סביליה – אדום אולה!

ב-1248 כבש את העיר המלך הנוצרי פרננדו השלישי, במלחמת הרקונקיסטה (Recoquista, "כיבוש מחדש"), אולם העיר המשיכה את המורשת הערבית שלה, בעיקר דרך הארכיטקטורה, השפה, הפלמנקו, ההשפעות האסלאמיות במנהגים הקתוליים ועוד.

עם "גילוי" אמריקה, הפכה סביליה למרכז הקשר המסחרי והפוליטי של ספרד עם "העולם החדש", כשנהר הגוודלכיביר (Guadalquivir) שלגדתו היא יושבת משמש לה מוצא אל האוקיינוס האטלנטי.
כיום סביליה היא מרכז כלכלי, תרבותי ואדריכלי חשוב והעיר הרביעית בגודלה בספרד. היא הפן הים תיכוני במדינה רבת פנים ומורכבת זו (בניגוד לצפון הבאסקי והקטלאני, בעל האופי האירופי יותר), ומייצגת את ה"ספרדיות" האותנטית, ה-Hispanidad.

יום 1: עושר אדריכלי
ביום הראשון נסייר ברגל בעיר העתיקה, שבלבה ההיסטורי נמצאים שני אתרים צמודים המעידים על אופיה ההיסטורי של סביליה: תערובת של תרבות ואדריכלות אסלאמית שעליה נמצאת שכבת הנצרות. והכוונה היא לקתדרלה (Catedral) ולארמון אלקאסר (Real Alcazar). הקתדרלה של סביליה היא עצומת ממדים, והיא דוגמה קלאסית לשכבות האדריכלות שספרד רבת הכובשים מאופיינת בה. המסגד המקורי הפך לקתדרלה, ועל יסודותיו נבנה מבנה שסגנונות הגותיקה, הרנסנס והבארוק שלובים בו. "חצר התפוזים", פטיו דה לוס נרנחוס (Patio de los Naranjos) של המסגד הפכה לחצר המקדימה את הכניסה אל הקתדרלה, ומגדל הקריאה של המואזין הפך לחירלדה (Giralda) – מגדל הפעמונים של הקתדרלה. כדאי בהחלט לטפס אל ראש המגדל ולערוך ממנו תצפית יפה אל הנוף העירוני, לפני שנכנסים לקתדרלה ופוגשים בה בעושר האדריכלי הרב, בקפלות (Capillas) השונות ובטסורו (Tesoro), אגף האוצר המוזיאוני, המציג את אוסף הציורים, הפסלים ותשמישי הקדושה שאספה הכנסייה במשך השנים.

הקורו (Coro), מושב המקהלה הרנסנסי, מגולף להפליא, ומולו, בלב הקתדרלה, נמצאת הקפייה מיור (Capilla Mayor, "הקפלה הגדולה"). עליה ניצב ה-Retablo, קיר תבליט בסגנון הפלטֶרֶסק הספרדי – "ריקוע" באבן ובעץ, מצופה זהב, המציג את חייו של המשיח הנוצרי עד צליבתו. מימין לקפייה מיור שוכן קברו של קולומבוס, קולון בשמו הספרדי. ההיסטוריונים עדיין חלוקים בשאלה אם כאן באמת נחות עצמותיו של מגלה אמריקה.

בסמוך לקתדרלה נמצא ארמון אלקאסר, הבנוי בסגנון המודֶחאר (Mudejar) – מושג שמייצג כיום את מכלול האמנות והאדריכלות העיטורית האסלאמית בספרד. שלבי בנייה אחדים השתלבו לצורתו הסופית של הארמון. באמצע המאה ה-13 בנה אותו המלך אלפונסו העשירי "החכם", ואחריו, באמצע המאה ה-14, המשיך פדרו "האכזר" לבנות את הארמון, שסגנונו האסלאמי אינו יכול להטעות את העין.

הבנאים המוסלמים הובאו מגרנדה, והסגנון מזכיר את זה של ארמון אלהמברה: חצרות, מים, קרמיקה מזוגגת (אסולחוס, Azulejos), עיטורי סטוקו (Stucco, מעין טיח נוקשה), קשתות וערבסקות, קליגרפיה. כל אלה לא חדלים מלהרשים, למרות שבעידנים מאוחרים יותר הוסיפו המלכים הנוצרים אגפים בסגנונות אחרים, הנראים מיותרים משהו. לארמון, כרגיל בארמונות אסלאמיים, צמודים גנים מרהיבים, בנויי טראסות ובריכות נוי.

רובע סנטה קרוּס: עצי תפוז בחצרות
לאחר הפרק ההיסטורי-אדריכלי מומלץ לחדש כוחות במסעדת הטאפאס הסמוכה Las Columnas ולצאת לביקור ברובע סנטה קרוּס (Barrio de Santa Cruz). העיר העתיקה מחולקת לרבעים אחדים, לא כולם מעניינים באותה מידה. הרובע המרכזי וההיסטורי הוא סנטה קרוּס, שבו ובסביבתו שכנה הקהילה היהודית של העיר עד פרעות 1391. הרובע שומר עדיין על אווירת אצולה מאופקת, והוא עטור חצרות פטיו עם עצי תפוז, סמטאות צרות, צבע לבן, סורגים מחושלים וצמחי גרניום. הליכה נינוחה ברובע מומלצת בהחלט.

מכאן המשיכו לטייל אל החלקים האחרים של העיר העתיקה, גדולת הממדים. ראשית פנו בכיוון הנגדי לנהר. בדרך תוכלו לפגוש שוב בחצרות הפטיו של הבתים הפרטיים – נסו להציץ פנימה בעדינות. כנסיות רבות, קטנות כגדולות, פזורות בעיר העתיקה, בהן הכנסיות סנטה קרוּס (Iglesia Santa Cruz), סן ניקולס (San Nicolas) וסן סלבדור (San Salvador). כדאי לדחוף את הדלתות הכבדות ולנסות להיכנס גם לא בעת המיסות הרשמיות (בבוקר או לעת ערב). מן הכנסיות הללו, מלאות הצלם והרגש, יוצאות התהלוכות של "השבוע הקדוש".

נקודת עניין נוספת באזור היא בית פילאטוס (Casa Pilatos). זהו ארמון-פטיו מתקופת הרנסנס, המעוטר בסגנון רומי-קיסרי, ותוכניתו מבוססת, כך סבורים, על בית פילאטוס שבירושלים – ביתו של הנציב הרומי. גם כאן משולבים במבנה היסודות המודחאריים (עם קרמיקת אסולֶחוס ועיטורי סטוקו) האופייניים כל כך לעיר. הכיכרות ההומות הן נקודת מפגש טובות עם המקומיים, מסבירי הפנים בדרך כלל, ויש בתי קפה רבים ועממיים בדרך.

הקורידה: מהות הספרדיות
כוונו את עצמכם לעבר פלסה דה טורוס (Plaza de Toros), זירת מלחמות הפרים של העיר, הסמוכה לנהר. זוהי זירת מלחמת הפרים – הקורידה (Corrida) – הנחשבת ביותר בספרד, על עשרים אלף מקומות הישיבה שבה.

כדי להבין את הספרדיוּת יש להבין את הקורידה. זהו אירוע דתי-תרבותי-חברתי של ממש, מורשת רומית מובהקת שעברה דרך תרבות מגדלי הבקר הספרדית המצ'ואיסטית, והספרדים, לפחות בדרום, אינם מתרגשים מן הביקורת המוטחת בהם על התייחסותם לפרים בזירה.

כל זירה בספרד פעילה כמה חודשים, והיום הראשון והטוב ביותר בעונה הוא מוצאי חג הפסחא (שמועדו משתנה כל שנה). שישה פרים יומתו בכל תחרות שכזאת, שמתחילה בשעות אחר הצהריים. אם בחרתם להשתתף באירוע כזה, תזכו בחוויה מחשמלת: הארנה ("חול" בלטינית) של הקורידה במרכז, בצבעה הצהוב-זהב, ומסביבה ספרדים מנופפים במטפחות לבנות ותזמורת צוהלת. המקומות הטובים נמצאים בצל (Sombra).

אם אינם רוצים לראות קורידה בפעולה הסתפקו בביקור במוזיאון הקורידה, המציג את תולדות הקורידה לצד מלבושים ותצלומים. תוכלו גם לספוג מעט מהאווירה המיוחדת בברים שבסביבה, הן לפני והן אחרי הקורידה.

סמוך לזירה, על גדות נהר הגוודלכיביר, תפגשו ב"מגדל הזהב", שער הכניסה לנמל הישן וההיסטורי של סביליה וזכר לימים שבהם שקק הנמל חיים, בעברה המוסלמי-נוצרי של העיר. הצפינו מעט לאורך פסאו דה כריסטובל קולון (Paseo de Cristobal Colon), עד שמשמאל ייראה גשר על הנהר, אז פנו ימינה לרחוב רייס קתוליקוס (Reyes Catolicos). המשיכו אל כנסיית מגדלנה (Iglesia Magdalena) הקטנה, המעוצבת בתפאורת בארוק ספרדי מצועצע למדי.

המשיכו ברחוב מוריו (Murillo) עד שתגיעו אל בית הכלבו אל קורטֶה אינגלס (El Corte Ingles), והמשיכו אל מדרחוב סיירפס (Sierpes) ואל רחוב קונה (Cuna) המקביל לו. מלבד ברים ומסעדות תוכלו למצוא כאן חנויות קטנות ומקומיות לבגדים, בגדי פלמנקו ואביזריו, מוזיקה, מזכרות, ספרים ועוד.

רובע סנטה קרוז, בלבה של העיר העתיקה

יום 2: כיכרות וגנים
למחרת ניסע למתחם היריד האיברי-אמריקאי של 1929 (מדרום למרכז העיר). היריד נועד להציג את הקשר בין ספרד לאמריקה דרך סביליה, שהיתה מרכז הקשר הזה בעידן הזהב של ספרד במאה ה-16. סביב המתחם נמצאים הביתנים שייצגו את המדינות השונות שהציגו ביריד, רובם משמשים כקונסוליות כיום.

נתחיל בפלסה אמריקה (Plaza America). בכיכר שלושה מבנים המייצגים את שלושת סגנונות הבניה במרכז ספרד ובדרומה: המודחאר, הגותי והרנסנסי. האווירה הנינוחה, היונים הלבנות, הילדים והוריהם, כרכרות הסוסים (כדאי לצאת לסיור מודרך בן שעה על כרכרה כזאת, ובמהלכו גם לראות את המבנים המקיפים את הכיכר) – כל אלה מושכים לכאן תיירים ומקומיים כאחד.

משם המשיכו אל גני מריה לואיסה (Parque de Maria Luisa), שהם מעין הוקרה וחיקוי לסגנון הגנים של המוסלמים בדרום ספרד: עתירי קישוטים, בעלי גיאומטריה ריבועית ומרובי מים. הגן הירוק הוא אטרקציה גם בימי הקיץ הלוהטים, ותמצאו גם הזדמנות לשבת באחד הספסלים ליד בריכות המים שבו.

מן הגן אפשר לצאת אל פלסה אספניה (Plaza Espana, כיכר ספרד), שם נפתח היריד של 1929, בראשותו של מלך ספרד דאז וסבו של מלך ספרד דהיום, אלפונסו ה-13. הכיכר הענקית בנויה בצורת חצי גורן, בסגנון המשלב את הניאו רנסנסי עם המודחארי. כיום שוכנים בתוך המבנה המעוקל משרדי החונטה (Xunta), הממשל של אנדלוסיה. בצידה הפנימי של הפרסה האדריכלית אפשר לראות את 56 הספסלים עטורי הקרמיקה המייצגים את עריה הראשיות של ספרד. כל ספסל מציג תמונה היסטורית חשובה מעברה ההירואי של כל עיר.

ביתם של אמני סביליה
מכאן כדאי לנסוע צפונה, אפשר לאורך הנהר, ולחזור לעיר העתיקה, אל אחד המוזיאונים המעניינים והפחות מתוירים בספרד, המוזיאון לאמנויות היפות (Museo de Bellas Artes), המצוי על בסיסו של מנזר לשעבר, מסביב לשלוש חצרות. המוזיאון מציג עבודות של בני העיר, הציירים הגדולים פרנסיסקו סורבאראן (Zurbaran), אסטבאן מוריו (Murillo) ואחרים, בעיקר מתור הזהב של ספרד ובעיקר בסגנון הבארוק. שימו דגש על חדר מספר 5, בו אפשר להתרשם מן האווירה הקתולית-מיסטית הדרמטית, האופיינית לציוריהם.

משם כדאי להמשיך צפונה אל עבר שני הגשרים שבנה הארכיטקט הספרדי הנודע סנטיאגו קלטראווה (Calatrava) – פואנטה דה לה ברקטה (Puente de la Barqueta) ופואנטה דל אלמיו (Puente del Alamillo) – לקראת התערוכה העולמית, ה"אקספו", שנערכה בעיר ב- 1992, במלאת 500 שנה לגילוי אמריקה. עבודותיו של קלטראווה, הבונה עד היום בעולם כולו, מאופיינות ברעיונות רנסנסיים-דינמיים, המושפעים ללא ספק מאנטוניו גאודי. פואנטה דל אלמיו, הנראה כחסידה במעופה, מבטא היטב את סגנון "הדינמיקה הסטטית" של הגשרים והמבנים שלו.

הקתדרלה
כתובת: Avenida de la Constitucion.
טלפון: 95456332134-.

אלקאסר
כתובת: Patio de vanderas.
טלפון: 95450232334-.

בית פילטוס
כתובת: Plaza Pilatos.
טלפון: 95422529834-.

זירת מלחמות הפרים
מועדי התחרויות: בררו בלשכת התיירות או בקופת הקורידה.
רכישת כרטיסים: בקופה או בדוכנים ברחבי העיר.
כתובת: Paseo de Croistobal Colon.
טלפון: 95422457734-.

מוזיאון הקורידה
יש סיורים מודרכים הכוללים את המוזיאון ואת הזירה. הכניסה בתשלום.

המוזיאון לאמנויות יפות
כתובת: Plaza del Museo 9.
טלפון: 95422182934-.

תכנון מסלול
שבוע: הערים הגדולות סביליה, גרנדה וקורדובה.
עשרה ימים: להוסיף את רונדה.
שבועיים: להוסיף את הכפרים הלבנים, רכס הסיירה נוודה, כפרי צוענים ממזרח לגרנדה, רכס ארסנה עם מערת הנטיפים באותו שם, שמורת דוניאנה, כף גאטה, והערים הרנסנסיות חאאן (Jaen), אובידה (Ubeda) ובאאסה (Baeza).