מתחת לנתיבי איילון: מסע לבטן האדמה

סיפורי ביבים אינם אמורים להיות מלבבים. בכלל, אם יש נושא בעולם שהדימוי שלו נמצא בתחתית הסולם, זהו נושא הביוב. קצת לא נעים, אבל איך שלא תראו את זה, המקור של מי השפכים הללו הוא, קודם כל, אנחנו ואורח החיים שלנו. חשבו על מכונות כביסה, כיורים, מדיחי כלים וגם על שטיפת הרצפה, ואל תשכחו כמובן את המקלחת ובתי השימוש.

סיבות ליחס המנוכר והכמעט עוין שיש לנו כלפי מי הביבים אינן חסרות, החל מבעיות בריאות, זיהום והיגיינה, וכלה בריחות רעים וענייני אסתטיקה. ובכל זאת, במבט מהצד, המאמצים העצומים שאנחנו משקיעים בהדחקה והעלמה מהירה של מי הביבים מהבתים שלנו (ומהחיים שלנו) מרשימים במיוחד. הסטת ידית או לחיצת מקש, והופ! הם זורמים ומתפוגגים להם אי שם, בדרך כלל במעמקי האדמה. לא מפתיע שעם הזמן הפכו התעלות ומנהרות הביוב שנחפרו מתחת לקרקע, הרחק מעין אדם, למקומות המפלט של שולי החברה ותרמו לדימוי הנמוך ממילא של הביוב.

דחיקה תת קרקעית היא טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם שמאפשרת לכרות מנהרה עמוקה ולהניח בה צינור גדול מבלי לשבש את החיים של תושבי העיר ונהגיה

תהליך ההזרמה וההעלמה של מי השפכים הוא מאמץ מתמשך בו עוסקת הציוויליזציה שלנו כבר כמה אלפי שנים. עברנו דרך ארוכה עד לרגע המכונן הזה, שבו אנחנו יכולים באבחת אצבע "להוריד את המים" ולחזור לחיים הרגילים. די אם נזכיר כאן את הקלואקה מקסימה (Cloaca Maxima), אחת ממערכות הביוב המסודרות והראשונות בעולם שנבנתה בעיר רומא לפני כ-2600 שנים. הקלואקה מקסימה הזרימה חלק ממי השפכים של העיר בתעלה פתוחה, ובעזרת מימיהם הטובים של שלושה נהרות שנוקזו אליה – היישר לנהר הטיבר. בתקופות מאוחרות יותר כוסתה התעלה ומעליה נבנו בתים ומבני ציבור כחלק מגדילת העיר והתרחבותה.

מנוף מוריד את העובדים אל בטן האדמה

לא מדובר בעניין פשוט. התשתית המסועפת והמורכבת של הצנרת המנקזת את הביוב ומצויה מתחת לשכונות העיר ובתיה, מתיישנת עם השנים וצריך להחליפה, או לבנות מערכת חדשה ואלטרנטיבית. זו בדיוק הסיבה שמערכות מי השפכים בערים המודרניות, במיוחד אלה המתפתחות בקצב מהיר, מסבות כאב ראש לא קטן למתכנני העיר, וזאת בלשון המעטה.

הנהגים הנוסעים בנתיבי איילון לא שמים לב לדרמה שמתרחשת מעבר לגדר

הכמויות בהן מדובר הן פנטסטיות. אם לנקוט לרגע בלשון ציורית, אנחנו מייצרים, ללא הפסקה, אגמים וימים שלמים של הפרשות ומי שופכין. בישראל עצמה, לדוגמה, התפוקה השנתית הממוצעת של מי ביוב היא בסביבות 490 מיליוני קוב, מתוכם, כ-190 מיליון קוב מגיעים מגוש דן בלבד. כמות נכבדה בהחלט.

הסיפור האמיתי הוא כמובן ההולכה. תאונות, רשלנות של מפעלים וגם אירועי גשם גדולים גורמים לכך שמדי פעם אנחנו עדים לזרימות של מי ביוב באפיקי הנחלים ובערוצים משלהם, המגיעים בחלקם לים ומזהמים אותו.

בשנים האחרונות מבוצע בגוש דן פרויקט הנדסי מורכב לחידוש קו הביוב איילון – אחד משלושת הנתיבים התת קרקעיים המרכזיים המובילים שפכים מגוש דן היישר לשפד"ן, מכון הטיהור הגדול בראשון לציון שנועד לאיסוף, טיפול ומחזור של שפכים עירוניים. במסגרת הפרויקט, המצוי בשלבי סיום, הונח קו צינורות חדש בקוטר של כ-160 ס"מ ובעומק ממוצע של כ-30 מטר מתחת לנתיבי איילון – מפארק גני יהושע בצפון ועד פארק מנחם בגין בפאתי שכונת עזרא שבדרום תל אביב, בסך הכל מרחק של כשבעה וחצי קילומטרים.

באפלה שמתחת לקרקע

איך כורים מנהרה מתחת לאחד הנתיבים היותר סואנים בארץ מבלי כל הפרעה? כאשר הרומאים כרו את קלואקה מקסימה בסביבות המאה ה-7 לספירה הם השתמשו, ככל הנראה, במהנדסים אטרוסקים, בעבדים ובפועלים מקרב האזרחים הפשוטים, שחפרו בידיהם את המנהרות הפתוחות.

2,600 שנים לאחר מכן, הטכנולוגיה שנבחרה כדי להקים מערכת ביוב נקראת דחיקה תת קרקעית. זוהי טכנולוגיה מהמתקדמות בעולם, שמאפשרת לכרות מנהרה עמוקה וגם להניח בה צינור גדול מבלי לשבש את החיים. במקרה שלנו, מי שאחראי לכך הן חברת נתיבי איילון ואיגודן – איגוד ערים דן לתשתיות ואיכות סביבה, שמטפל בהולכה ובטיפול במי השפכים של יותר מ-2.5 מיליון תושבים. "זו טכניקה המאפשרת לבצע החלפת קווי ביוב על ידי דחיקה תת קרקעית של הצינורות (כמעין חפרפרת), מבלי שיש צורך לבצע חפירה, ובכך למעשה אנחנו מניחים תשתית תת קרקעית לביוב שמאפשרת את המשך פיתוח המטרופולין של גוש דן כמעט מבלי להפריע למהלך התקין של חיי התושבים או לתנועה באיילון", אומר אודי קרמר, ראש תחום פרויקטים באיגודן.

הבור והצינור | הצילום באדיבות איגודן

יהודה נווה, המנהל הנמרץ של פרויקט הדחיקה, ואודי מורידים אותנו בעזרת מנוף במורדות הפיר, אחד מ-16 פירים שנחפרו לאורך הקו, על מנת לאפשר הורדת הצינורות ומכנות הדחיקה. ההליכה בתוך הצנרת מקנה תחושה משונה. עוד זמן לא ארוך תזרום כאן תערובת קוצפת של הפרשות ומי ביבים בדרכה דרומה. אם תרצו, זה אחד מאותם נתיבי ההברחה שאנחנו בונים על מנת להיפרד ממי הביוב שלנו במהירות וביעילות.

הרבה תחכום יש בפרויקט הזה. התחנה השנייה אליה ירדנו היא תחנת שאיבה גדולה ומודרנית הממוקמת בשכונת עזרא ותפקידה לשאוב את מי הביוב המגיעים אליה בכוח הכבידה מהצפון – איזור פארק גני יהושע. כאן הם מתנקזים במעין בריכה אטומה ומשם מוזרמים בקו דרומי, שנבנה בשיטה דומה, אל מכון הטיהור השפד"ן בראשון לציון. פרטים נוספים על פרויקט קו מאסף איילון באתר האינטנרט.

___

תודה מיוחדת לאודי וגדי מאיגודן, וליהודה על ההובלה הבטוחה