סיפור על צב בסיישל

היא פינתה ערימת חול, והתחפרה בתוכה עד שכל פלג גופה האחורי נעלם מן העין. בתנועות מאומנות חפרה בור דמוי פעמון שפתחו צר וקרקעיתו רחבה. היא השתמשה ברגל הסנפיר שלה כבמעין כף: בכל פעם הרימה חופן והעיפה אותו אל מעבר לשפת הבור. החפירה נמשכה כחצי שעה, עד שעומק הבור הגיע לכ-60 סנטימטרים. במהלך החפירה הממושכת הזו התקרבנו אליה, קבוצת מבקרים שהגיעה לזמן קצר אל החוף היפהפה שבאי לה –דיג (LA DIGUE) , אחד מ-115 איים המרכיבים את קבוצת איי סיישל, ממזרח לחופי אפריקה. עמדנו שם מופתעים מאד והתבוננו בצבה הגדולה שהחלה להטיל ביצים לבנות, דומות מאד לכדורי פינג פונג, ממש לנגד עינינו. המחזה היה מדהים: צבה ענקית, שעיניה דומעות, מטילה את ביציה בליבו של קהל מתרחצים השרוע להנאתו על החוף במרחק מטרים אחדים ממנה.

הצבה הטילה כ- 40 ביצים והחלה לכסות את הבור בתנועות נמרצות. היא ערמה חול עד שכיסתה את הבור לחלוטין, ובשתי רגליה האחוריות הידקה את האיזור התחוח עד שקשה היה לנחש היכן בדיוק קבורות הביצים היקרות.

לפתע הבחנו בכמה ראשים סקרניים, שהציצו בעניין רב בנו ובצבה מבין עצי הקוקוס הנטועים לאורך החוף. היו אלו תושבי האי שעיבדו את חלקות המטע שלהם- שיחי וניל ועצי קינמון- סמוך לחוף. רגעים אחדים לאחר מכן התקרבו בחיוך והתיישבו על החול לא הרחק ממקום ההטלה. הצחוק והפטפוטים שלהם בשפה הקריאולית גברו כששמעו את צפירותיו של האוטובוס שא לאסוף אותנו.

לפתע ראיתי שהמדריכות שלנו, שתי צעירות סיישליות, מודאגות מאד, ומביטות בבהלה בצעירים המצחקקים ובשעון היד שלהן. הן נראו מתחבטות בבעיה שלא הבנו, וכשהתעקשנו שיסבירו לנו הסכימו באי רצון: ואם לא נצא מיד לדרך- נאחר את הספינה שאמורה להחזיר אותנו לאי פרלין. לעומת זאת, אם נשאיר עכשיו את הצבה המטילה על החוף לחסדיהם של האיכרים המקומיים, היא תהפוך תוך פרק זמן קצר מאד למרק צבים משובח. בליבן של המדריכות לא היה ספק שמיד עם צאתו של האוטובוס שלנו לדרך יהפכו הצעירים את הצבה על גבה וימתינו לשעת שוכר כדי לגרור את השלל לביתם. הצבה ההפוכה אינה יכולה לזוז ממקומה. היינו מופתעים מאוד. כל השלטים, ההרצאות והסיסמאות שקךאנו מאז שהגענו לאיי סיישל דיברו על ערכי הטבע המקודשים באיים, ובמיוחד על צב הים הירוק- שציור גדול ויפה שלו, בתוספת אזהרה חמורה לכל הפוגע בו, מקדם את פני המגיעים לשדה התעופה. המדריכות הבהירו לנו באופן חד משמעי שחוקים וסיסמאות לחוד, ועולם כמנהגו נוהג לחוד. החלטנו לחכות.

באותם רגעים נזכרתי שבביקורי הקודם בסיישל הייתי עד לאירוע דומה: גם אז עלתה צבת הים להטיל על החוף, אך אז קרה הדבר בחוף של בית המלון, ליד הכביש הראשי, תושבים רבים עצרו, התקרבו אל הצבה והחלו להתווכח בקולי קולות בקריאולית מעל לשריונה. עוד טרם הבנתי על מה המהומה הרימו ארבעה גברים את הצבה והשליכו אותה אל הים. ששאלתי לפשר הוויכוח, הסבירו לי בתשובה סלחנית השמורה לתיירים, שהחוף אינו מתאים להטלה והצבה טעתה בבחירתו, ולכן הוחזרה לים. באותם רגעים מתוחים על החוף בלה- דיג הבנתי שהוויכוח ההוא נסב על נושא אחר לגמרי: חלק מן הנוכחים צידדו באיסוף מיידי של הצבה למזווה הפרטי שלהם, ולעומתם אחרים, שמודעות שמירת הטבע המיוחדת לאיים אלו כבר השתרשה בהם, הטילו אותה חזרה לים.

צבי הים וצבי הענק היבשתיים מוגנים ונשמרים באיי סיישל. למרות זאת, בחתונות ובאירועים חגיגיים משידות לעצמן עשירות צב ענק יבשתי שגילו ודאי מגיע ל- 60 או 70 שנה, והוא הופך לקדירה המרכזית של והאירוע.

צב הים הירוק נחשמ מאז ומעולם למעדן מבוקש בקרב אניני הטעם. גופו הופך בידי טובי הטבחים למעדנים שונים, מאומצות צב או מרק צבים המופק מרקמותיו הסחוסיות , ועד לביציו – שבדרום אמריקה ובמקומות אחרים נהוג לשתותן טריות, כתוספת לבירה. במזרח הרחוק נאספות ומשווקות מדי שנה מיליוני ביצים, והן נחשבות כחלק מיצוא המזון המקומי.

בישראל הצבים מוגנים על פי חוק אך כמו במקרים רבים איחרו המחוקקים לטפל בבעיה. בשנות ה- 30 ניצודו בחופי ישראל כ- 30,000 צבי ים בציד מתוכנן. הצבים יוצאו מישראל למצרים ולמדינות נוספות. כיום נותרה בארץ רק אוכלוסיה שרידית זכר לפאר העבר, ורק נקבות מעטות של צב הים הירוק וצב הים החום עולות להטיל בחופי ישראל. אך גם אוכלוסיה זו נפגעת מהסתבכות ברשתות דיג, מזיהומים אקולוגיים שונים, ומאימוני ירי ופיצוצים של הצבא בים.

רק בשנה שחלפה, בעקבות לחץ בינלאומי ובתמיכתו של הממשל האמריקאי, ניאותה יפן להפסיק את יבוא צבי הים עד סוף 1992. למרות שחוקים האוסרים את ציד הצבים נחקקו בארצות הברית ובמדינות אחרות כבר לפני שנים רבות, עדיין ניצודים בעולם עשרות אלפי צבים, ובמקומות רבים הם נמצאים על סף ההכחדה. בשנים האחרונות נעשים מאמצים לשמור על תטולות הצבים בצורה מבוקרת. בארצות הברית, בין אפריל לספטמבר, סורקים מאות מתנדבים את החופים, מוצאים את התטולות, ומגדלים את הצבים הרכים הבוקעים מהן עד לשלב שבו סיכויי הישרדותם טובים יותר. אז משוחררים הצבונים לים. גם בישראל מבצעת רשות שמורות הטבע פעולות דומות.

על צב הים הקרני מאיימת גם תופעה אחרת: שריונו משמש להכנת תכשיטים, קופסאות, מסגרות משקפיים, מסרקים וכיוצא באלה. החפצים המעובדים משריון הצב, בצירוף שלל ים נוסף הכולל אלמוגים, קונכיות טצדפים, נמכרים לכל דורש ובעיקר לתיירים.
אוצרות הים נמכרים ברחובותיה של בירת סיישל, ויקטוריה, ותושבי האיים המתפרנסים מתיירות עדיין מאמינים שבים ובחופי האלמוגים העושר הוא אינסופי. לקח חופי אילת וחופים נוספים בעולם עדיין לא הגיע אליהם.

האוטובוס שלנו המשיך לצפור, ובהתייעצות עם המדריכות הסיישליות הגענו לכלל החלטה. לקול מחאותיהם של המקומיים תפסנו ברגליה של הצבה המטילה וגררנו אותה אל המים. הצבה, שלא סיימה את מלאכת הידוק החול על הבור, הסתובבה והחלה לחזור לעבר נקודת ההטלה. אבל גם אנחנו לא ויתרנו: השלכנו אותה שוב למים, והיא שחתה ונעלמה בין הגלים. את מקום ההטלה טישטשנו לחלוטין בפסיעות מרובות, ועלינו במהירות לאוטובוס בדרכנו לספינה.
צבה אחת ניצלה, וכמה מתושבי סיישל הביעו את דעתם על תיירים שמתערבים בעניינים לא להם. אמנם שום בעיה לא נפתרה, אבל התקווה באה כמובן מן המדריכות: הן ידעו והבינו מה החשיבות של הצבים. הן ידעו שכדאי לפעול להגנת הצבה המטילה- להפוך את החופים של לה- דיג למקום טוב יותר.