ציפור גן עדן, אותה ציפור מרהיבת נוצות וסמלה של פפואה ניו גיני (Papua New Guinea), נמצאת בסכנת הכחדה. אנשי פפואה גינאה צדים את הציפורים לצורך טקסיהם, ומן הצד השני, בירוא יערות הגשם של פפואה, פוגע במקור מחייתם של בעלי החיים. הציפור הזו, המזוהה אף עם שבט ההולי המקומי, מסמלת את עושר הצבעים של אותה מדינת איים מיוחדת.
פפואה ניו גיני (הנקראת גם פפואה גינאה החדשה) נמצאת בדרום האוקיינוס השקט, ומתפרסת ברובה בחצי המזרחי של האי גינאה החדשה (החלק המערבי של האי שייך לאינדונזיה ומכונה פפואה המערבית). שטחה הכולל מגיע לכ-453 אלף קילומטר רבוע, ומלבד חלקו המזרחי של האי נכללים במדינה גם האיים בריטניה החדשה, אירלנד החדשה ואיים נוספים. האי בוגונוויל (Bougainville), המכונה גם "איי שלמה הצפוניים" הוא מחוז אוטונומי, שאמור להתקיים בו משאל עם בנוגע לעצמאותו.
הקשר בין פפואה לגינאה
השם פפואה, הומצא במאה ה-16 על ידי חוקר ארצות פורטוגזי, והוא שיבוש של מילה מלאית שמשמעותה "שיער מקורזל". השם ניו גיני, גינאה החדשה, מתייחס לדמיון שראה בעיני רוחו חוקר ארצות ספרדי בין הפפואנים לאנשי גינאה שבמערב אפריקה.
פנים האי, האזור ההררי, נחקר בידי האדם הלבן רק החל משנות ה-20 של המאה הקודמת, וזאת על ידי מחפשי זהב אוסטרלים.
במשך השנים נחלק האי גינאה החדשה בין כמה מדינות. הצד המזרחי – היכן שכיום נמצאת מדינת פפואה ניו גיני העצמאית – נחלק בין בריטניה בדרום וגרמניה בצפון. החלק הדרומי-מזרחי הועבר על ידי הכתר הבריטי לאוסטרליה, ולאחר מלחמת העולם הראשונה הועבר לשליטתה גם החלק הצפוני-מזרחי, שהיה קודם לכן בשליטה גרמנית. בשנת 1975 קיבלה פפואה מידי האוסטרלים עצמאות וכיום היא משתייכת לחבר העמים הבריטי.
כ-93 אחוז משטחה של המדינה מכוסה ביערות גשם. שרשרת הרים חוצה את האי. ההרים המיוערים מנוקדים בעמקים מוריקים ובהם פזורים כפרים קטנים של בקתות עץ וקש. פפואה גינאה החדשה היא מדינה חקלאית ברובה. בין הגידולים שאפשר למצוא בה נמצאים קפה, קקאו, בטטות, עופות, חזירים וצדפות באזורי החוף.
הר וילהלם, המתנשא לגובה של 4,509 מטר מעל פני הים, הוא הנקודה הגבוהה ביותר במדינה. משני צדי ההרים יורדים הנהרות הגדולים ספייק (Sepik) ופליי (Fly). פפואה גינאה החדשה נמצאת על טבעת האש הפסיספית, ולכן יש בה פעילות געשית – הר הגעש טבורבור התפרץ כמה פעמים במאה הקודמת.
רקמה אנושית חיה
האי גינאה החדשה, יחד עם איים נוספים במרחב, שימש כקרקע פוריה למחקרים אנתרופולוגיים. בשנת 1914 הפליג ברוניסלב מלינובסקי, שנחשב לאבי האנתרופולוגיה, לפפואה ולגינאה החדשה – שתי מושבות של גרמניה ובריטניה. בשל המלחמה, הוא לא יכול היה לחזור לאירופה. מלינובסקי ניצל את ההזדמנות ויצא למסע אנתרופולוגי. הוא שהה באיי הטרובינארד (Trobriand islands) – קבוצת איי אלמוגים במזרח גינאה החדשה, וחקר שם את מערכת סחר החליפין (ה"קולה", Kula) של המקומיים. עבודתו שנערכה כ"תצפית משתתפת" (מחקר שבו החוקר מתגורר בקרב הנחקרים ולוקח חלק בחייהם) נחשבת למחקר קלאסי בשדה האנתרופולוגיה.
כיום חיים במדינה כשבעה מיליון בני אדם, ויותר מ-80 אחוז מהם חיים בכפרים בהרים ובאזורי החוף, רובם ללא חיבור לתשתיות חשמל ומים (לעומת זאת למעלה מחמשים בני אדם מתוך 100 בעלי טלפון נייד, וכעשרה אחוז מכלל התושבים מחוברים לאינטרנט). רק כ-20 אחוז מתגוררים באזורים עירוניים.
יש במדינה מספר רב של שבטים הדוברים על פי הערכות 839 שפות, חלקן נכחדות, המהוות כ-12 אחוז מהשפות בעולם. בעקבות תנאי טבע קשים רבים מהקבוצות האתניות חיו בעצמאות מלאה וללא קשר עם השבטים הסמוכים, לכן נולדו כל כך הרבה שפות שמדוברות כל אחת על ידי קומץ קטן של אנשים. השפות הרשמיות במדינה הן אנגלית; הירי מוטו (Hiri motu), השייכת למשפחת השפות האוסטרונזיות ומעטים יודעים אותה; וטוק פיסין (Tok Pisin), שהתחילה כפידג'ין (שפה חדשה המורכבת מאנגלית ומשפות נוספות) והתפתחה לשפה קריאולית.
מלבד שפות נפרדות, הקבוצות האתניות השונות הנהיגו מנהגי לבוש ומנהגים נוספים הייחודיים להם. במחצית הראשונה של המאה ה-20 התקיימה בפפואה פעילות מסיונרית ענפה. כיום רוב התושבים נוצרים, אם כי חלקם מאמינים גם ברוחות ובכשפים. ככלל, אפשר לומר כי המגוון התרבותי במדינה הוא מוקד העניין העיקרי של התיירים המבקרים בה, אם כי יש במדינה גם טבע נהדר.
אתרים לביקור
להלן כמה אתרים מרכזיים לביקור, בחלקם מתקיימים בחודשי הקיץ פסטיבלים ססגוניים:
פורט מורסבי. בירת המדינה, פורט מורסבי (Port Moresby), משמשת גם כעיר נמל. בין האתרים שאפשר לבקר בהם נמצאים בניין הפרלמנט, המוזיאון הלאומי ובית הקברות הצבאי לחללי מלחמת העולם השנייה.
גורקה. הזדמנות טובה לראות את עושר המנהגים של השבטים השונים הוא "מופע גורוקה" (Goroka Show), מפגש שבטי המתקיים בעיירה גורקה שבהרים. את האירוע הססגוני יזמו קציני מחוז אוסטרלי בשנת 1957, וכיום הוא מתקיים מדי שנה בסמוך ליום העצמאות של פפואה גינאה החדשה, נמשך שלושה ימים, וכ-80 שבטים לוקחים בו חלק. כל שבט מופיע בתלבושת ייחודית לו, ופניהם של המשתתפים מאופרות בשלל צבעים. האירוע נחשב כיום לאירוע תיירותי חשוב במדינה, אולם עדיין אינו מוצף בתיירים.
מאונט האגן. מאונט האגן (Mount Hagen) העיר השלישית בגודלה בפפואה גינאה החדשה, משמשת כעיר מרכזית בגב ההר. מתקיים בה פסטיבל הסינג סינג, שהוא בדומה לפסטיבל בגורקה, מהווה הזדמנות טובה להתרשם מהעושר התרבותי של המדינה.
וייווק. וייווק (Wewak), בירת מחוז ספייק המזרחי, שימשה במהלך מלחמת העולם השנייה כבסיס אווירי מרכזי של חיל האוויר היפני בגינאה החדשה. הבסיס הופצץ פעמים רבות על ידי חיל האוויר המלכותי האוסטרלי ועל ידי חיל האוויר האמריקני, ובאוגוסט 1943, בסדרת מתקפות שכונתה הפשיטה על וייווק איבדו היפנים כמאה מטוסים. העיירה שוכנת על חופה הצפוני של המדינה והיא משמשת כמרכז לשבטים המקומיים – שבטי נהר הספייק. בכל שנה נערך כאן פסטיבל התנין, בעל חיים המסמל כוח בתרבות המקומית.
מדאנג. מדאנג ((Madang, עיר חוף יפה בצד הצפוני של המדינה, יושבה על ידי מתיישבים גרמנים בסוף המאה ה-19. יש בה מוזיאון מעניין ובסמוך לה חופים יפים ואפשרות לשנרקול.
בתמונה הפותחת: מפגש שבטי בגורקה | צילום: isaxar / Shutterstock.com
מפת פפואה ניו גיני: