סיישל: איי גן העדן

בשנת 1881 הגיע לאי פרלן הגנרל צ'ארלס גורדון, שנודע מעלילותיו בסודן. בחור מקומי לקח את האדון הנכבד ופמלייתו לביקרו בעמק של מאי. עם סיום הביקור הגיע הגנרל המלומד למסקנה הבלתי נמנעת שעמק מאי הוא מקומו של גן העדן המקראי. למסיבה שערך למחרת על ספינתו הזמין הגנרל גם את מורה הדרך הצעיר והודה לו על הסיור המרתק. "ומה שמך אישי הצעיר?" שאל, וכאילו על מנת לאשש את התאוריה של הגנרל, ענה הצעיר בפשטות: "אדם"!

הארכיפלג של סיישל
פרלן (PRASLIN) הוא אחד מתשעים האיים היוצרים את האכיפלג המכונה איי סיישל (SEYCHELLES) .איים אלה פזורים באוקיינוס ההודי סביב קו הרוחב °40 דרום. קו שיקיף את כל האיים יכלא בתוכו שטח של כ- 400,000 קמ"ר , אולם שטח כל האיים הוא בסך הכל 376 קמ"ר. המקורות מדווחים על מספר שונה של איים, הנע סביב תשעים. מספר זה אינו כולל , כמובן, מאות איונים ושוניות-אלמוגים הפזורים סביב האיים הגדולים יחסית.
הגדול באיים הוא מאהה (MAHE) ושטחו 140 קמ"ר, יותר משליש מן השטח הכללי של האיים. כאן נמצאת הבירה ויקטוריה וכאן חיים כשמונים אחוזים מכלל ששים אלף תושבי איי סיישל.
פרלן הוא אי קטן יותר ששטחו 40 קמ"ר בלבד. יחד עם מאהה ולה דיג (LA DIGUE) הוא משלים את שלושת האיים החשובים והמיושבים בין איי סיישל. שלושה איים אלה ועמם עוד כשלושים איים קטנים יותר, הבנויים סלעי גרניט,הם שרידים של רכס עתיק ,רכס מסקרין,ששקע עם היעלמה של היבשת הדרומית העתיקה, גונדוונה, ויצירתן של אפריקה ושאר היבשות הדרומיות של ימינו. רכס מסקרין הוא היום רכס תת-מימי שפסגותיו מבצבצות ויוצרות את 33 איי הגרניט של סיישל. פסגת האיים היא הר סישלואה (MORNE SEYCHELLOIS) המתנשא לרום 906 מטרים במרכז האי מאהה.

התצפית מהר סיישלואה עוצרת נשימה. אתה ניצב על פסגת גרניט שחורה המוקפת שלוש חגורות צבעוניות : הראשונה, חגורת היער הירוקה המקיפה את ההר סביב סביב ויורדת עד חוף הים. מסביב לה חגורת החול הלבנה. לו חול דיונות שגרגריו בנויים קוורץ, אלא חול אלמוגים שגרגריו הדקיקים בנויים גיר והליכה על פניו כמוה כהליכה בתוך קמח. הלבן הלבן הזה מפריד בין היער הטרופי הירוק של עצי קינמון, דקלי קוקוס, עצי הלחם, עצי פרי יעקב (JACK FRUIT) ועצי טקמקה ובין הים הרוגע בכל גוני התכלת והכחול האפשריים: החל בטורקיז ואקווה-מרין בקרבת החוף, ועד הכחול העמוק, האינדיגו והאולטרה-מרין, המשתלטים על הים עם התרחקו מן החוף.מי שלא יצליח להגיע לפסגת ההר כדאי שיפקח עין בעת נחיתת המטוס בויקטוריה ויספוג מעט מן היופי הזה.
כששים מאיי סיישל הם אטולים, איי אלמוגים שטוחים שנוצרו כאשר ריפי-אלמוגים עלו מעל פני המים. אלה איים המתנשאים עד לגובה של 15 מטרים מעל לפני הים. הידוע שבהם הוא אלדברה (ALDABRA), אי צבי היבשה הענקיים. איי אלמוגים חשובים אחרים הם קוסמולדו (COSMOLEDO) , אמירנטס (AMIRANTES) ואסמפשן (ASSUMPTION) רק כמחצית מאיי האלמוגים מיושבים ותושביהם מתפרנסים מחקלאות ומדייג.
פרנסתם של תושבי סיישל מתבססת על עצי הקוקוס. כשני מיליון עצי קוקוס נטועים באיים,מהם כ- 3/4 המיליון במאהה. פרט לאלה מגדלים כאן גידולים חקלאיים אקזוטים :קינמון,וניל,פצ'ולי, עץ הלחם,קסבה ותה משובח בצד ירקות מוכרים. הים מספק שפע של דגה משובחת ובחלק מן האיים כורים גואנו- דשן טוב לחקלאות שנוצר מהצטברות של לשלשת עופות ים, החיים ומקננים באיים.

אגוזי ענק בעמק של מאי
קצרה היריעה מכדי לתאר את כל שבחי האיים ולכן העדפתי להתמקד הפעם באי פרלן, ולספר על שתי שכיות חמדה, העמק של מאי (VALLEE DE MAI) שהוא שמורת יער נפלאה ואי הציפורים קוזן (COUSIN ISLAND) השוכן סמוך לפרלן. כל אחד מאלה מסוגל לספק חוויות ומראות שרק בעבורם כדאי לערוך את המסע הלא קצר (1600 ק"מ ממומבסה שבחוף המזרחי של קניה או 3200 ק"מ מבומבי שבהודו) אל איי סיישל.

פרלן הוא, כאמור, אי גרניט ששטחו כ- 40 קמ"ר.הוא השני בין איי סיישל ,הם בשטחו והן במספר התושבים ,ואתה יכול להנות מחופיו,מנופיו, מאוירת שלוה ומיופי לא מופרע, כל כמה שתחפוץ. אך אם כבר הגעת הנה כדאי לבקר בעמק של מאי ,מקום הולדתו וצמיחתו של הקוקוס הימי. פריו של עץ זה הוא הגדול בפירות בצומחים של עץ כלשהו. מקורות בוטניים מדברים על פירות במשקל 25 ק"ג ,אך מצאנו גם מקורות מקומיים המספרים על אגוזים במשקל 40 ק"ג האחד. אגוזי ענק אלה צומחים ומבשילים על דקלים גבוהים וזקופים ,המיתמרים לגובה 30 מטרים ויותר,וגילם מגיע ל-800 שנה.עלי הקוקוס הימי דומים לעלי הוושינגטוניה בצורתם אך בגודלם הם מגזע הנפילים. במו ידי מדדתי כפות דקל שארכן 7 מטרים וקטרן 3.5 מטרים. ואם לא די בכל אלה, חפשו את העצים הזכריים ותעמדו המומים מול התפרחות הזכריות הנראות כפאלוסים ענקים שאורכם מגיע למטר שלם.

אגוז ענק שכזה התגלה לראשונה בחופי האיים המלדיביים (ליד הודו) אליהם נסחף בגלי הים. התושבים מצאוהו ושמרו עליו כאוצר. מכיוון של איכלו לדעת מה מקור האגוז הניחו שאלה פירותיו של עץ הגדל בתוך הים, ולכן קראו לו קוקוס הים (CODO DE MER) …רק בשנת 1768 גילה הבוטנאי הצרפתי ברה (BARRE) את עמק מאי, מקום צמיחתו של העץ. הקוקוס הימי אינו חלול אלא מלא רקמה בשרנית ולכן אינו צף במים כמו אגוז קוקוס רגיל. נוסף על כך, מים מלוחים גורמים למותו. המסקנה היא שהצמח מוגבל בתפוצתו רק לאיים אלה ואף התפתחותו חלה רק כאן.

מסע לעמק המין
כ- 4000 עצי קוקוס ימי צומחים בשמורת העמק של מאי בצד עצים ומטפסים אחרים. כמה מאות עצים צומחים בגנים בוטניים שונים. אין ספק שהקבוצה המרשימה ביותר של הקוקוס הימי גדלה בגן הבוטני של ויקטוריה בירת סיישל. כאן אפשר להתפעל מן העצים הענקיים ולהצטלם עמם. אולם רק הליכה בשמורת העמק של מאי מספקת את החוויה האמיתית. מעודי לא חשתי בטבע תחושות מיניות כה חזקות כמו בשעה שהסתובבתי בעמק הלח של מאי בין הדקלים העצומים…שבע שנים נמשכת הבשלת הפרי העצום של הדקל הזה הנמנה עם שבט התמדוריים (BARASSEAE) שבמשפחת הדקליים. כשהוא מבשיל, מסירים ממנו את קליפתו הספוגית, הדומה לקליפת אגוז הקוקוס, ואז הוא נראה כאגוז קוקוס כפול וזה גם שמו האנגלי- DOUBLE COCONUT . כאשר מוסרת קליפתו מותירים המקומיים סיבים בתפר של שני הזרעים וכך נראה הפרי כהגדלה של אברי המין הנשיים. הוסיפו לזה את התפרחות הזכריות הפאליות ותבינו את עניין המין. ואכן הפרי נחשב אפרודיזיאק (מעורר מיני) חזק ומחירו גבוה ביותר. בצרפתית הוא נקרא לעיתים גם קוקו לאמור (קוקוס האהבה).

הגנרל גורדון ,שנזכר בראשית הכתבה, החליט שקוקוס הים הוא פרי עץ הדעת שממנו אכלו אדם וחוה, וראה בו את פרי החטא הקדמון. כדי להשלים את הסיפור החליט שפרי עץ הלחם הגדל במקום, הוא פרי עץ החיים. תושבי האיים מודעים לרושם שמותיר העץ ולסיפורים אודותיו והם מנצלים זאת על מנת למכור את הפרי (המוגן על ידי החוק) במחירים מופקעים. אין ספק שהנהלת הגן הבוטני של ויקטוריה גילתה חוש הומור מפותח כאשר סימנה את דלתות בתי השימוש בסמלים הלקוחים מהקוקוס הימי. על דלת הנשים צוייר האגוז ועל דלת הגברים מופיעה התיפרחת הזכרית, והאמינו לי – איש אינו טועה בדלתות!

פרי יעקב ואחיו הלחמן
העמק של מאי הוא שמורת טבע ובה שבילים מסודרים וגשרים קטנים המאפשרים הליכה קלה ונעימה. מי שאצה לו הדרך יכול לגמור סיבוב בשמורה תוך שעתיים,אך מי שעתותיו בידו יוכל לבלות כאן הרבה יותר. יש בוטנאים הסבורים שאיי האוקינוס ההודי הם מרכז התפוצה של בני משפחת הדקליים (PALMACEA) ,ואכם יש בעמק של מאי ובמקומות אחרים באיים שפע של דקלים ממינים שונים,שחלקם אנדמים וחיים רק כאן. אין ספק שהעץ הבולט ביותר באיים הוא דקל הקוקוס (COCCOS NUCIFERA) שהוא גם מקור ההכנסה הראשי של תושבי האיים. אפשר למצוא באיים גם בתי חורשת קטנים שבהם אוצרים את שמן הקוקוס ומפיקים את הקופרה המיוצאת לחו"ל.
הפנדנוס (PANDANUS) הוא סוג רב מיני הקרוב לדקליים ונמנה עם משפחת הפנדניים (PANDANACEAE) . הוא דומה לדקל מסועף או ליוקה האמריקאית ופירותיו דומים לפרי האננס. בעמק של מאי צומחים מאות עצי פנדנוס ומשתלבים בין עצי הקוקוס הימי.

עץ בולט בעמק של מאי ובמקומות רבים באיים בוא פרי יעקב, או בשמו האנגלי
JACK FRUIT (ARTOCARPUS HETEROPYLLYS) הנמנה עם משפחת התותיים. זהו עץ שמוצאו בדרום מזרח אסיה ופירותיו הענקיים תלויים על הגזע ועל הבדים העבים. בצורתם הם מזכירים אנונות ענקיות, ומשקלן כמה קילוגרמים. אכלתי מפירות יעקב גם בנפאל ובקניה וטעמם מתוק ומסקרן, אך כדאי להיזהר כי הם דביקים ומלכלכים. בן סוגו של פרי יעקב הוא עץ הלחם או הלחמן (ARTOCARPUS ALTILIS) , שמוצאו בפולינזיה. כמה עצי לחמן ניטעו בעמק מאי לצדם של עצי מנגו שמוצאם בהודו, עצי קקאו שמוצאם באמריקה הדרומית ועצי צאלון שמוצאם במדגסקר. באיים עצמם מגדלים את עץ הלחם בחצרות ופירותיו נאכלים לרוב בצורת צ'יפס, ממש כאילו היו תפוחי אדמה.

תשתה תמרינדי?
במקומות מסויימים הופך העמק של מאי לסבך בלתי חדיר בשל המטפסים הענקיים הנכרכים סביב גזעי העצים וענפיהם , ועולים עליהם בשאיפתם אל אור השמש. בולטים ביניהם סוגים דרום-אמריקאיים המוכרים בארץ כצמחי-עציצים דוגמת המונסטרה (MONSTERA) , אולם אין להשוות את "גמדי העציצים" שלנו לגידולי הפרא הענקיים הגדלים כאן. לא נוכל לסיים את הסקירה הבוטנית הקצרה שלנו מבלי להתייחס לעץ חשוב שמגדלים אותו בשפע באיי סיישל. זהו התמרינד ההודי (TAMARINDUS INDICA) הנמנה עם משפחת הקסאלפיניים . זהו עץ גדול שעליו מנוצים ונופו גדול. מוצאו בסוואנה האפריקאית והוא ניטע כאן בשל פירותיו, תרמילים מגושמים המכילים זרעים גדולים שקליפתם אבנית. הזרעים עטופים בציפה חומה ועסיסית שטעמה חמוץ מתוק. מציפה זו מכינים ממתקים למיניהם ובעיקר את המשקה המשובח שנמכר בעבר בארץ בשם תמרינדי. ומי שעדיין לא שתה את המרווה הזה- כדאי גם כדאי שישתה וירווה.

צבים,עטלפים ושאר ענקים
איי סיישל עשירים בבעלי חיים שרבים מהם אינם מוכרים לנו. באי אלדברה חי צב היבשה הענקי (TESTUDO GIGANTEA) המגיע למשקל של 250 ק"ג. מספר צבים כאלה הופצו גם באיים אחרים וביניהם פרלן. באי קוזן הם מסתובבים חופשיים בטבע.
צבים ענקיים אלה מסוגלים לצוף במים ולכן יכולים להנשא בזרמי ים. לאזור זה הגיעו כנראה ממדגסקר, שם הוכחדו מאוחר יותר. כעל השאלה כיצד הגיעו צבים לגודל כזה התשובה לא ברורה אך כנראה שחוסר התחרות על מקורות מרעה אפשרה ליצורים מאריכי חיים כמו הצבים לגדול. הם אוכלים כל דבר , כולל בני מינם שמתו, וגם אוהלי מטיילים.

על דקלי הקוקוס ועל הקוקוס הימי נעות בעצלתיים ומשתזפות שממיות היום הירוקות מהסוג PHELSUMA . בניגוד לשאר השממיות הן פעילות ביום ואישוני עיניהן עגולים. מפעם לפעם הן קופצות בזריזות וצדות זבוב או חרק לא זהיר אחר. מעקב אחר שממיות היום ונסיונות לצודן הם פעילות מרגשת לכל חובב טבע. אך זכרו-זנבותיהן שבירים וכדאי להזהר בהן.
על הקרקע הלחה ועל הצמחים הנמוכים זוחלים להם חלזונות היבשה הענקיים מן הסוג ACHATINA חלזונות צמחוניים אלה עלולים לגרום נזקים לגינות הירק ולגני הנוי והם מזכירים את ה"ברלה" מהבית, אלא שאורכם לעיתים 15 ס"מ ויותר.

לא רק הצבים והחלזונות ענקיים כאן. העטלפים נמנים עם הסוג עטלף פרי ענק (PTEROPUS) המין החי בפרלן ובשאר איי סיישל קטן יחסית ,ומוטת כנפיו מגיעה עד מטר אחד בלבד. הוא מצטיין בראש וברעמה שצבע פרוותם זהוב-ג'ינג'י ונהנה משפע של פירות עסיסיים הצומחים באיים.
גם עכביש הדקלים (NEOPHILIA) הוא מן הגדולים שבעכבישים. רשתותיו הענקיות פרושות בין עלי הדקלים ובין ענפי העצים, והוא לוכד בהם חרקים רבים וביניהם אף חיפושיות גדולות. כאשר הם נלכדים הוא עט עליהם ברגליו הארוכות ובמצבטיו הארסיים ומוצץ את לשדם. פרטים מסויימים של עכביש זה מגיעים לאורך 15-20 ס"מ כשרגליהם פשוטות.

יונק נדיר מוזר החי באי פרלן ובעמק של מאי הוא הטנרק (TENREC ECAUDATUS) הנמנה עם משפחת הטנרקיים שבסדרת אוכלי החרקים (INSECTIVORA) הטנרק הוא מעין חדף ענקי שאורכו 40 ס"מ והוא חסר זנב. בין שערוציו החומות זהבהבות פזורים קוצים – תזכורת להיותו גם קרובו של הקיפוד. הוא פעיל בלילה וידוע בולדנותו הרבה. נקבת הטנרק ממליטה 12-16 גורים בשגר , אך ידועה גם המלטה של 29 גורים בשגר אחד- שיא עולמי בהמלטה אצל היונקים! הטנרקים מוכרים ממדגסקר אך כמו שממית היום וכמה מיני עופות, הם הגיעו גם לכאן.

כמה מיני עופות נדירים חיים באיי סיישל. פרלן והעמק של מאי זכו גם הם במין אנדמי של עוף החי רק באי זה, ובעיקר בעמק של מאי. זהו התוכי השחור (CORACOPSIS NIGRA) . לצערי לא הצלחתי לראות תוכים שחורים בביקורי הקודמים בפרלן,ורק את קריאותיהם , הדומות לקריאות הדררה שלנו, שמעתי. התוכי השחור אינו שש להתגלות בפני זרים, אך אני עוד אשוב לעמק של מאי, שכן טרם גיליתי את כל צפונותיו , ואז אזכה אולי גם לחזות בתוכי השחור.

קוזן-אי הציפורים
במרחק הפלגה של כעשרים דקות מגראן אנז (GRAND ANSE), המפרץ הגדול של פרלן, שוכן האי קוזן(COUSIN ISLAND) . זהו אי רניט קטן ששטחו כ- 300 דונם בסך הכל. האי מיוער בחלקו וכיום הוא שמורת טבע מיוחדת במינה. באי חיים שני מינים של ציפורי שיר קטנות ונדירות. האחת היא סבכי סיישל (SEYCHELLENOSIS) ציפור אפורה-ירקרקה שבעבר חיה רק באי קוזן. כאשר הפך האי לשמורה בשנת 1968, היו בו 26 סבכים כאלה. עשר שנים מאוחר יותר כבר נמנו 450 סבכים והם פלשו גם לאי הסמוך קוזין (COUSINE) המין השני הוא הטוק-טוק או פודית סיישל (FOUDIA SECHELLARUM) , ציפור שיר אפורה מנומרת הדומה לדרור שלנו. הטוק-טוק חי גם בקוזין וגם באי סמוך נוסף- פריגייט (FRIGATE) , ואוכלוסייתו מונה היום מאות זוגות פעילים ומקננים.

בשנת 1968 קנה הארגון הבינלאומי להגנת העופות (I.C.B.P) את האי מידי ממשלת סיישל, והפך אותו לשמורה סגורה. היום גרים בשמורה רק הפקח הממונה עליה, שהוא לרוב זואולוג- חוקר , והאסיסטנט שלו, בחור מקומי בשם פיטר. האי סגור למבקרים ונפתח בימים מסוימים לקבוצות המונות עד 20 איש, היכולות לעלות לאי ולסייר בו בחברתו הצמודה של הפקח או של עוזרו. כך לא נפגעת השמורה ושלוות העופות השוכנים בה אינה מופרת.
פרט לעופות יש כאן גם שפע בעלי חיים וביניהם רבים מאלה שנזכרו כבר. באי מושבה קטנה של צב יבשה ענק, והצבים הענקיים מסתובבים כאן חופשיים ומוצאים את מזונם הצמחוני בשפע. בעיקר חביבים עליהם פירותיו הבשלים של עץ פרי הצבים המקומי.

בחופים החוליים מטילים את ביציהם הצבים הימיים הגדולים – צב הים הירוק (MYDAS) וצב הים הקרני (ERETMOCHELYS IMBRICATE). נקבות הצבים הללו, המזדמנים גם בחופינו מטילות 100- 200 ביצים לבנות וכדוריות המזכירות כדורי פינג פונג. את הביצים הן טומנות בגומה שעומקה כחצי מטר, ושאותה הן חופרות בחוף החולי. אחרי ההטלה הן מכסות את הביצים ומסתלקות לים. הצבונים הצעירים בוקעים מן הביצים לאחר כחודשיים, ומיד רצים לים שבו הם מוגנים. תושבי סיישל צדים את צבי הים ואוכלים את בשרם. משריונו של צב הים הקרני הם מכינים צמידים , מסרקות ושאר תכשיטים. אך כאן בחופי קוזן מוגים הצבים הימיים ואיש אינו נוגע בהם לרעה. ביום טוב אפשר לראות צב ימי כזה מתקדם לחוף או אף מהלך עליו בכבדות.

פרגטות ופתונים ביעפי-ראווה
האטרקציה האמיתי באיי קוזן היא המפגש עם העופות הימיים החיים ומקננים כאן. יותר מ- 20,000 שחפיות ועופות ים אחרים מקננים באי והמפגש איתם הוא חוויה מיוחדת במינה. עופות אלה אינם יודעים שעליהם לפחוד מפני האדם. אתה יכול להתקרב לדוגרת היושבת בקינה והיא לא תיבהל. אתה יכול לצלם אותה מקרוב והיא רק תחייך!אתה יכול להזיז אותה בעדינות ולבחון את הביצים או את הגוזלים והיא תיעתר לך ברצון – רק נהג בעדינות והחזר אותה למקומה! מי שעבר חוויה מעין זו יזכור אותה לאורך ימים.
כבר בהתקרבך לחוף אתה מבחין בשני עופות מרשימים המעופפים ליד חופי האי: אלה הם הפרגטה והפתון, עופות ים טרופיים מפורסמים ביותר. הפרגטה (FREGATA) היא עוף הנמנה עם משפחת הפרגטיים שבסדרת השקנאיים. אלה הם הטובים במעופפים הימיים. משקלם 1-1.5 ק"ג, ומוטת כנפיהם 2-2.5 מטרים. זנבותיהם ממוזלגים והם אירובטים מדהימים. הפרגטות הן עופות שחורים עם גון של ירוק מתכתי , אך הזכרים מתבלטים בעונת הרביה בכתם עור אדום,חשוף מנוצות ,אותו הם מנפחים בגרונם ובחזם כדי למשוך נקבות. הפרגטות צדות דגים במקוריהן המאונקלים וגם חומסות טרף מעופות אחרים. הפרגטות אינן מקננות בקוזן וכדי לצפות בקיניהן יש להפליג מכאן אלף ק"מ עד לאי אלדברה. אי זה משמש מרכז רבייה לכל הפרגטות באוקינוס ההודי. הן מגיעות גם מחופי הודו-מרחק של 3000 קילומטרים.

הפתון (PHAETHON) נראה כשחף גדול, בגודל ברווז לערך, שצבעו לבן ואברות כנפיו שחורות.בזנבו מתבלטות שתי נוצות ארוכות המגיעות לאורך 60 ס"מ ועל ראשו פס שחור המכסה את העין. זהו סוג יחיד במשפחת הפתוניים הנמנית גם היא עם סדרת השקנאיים. שלושה מינים במשפחת הפתוניים הנמנית גם היא עם סדרת השקנאיים. שלושה מינים במשפחה ובסוג,ואחד מהם, הפתון הים סופי שמקורו אדום, נצפה באילת ובערבה. כאן מצויים פרטים רבים של הפתון לבן הזנב (LEPTURUS . P). כאן הם צוללים למים במומחיות ושולים דגים במקוריהם הצהובים, דמויי החנית; הם מדגימים יעפים מרהיבי עין ליד חופי האי, ובין סלעי הגרניט הם מקננים ומגדלים את גוזליהם המנומרים והרעבתנים.

גיגיס ונודי – סיפור בשחור-לבן
נחיתה רכה על החוף החולי ואנו על האי קוזן. עצי הקזוארינה הנטועים על החוף הם מקום משכנה של השחפית הבהירה הידועה גם בשם גיגיס (GYGIS ALBA) . מאות גיגיסים נחים על החוף וצדים דגיגים בין משברי החוף. אחרים יושבים על ענפי העצים ,לרוב בזוגות ומציגים פוזות של רעות ואהבה. אחרי שתראה גיגיס זכר מחזר אחרי נקבתו ומאכיל אותה בדגיג ממקור למקור, תשכח את הביטוי זוג יונים ותתחיל לחשוב במונחים של זןג שחפיות בהירות.

השחפית הבהירה אינה בונה קן – היא מטילה את ביצתה היחידה והמנומרת על ענף עבה של עץ. על ביצה זו היא דוגרת עד בקיעת האפרוח המנומר, הנותר על העץ ואוכל ברעבתנות דגים קטנים שמביאים לו הוריו במקורם. אינך צריך להיות צפר גדול כדי שכל רגשות ההורה יציפו אותך לנוכח מראה מלבב שכזה. השחפיות הבהירות דוגרות כאן כל השנה והסיכויים לפגוש בהן ובאפרוחיהן גבוהים ביותר.

השחפית השחורה ידועה גם בשם נודי (ANOUS) נפוצה אף יותר מאחותה הבהירה. אלפי השחפיות השחורות מצויות כאן על החוף, במים ועל ענפי העצים השונים. גם הן נמנות עם משפחת השחפיים (LARIDAE) וגם הן ניזונות מדגיגים קטנים ומפליטת ים שהן אוספות על החוף. הן מקננות במושבות גדולות על עצים שונים, ואפשר לצפות בשחפיות המקננות מקרוב קרוב, ללא כל חשש להפרעות.

לא ראינו את כל בעלי החיים והעופות אשר על האיים ,אך אין ספק שהיה זה סיור מעייף. עתה אפשר לחזור לפרלן ולסיים בארוחה כיד המלך של דגים ופירות ים מהמטבח הסיישלי הנהדר. אם תוכלו להוסיף ולשהות בסיישל מצפים לכם עוד ריפי אלמוגים מנגרובים, פרחים אקזוטיים וכל שאר תענוגות גן העדן הטרופי. ואם אנוסים אתם לשוב לתרבות- אין ספק שהגעגועים ישאו אתכם שוב ושוב לנופי החלום של פרלן ולשאר איי סיישל.