style: solid; border-right-style: solid; border-bottom-style: solid; border-left-style: solid; border-image: initial; border-top-color: rgb(255, 255, 255); border-right-color: rgb(255, 255, 255); border-bottom-color: rgb(255, 255, 255); border-left-color: rgb(255, 255, 255);'לחצו להגדלה
זהרה רון – עורכת ועיתונאית. עורכת מסע אחר לשעבר. גרה בתל אביב
