תפריט עמוד

קפדוקיה: ארץ חגווי הסלע

שתפו:
"הבתים בנויים מתחת לאדמה, הכניסות כמו בארות", הביע שכיר החרב היווני קסנופון את פליאתו בחיבורו "מסע הרבבה", לאחר שעבר בקפדוקיה בשנת 401 לפני הספירה בדרכו הביתה ממשימה בפרס. "יש מנהרות לבעלי חיים, ואנשים יורדים בסולמות". גם היום מעוררת קפדוקיה, איזור במרכז הרמה האנטולית הצחיחה, בין הערים נידה (Nïgde), קייסרי (Kayserï), אקסראי
(Aksaray) וקרשהיר (Kir¸sehïr), פליאה והתפעלות.
כך כשמטפסים על צוק סלע בולט כגבנון מעל לבתי הכפר אוצ'היסר
(Uçhisar). גרם מדרגות תלול מוליך אל ראשו, ומשם נשקף מראה עוצר נשימה: סביב ניצבות זקופות "ארובות הפיות" או "העלמות" – חרוטים ופטריות אבן עצומים, בודדים או מחוברים, בגוונים שבין לבן לוורוד ואפור, שלפי האמונה המקומית הם ארובות שנוצרו למגורי פיות. בשולי העמקים נחרצים סלעים רכים הנראים כמו שובלי קצפת אווריריים, וביניהם ניצבות גבעות צבעוניות.
אולם זוהי אך מחצית מתמונת הנוף המופלאה: מתחת לשטח מצוי עולם פנימי, המורכב מאינספור מערות ומחילות שנחפרו בסלע הטוף במשך אלפי שנים. רק במבט מקרוב נגלים הדלתות, החלונות, המשקופים ופתחי האוורור של המערות, מפוסלים  בסלע ולעתים אף מעוטרים במשיכות צבע.

רבי קומות עתיקים
את פני הקרקע המיוחדים שלה חייבת קפדוקיה להר ארג'ייס (3,917 מטר), הר חסן ( 3,268 מטר) והרי מלנדיז (2,963 מטר), שפלטו מלועותיהם הרותחים לפני כשלושים מיליון שנה את הטוף הרך שמילא את העמקים בשכבה בגובה של כ־350 מטרים. המים שזרמו מאז ביובלים שהובילו אל הנהר האדום, קֶזֵלֶרְמאק (Kizilirmak), הם שחצבו באטיות בטוף ויצרו את תבנית השטח הייחודית. להבדיל מהטוף המוכר מרמת הגולן, שצבעו הכהה נובע מריכוז גבוה יחסית של ברזל, הטוף הקפדוקי מכיל מינרלים סיליקטיים, שמעניקים לו גוון בהיר.
המערות הרבות שבאיזור נדמות לעתים למבוך עצום. במרכזן של העיירות קיימקלה (Kaymakli) ודרינקויו (Derïnkuyu), למשל, יש כניסות למכלולים נפתלים של מערות בעלות מפלסים רבים. אבני גולל מבודדות בין המפלסים, שבהם חצובים בצפיפות תאים למגורים ולאחסנה, כנסיות, יקבים ומטבחים.

מתחת לפני השטח מצוי עולם פנימי, המורכב מאינספור מערות ומחילות שנחפרו בסלע הטוף במשך אלפי שנים. רק במבט מקרוב נגלים הדלתות, החלונות, המשקופים ופתחי האוורור של המערות, מפוסלים בסלע ולעתים אף מעוטרים במשיכות צבע

לצד המערות שמתחת לפני הקרקע בולטת באיזור תופעה נוספת: גושי סלע ענקיים הקרויים בתורכית היסאר (בעברית "מצודות"), שתוכם נחצב ורוקן כדי ליצור חללים למגורים. הדרך לפסגותיהן המנוקבות של "המצודות" עוברת בפרוזדורים, בחדרים ובגרמי מדרגות חצובים, שיוצרים יחד מעין רבי קומות עתיקים. מראשיהן של המצודות מובטחת תצפית מקיפה ומרהיבה על מרחבי קפדוקיה.
מאז שנות החמישים של המאה העשרים מעודדת ממשלת תורכיה מעבר ממערות לבתים בנויים. הסיבה בטיחותית: מבני הטוף מתבלים עם השנים ועלולים לקרוס, בין היתר בשל רעידות אדמה.
עם הפיכתה של תורכיה ליעד תיירותי מבוקש, לפני כעשרים שנה, הוסבו רבים מהמבנים החצובים בסלע לבתי הארחה ומקומות בילוי לתיירים – פאבים ומועדוני לילה שמציעים מופעי פולקלור. חדרי האירוח עושים מאמץ לשחזר את אורח החיים הקדום במערות. הגרעין העתיק של העיירה אוּרגוּפ (ürgüp), למשל, זרוע בתים חצובים ציוריים, שחלקם הפכו לפנסיונים משוקמים בעיצוב כפרי. לשוהה במקום מזומנת חוויה: מגורים במערה עם כל הנוחות והפינוק המודרניים, בתוספת תמונה של כפר אותנטי מימי קדם.

בית בתוך מערה בקפדוקיה. תיירים רבים מגיעים מדי שנה כדי להתארח בבתי מערות שהוסבו לבתי אירוח ולמלונות | צילום: ברוך גיאן

אין סוסים שמדברים תורכית
החתים הקדמונים נתנו לאיזור את השם קפדוקיה, שמשמעו "ארץ הסוסים הגזעיים". סוסים גזעיים כבר לא גדלים כאן, אך האיזור עדיין שומר על אופיו החקלאי. באדמה הפורייה (בשל תכונת הטוף לספוח מים ולשחרר חומרי מזון) גדלים כרמי ענבים ומטעי פרי, וסמוך לגדות הנהרות מעבדים כפריים חלקות קטנות לירקות. ברבות מהחצרות מגדלים צאן ומעט בקר.
בחלק מהבתים כמה מפלסים, שהמעבר ביניהם נעשה במדרגות פנימיות חצובות או בסולמות. לצד הפתחים אדניות של גרניום צבעוני או של בזיליקום ריחני, ומעל לחלונות משוכים חוטים שעליהם מתייבשים פלפלים, חצילים וירקות אחרים – לפי העונה. על הגגות מייבשים תאנים, צימוקים ודלועים. כמעט לכל בית צמוד אגף חצוב המשמש כמחסן ופעמים גם קוֹלוּמְבַּרְיוּם (מלשון קוֹלוּמְבָּה, יונה בלטינית)  – מבנה בעל חללים רבים, אשר משמש כשובך יונים, כמו מתקנים דומים בעת העתיקה.
ארובות פח קטנות המשמשות לאוורור ומציצות מהאדמה הן הרמז החיצוני היחיד לחיים החקלאיים הענפים המתקיימים מתחת לפני השטח. את היין המקומי, למשל, מיישנים בחללים תת קרקעיים חצובים במקום בחביות. כך מנצלים את הבידוד הטבעי של הטוף, שמסייע לשמור על טמפרטורה נמוכה וקבועה. באופן דומה משמשים חדרי הקירור הטבעיים שמתחת לאדמה לאחסון לימונים: ארגזי פרי נשמרים באולמות חצובים בסלע במשך כחצי שנה, ללא חומרים משמרים.
בשעת השקיעה נצבע העמק האדום קֶזֵלצ'וּקוּר (Kizilçukur) בגוונים דרמטיים של צהוב־ורוד־אדום. קול שקשוק עגלות עם טפיחת רגלי בהמות מלווה את הכפריים החוזרים מהשדות. צוות צילום מאיסטנבול משלים הכנות אחרונות לצילום קליפ של כוכב תורכו־פופ על רקע נוף רומנטי טבעי לגמרי. קבוצת תיירים עולה בעמק ומתארגנת לתצפית על מופע השקיעה המרהיב ההולך ומתעצם. אט אט יורד הלילה על ארץ הפיות.

כדור פורח בקפדוקיה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: