נפאל היא אחת הארצות ההרריות ביותר בעולם, רוב שטחם של רכסי ההימלאיה העצומים משתרעים בתחומה. כבר בטיסה לנפאל, מקבל את פנינו מראה עוצר נשימה – מרחב עצום של טורי הרים ופסגות עטויי שלג, נפרשים בין קצוות האופק; הרים הנמתחים אל מעבר לגבולות ההיסטוריה והדימיון האנושי. סיפור היווצרות ההימלאיה הוא סיפור אפי. לפני עשרות מיליוני שנים, חלק מיבשת פנגיאה הקדומה התנתק ממנה ויצא למסע ארוך צפונה על פני האוקיינוס הגדול. תת היבשת ההודית התנגשה ביבשת האירו-אסייתית, קרקעית הים החלה נעה כלפי מעלה, ורכסי ההימלאיה החלו להתרומם בתהליך גיאולוגי ייחודי ומורכב. תנועות המחול של האדמה מזיזות ממקומם את מיימי האוקיינוס, בתהליך שנמשך עד עצם היום הזה. זוהי תנועתה הנצחית והבלתי מגעת של האדמה אל עבר השמים.
רכסי ההימלאיה, "מושב השלגים" בסנסקריט, נפרשים בצורת קשת עקומה לאורך כ-2,500 ק"מ, מצפון פקיסטן במערב ועד לבהוטן במזרח. בשטחי נפאל, בעיקר לאורך גבולה עם טיבט (השייכת לסין), נמצאות שמונה מתוך עשר הפסגות הגבוהות בעולם. הרי ההימלאיה הם ההרים הכי גדולים, גבוהים, צעירים ופעילים כיום על פני כדור הארץ. ההרים ממשיכים לגבוה, ובמקביל להישחק בתהליכי בלייה. קרחונים נמסים, אגמים נוצרים ומתפקעים, נהרות ונחלים משנים את נתיבם, והעוצמה הניצבת דוממת ושקטה לכאורה, למעשה רוחשת – מעל ומתחת לפני השטח. הרים, אלים, ובני אדם
טבעם החידתי של רכסי ההימלאיה נותן השראה לאינספור מיתוסים ואגדות המזוהים עם האזור, חלקם נטועים היטב בשורשי דתות המזרח הגדולות. רבים מהרכסים המוכרים בהימלאיה מזוהים עם אלוהות או עיקרון נשגב כלשהו. לפי המיתולוגיה ההינדואית, הר קאילש הוא משכנו של האל שיווה ובת זוגו פרוואטי (היא בתו של פרוואט, המזוהה כהימלאיה בכבודו ובעצמו), והוא קדוש ביותר גם לבודהיסטים ולמאמיני הדת הטיבטית הקדומה. האנאפורנה, רכס שמסלולי הליכה רבים סביבו נגישים ונוחים יחסית למטיילים בנפאל (מפורסם במיוחד מסלול "סובב אנאפורנה"), היא אלת המזון והשפע ההינדית. בהיותם הרים צעירים ודינאמיים, טבעם של פני השטח להוסיף להתפתח בתהליכים איטיים מאוד, הנתפסים כנצח במונחי בני האדם (אם כי לעתים הם בעלי השפעה פתאומית ומכרעת על חייהם); אך בחיי האלים של תת היבשת ההודית, שתוחלת החיים שלהם נמדדת בטריליוני שנות בני אדם, זה בוודאי נחווה אחרת. רכסי ההימלאיה הם האזור אליו נושאות תרבויות המזרח את עיניהן כמשכן האלים. ההר האגדי מרו (בדומה לאולימפוס בתרבות המערבית), נחשב לאקסיס מונדי, ציר העולם, המקשר בין היקום הפיזי, המטאפיזי והרוחני, בין עולמותיהם של האלים והשדים ועולם בני האדם. התרוממותו של ההר מתוך האוקיינוס הפרימורדיאלי היא תחילתו של אחד מסיפורי הבריאה החשובים.
המהאבהרטה, האפוס החשוב של תת היבשת ההודית, המעיד על עצמו שאין דבר בעולם שנמצא מחוץ לו, עוסקת גם היא כמובן בהיווצרות ההימלאיה: בתחילתה של תקופת הבריאה, האל החשוב וישנו היה חי על חופו של ים גדול. על אותו חוף קיננו זוג שחפים. כל שנה הטילה הנקבה ביצים על החוף, אך הים סחף אותן. היא ניסתה להטיל כל פעם יותר בעומק החוף, אך הים חדר פנימה וסחף את הביצים כל פעם מחדש. לבם של השחפים נשבר. בייאושם, הם פנו לוישנו לעזרה. וישנו ריחם עליהם, פתח את פיו לרווחה ובלע את הים בלגימה אחת גדולה. במקום בו היה קודם הים, ניצבה כעת אמא אדמה שנוצרה זה עתה. וישנו היה מותש מבליעתו של ים כה רחב. הוא שכב לנוח, ובמהרה שקע בשינה עמוקה. השד הנורא הירניאקשה ארב בקרבת מקום. כשהוא ראה שוישנו ישן הוא ניצל את ההזדמנות ותקף את אמא אדמה חסרת ההגנה בברוטליות כזאת, עד שצלעותיה נשברו ופנו מעלה. צלעותיה השבורות של האדמה, המתרוממות לעבר השמים, יצרו את הרי ההימלאיה העצומים.
בגבעות ובעמקים הגבוהים שלמרגלות ההרים העצומים נמצאת המולדת ההיסטורית של נפאל המודרנית. רוב האוכלוסייה חיה באזורים אלה, שמתנשאים עד לגובה 4,000 מטר, וישנם שבטי הרים המתגוררים אף גבוה יותר. נדמה כי הטופוגרפיה ההררית הדומיננטית בנפאל השפיעה ומשפיעה עדיין על הלך רוחם של תושביה ומבקריה. דמיינו את עצמכם מול רכסי הרים עצומים, גלי אבנים בשלל צבעים המציגים מגוון גיאולוגי אדיר, פריחות עדינות ומרהיבות בכל חודשי השנה, לובן מסנוור, אגמים צלולים או מי נהר שוצפים – הלא תחושו יראת כבוד וענווה אל מול עוצמת הבריאה ואיתני הטבע? חיים בהרים הגבוהים פירושם גם התמודדות עם קור עז ועם שמש קופחת, עם ענני מונסון המביאים איתם את כמויות הגשמים הגדולות בעולם במדרונות הדרומיים או עם תנאי מדבר בצל גשם מהעבר השני. מעט מרכזים עירוניים גדולים יש בנפאל, ודרכי הגישה ליישובים רבים מוגבלות. ככל שעולים גבוה, היישובים דלילים ומבודדים יותר, ומחייבים תנאי חיים פשוטים וצנועים. הבידוד והמרחק ממרכזי התרבות היוו קרקע מושלמת להתפתחות תורות אזוטריות מסועפות, ואילו האתגרים הפיזיים, וההתגברות עליהם, נתפסו לא אחת כתומכים בתרגול הרוחני. לאורך ההיסטוריה משכו אליהם ההרים סגפנים ומחפשים רוחניים, שנדדו בהם, קיבלו השראה, חיברו שירים, תרגלו מדיטציה, והתחברו לאיכות קוסמית נשגבת וחמקמקה.
חוויה רוחנית בנפאל – לקבל שיעור מהטבע היציאה לטרק, אפילו קצרצר, בנפאל, טומנת בחובה את חוויית ההישגיות של טיפוס על האוורסט, בזעיר אנפין. מתי בפעם האחרונה הלכתם למקום רחוק שלא יכולתם להגיע אליו שלא באמצעות רגליכם? ההגדרה של "מקום רחוק" משתנה כמובן מאדם לאדם בהתאם לתפיסתו ולכושרו הגופני, אולם החוויה הסובייקטיבית נותרת בעינה. ההליכה בשבילים אשר איננו מורגלים בהם מבקשת מאיתנו תשומת לב לצעדינו, כדי שלא ניפול, ותשומת לב לתוואי הדרך. בצעידה הממושכת, הכרוכה במאמץ פיזי, הגוף כולו נכנס למצב ריכוז גבוה, וכל מערכותיו מתכווננות באופן זמני בהתאם. צעד אחר צעד אנו הולכים ומשתקעים בתוך טבע הבריאה.
במקביל לחזרתיות, לריכוז ולתשומת הלב, מתחדדת תוך כדי ההליכה ההבנה בדבר טבעה המשתנה והדינמי של המציאות. לפעמים נצעד בעלייה, לפעמים בירידה, לפעמים השביל מיוער, לפעמים מושלג. בטרק שאנחנו עושים במערב האנאפורנה, בשלושה ימי הליכה בלבד, נפרש מולנו תוך כדי טיפוס נוף פתוח של עמק מנוקד כפרים, ובהמשך נחשפות לאט לאט פסגות חדות ומושלגות. למחרת צועדים בתוואי צמוד לנחל מפכפך, בתוך יער עבות – ירוק, פורח, עשיר בחמצן וכמעט מסתיר את השמים. ביום השלישי מתחילים לרדת, פסגות אחרות נגלות, רכסים מסיביים עטויי לובן בוהק, וחלקות מנצנצות של גידולים חקלאיים. גם לאדם חלק בבריאת הנוף, ובנפאל נדמה שהוא פחות מנותק מהטבע מבמחוזותינו. אפילו בעיר הגדולה והצפופה קטמנדו, כמעט כל גג וכל מרפסת מכוסים בעציצים לרוב. אורח החיים ונעימות דרכם של המקומיים, האופן בו הם מתמודדים עם חייהם במדינה הענייה, גם כשאסונות טבע מכים בהם, משרים גם הם התבוננות ושלווה, ומאפשרים למי שבא בלב פתוח מפגש ייחודי עם עצמו, בעקבות המפגש איתם.
הנופים בנפאל מרגשים, ואנשיה לא פחות. מראה ההרים מהמטוס אמנם מרהיב ונוגע ללב, אולם דרך הרגליים, החוויה של ההרים נטענת משמעות מלאה ועמוקה יותר. האדמה נושאת אותנו ביציבות, בבטחה, ונותנת לנו תחושת מקום בעולם. במקביל, היא מזכירה לנו שעולם התופעות לעד יהיה דינמי ומשתנה, ביודענו כי עודה רוחשת מתחת לפני הקרקע, ומעליה מתחלפים הנופים לנגד עינינו. חוויות הטיול יכולות לחזק את תחושת הכבוד וההערכה ואת תפיסת האחדות שלנו עם הדברים כולם. זאת בשונה מהנפרדות שאנו חשים כשאנו שקועים בחיי היום יום שלנו, עסוקים במחשבות ובמטלות, מכונסים בערינו המודרניות, מנותקים מהטבע העוצמתי המתגלם ברכסי ההימלאיה במלוא הדרו. במיוחד אם נזכור שההרים אינם רק תצורות קרקע מרהיבות, אלא גם סמלים לעקרונות נשגבים, או במילים פשוטות – האלים עצמם.
סיוון גוטמן – חוקרת תרבות ומדריכה טיולים בתת היבשת ההודית. מדריכה בחברת אקסטריפ |
