נכון שתמיד היה נדמה שכל הסיפורים האלה על כמויות הכבשים בניו זילנד זוהי רק הגזמה בוטה? המצאה מרושעת של ישראלים שמנפחים את המציאות?
אז לא!!! אכן חיות כאן (ברווחה, יש לומר) כשבעים מיליון כבשים, הרבה הרבה הרבה יותר משיש כאן בני אדם.
נדמה לי כי בכל רגע נתון, בכל מקום שתהיה בו בניו זילנד ותעמוד רגע, בדומיה מוחלטת, תוכל לשמוע פעיית כבשים באוויר, מעין "מההההההההההההההה" אחד אדיר וגדול בוקע מן האדמה, מן השמים, מכל מקום.
זה זמן מה שאני תוהה ביני לבין עצמי: מה הם עושים עם כל הכבשים האלה? האם מישהו פעם עצר ושם לב כמה כבשים יש כאן?ניו זילנד. ארץ הנופים והחופים שרובם הגדול לא מיועדים לרחצה אלא לראותם בלבד. ולא שהם לא יפים ומרהיבים למראה, אבל תנסו אתם להסביר לילדה בת שנה וארבעה חודשים שהמים פה קרים כמו מי קרחון קפוא ועל כן מיועדים רק לפינגווינים צהובי עיניים. ניו זילנד. יקר. יקר. יקר. ארץ שנתקעה טכנולוגית באיזה שנה רחוקה. בה כל שימוש באינטרנט (שלא נדבר על אלחוטי) עולה 4 דולר לשעה ובד"כ, ברוב המקרים, וכמעט תמיד – לא עובד!!!!! אתמול הלכנו לקנות גלידה. קנינו ערימה רצינית של גלידה, לדורון כבר נצצו העיניים , ואז ביקשתי (בחוצפתי הידועה) כפית קטנה נוספת כדי שנאכל שלושתנו. לא מדובר בכפית מזהב וגם לא בכפית חד פעמית איכותית במיוחד ואפילו לא מדובר בכפית המפורסמת של גברת פלפלת. בסה"כ כפית פלסטיק הכי פשוטה שיש. בסיסית אפילו.
המוכרת התעלמה ממני בגסות מה עד שנתקלה ביוני שביקש שוב :"אפשר לבקש כפית נוספת"? בשביל הילדה" הוסיף בחיוך מרכך.
"אני אתן לך. אבל זה חד פעמי. בד"כ זה כפית אחת לכל מנת גלידה".
אז אם זה נשמע לכם קצת ממורמר, זה אולי מפני שעוד לא החלטתי מה אני חושבת על הניו זילנדים. חלקם מקסימים כמו מרשמלו ורוד ובפנים צוהלות מחדווה יסבירו לך באריכות היכן נמצאים פחי המיחזור הקרובים ביותר. אחרים אדישים לגמרי למראך ולמראה ילדתך הקטנה שמנופפת להם עם בננה מעוכה בפרצוף וצוהלת "ביי ביי"…
ויש גם כאלה, שפשוט לא עושים לך חשק להיות כאן. נותנים לך הרגשה שלמדינה הזו לא מגיעות כמויות התיירים הנוהרות לכאן כמעט בכל עונה. כאלה שאולי העובדה שהישראליות נוזלת לי מהאוזניים, מחלצת מהם את הקרירות האנטיפטיות, הפנים האטומות והמידע הדל. ניו זילנד. ארץ שעוד לא הבנתי מה יחסה לישראלים מטיילים. מחד, מתנהל כאן ארגון "נוצרים אוהבי ישראל" (HIT) שמארח ישראלים בביתו תמורת תשלום סמלי או בחינם, מה שטרם ראיתי באף מקום אחר בעולם. ומאידך, בטרק הרוטברן המפורסם, יש נחל שנקרא "הנחל הישראלי"(Israeli creek) והוא על שם זוג ישראלים שנתקעו במפל 5 ימים עד שחולצו. ניו זילנד. ארץ שכולה אתר קמפינג אחד גדול. כל אתר קמפינג נראה כמו מחנה של תנועת נוער. שרותים ומקלחות משותפים, מטבח ציבורי, חדר כביסה, חדר טלוויזיה וחדר מצויד במחשב ובחוץ תלוי שלט גדול :"אי מייל" כמו לפני עשר שנים.
בכל ערב כשאני רוחצת את דורון באמבטיה קולקטיבית, אני יודעת שרחצו בה כבר המון ילדים לפניי, מכל הסוגים ומכל המינים. גדולים, קטנים, בנות, בנים, צרפתים, גרמנים, צ'כים, הולנדים, אנגלים והרבה אוסטרלים.
בכל ערב כשאני מנגבת את דורון במגבת הכחולה שמגיעה כחלק מציוד הקרוואן ויוצאת איתה אל עבר מסדרון המקלחות המשותפות, אז אני מתגעגעת הביתה. איכשהו נראה לי שעברתי כבר את ימי תנועות הנוער והמקלחות המשותפות,
ניו זילנד.
שעות בין הערביים המאוחרות. כעשרה אנשים יושבים בחדר אוכל גדול. מסיבה כלשהיא, שאינה ברורה (לי לפחות) הם אינם מדליקים את האור. למרות החשכה העוטפת ויורדת אט אט על צלחותיהם ועל פני הסועדים כולם. מסיבות נסתרות לעין נוספות, הם אינם משחחים זה עם זה, לא לעיתים קרובות לפחות.  | | יש נחל שנקרא "הנחל הישראלי" (Israeli creek) והוא על שם זוג ישראלים שנתקעו בנחל וחולצו |
יוני נכנס בסערה לאותו חדר האוכל, נושא בזרועותיו את דורון שבדיוק למדה להגיד מילים ראשונות. היא צועקת את מילותיה לחלל האוויר ושוברת, מפריעה את הדממה הלא ברורה. מבטים נישאים אליהם. ("מי מפריע את מנוחת השבת שלי"? הדובים זועפים) יוני, במבוכה קלה על צחוק של ילדה קטנה שהפר את הדממה מחליט לתומו לחוות מחווה לקהל הסועדים. הוא שולח יד בטוחה אל המתג ומדליק את האור בחדר.
דורון צוהלת :"אור","אור". פרצופים המומים מורמים אל על, מעט כועסים ובעיקר תוהים, לא מבינים. זקן השבט קם ומוריד שוב את המתג מורם, החשכה משתלטת שוב, כולם חוזרים לצלחותיהם ולארוחת הערב שלהם, אנחת רווחה נשמעת בחדר האוכל.
ואז הבנו שכאן לא מדליקים את האור סתם כך, כשמתחשק , באתרי הקמפינג יש הדלקה קולקטיבית של האור (כמו בצבא) בערך בשעה 20:00 בערב. אף אחד לא מבזבז חשמל ומדליק את האור עצמאית.
אח, ניו זילנד. ארץ שהיא סוף העולם. לכתבות נוספות של מרב לונדנר: • חלום באיי קוק >> • הפתעות באגם ברוקס » • סיפורים מהקופסא » • לואיס וקלארק במונטנה » • משחק פוטבול » • הקמצנות הטיולית שועטת באמריקה » • יום של באסות » |
