מרקש: חגיגה של כל החושים

WELCOME TO MARRAKECH. ברוכים הבאים לאולפני ההפקה הגדולים בעולם, שמעלים מדי יום הפקה ובה מאות אלפי ניצבים, תפאורות אוריינטליות מרשימות, חמורים וסוסים, לטאות ונחשים, מופעי ריקוד וגירוש שדים, שווקי ענק, מסגדים וארמונות כתפאורה עוצמתית, ואתר הסעדה המוני בכיכר לכל השחקנים והניצבים.

ובכל ארבעת הימים בהם שוטטתי במרקש, מרוקו, חיכיתי לאיזה במאי שיקום ויצעק "קאט", ויעצור את הפקת הענק הזו וישלח את כולם הביתה לנוח קצת לפני שממשיכים מחר, או שפשוט יודיע שהצילומים לסרט הזה הסתיימו ודי. אבל שום במאי לא צץ משום מקום, ואני הבנתי, פעם אחת נוספת, שהמציאות עולה על כל דמיון.

מרקש. עיר של כל הצבעים, הריחות והטעמים שבעולם. מרקש. עיר של תזזית מתמדת, מהולה ברוגע אוריינטלי מתמשך. מרקש. עירם של האנשים: סוחרי השוק, המופיעים בכיכר, עגלוני מרכבות הסוסים, הנשים ברעלות. יש בה מכל וכל, בשפע, ברוחב לב, ביד נדיבה, לפעמים בהגזמה. וכל טירוף החושים הזה מונח עכשיו בהישג יד, קרוב קרוב, מרחק שעות טיסה ספורות מכאן.

מדריך מסע אחר למרוקו

להתערבב במרקש

היו לי העונג, ההתרגשות והעניין, לשוטט ארבע ימים ברחובותיה ובסמטאותיה של העיר, בין חומותיה, בארמונותיה, בשווקיה ובמסעדותיה של העיר מרקש. את רשמי הביקור הזה תוכלו לקרוא כאן, אבל תיטיבו לעשות אם תחושו את אווירת המקום המחלחלת בין השורות ומתוך הצילומים. כי לפני כל דבר אחר, ויותר מכל דבר אחר, מרקש היא עיר של אווירה. ומכיוון שכך, אין צורך לערוך תוכנית טיולים מסודרת לביקור. אין צורך לעבור בין אתרי חובה ולסמן V הכרחי. יש צורך אחר – צורך ההתערבבות.

לצאת ולהתערבב בים האנשים השוטפים את הרחובות, לשבת לצידם במסעדות המקומיות, להתמקח איתם בשוק, לצפות איתם בהופעות בכיכר המרכזית. לשוטט וללכת לאיבוד. להפעיל את כל החושים, לא לפספס אף לא אחד. להריח את התבלינים הטריים בשוק, לטעום את התמרים העסיסיים שמציע מוכר הפירות היבשים, למשש ג'לביות וכפתנים מבדים רכים, להביט בשלל הנעלים הצבעוניות בחנות הנעליים, לשמוע את מספרי הסיפורים. אל תזניחו אף חוש, וכך תדעו כי זכיתם לחוויה מלאה באמת.

האם ראיתם פעם לב אמיתי של עיר? כזה שפועם, רוחש, אקטיבי 24 שעות ביממה? למרקש יש לב כזה. קוראים לו – ג'מא אל-פנא, "כיכר האבודים" (מקור השם בהוצאות להורג, שהתקיימו כאן בעבר). הכיכר הענקית נמצאת בלב העיר העתיקה של מרקש, ונדמה כי ממנה זורם הדם והחמצן אל עורקיה וורידיה של העיר כולה. בכבישים שסביב הכיכר, המולה רבה. אלפי אנשים פוסעים הנה והנה, וביניהם, סוסים רתומים לעגלות, אופנועים וטוסטוסים, חמורים ואוטובוסים, נהגי מוניות ורוכבי אופניים. חציית הכביש נראית כמשימה מורכבת במיוחד, אבל איכשהו, בכל הימים שהייתי שם לא ראיתי אפילו פעם אחת אף לא אחד נדרס או נרמס.

והנה אנחנו בכיכר. אפשר לתפוס עמדה בטוחה על מרפסת בית הקפה הצופה אל הכיכר, ומשם, בטוח ומוגן, להביט במתרחש. ואפשר ללכת להתערבב. לפסוע הנה והנה בין הדוכנים למופיעים לרופאי האליל למרקידי הנחשים.

כיכר ג'מא אל-פנא אחרי השקיעה. הלב הפועם של העיר

הקרנבל של כיכר האבודים
הקרנבל בכיכר מתחיל השכם בבוקר. ראשונים מגיעים מוכרי הפירות והירקות, ובשעות המוקדמות מתפקדת הכיכר כשוק. לקראת הצהרים מתחלפת האוכלוסייה. את מוכרי הפירות והירקות מחליפים עכשיו אלה שהופכים את הכיכר למקום מעניין במיוחד, אלה שעושים את הכיכר לתיאטרון הגדול של החיים. על שרפרפים נמוכים יושבות נשים עטופות מכף רגל ועד ראש בג'לביות ורעלות. אלו הן אומניות החינה. בעזרת מזרק הם מציירות על ידיהן ורגליהן של נשים ציורים יפיפיים, עדינים ובעלי פרטים רבים.

אם אתם היסטריים בכל מה שקשור לנחשים – פיקחו זוג עיניים נוספות. בכיכר מפוזרים כמה מרקידי נחשים. נחשי הקוברה הם הרקדנים הפוטוגניים ביותר, אך מלבדם ישנם שלל נחשים נוספים, ארוכים ומפותלים, שמתפרנסים מלהצטלם עם מבקרים. אם לא תהיו עירניים, תמצאו את עצמיכם פתאום מלופפים בנחש עם מבט מלוכסן ומזמין ולידו בעל הבית שלו שדורש מטבע בעבור הצילום האטרקטיבי.

יש בכיכר גם שפע של ידעונים, קוראים בכף היד או מנחשי עתידות באמצעים אחרים. אם התפתיתם לקריאת העתיד, סביר להניח שתצאו מהמפגש גם עם הבטחה לעתיד – ברכה, מרקחת סודית או הפנייה לרופא מקצועי – במקרה הזה רופא אליל. רופאי האליל של הכיכר מצטיינים בהופעה אחידה. ג'לביה בגווני הכחול-תכלת, תרבוש על הראש, והבעה על הפנים שמסבירה עד כמה הם חשובים ומקצועיים. הם מגיעים לעבודה כשכל בית המרקחת שלהם פרוס לפניהם: לטאות חיות וגם מיובשות, ביצי יען ענקיות, שורשים ופקעות של מיני צמחים, עשבים מיובשים, תמיסות בשלל צבעי הקשת בבקבוקונים קטנים, ציפורני נמרים ובעיקר כל מיני דברים לא מזוהים.

אוכל, מוזיקה וגם הופעות ביזאר
התוכנית האומנותית של הכיכר מתחלקת בין המופיעים השונים: זמרים, מספרי סיפורים, רקדנים, שחקנים, נגנים, להטוטנים וגם גמדים במופעי ביזאר. אחר הצהרים צומחים ופורחים בכיכר דוכני האוכל הרבים. כמו יש מאין, תוך שעה אחת של עמל מזורז, קמים בכיכר עשרות דוכני מזון, והיא הופכת להיות אתר הסעדה פתוח ועצום.

לכל דוכן ספסלים ושולחנות כדי לאפשר אכילה מסודרת ונוחה. הכל נקי, מסודר, מבריק ומפתה מאוד. המחירים זולים עד כדי גיחוך, והמבחר – עצום: דגים, קלמרי ושרימפס מטוגנים, צ'יפס ואורז, שיפודים, קבב, עוף צלוי, קוסקוס, נקניקיות, סלטים חריפים, מרק ראש כבש וגם ראש כבש ככה סתם. סופגניות מטוגנות, לחמניות טריות שנאפו ממש לפני רגע. דוכני ממתקים ועוגות ודוכני ענק של פירות יבשים ואגוזים.

בזאר החלומות
הרחובות והסמטאות שמאחורי כיכר ג'מא אל-פנא אוצרים בחובם את ארץ הפנטזיות והתשוקות של חובבי הקניות. ערב רב של מבוכים, כוכים, פתחים וחצרות פנימיות שמכילים חנויות ודוכנים לאין-ספור, בתוך שתי וערב של סמטאות שחוצות זו את זו. זהו המקום הקלאסי ללכת לאיבוד, כמה שיותר רחוק ועמוק, יותר טוב.

תוכלו לשוטט באיבוד המבורך הזה עד שיכלו כוחותיכם, ואז, כל נער או ילד יכוון אותכם בחזרה אל הכיכר. בשלב זה אתם עשויים להיות מופתעים למדי: הלכתם כל כך רחוק, הייתם בטוחים שאתם כבר ברובע אחר, ועכשיו יתברר לכם שבעצם פסעתם במעגלים, והכיכר קרובה, ממש בפתח הסמטה.

השוק הענק של מרקש מכיל כל טוב, באמת. הוא מיועד למקומיים אבל ערוך עם מיני מזכרות גם בעבור התיירים. סוחרי העיר הם גברים (לא ראיתי ולו מוכרת אחת!) והם מסבירי פנים, חייכנים, אוהבי תיירים, סבלנים ואוהבי מקח. אף אחד לא מצפה שתיאותו לשלם את המחיר הראשון שהוצע לכם. אם תעשו כן, המוכר עלול ללקות בליבו.

מחיר הפתיחה הוא בעצם יריית הפתיחה להליך מורכב וממושך, שבמהלכו יכבדו אותכם בתה מתוק בכוס זכוכית קטנה, יראיינו אותכם על ארץ מוצאכם, יספרו לכם כמה מעט הם ירוויחו, אם בכלל, מהצעת המחיר שלכם, וינסו להגיע איתכם לעמק השווה ביחס למחיר, שזה אומר 5% פחות ממה שהם הציעו בהתחלה. עסקה סבירה היא עסקה שבסופה קבלתם הנחה של 60-70 אחוזים מהמחיר המקורי.

עגלה רתומה לחמור בסמטה צרה במדינה של מרקש

האוכל של מרקש
אוהבים לאכול? הגעתם אל המקום הנכון. תמצאו כאן אוכל בשפע, טעים, טרי, צבעוני ומגוון מאוד, לפי הכיס והעניין: ממסעדות יוקרה בבתים עתיקים משופצים דרך מסעדות עממיות ברחובות העיר העתיקה, ועד לדוכני האוכל הפתוחים בכיכר המרכזית.

את הארוחה תפתח "תערוכת סלטים" שתיפרס לפניכם על השולחן. יהיה בה מכל טוב, לפי המצאי היומי: סלט ירקות טריים חתוכים קטן-קטן, סלט זיתים ברוטב עגבניות, צנוניות קטנטנות מוחמצות, חומוס, סלטי חצילים בכל הסגנונות והטעמים: על האש עם טחינה, מטוגנים, מעורבבים עם ירקות חתוכים, מעוכים בתיבול עז, פרוסים בתחמיץ, מעורבבים בביצה קשה. סלט שעועית ברוטב אדום סמיך, עדשים ירוקים מתובלים, סלט של פול מעוך, קוביות מלפפונים בתחמיץ, סלט תפוחי אדמה, קוביות סלק ברוטב פיקנטי, סלט עגבניות ובצל, סלט כבד ברוטב, סלט של כרובית מאודה, סלט קישואים מטוגנים ברוטב עגבניות, וגם – עלי חסה גמדיים פריכים וטעימים. עם הסלטים יוגש לכם לחם טרי וטעים מאוד, שהולך מצויין עם הרטבים הפיקנטיים של הסלטים. ראו הוזהרתם, אל תתפתו!!! נכון, הלחם מדהים והסלטים טעימים כל כך, אבל אחר כך יתחיל להגיע האוכל ה"אמיתי". ומה יהיה אז? חובה עליכם להשאיר מקום למנות הבאות!!!

אז מה נאכל למנה עיקרית? בחרו מבין האפשרויות הבאות, או פשוט – הזמינו את כולן…הקוסקוס הוא אחד מהמאכלים הלאומיים של מרוקו. על ערימה גדולה של קוסקוס תוגש לכם התוספת – ירקות מבושלים במרק עשיר עם חומוס, עם עוף או בלעדיו. הירקות נימוחים בפה, הקוסקוס עדין, והריח משכר. השיפודים יהיו בדרך כלל מבשר עוף או כבש. חזיר לא אוכלים במרוקו, שהיא מדינה מוסלמית, ובשר הבקר נדיר למדי. הקבב גם הוא נצלה כשהוא מולבש על שיפוד, עסיסי מאוד ופופולארי יותר מאחיו השיפוד הרגיל.

אך אין לאומי יותר מהטאג'ין. טאג'ין איננו שמו של מאכל מסוים אלא שמו של כלי בישול. זהו כלי חרס, המורכב משני חלקים. חלק תחתון שהוא קדירת חרס רחבה ועמוקה, וחלק שני שהוא המכסה, וצורתו צורת קונוס גבוה ומזדקר. את קדירת החרס ממלאים בכל טוב, סוגרים עליה את מכסה הקונוס, ומניחים על האש, או לחילופין, בתוך תנור. הבישול האיטי בתוך הקדירה גורם למזון המתבשל להוציא את מיטב טעמיו ואילו מתערבבים בטעמי שכניהם לקדירה.

אז איזה טאג'ין תזמינו? האפשרויות מרובות, ולכל מסעדה וריאציה משלה: יש טאג'ין של עוף עם ירקות – בדרך כלל גזרים, קישואים, עגבניות, תפוחי אדמה ואפונה ירוקה. יש טאג'ין של כבש מעוטר בשזיפים יבשים ושקדים. יש טאג'ין של דג ברוטב עגבניות ועשבי תיבול. יש טאג'ין של עוף בפירות ותבלינים ולצמחונים – טאג'ין של ירקות העונה, עסיסי, פשוט וטעים!

מרקש של היהודים
בתוך המדינה, העיר העתיקה של מרקש, באזור שבין ארמון באהייה לארמון המלכותי, נמצא ה"מלאח" – הרובע של היהודים. במרקש גרו בעבר כמה עשרות אלפי היהודים בתוך המלאח. זה היה מעין גטו סגור, שניבנה כדי להגן עליהם. מעמדם של היהודים היה מעמד של בני חסות. המלך היה פטרונם של היהודים, והחסות הייתה בהתאם לחוק הדתי: תמורת מס גולגולת היו זכאים היהודים לביטחון פיזי, אוטונומיה דתית ומשפט הוגן.

בעבר, היה המקום שמור ונקי. היום רחובות המלאח צרים ומוזנחים. הבתים צפופים מאוד. כל בית בו גרה בעבר משפחה יהודית אחת, חולק לכמה דירות ובכל חדר גרה משפחה אחרת. שמות הרחובות שנשאו בעבר שמות עבריים, נושאים עכשיו שמות חדשים, שלא מרמזים על עברו היהודי של המקום. אבל כולם מכירים את השמות העבריים של הרחובות. ברובע המלאח גרות כיום כעשר משפחות של יהודים. שאר יהודי מרקש, כ-200 אנשים, מתגוררים ברובם באזור העיר החדשה, ושם ישנם שני בתי כנסת שמשמשים אותם. היהודים שחיו כאן בעבר היו בעיקר בעלי מקצוע – חייטים, צורפים, שענים, בנקאים וכו'. היהודים שנותרו במרקש מתפרנסים בעיקר ממסחר.

אנחנו צועדים ברחוב תלמוד תורה בדרכנו אל בית הכנסת "לא עזמה" (בית הכנסת של המגורשים) שהוא בן 500 שנים, והוא היחידי ששרד מבתי הכנסת הרבים שהיו כאן בעבר. דרך שער הברזל אנחנו עוברים מהסמטה הצרה וקירותיה האדומים אל חלל חדש ומפתיע: חצר גדולה נקייה ומוארת, קירותיה צבועים לבן וכחול, מוקפת סביב סביב בחדרים, ומובילה אל בית הכנסת. בעבר, הייתה כאן, בחצר בית הכנסת, ישיבה גדולה. אלפי תלמידים הגיעו כדי ללמוד כאן וגרו במתחם. תפילת שחרית הייתה מתקיימת אז חמש פעמים. הישיבה איננה קיימת עוד, ובחדרים שאכלסו בעבר את בני הישיבה, גרים היום זקנים בודדים ועניים שהקהילה תומכת בהם. ישנו עדיין מניין שמתייצב לתפילות מידי יום, ושומר על הגחלת של בית הכנסת בעל העבר המפואר.