ספארי צלילה באיים המלדיביים

לפגוש מנטה בצלילה הראשונה בספארי צלילות, זה אירוע מפתיע ומבשר טובות. אמנם האיים המלדיביים ידועים בעושר של דגים, כרישים ומנטות, אבל את המנטות פוגשים לרוב ב"מנטה פוינטס" – נקודות מיוחדות בשונית שאליהן הן מגיעות כדי לאכול או לנקות את עצמן, ולא באקראי במהלך צלילה. לכן הופתענו לראות אותה מגיחה מולנו בצלילת ה"צ'ק-דייב" של הספארי, אבל לא שמעתי אף אחד מתלונן. המנטה הגיחה מולנו, עברה מעל, בחנה כל אחד ואחד, וכשהזרם נשא אותנו הלאה ממנה, היא הסתובבה וחלפה לידנו שוב, לפני שנעלמה בכחול העמוק. למרבית חברי הקבוצה, זו הייתה הפעם הראשונה במלדיביים וסביר להניח שלא תישכח במהרה.

האיים המלדיביים מיושבים כבר אלפי שנים – משבטים של עובדי אלילים שסגדו לאל השמש, דרך בודהיסטים שבאו מהודו וסרי לנקה ועד לסוחרים ערבים מצפון אפריקה, שהתוו את הדת השלטת במדינה מאז המאה ה-12. לאורך כל התקופה הזו תושבי האיים היו כפריים, דייגים ואנשי ים, שהשכילו לשמור על עצמאותם ועל אוצרות הטבע שלהם. בשנים האחרונות ישנה סכנה קיומית לאיים המלדיביים, בשל עליית מפלס הים. הנקודה הכי גבוהה בכל המדינה "מתנשאת" לגובה של פחות משני מטרים וחצי, כך שעליית פני הים מאיימת באופן ממשי על חייהם של התושבים. אבל תושבי האיים בעלי התושייה הכינו תכניות חירום, החל בהרחבה מלאכותית ומוגבהת בסמוך לאי מאלה הצפוני ועד מדינת מפלט בתחומה של הודו או של אוסטרליה.

מנטה ריי – גדול המחבטנים, מעל השונית באיים המלדיביים

שקט על פני המים (ומתחתם)
הרפובליקה של האיים המלדיביים כוללת כ-26 אטולים, שוניות אלמוגים טבעתיות, שכל אחד מהם כולל עשרות או מאות איים ואיונים. על רבים מהאיים לכל אורכה של המדינה החלו לקום, החל משנות ה-70, מלונות נופש. התיירות במלדיביים מתאפיינת בקצב רגוע וברמה גבוהה של מתקנים ושירותים, ואלה, ביחד עם תנאי מזג אוויר נוחים וים קסום, הפכו אותה למעצמה של תיירות רומנטיקה – חופשות ירח דבש וכיוצא בזה. עד כדי כך לוקחים שם את השקט ברצינות, עד שיש רזורטים המקפידים שהספינות שמביאות לקוחות חדשים יעגנו בקצה רציף שאורכו מאות מטרים, כדי שרעש המנועים לא יפריע לנופשים האחרים. וכמובן שהתחום התת-ימי, זה שהשקט יאה לו, תופס חלק נכבד מהתיירות במלדיביים.

שפע אדיר של דגים ואלמוגים הופכים את תיירות הצלילה לחלק מרכזי בתיירות הנכנסת למדינה

גם בתיירות הספינות, המכוונת ברובה לצוללים, שמים דגש על רמת שירות גבוהה ועל שקט ושלווה. כך, למשל, בשונה משאר הספינות בעולם, בהן מתארגנים לצלילה בספינת האם ואז עוברים לספינת העזר הקטנה, שממנה קופצים למים, במלדיביים ציוד הצלילה מגיע לאניית האם. לשם כך יש את ה"דוהני", ספינת עזר גדולה ומרווחת, שעליה משאירים את ציוד הצלילה, לרבות המדחסים. מה שמאפשר לשמור על שקט ורוגע בספינת האם, בזמן שהצוות מכינים את הציוד לצלילה הבאה. גן עדן, אמרנו?

השקט המופתי, החופים הנפלאים והים הצלול ושירותי תיירות ברמה גבוהה הופכים את המלדיביים לגן עדן של ממש

נגד הזרם, מול הכרישים
בחלק מהאזורים במלדיביים הזרמים חזקים למדי, ודווקא אלה המקומות שמושכים ריבוי בעלי חיים גדולים, בעיקר כרישים. מסיבה זאת במלדיביים משתמשים באביזר המכונה וו שונית (Reef hook), שמטרתו לקבע את הצולל לשונית במקום של זרם חזק. לא כל צלילת זרם, מסתבר, היא צלילת דריפט, יש מקומות שבהם דווקא רוצים לעצור מול הזרם, לנשום ברוגע מהווסת, לראות את העולם חולף ממול וליהנות מהזרם. את כל זה חשוב לעשות תוך הקפדה לא לפגוע בשונית האלמוגים או בבעלי חיים אחרים, ולהקפיד לנעוץ את הוו אך ורק בסלע חשוף, יציב וללא דיירי משנה.

מפגש עם צב ים גדול הוא כמעט עניין שבשגרה במהלך הצלילות במלדיביים

עם הוו נעוץ בסלע, עם הזרם מכה בפנים, שורה של צוללים עומדים וממתינים. ואז הם מגיעים: כריש לבן קצוות, כריש שונית אפור, להקות של דגים, ועוד כריש אחד ועוד אחד ועוד ועוד. ואז להקה של 20 כרישים, שגרמו לנו לנתק את הוו ולהיסחף ביחד איתם, עד שהאוויר במכלי הצלילה החל לאזול והיינו צריכים לסיים את הצלילה.

באותו ערב, כשהפלגנו לאטול ארי (Ari Atoll), ידענו שצלילה כזו לא תחזור. שאחרי מנטה בצלילה הראשונה ולהקת כרישים בצלילה שאחריה, אין ספק שעברנו את שיא הטיול כבר ביום הראשון. למחרת גילינו שטעינו.

לשנורקל עם כריש לוויתן
באטול ארי חיכינו לשיא המקומי, אחת הצלילות הנחשבות בכל המלדיביים: קודה-רה טילה (Kudah Rah Thila). טילה הוא השם המקומי לגבעת אלמוגים, שמגיעה כמעט עד לפני השטח. בקודה-רה יש כמה גבעות כאלו אחת ליד השנייה, וביניהן עושר אדיר של דגה, שכמוהו לא ראיתי כמעט בשום מקום אחר. בין להקות של לוטיינים ולהקה ענקית של אלפי כחלים, צללנו והתמוגגנו מהשפע האדיר הזה, גם בלי כריש או מנטה אחת לרפואה. לפתע תנועה מתוזמנת היטב של כל הדגים בים ושלושה דגי טונה זריזים עטו מהכחול, לכדו מה שהצליחו ונעלמו שוב, משאירים את הדיירים המקומיים להמשיך בחייהם, עד הפעם הבאה. בראש הטילה, ממש לפני חניית הבטיחות, עצרנו מול מקבץ של יותר מעשר שושנות ים זו לצד זו, מנסים לצלם את היפה ביותר מבלי שצולל ייכנס לפריים, משימה לא פשוטה.

דג השושנון הוא אחד הדיירים האהובים והמשעשעים בשונית האלמוגים המלדיבית

כשחזרנו מהצלילה, הקפטן של הספינה בישר לנו שכריש לווייתן שוחה באזור ושספינה נוספת כבר נמצאת לידו ונוסעיה משנרקלים עם הכריש. כשהגענו ללגונה הבנו ש"ספינה נוספת" זאת לא בדיוק ההגדרה הנכונה: לא אגזים אם אומר ששנירקלנו לצד הכריש לווייתן ביחד עם עוד 100 משנרקלים מספינות אחרות. הבלגן היה גדול, אבל הכריש – גדול עוד יותר, למרות שהוא בעצם רק כרישון צעיר וחמוד. אחרי המפגש עם כריש הלווייתן, חשבנו שדבר כבר לא יפתיע אותנו בספארי הצלילה הזה. ושוב טעינו. שתי נקודות שיא עוד היו לפנינו.

כריש הלווייתן הוא הדג הגדול ביותר שחי באוקיינוסים, ובמלדיביים הסיכויים לראותו גבוהים ביותר

מה עושות החבצלות בלילה?
מאיה טילה הוא האתר הכי נחשק לצלילת לילה במלדיביים. מתחילים מראש הטילה, בעומק שמונה מטרים, וגולשים לאט אל המדרון, כדי לקבל קצת הגנה מהזרם. לילה מסביב, רק אורות הפנסים מאירים את החשכה. וגם אורות הפנסים של הקבוצה ההיא ושל הקבוצה הזו ושל כל הקבוצות האחרות שכבר פגשנו באותו בוקר לצד הכריש. ככה זה כשאתה פופולרי, ומאיה, אין מה לומר, היא ממש מלכת הכיתה. על מדף סלע מנמנם לו צב, על קיר אנכי מחבטן גדול חופר בתוך סדק להוציא משם סרטן שערב לחכו. אבל אז הגיעו הציידים: קודם כל, כריש לבן קצוות, ואחריו, בראש הטילה, עשרות רבות של כרישים. גם מחבטנים שוטטו על ראש הטילה, נוברים בחול אחר מזון, סרטנים וחבצלת ים, שביום נראית כמו שיח ובלילה מטיילת ועוד הפתעות גדולות וקטנות.

הנוף התת הימי במלדיביים הוא קסום ומיוחד, עם שפע צבעים, תנועה וחיים

עם המנטות במים וגם בחול
לרובנו נקודת השיא הגיעה במקום הכי צפוי: מנטה פוינט. אחרי שחייה הלוך וחזור לאורך מדרון רדוד בציפייה דרוכה, הן הגיעו. שש מנטות ענקיות, עם מוטת כנפיים של לפחות ארבעה עד חמישה מטרים כל אחת. מה יש להן לחפש בנקודת המפגש השכונתית? מזון, כמובן.

מחול המנטות – היצורים הענקיים האלה ניזונים מפלנקטון – סרטנים זעירים, רכיכות שקופות, ביצי דגים ועוד

המנטה ריי הוא הגדול במחבטנים (מסדרת הבטאים, עליה נמנים חתולי ים, עטלפי ים ודומיהם). מוטת הכנפיים עשויה להגיע לתשעה מטרים, ומשקלה לכשלוש טונות. למרות גודלה העצום, המנטה היא יצור שליו מאין כמוהו, שנע באציליות וניזון מפלנקטון – סרטנים זעירים, זחלי דגים וחסרי חוליות, ביצים ותוצרי רבייה הנסחפים במים, וגם דגיגים זעירים הנעים עם הזרם. את כולם גורפת המנטה דרך פיה הפעור, תוך שהיא נעה קדימה מול הזרם. המים חולפים דרך פיה ויוצאים מפתחי הזימים, בעוד שהפלנקטון נלכד במסרקנות הזימים, משם היא גורפת אותו כשהפה שלה סגור. ה"קרניים" הנמצאות משני צדי פיה מסייעות לה לנתב את שטף המזון, בעת שהיא לא ניזונה, הקרניים מגולגלות ומכונסות בעצמן. תנועות הגלגול מעלה בתוך המים הן למעשה תנועות גריפה מהירה בתוך ענן פלנקטון צפוף. לעתים קרובות ניתן לראות על גופן דגי דבק נצמד (רמורה), אשר סנפיר הגב שלהם משמש אותם ככרית הדבקה, והם תופסים טרמפ על מנטות או דגים גדולים אחרים, כמו גם על יונקים ימיים או צבי ים, וניזונים משאריות שלהם.

אחרי שעה של התרגשות מסעירה מתחת למופע של המנטות, התחלנו לעלות בזוגות אל פני המים. בדקות הבאות, אחרי שעלינו לספינה, המלדיביים איבדו לזמן מה את השקט והשלווה האופייניים להם….

פיסול בחול על רקע צבעי השקיעה המרהיבים של המלדיביים

בערב האחרון לפני ההפלגה חזרה למאלה הבירה, נחתנו, כמו רובינזון קרוזו, על אי לא מיושב, ובזמן שאנשי הצוות שקדו על ארוחת הערב שלנו, אנחנו בנינו בחול מנטה לתפארת. טוב, לא בדיוק. אנשי הצוות בנו גם את המנטה בחול, לנו נותר רק לשכשך רגליים במים הטורקיז הנעימים, להצטלם עם היצירות ולהודות לצוות, למנטות ולכרישון שלנו על שבוע בלתי נשכח בגן העדן של המלדיביים.

עוד על טיולים לאיים המלדיביים

_______

אמיר גור – מדריך צלילה וביולוג ימי, מנהל מחלקת הצלילה של החברה הגיאוגרפית, מחבר הספר "מתחת למים – 44 אתרי צלילה בישראל" ומדריך טיולים ברחבי העולם.