תפריט עמוד

• עונה מומלצת: סתיו, חורף ואביב.

• התאמת המסלול:
משפחות.

• קושי המסלול: קל מאוד.

• אורך המסלול: כשני קילומטרים.

• משך המסלול: שעתיים

• מפה: מפת סימון שבילים מס' 8 "צפון מדבר יהודה וים-המלח".

• הגעה מהמרכז: נסיעה לים המלח דרך ירושלים. נוסעים דרומה בכביש מס' 90 ותשעה קילומטרים דרומית לצומת הלידו, הצומת עם תחנת הדלק בצפון ים-המלח, ישנה פניה שמאלה משולטת בחום: עין פשחה/עיינות צוקים. את שער הכניסה לשמורה ניתן לראות מהכביש הראשי.

• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.

• האתר נמצא בפיקוח רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. הכניסה בתשלום. השמורה מוגדרת כסגורה. ניתן להיכנס אל הבריכות המינרליות בלבד. אל השטחים הנוספים ניתן להיכנס רק בליווי פקח (הליווי כולל הדרכה).  אפשר להזמין סיור מודרך לקבוצות, גם קטנות, (ללא עלות נוספת). לתיאום: 02-9942355.
סיורים מתקיימים בשישי שבת בשעות 10:00, 12:00 ובשבת גם ב14:00
אין גישה לים המלח, לא ש'שווה לוותר', פשוט אי אפשר להגיע!

קו השבר הסורי-אפריקאי הביא להיווצרותם של מעיינות רבים לאורכו. מי גשמים היורדים על ההרים משני עבריו מחלחלים בקרקע עד שהם נעצרים בשכבה אטומה למים ושם הם מצטברים. הם מוצאים את דרכם החוצה בנקודות תורפה, וכאלו נמצאות בשפע לאורך בקע ים-המלח. בשמורת עיינות צוקים (בערבית – עין פשחה) לבדה ישנם 170 ראשי נביעות. המים עשירים במינרלים ומומלחים כתוצאה מהקרבה לים-המלח. לפיכך, אין הם נשאבים וזורמים בחופשיות אל הים, ההולך ומתרחק. המבוגרים שבינינו בוודאי זוכרים עד כמה היה קו המים קרוב בעבר – רק מספר צעדים ממגרש החניה. כיום, כיוון שהוא נסוג בקצב מהיר ביותר (ירידה של כמטר במפלס מדי שנה!), ההגעה אליו מצריכה צעדה של ממש. כיוון שהיא כוללת שקיעה בבוץ טובעני, עדיף שנוותר עליה עוד בטרם נצא לדרך. בניגוד לשמורות אחרות אין השמורה סגורה לחלוטין, ומכאן צמח כינויה ברשות שמורות הטבע: "השמורה החבויה". הסיור בה אפשרי, כאמור, אך רק בליווי פקח.

במהלך הסיור נבקר בכמה בריכות, שמקורן בנביעות

הסיור מתחיל בסמוך למגרש החניה, לצד מתקן חקלאי עתיק המזוהה כמתקן לייצור בושם האפרסמון. סוג הצמח ממנו הופק הבושם היקר מפז נותר עדיין בגדר חידה, אך האזכורים הקדומים על נפלאותיו רבים. באחד ממקורות חז"ל כתוב אודות הבושם כי הוא "מדליק, מפתה ומגניב". כן, כן, וחשבנו ש"מגניב" זו מלה עכשווית. ובכן, "מדליק" כיוון שמסופר על אישה שעמדה להשיא את בנה לכלה שלא אהבה. טרם החתונה סייעה להלבשתה ובנדיבות אין קץ יצקה עליה שפע בושם, אלא שאז קרבה אליה נר "ותבער הכלה כלפיד…". "מפתה", כיוון שמסופר כי נשות האצולה ברומא היו מחזיקות את הבושם באמפולות קטנות, עשויות עור דק, בסמוך לעקבן. והיה והבחינו בגבר נחשק במהלכו של משתה כזה או אחר, היו קרבות אליו, רוקעות ברגלן וגורמות להתפוצצות האמפולה. הבושם היה מתפשט בחלל ועל כך נאמר "ואין גבר שהיה יכול לעמוד בקסמן…" ו-"מגניב" על שום מה? יקר היה הבושם מאוד. לפיכך, היו מצפינים אותו מתחת לבלטות עם יתר האוצרות, אלא שגנבים, שחוש ריחם חד, יכלו לבלוש אחרי הבושם וכך להגיע גם אל יתר המטמון.

מיד לאחר הביקור במתקן לייצור הבושם נמשיך אל מעבר לשער נעול (אותו יפתח לכבודנו הפקח). כאן מצפה לנו סיור בתוך סבך צמחייה המסוגלת להתמודד עם מליחות הקרקע הגבוהה (למשל – אשל, מלוח, ימלוח, תמר סמר ועוד). במהלך הסיור נבקר בכמה בריכות, שמקור מימיהן בנביעות. ייתכן ויפליא אותנו למצוא כאן דגים. הימצאותם מעידה על כך שמי המעיינות מתוקים ביחס למי ים המלח עצמו. אחד הדיירים בבריכות הוא דג האמנון. משערים שהובא לכאן על-ידי בני אדם שחיו במקום אי שם בעת הקדומה. את השבילים בהם נלך מפלס עבורנו צוות של כשישים חמורים, שמזה כעשור עובדים בחינם עבור רשות השמורה. על עבודתם ועוד רבות נוכל לשמוע מפי פקחי השמורה עצמם.

אביב בישראל - ממעוף הציפור

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: