תפריט עמוד

נווה צדק ונוה שלום

שתפו:

השבוע נצא להכיר את השכונות היהודיות הראשונות שקמו מחוץ לחומות יפו, עוד לפני הקמת תל אביב. מובטחת לנו אווירה רוגעת, נופים ציוריים והתרפקות על כמה מענקי הדור, שחרף ניגוד דעות ביניהם חיו בצוותא ובהרמוניה

פורסם 19.2.07
עונה מומלצת: כל השנה.
התאמת המסלול: לכל המשפחה.
קושי המסלול: קל.
אורך המסלול: כשני קילומטרים.
משך המסלול: כשעתיים.
מפה: מפה עירונית של תל אביב.
נקודת ההתחלה: מרכז סוזן דלל.
• מסלול מעגלי, אין צורך בהקפצת רכבים.

את הטיול נפתח בסוזן דלל, המרכז לאמנויות הבמה. על הקיר הצפוני בחצר המתחם ישנו לוח חרסינה שבו מצויר סיפורו של מקום. בפינה השמאלית התחתונה של הפאנל הימני מופיע אהרון שלוש, האדם שקנה את הקרקע. במרכז אותו לוח מופיע דיוקנו של שמעון רוקח אשר הקים את חברת 'עזרת ישראל' שייסדה את השכונה בשנת 1887.

השכונה שהוקמה נבנתה באוריינטציה ליפו, שם היו רוב מקורות התעסוקה של התושבים, בנוסף לעבודת הפרדסנות (שתוצריה יוצאו דרך נמל יפו). תוך זמן קצר הפכה נווה צדק למרכז תרבותי – מקום מושבו של הרב קוק ושל הסופרים ברנר, בראון, עגנון ואחרים, שדיוקניהם מופיעים בפאנל הימני מבין השלושה. כאן גם התפתחה מלחמת השפות בין 'חובבי ציון' שוחרי העברית, לבין אנשי כי"ח שדגלו בצרפתית. שני בתי ספר הוקמו במתחם, שלימים היה מרכז סוזן דלל. האחד לבנים, בו למדו בצרפתית והשני לבנות, ובו למדו בעברית. החלטה זו נבעה מהמחשבה כי נשים ינחילו את שפתן לבניהן.

בפאנל האמצעי נוכל לראות את העבודות בחולות להקמת השכונה והגמנסיה העברית, את הקמת 'גשר שלוש' מעל מסילת הברזל שנבנתה בין יפו לירושלים בשנת 1892 ואת הדיליז'אנס בו נסע שלוש מדי יום בין יפו לנווה צדק.

אנו נצא דרך היציאה האחורית של המתחם, לעבר רחוב אמזלג. במבנה הקטן משמאל חי רופא הילדים של השכונה – שאול טשרניחובסקי. ברחוב אמזלג נפנה ימינה, ונגיע אל רחוב שלוש. אם נפנה ימינה, נגיע מיד אל גשר שלוש שמתחתיו נראה המקום בו לפנים עברה המסילה. ממערב לגשר ניצב "הארמון", ביתו של שלוש. עגנון, המרבה לתאר את השכונה ואנשיה אינו מזכיר את שלוש ואת ביתו המפואר אף לא במלה. הוא לא יכול היה לשכוח את העלבון שחש עת שסולק על ידו מביתו לאחר שנתפש מתעסק עם ביתו של הגביר. מהגשר נשוב על עקבותינו במורד רחוב שלוש. רוב הבתים בשכונה אינם עוד הבתים המקוריים, אך בכל זאת הם יוצרים אווירה כפרית נעימה, רוויה בשכיות חמדה ופינות קטנות הממתינות לגילוי.

מנשל התריס. עשוי יציקה דמוית גבר ואישה

בפינת הרחובות שלוש ורוקח נוכל להתרשם מהבית בו חי עגנון. מבט מקרוב אל מחזיקי התריסים הקרויים מנשלים, עשוי להעלות חיוך על פנינו. המנשלים עשויים יציקה דמוית גבר ואישה. כשהתריס פתוח, והוא מוחזק על ידי המנשל, נראה הגבר. כשהוא סגור, נראה המנשל תלוי בעזבונו בדמות אישה, ואז גם הכל יודעים שהגבר לא בבית ואסורים הביקורים…

משם, נפנה ימינה ברחוב רוקח עצמו. בית מס' 32 היה ביתו המפואר של שמעון רוק"ח. נכדתו, הפסלת לאה מג'רו-מינץ, שיפצה את המקום ועיטרה אותו בפסליה. כיום סגור הבית בפני מבקרים, אך מומלץ מאוד להתבונן בו מבחוץ. נמשיך ברחוב רוקח עד סופו וברחוב פינס נפנה שמאלה. תוך מס' דקות הליכה נראה מעברו האחר של הכביש את בית קולנוע "עדן" הניצב בשיממונו. הקולנוע נפתח ב- 1915 והיה אז נקודת מפגש שוקקת חיים. הסרט הראשון שהוקרן כאן היה 'ימי פומפיי האחרונים' שהוקרן במשך ארבעה חודשים ברציפות. בסמוך, מעבר לכביש, נמצאים שני בתים תאומים. שלוש בנה אותם עבור בניו כדי שלא יריבו ביניהם. מול הבתים נמשך צפונה רחוב לילינבלום.

נוכל לעשות גיחה קצרה לעבר אחד ממבני הקיוסק הראשונים בתל אביב, שעדיין ניצב על תלו בחלקו המערבי של הרחוב. הקיוסק עשוי לקשור אותנו במשהו אל הצביון הבלייני של תל אביב כיום. הייתכן שכאן אמר ביאליק את משפטו המפורסם "גזזני ואגרשך, העדיפיני במיליך"? – שפירושו: תני לי גזוז ואתן לך בעבורו גרוש, אך את תתני לי עודף במיל. נמשיך כברת דרך קצרה במורד רחוב פינס ונפנה שמאלה ברחוב נווה צדק. ברחוב זה נמצא "בית הסופרים" בו גרו ברנר, בראון ואחרים. בפינת הרחובות נווה שלום ונווה צדק ניצב ביתו של הרב קוק. ברחוב נווה צדק נפנה שמאלה ואחר כך ימינה ברחוב אלרועי. נלך בו עד קצהו, ברחוב אחווה נפנה שמאלה ומיד ימינה אל רחוב כפר סבא, שיוביל אותנו חזרה אל הפאנל המצויר במרכז סוזן דלל, בו התחלנו את המסע הקצר המקפל בתוכו את זרעיו הראשונים של הכרך הגדול.

יפו החדשה ישנה

לתגובות, תוספות ותיקונים
להוספת תגובה

תגובות

האימייל לא יוצג באתר.

שתפו: