סנט מוריץ – האתר הנוצץ של שווייץ

שווייץ עשירה באתרי סקי נוצצים, שרובם משמשים גם כאתרי טיול בעונת הקיץ. בין אלה שחובבים את צרמאט לאחרים שמעדיפים את גשטאט או דאבוס ניטשת תחרות עזה – למי יאה הכתר של "מלכת עיירות הסקי". ואולם אין עוררין, שסנט מוריץ הוא האתר המפורסם מכולם. אולי משום שהוא מושך אליו את החוג הנוצץ, אולי בשל מיקומו הנוח סמוך לגבול האיטלקי ואולי בשל הטיולים הרבים שאפשר וכדאי לערוך בסביבתו.

• שווייץ – מדריך מסע אחר

לסנט מוריץ (St. Moritz) הגעתי ברכבת היוצאת מצרמאט. מסילת הרכבת מצרמאט לכיוון מערב, שנפתחה בשנת 1891, העניקה לקהילות הכפריות המנומנמות מקור פרנסה חדש – תיירות. הרכבת חוצה תאי שטח רבים ומגוונים: שדות קרח, אגמים גבוהים, יערות, קניון ענק, וזאת עד לעיירה צ'ור (Chur), הנקודה הנמוכה ביותר (טופוגרפית) בציר הרכבת, בגובה של 585 מ'. צ'ור יושבת במפגש בין נתיבי מסחר החוצים את האלפים, והיא נחשבת לעיירה העתיקה ביותר בשווייץ, עם היסטוריה אנושית שמתחילה לפני כ-5,000 שנה.

הרכבת בקו אלבולה (Albula), שהוכרז אתר מורשת עולמית של אונסק"ו | צילום: swiss-image.ch/Franziska Pfenniger

מצ'ור ממשיכים בקטע מוריק להפליא, עם אחו רענן שבאביב ובתחילת הקיץ הוא מנוקד בפריחה צהובה, ומעת לעת נראים בשולי הדרך מבצרים קטנים. בתוסיס (Thusis) מתחיל קטע נסיעה מפורסם, שנקרא אלבולה (Albula), ואשר הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הדרך עוברת על פני נקיקים עמוקים, שהמים חרצו בהרים במשך עידני עידנים, דרך סדרה של מערות וגשרים. בנימוקים לבחירת הדרך הזאת לאתר מורשת עולמית באונסק"ו מציינים, מלבד את יופיו של האזור, גם את תרומתה הסוציו-אקונומית של סלילת מסילת הרכבת לתושבי האזור הנידח הזה. בפילסור (Fillsur), הנוסעים לדאבוס יורדים, ושאר הנוסעים ממשיכים בקטע נסיעה מרהיב עד לסנט מוריץ.

הצעה שאי אפשר לסרב לה

לעיירה סנט מוריץ יש חזות מודרנית, קוסמופוליטית, מאכזבת מעט. חיים בה כ-5,000 תושבים, ויש בה 39 מלונות, מהם חמישה יוקרתיים במיוחד בדרגה של חמישה כוכבים. אחד המלונות הידועים והנוצצים ביותר, מלון פאלאס, נפתח ב-1896 וגם כיום הוא נחשב למעוזם של חברי חוג הסילון, שבאים לכאן כדי לראות ולהיראות.

מבט על סנט מוריץ, האגם והפסגות הנישאות מעל העיירה

סנט מוריץ נבנתה בתחילת המאה ה-12 על שרידיו של יישוב קלטי-רומי. הרבה קודם לכן, התיישבו באזור הרטים, שבט ממוצא אטרוסקי, ובשנת 58 לספירה היה האזור לפרובינציה רומית. בשנת 260 לספירה הותקף האזור, כמו מרבית שטחיה של שווייץ, על ידי שבטים גרמנים מצפון, והרטים מכל מערב שווייץ נמלטו להרים. במאה השישית נכבש האזור, כמו יתר חלקי שווייץ על ידי הפרנקים. בסוף המאה השמינית צורף האזור לאימפריה הרומית הקדושה של קרל הגדול ובשנת 843 חולק בין נכדיו. במאה ה-10 עברו כאן הסרצנים (כך כונו הערבים, הטורקים, הפרסים ומוסלמים בכלל על ידי הרומאים). זכר לתקופה נותר עד היום בשם המשפחה Saratz, ובשמות מקומות, דוגמת פונטרצינה (Pontresina, שפירושו גשר סרצין), וכן בדוגמאות של הסורגים על חלונות הבתים באזור.

עד מחצית המאה ה-19 תיירים, רובם אנגלים, הגיעו לסנט מוריץ רק לחופשות קיץ. כל זה השתנה ב-1856, כשיוהנס בדרוט פתח את מלון קולם (Kulm) לתיירות חורף; המלון המהודר פועל גם כיום ומדורג בחמישה כוכבים. כדי למשוך את האנגלים לעיירה גם בחודשי החורף, בדרוט הציע להם הצעה שאי אפשר לסרב לה: אם יגיעו לכאן בחורף ולא יתלהבו – הוא ישלם להם את הנסיעה מלונדון וחזרה; ואם יאהבו, ישלמו רק עבור הנסיעה לנופש, השהייה במלון תהיה על חשבונו. כיוון שבאמת קשה לסרב להצעה שכזאת, התיירים החלו להגיע. הם הגיעו לכאן לקראת חג המולד ושהו במלון עד חג הפסחא, ואת זמנם העבירו בגלישת סקי ובגלישה במזחלות.

מרכז העיירה. 150 שנה של ספורט חורף | צילום: גילי חסקין

המקומיים, שהתלהבו מהשעשוע החדש, החלו אף הם לעסוק בספורט חורף. השנה מציינים בסנט מוריץ 150 שנה להולדתו של ספורט החורף במקום. חידושים נוספים שהפכו את העיירה אטרקטיבית במיוחד היו הנחת פסי רכבת ההרים הראשונה ב-1893, ועוד קודם לכן – הכנסת נורות חשמליות למלון של בדרוט ב-1878, בית המלון הראשון בשווייץ שהואר על ידי חשמל. את חשיבות העניין ניתן לראות במרכז העיירה, לצד מגדל כנסיה נטוי, שפרנסי העיר מתגאים על כך שנטייתו גדולה מזו של מגדל הפעמונים בפיזה – פסל של מזחלת ומנורת חשמל.

אל סנט מוריץ הגעתי בחודש מאי, תקופת "בין הזמנים" – בחורף הרחובות הומים אדם, בקיץ הכל פורח ואנשים באים לכאן כדי לטייל בשבילי ההרים. בתקופה שאני ביקרתי העיירה היתה שקטה וריקה כמעט מתיירים. יצאתי אל האגם. ממול, רכבל המטפס לפסגת הר Corvatsch, בגובה של 3,303 מ'. בזמן הטיול שלי הרכבל היה סגור לשיפוצים, אבל בעונה יש אפשרויות רבות לטיולי רכבלים באזור. מי שלן באחד מבתי המלון בעיירה למשך שני לילות לפחות מקבל כרטיס עלייה בחינם, חיסכון משמעותי. מקו המים פניתי לכיוון מלון Waldhauz, השוכן סמוך לשפת האגם ואשר בבר שלו מגישים 2,500 סוגים שונים של ויסקי, מה שהקנה לו כניסה לספר השיאים של גינס.

מלון ואלדהאוס. חובבי ויסקי יחגגו בבר של המלון, עם 2,500 סוגי ויסקי | צילום: גילי חסקין

סנט מוריץ ידועה לא רק בזכות הנופים והאורחים המפורסמים, אלא גם בשל המים המינרלים, המוגזים, שנחשבים בעלי איכות מפורסמת. אנשים החלו לבוא למרחצאות של סנט מוריץ בעקבות האמונה שהמים מצעירים את מי ששותה מהם. סוזי, מדריכה בת המקום, טענה בתוקף שכל לגימה מצעירה אותה בשנים אחדות. למראה המבט התמה שלי, היא צחקה וסיפרה שבעצם היא בת 200 ורק בזכות מי העלומים היא נראית צעירה בהרבה…. שמם של המעיינות האיכותיים התפרסם כבר ב-1535, והאפיפיור לאו העשירי העניק מחילה למי ששתה מהם.

בעמק למרגלות סנט מוריץ מדברים רומאנש, וזוהי גם השפה הרשמית בבתי הספר (רק בכיתה ד' מתחילים ללמוד גם גרמנית). זה המקום היחידי בעולם בו מדברים בשפה זו. עד 1900 דיברו רומאנש גם בסנט מוריץ, אבל נוכח גלי התיירים שהלכו וגאו, לא רצו תושבי העיירה לדבר ב"שפת האיכרים" ובראשית המאה העשרים הם עברו לגרמנית. כיום חוזרים בהדרגה ללמד רומאנש. במהלך המאה העשרים הוכרזו ארבע מהשפות המדוברות בשווייץ כשפות הרשמיות – גרמנית, צרפתית, איטלקית ורומאנש. אגב, סיומת האינטרנט של שווייץ, CH, נובעת דווקא מלטינית, קיצור של הקונפדרציה ההלווטית (Confœderatio Helvetica).

בתים בסנט מוריץ. לצד הנופים, העיירה גם ידועה במים בעלי סגולות בריאותיות | צילום: גילי חסקין

מאגם לאגם ועוד אגם

למי שסנט מוריץ נוצצת ואולי מעט מנוכרת עבורו מומלץ לבחור כמקום לינה את סמדן (Samedan) הסמוכה, שלבתיה אופי אלפיני עתיק ואווירתה אינטימית להפליא. לא הרחק ממנה נמצא נמל התעופה הגבוה ביותר באירופה (1,800 מ'). עמק אנגדין (Engadin, שפירושו המילולי – הגן של נהר אין), הנפתח למרגלות האלפים הרטיים סמוך לסנט מוריץ ונמשך לכיוון צפון-מזרח, עד לאינסברוק שבאוסטריה, ולבסוף נשפך לדנובה, נחשב לאחד האזורים היפים בשווייץ. מאתר הסקי Muottas Muragal, בגובה של 2,465 מ', נשקפת תצפית נפלאה על האגמים שבעמק ומי שמתקשה להיפרד מהמראה יכול ללון כאן בבית מלון רומנטי להפליא.

יצאנו לסיור באזור האגמים של עמק אנגדין בחברתה של סוזי, מדריכת סקי ומטפסת הרים מקומית. התחלנו באגם Champfe’r, אחריו אגם Silvaplana, שהיה עמוס בגולשי מים ורוח. בין שני האגמים נמצא כפר קטן בשם Surlej ולפניו בית טירה Crap Sass, השייך למשפחת מובמפיק המפורסמת, בעלי המלונות והגלידריות. משם המשכנו לאגם Sils הגדול יותר, שבתוכו פזורים איונים קטנים. הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה נהג לבלות כאן את חופשות הקיץ שלו, בשנים 1888-1881 וכאן אף כתב את ספרו הידוע "כה אמר זאראטוסטרא". הבית שבו שהה הפך למוזיאון ניטשה. בבית פרטי בשם Villa Laret נפשה משפחת פרנק יחד עם הילדה אנה בת השמונה.

עיירה בעמק אנגדין

על גבעה ממול בנוי מלון, שמיקומו מאפשר תצפית נוף סביב-סביב. במלון הזה התארחו אנשי רוח ידועי שם כמו הרמן הסה, תומס מאן, ריינה מריה ריקלה ואחרים. מכפר קטן לגדת האגם, Plaun da Lej שמו, אפשר לטפס בהליכה שאורכת כשעה אל כפר של רועים, שמאוכלס רק בקיץ. בכפר, ששמו Grevas Alvas, הוסרט הסרט "היידי בת ההרים". ממול, כפר יפה המאוכלס אף הוא רק בקיץ, ושמו אוזולה (Isola). המשך אל מעבר מלויה (Maloja), בגובה של 1800 מ'. משם, נסיעה של שעתיים מעבר לגבול מביאה אל אגם קומו (Como) האיטלקי.

בג'קוזי מול הפסגות המושלגות

חזרה לסנט מוריץ נסענו לכיוון עיירת הנופש Pontresina, במקביל למסלולה של הרכבת ברנינה אקספרס, עד לאתר הסקי דיאבוליצה (Diavolezza), היינו "שמי השטן", הפועל מאמצע אוקטובר עד סוף מאי ואז נפתח לתיירות קיץ. תחנת הרכבת העליונה נמצאת בגובה של 3,000 מ', זו נקודת יציאה לרכס ברנינה ((Bernina. במקום, בנוסף לקפיטריה, יש מלון הנקרא Berghaus Diavolezza ובו חדרים פשוטים, מחדרים זוגיים ועד חדרי מעונות (דורמיטורי), המשמשים את הרוצים לטפס (רק בליווי מדריך הרים), לאחת הפסגות בסביבה. הטיפוס הפופולרי ביותר הוא להר בלוויסטה (Bellavista), המיתמר לגובה של 3,922 מ'.

הפינוק האולטימטיבי: ג'קוזי מוקף פסגות מושלגות בדיאבוליצה | צילום: swiss-image.ch/Christof Sonderegger

מומלץ לשהות במלון הזה גם למי שאינו מתכנן לטפס. בימים יפים ניתן לשבת במרפסת ולשתות בירה מול ההרים, ובימים סגריריים אפשר לשבת בפנים, לשתות שוקו חם ולהתבונן בדרמה הלבנה שבחוץ. על המרפסת ישנו ג'קוזי תחת כיפת השמים – מה יכול להיות יותר מפנק מאשר לרבוץ במים החמים, מוקפים בכתר ההרים המושלגים, ליהנות מעיסוי של זרמי המים ולשתות יין חם? המראה עוצר נשימה. ממול שורה ארוכה של פסגות מושלגות ומשוננות, מהן גולשות לשונות של קרח. למרגלותינו ממש, מתפתל קרחון (Morteratsch), בתוך עמק קרחוני שנסלל על ידו, בתקופות קדומות בהן היה גדול עשרת מונים. נחשול הקרח מחורץ לרוחבו ושולי מורנה אפורים מצדדיו.

משם המשכנו לכפר Zuoz, שנחשב ליפה ולשמור ביותר בעמק. המקום מיושב ברציפות מאז שנת 840 ובמשך שנים שימש כמרכז פוליטי של עמק אנגנדין העליון. הבתים המסורתיים ציוריים מאוד וחזיתות רבות מצוירות או מעוטרות בשיטת הסגרפיטו, שכוללת גירוד השכבה העליונה של הטיח וחשיפת שכבה בצבע אחר מתחתיה.

הרכבת בקו ברנינה צופה אל קרחון מורטראץ' (Morteratsch) | צילום: swiss-image.ch / Renato Bagattini

אחד הטיולים המפורסמים היוצאים מסנט מוריץ הוא נסיעה ברכבת ברנינה אקספרס (Bernina express), החוצה את האלפים בדרך לאיטליה. זו נסיעה יפהפייה, דרך רכסי האלפים המושלגים עד שפלת לומברדיה האיטלקית. הרכבת חוצה את מעבר ההרים Bernina Hospiz, בגובה של 2,253 מ', סמוך ללאגו ביאנקו (Lago Bianco, האגם הלבן), צופה אל קרחון מורטראץ' (Morteratsch), משקיפה ממעל על קניון Schyn, דרך בקעת Poschiavo, ומסתיימת בעיר האיטלקית טיראנו, בגובה של 441 מ'. בדרכה הרכבת חוצה 196 גשרים, בהם גשר שגובהו 65 מ', ועוברת ב-55 מנהרות. ב-2008 הוכרז מסלולה של הברנינה אקספרס כאתר מורשת עולמית. אגב, מי שחושב שהשם אקספרס מעיד על מהירות הנסיעה, יגלה שברכב אפשר לעשות את הדרך בכמחצית הזמן, אבל כשנופים כאלה נשקפים מהחלונות הפנורמיים של הרכבת, מי צריך להזדרז?

מפת סנט מוריץ:

הכותב היה אורח של לשכת התיירות השוויצרית – Switzerland Tourism