טיול בקניה: טבע חסר גבולות

המרחבים האינסופיים של הסוואנה, השקיעות הצובעות את השמים באדום, כיפת הכוכבים הנקייה מעננים והמבט החודר אל הטבע, חומל ואכזר גם יחד, צורבים בנשמתו של המטייל חוויות שלא ישכח. צפייה בלביאות המזנקות אל צווארו של גנו, ריצתו המאומצת של הברדלס בעקבות צבי תוֹמְפּסוֹן, כלבי בר דולקים אחרי אימְפָּלָה, צבועים מתנפלים על סייח של זברה. כל אלו גורמים לצופה החמוש במשקפת לתחושות עזות של התרגשות ומתח, כאילו הוא עצמו משתתף במרדף. גם מי שהזדמן לכפר של מָסָאים, שבקתות הבוץ שלהם מרוחות בגללי פרות, חש שהוא מגיע לעולם אחר, ברגע האחרון, בטרם ייעלם על ידי המודרניזציה.

קניה איננה מצטיינת באתרים ארכיאולוגיים רבי רושם וגם לא בערים יפהפיות. קניה היא קודם כל חוויית טבע. הנופים משתנים מאזור לאזור וכוללים מרחבי סוואנה מכוסי עשב ועצי שיטים, מדבריות צחיחים, גבעות מוריקות בגידולים חקלאיים, אגמי ענק, הרים מכוסים בשלג עולמים, חופים עטורי דקלים ואיונים טרופיים מוריקים.

אריות ללא גבולות

קניה, כמו שכנותיה, איננה מדינה שהתפתחה באופן טבעי, גבולותיה אינם נשענים על תוואי נוף ואינם מפרידים בין ישויות לאומיות. מדינה זו הוגדרה על פי האינטרסים של האדונים הקולוניאליים בבריטניה וגרמניה. עבור המטייל, מעבר גבול הוא פרוצדורה, לעתים מעצבנת, של בדיקת מכס ודרכונים. אולם האריות, הזברות הגנו והצבאים ממשיכים לנדוד במסלולים האינסופיים בעקבות המזון, כאילו לא היו גבולות לעולם.

האוכלוסייה מגוונת וססגונית, גאה ושומרת על מסורות העבר. השבטים והתושבים משתנים אף הם, כמו הנוף, מאזור לאזור: קיקוּיוּ, סָמְבּורוֹ, פּוקְהוֹטים צבעונים והידועים מכולם – המאסאים. אולם גולת הכותרת של המסע היא עולם הטבע ובעלי החיים. אין עוד מקום בעולם שמציע למטייל מכלול כה עשיר וכמות כזו של בעלי חיים כמו מזרח אפריקה. בקניה (ובטנזניה הסמוכה) קיימות שמורות ענק, המטופלות במאמץ מתמשך של שנים רבות. קשה להישאר אדיש למראה עדרי פילים המתפלשים בבוץ החום או נוכח אלפי אנטילופות הנעות לאטן בטור ארוך על פני הסוונה. אין כמעט מי שלא יתפעם נוכח חבורת לביאות הזוחלות שפופות בעשב ומכינות עצמן לטרף או מול המרבד הוורוד שפורשים הפלמינגו.

בת לשבט הסמבורו נושאת תינוק. השבטים בקניה שומרים על מסורות העבר

התמונה הקנייתית שלי, זו ששנים לא משה מעיני, היא שלושה פילים מהדסים לאטם, כשברקע פסגתו המושלגת של הקילימנג'רו. זוהי אמנם קלישאה אפריקאית, אך קלישאה קסומה מאין כמותה. במרבית שמורות הטבע של קניה אפשר לפגוש מיני האנטילופות – מהאיילנד, שהוא האנטילופה הגדולה בעולם והצביון (Dik Dik), שהוא הצבי הקטן בעולם. אולם מרשימים יותר הם "חמשת הגדולים": אריה, נמר, פיל, קרנף ותאו. מקור הכינוי בתקופה הקולוניאלית, כאשר ציד היה ספורט מכובד וחמשת המינים הללו נחשבו לייעד המאתגר ביותר את הציידים. הנמר והקרנף נדירים יחסית, אך דומני שמרשים מכולם הוא האריה, על רעמתו האדירה, שלא בכדי זכה לתואר "מלך החיות". למרות הירידה במספר האריות, בעיקר בגלל השימוש בחומרי ההדברה, קשה להחמיץ אותם.

אין חיות רעות
טיול לקניה הוא מקום טוב להיגמל מכמה דעות קדומות, כמו למשל "חיות רעות". הגנו איננו טוב יותר מהלביאה החונקת אותו למוות. כולם חלק משרשרת מזון, ממארג חיים מופלא, וכולם גורמים חשובים בתוך משוואה עדינה. כך גם ההיפופוטם, שיכול להיות מסוכן מאוד למי שעומד בדרכו, או הצבוע, שזכה ליחסי ציבור גרועים במיוחד, המתבטאים בין השאר בפתגם "אחרי האריות באים הצבועים".

היונקים הם מושא כיסופיהם של התיירים, אולם בנוסף להם קיים בקניה עולם נוסף, פחות מפורסם, אך לא פחות מעניין. זהו עולמם של העופות, שלעתים מכנים אותו בחיוך "חמש מאות הקטנים" (אף שיש בו הרבה יותר), המשובבים את העין והנפש בצבעיהם העזים. קניה, על 582 אלף הקילומטרים הרבועים שלה, התברכה במגוון רב מאוד של בתי גידול: מדבר בצפון, יערות הרריים ויערות גשם ברמות המרכזיות ובמערב, אחו אלפיני למרגלות הכיפות הקפואות של הר קניה ורכס אָבֶרְדֶר, סוואנות רחבות ידיים בדרום ובמזרח, ימות רבות בעמק הבקע, וכמובן חופי האוקיינוס ההודי עם לגונות המנגרובים ויערות החוף שלהם. ריכוז עצים זה של מקומות חָיוּת, מושך אליו מינים רבים של בעלי כנף. בקניה חיים למעלה מאלף מינים של עופות, שממקמים אותה במקום השני באפריקה בתחום זה. מרביתם המוחלטת מינים יציבים, מיעוטם מינים חורפים (שמקורם באירופה ואסיה) ועוד אחוז קטן יחסית, הם מינים נודדים, המגיעים מדרום היבשת ומהאי הענק מדגסקר, שממזרח לאפריקה.

לביאה צדה גנו. בקניה משתחררים מדעות קדומות על "טוב" ו"רע"

קרחונים על קו המשווה
הר קניה הוא הגבוה בהרי המדינה, שהקילימנג'רו נגזל ממנה בתוקף מתנה שהעניקו הבריטים לגרמנים שישבו בטנגניקה, וממנו לקחה המדינה את שמה. את הפסגות המושלגות של ההר ניתן לראות ממרחק של קילומטרים רבים, והדרך אליו עוברת באחד האזורים היפים והמפותחים של קניה, שהוא אזור המחיה של שבט הקיקויו. בני השבט מעבדים באינטנסיביות את מורדות ההר. ביערות הסבוכים הגדלים על מדרונות ההר מקפצים קופי קולובוס בשולי היער, מפלסים את דרכם פילים, תאואים ואנטילופות. באזור ההר ניתן לראות גם את הטורפים הגדולים, כמו אריות, ברדלסים ונמרים.

מרבית המטיילים מסתפקים בהגעה אל הלודג' היפהפה הבנוי בקרחת יער ולה מקווה מים טבעי, ממנו אפשר לצפות ביונקים הבאים לשתות ובבעלי הכנף הבאים בעקבותיהם. להרפתקנים יותר, מומלץ להעפיל לכיוון הפסגה ולהיווכח כיצד הנוף משתנה באופן דרמטי עם העלייה בגובה. טיפוס רגלי להר קניה מפגיש את המטייל עם חגורה אקולוגית מגוונת, החל מסוונה, דרך יער גשם טרופי, סביוני ענק, טונדרה ועד לקרחונים של הפסגה.

מהר קניה ממשיכים לשמורת סמבורו (Samburu), על עולם החי שלה ושבטי הסמבורו הססגוניים החיים באזור. נהר וואסו ניגירו (Ewaso Ngiro River), "הנהר האדום", הוא עורק החיים הראשי של האזור כולו. מי הנהר מלאים בתנינים ובהיפופוטמים, שמהווים חלק מן האטרקציות של האזור. יערות עצי השיטה שעל גדות הנהר הם מקור הצל והמנוחה העיקרי לעדרי הצבאים, הזברות והפילים בשעות החום ובדרכם אל מי השתייה ובחזרה. באזור השמורה חיים מינים רבים של בעלי חיים נדירים שלא רואים בדרך כלל באזורים אחרים בקניה, בהם זברה צרת הפסים (Grevy's Zebra), ג'ירפה מרושתת (Reticulated Giraffe), הראם החבשי (Beisa Orex) ועוד.

הפלמינגו ממלא את מקורו במים, ומסנן סרטנים קטנטנים, שהם עיקר מזונו

פנטזיה בוורוד
משם ממשיכים אל הבקע הסורי-אפריקאי הגדול (Rift Valley), לימות הסודה הרבות, שנקראות כך משום שהן נמצאות באזורים חמים וחסרי ניקוז, וההתאיידות הגבוהה מותירה בקרקע ובמים הרדודים מלחים רבים, בעיקר קלציום ביקרבונט – סודה לשתייה. לכול אחת מהימות הללו ייחוד משלה. כך, למשל, ימת נאיוושה (Naivasha), שלאורכה ניתן לראות קופי קולובוס, היפופוטמים, ג'ירפות וסוגים שונים של אנטילופות והיא התפרסמה בזכות אוכלוסיה גדולה יחסית של העיטם הקולני. ימת ברינגו (Baringo) מציעה שילוב יוצא דופן של בית גידול יבש, מים מתוקים ומיקום מיוחד בלב הבקע, המפגיש מיני עופות מאזורים מרוחקים. תנאים אקולוגיים ייחודיים אלו הביאו לכך שצפרים הצליחו למנות ביום אחד 350 מינים – שיא אפריקאי.

בימת בוגוריה (Bogoria) ראינו מחזה נדיר ומפעים של לביאות המטפסות על העצים, אבל הסיבה העיקרית להגיע לכאן היא להקות הפלמינגו הענקיות המכסות אותן בשמיכה וורודה ומשמיעות את קריאותיהם למרחוק. הפלמינגו חי בלהקות המונות החל מכמה זוגות ועד רבבות של פרטים. מי שהתאהב כמוני ביצור הוורוד העדין הזה, ייטיב לעשות אם ימשיך ליימת נקורו (Nakuru). בספירה שנעשתה שם לפני כעשור, נמנו כ-800 אלף פלמינגו, שיא עולמי. פעמים רבות נראה הפלמינגו כשצווארו הארוך מתוח כלפי מטה וראשו שקוע במים. תוך כדי הליכתו במי הימה, הוא ממלא את פיו מים, על ידי פתיחה וסגירה של מקורו המשונן, דרכו הוא מסנן סרטנים קטנטנים, שהם תפריטו העיקרי. בעונת הרבייה ניתן לראות לאורך החוף, אלפי זכרים מרקדים בתנועות חיזור טקסיות מלוות בקריאות רמות. הם מקפידים לנוע בטורים ישרים לחלוטין במשמעת של תרגילי סדר צבאיים. לפנטזיה הוורודה בשולי ימת נקורו מוסיפים גם שקנאים וחסידנים את גווניהם הוורודים, וממרחבי העשב שמסביב נשמעים רעשים מוזרים של זכרי האלמנה ארוכת זנב (Coliuspasser progne), קולנים ושחורי נוצה, המקפצים מעל לראשי העשב ודומה שזנבם ארוך מגופם.

הנדידה הגדולה. עדרי גנו וזברה במסלול נדידה מעגלי בין קניה לטנזניה

חזרה לימי בראשית
מאגמי השבר ממשיכים אל שמורת מסאי מארה (Masai Mara), הגדולה ביותר בשמורות הטבע של קניה ואחד מחבלי הארץ האחרונים בעולם שנשארו כמעט כמו בימי בראשית. זהו מקום בו אפשר לשגות באשליה שהטבע יישאר לנצח. כ-1,500 קמ"ר של כרי דשא ועצים ירוקי עד, מישורים לא נגועים ואוכלוסייה גדולה של חיות בר.

הגבול הדרומי של השמורה הוא הגבול המדיני עם טנזניה, אך מבחינת חיות הבר אין כל חציצה בין מישורי מסאי מארה בקניה לבין מישורי סרנגטי (Sarangeti) בטנזניה. עדרי גנו, זברות, פילים, תאואים ואנטילופות מקיימים בין מפריע מסלול נדידה מעגלי בין שתי השמורות הללו. מי שהתמזל לו מזלו והגיע לכאן בתקופת הנדידה, בחודשים אוגוסט-ספטמבר, יזכה למראות עוצרי נשימה של מאות אלפי פרסתנים, מרביתם גנו וזברות, שועטים בעקבות העשב הצומח. הראשונים שמגיעים לשפת הנהר מהססים תחילה לזנק למים, אך אלו שבאים אחריהם מגבירים את הלחץ ודוחפים את קודמיהם אל הנהר, היישר לתוך הזרם. התנינים הגדולים, שהמתינו לשעת הכושר, זוכים לכירה דשנה של כמה גנו וזברות. ככל שנמשכת הנדידה, התנינים תוקפניים פחות, בין היתר בשל כמויות הבשר הזמינות לאורך הנהר, כתוצאה מטביעת גנו במים.

החגיגה כוללת לא רק פרסתנים. מראה של עשרות פילים החוצים את הנהר, הוא אחת מחוויות הטבע העוצמתיות שהעולם מספק. גם אריות, כמובן, וטורפים אחרים הנעים בעקבות הטרף. בני מזל מצליחים לצפות גם בברדלס דולק אחרי צבי, ואפילו בנמר.

ג'ירפה אוכלת. קניה מזמנת מפגשים קרובים ומרגשים עם שלל בעלי חיים

ללכת על המים
המפגש הראשון שלי עם אפריקה, בשנת 1990, היה בשמורת אמבוסלי (Ambuseli). לעולם לא אשכח את המישור המנוקד פרסתנים, את הפילים שחדקם מונף אל על, ואת הקילימנג'רו המושלג ברקע. החלק המערבי של הפארק נראה כמישור מדברי הבוהק ביובש ומספק לעתים קרובות מראות של מיראז', פטה מורגנה. תוך כדי נסיעה בפארק ניתן להבחין בפילים, ראמים וג'ירפות הנראים כהולכים על פני מים של אגם אינסופי. ככל שמתקדמים לכיוון המיראז', המים הדמיוניים נעלמים, ובמקומם מתגלה יבשה לבנה ולוהטת – קרקעיתה של ימת אמבוסלי היבשה בדרך כלל, שזוכה להתמלא במים רק בשנים גשומות במיוחד. אפשר לחזות כאן בעדרי פילים החוצים את מישורי העשב ומגיעים אל הביצות בלב המדבר שבשמורה, הנוצרות כתוצאה ממי תהום שמקורם בהפשרת שלגים על הקילימנג'רו. רגע לפני שהגענו לנקודת התצפית, סיפר לי מישהו שחזה בנחש פיתון צעיר הבולע צביון.

מלבד פילים, חיים בשמורה הקרנף, שכמעט נכחד בגלל צייד פרוע, קודו גמלוני, שקרניו מסולסלות כשופר ענקי, תאואים, אריות, אנטילופות, גנו, ברדלסים, ג'ירפות ובבונים מרשימים בכוחם ואלימותם. להקה של בבונים הינה יצור בעל חמישים זוגות עיניים, חמישים זוגות של לסתות עתירות בשיניים חדות, יצור שיכול להרתיע אפילו נמר. פסיעתם המהירה בעקבות אימפלה הרה והידע מה מצפה לעופר הנולד, מסעירים ומעוררים תחושה קלה של קבס, גם אם מדובר בתהליך טבעי בלתי נמנע.

לביאה חוצה את הדרך. כל תייר חפץ לראות את "חמשת הגדולים": אריה, נמר, פיל, קרנף ותאו

פילים מאופק עד אופק
בנסיעה מאמבוסלי לטסבו (Tsavo National Park) עוברים דרך שפך הבזלת הארוך בעולם – שפך היאטה (Yatta), שבו זרמה לבה לאורך 290 ק"מ. האירוע התרחש רק לפני כמה דורות, ובפי המקומיים נקרא המקום "שטאני" (Shetani), שמשמעותו בסוואהילית דומה לעברית: "נהר השטן". כאן אפשר ומומלץ לרדת מהמכונית, לטייל לאורך נחשולי הבזלת הטריים, וללמוד מעט על התהליכים שעיצבו את האזור בעקבות השבר הסורי-אפריקאי. בשמורת טסבו נראים עדרי פילים מאופק עד אופק, מתיזים מים בחדקיהם, מתגרדים בגזע שיטה או זורים חול על גופם הענק. אחת החוויות הפופולריות בקניה בעבר הלא רחוק היתה קשורה בעץ שניצב מול מרפסת האורחים של הלודג'. על העץ היה מטפס דרך קבע נמר ענק, שהיה אוכל את הבשר שהגישו לו עובדי הלודג'. גם אני, שמסתייג מהפיכת הפארק לגן חיות, עמדתי שם כמו כולם וצילמתי בהתרגשות את הנמר. אקט זה, כמו גושי המלח שמניחים עובדי הלודג' בהר אברדר כדי למשוך אליהם את היונקים, אינם בדיוק שמירת טבע ומעוררים ביקורת בקרב אקולוגים. אבל האינטרס התיירותי מנצח. עד שערב אחד התנפל הנמר וטרף דווקא את העובד שהביא לו את הבשר, ובכך נחתם הוויכוח.

זיכרונות מאב קדמון
שטחים נרחבים בצפון קניה הם מדבריות של שיחים נמוכים ועצי שיטים. יש כאן גם הרי געש כבויים ורדומים, זרמי לבה שקפאו ושימרו את צורת "הצמות", גיאיות צרים שמים צלולים עדיין זורמים בהם, ומעל לכל – ימת טורקנה (Turkana) בעלת מי הטורקיז, הימה הגדולה בקניה. ימת טורקנה שוכנת בחבל ארץ שבו חיים שבטי לוחמים ונוודים, כפריים ודייגים, נוצרים ומוסלמים. האירופאים הראשונים שראו אותה היו שני נוסעים אוסטרים, שתיארו בהתרגשות את ההרים הציוריים, המדרונות התלולים והנקיקים שיוצרים מסגרת מושלמת לכתם הענק, שצבעו כחול עמוק, המגיע אל מעבר לאופק. ברוח אותם ימים, הם העניקו לה שם זר – ימת רודולף, על שם הנסיך האוסטרי שהלך לעולמו מבלי שיידע שהימה הגדולה בקניה נקראה על שמו. חלפו כמעט מאה שנים עד שממשלת קניה העצמאית שינתה את השם לימת טורקנה, על שם אחד השבטים החיים לחופה.

המים המרירים, המכילים כמות גדולה של סודה אינם מניחים לצמחייה ירוקה לגדול על גדותיה, ומנציחים בכך את המראה המדברי שלה. לפני אלפי שנים, כאשר מפלס הימה היה גבוה יותר, נשפכו מימיה אל נהר הנילוס הלבן דרך מעבר בצפון מערבה. בעבר הרחוק, לפני מיליוני שנים, היו באזור יערות עד וגשמים ושלל חיות בר, ואפילו אבינו הקדמון, האוסטרלופיטקוס אפריקאנוס, חי לחופה. באזור מצא החוקר ליקי, שרידים אנושיים בני למעלה משני מיליון שנה.

עוד טיולים לקניה כאן
________

גילי חסקין הוא מדריך טיולים ותיק שמוביל מטיילים רבים ברחבי העולם, כולל באפריקה. www.gilihaskin.com