ההליכה במקום היא חוויה מוזרה. הכל נראה כל כך שקט ויציב. ממש לא מסתדר עם מראה עץ הדקל הענק שקרס, עם הגדר שהשתטחה ו…עם החורים המטורפים הללו. מסע אל חוף נטוש ואל כמה מהבולענים היותר מאיימים בחוף ים המלח. סיפור של תעוזה או טיפשות.
מנת תוכחה מוצדקת
כאשר יגאל מהמזנון הקטן ליד המחסום הצבאי בכביש 90 (צומת מצוקי דרגות) בים המלח שמע שהגענו עכשיו מהבולענים בחוף מינרל, הוא החל לגעור ולנזוף בנו במשך דקות ארוכות. האמת? נשמע קצת מפתיע לחטוף על הראש מאדם זר שהכרת אך לפני רגע, אבל אחר כך חשבתי שמוסכמות וגינונים חברתיים מקובלים אינם בהכרח תופשים במקום הצרוב והמלוח הזה, מה גם שהרווחנו את מנת התוכחה הזאת בצדק רב.
חוף מינרל שהיה פעם מתחם שוקק ועמוס מתרחצים ותיירי מרפא הוא היום אזור סגור ותחום עם גדרות ושלטי אזהרה. מזכיר לי לרגע את אזור 51 במדינת נבדה, ארה"ב, אותו מקום שמור ומסוגר בגלל הבסיס הצבאי הסודי המצוי בו. אבל זו כמובן רק אסוציאציה. חוף מינרל נסגר לא בגלל ניסויים סודיים ובוודאי לא עקב נוכחותם של חייזרים – כפי שנטען לגבי אזור 51. זה יכול להישמע מוזר אבל הסבה לכך היא טבעית; לפני כחמש שנים נפערו במקום שורה של בולענים, מה שהביא לסגירתו המוחלטת. עוד אשוב לכך.
הבולענים בים המלח הם סיפור מרתק. נכון להיום מדובר בכ-6,000-7,000 בולענים בממדים שונים שממשיכים להיפער לאורך חופו המערבי של הים בקצב של כמה מאות בשנה. יצירת הבולען היא תוצאה ישירה של מה שנראה כמשחק מקדים דרמטי המתרחש בתת הקרקע ונגרם כתוצאה מהירידה המתמשכת במפלס מי ים המלח. ירידת המפלס מביאה למפגש בין מי תהום מתוקים (וזרמי שיטפונות המגיעים מההרים שמסביב) לבין שכבות המלח במקום. המלח היבש הולך ונמס ושכבת החרסית הבוצית והאלסטית המצויה מעליו שוקעת אל החלל הנוצר מתחתיה, כשהיא מותירה חללים מעליה.
תהליך הקריסה נראה כעת בלתי נמנע. ניתן לתאר זאת גם כך: המפגש בין מי התהום והמלח – אי שם בעומק של בין מטרים אחדים לכמה עשרות מטרים, גורם לחללים באדמה לעלות כלפי מעלה כמו היו בועות אוויר קטנות המטפסות מתחתית אמבט כלפי מעלה. החללים הללו מתחת לשכבת הקרקע העליונה יביאו עם הזמן לסדקים וחרכים שילכו ויגדלו עד להתמוטטות הסופית ויצירת בולענים בגדלים כאלה או אחרים.
בחלק הצפוני של ים המלח, באזור חוף מצוקי דרגות מתקיימים להם באדמת המלח הסדוקה והמחורצת, ובסמוך לקו המים, מאות רבות של בולענים. במבט מהכביש (90) מלמעלה אפשר להבחין בבולענים שהפכו ברובם לאגמי מים קטנים וגדולים הניזונים מהים. המראה קסום. הכימיה של המים, המלח והמינרלים השונים משווים להם צבעים עזים הנעים בין צבעי האפור, התכלת והטורקיז. אם מביטים היטב נראה כי לכל בולען צבע משלו. הנוף מזמין לרדת ולטעום.
לאחר שתקראו את השלט הזה (בתמונה) הבחירה בידכם. החלטתם לרדת, תוכלו להחנות את הרכב בחניון קטן הנמצא לא הרחק מהמחסום הצבאי. כל מה שצריך לעשות כעת זה לאתר את אחד מהנתיבים שנכבשו זה מכבר על ידי הולכי הרגל בעבר, ולרדת למטה בזהירות.
ארץ הבולענים אינה מקום לשוטט בו ובכל זאת למרות הסכנה המתמדת של שקיעת הקרקע הפך האזור הזה עם השנים לאתר שוטטות מבוקש וגם לארץ מפלט של מתבודדים ונוודים הנוטים את אוהלם במקום. ביום שהגענו, רגע לאחר הסרת מגבלת המרחק בסגר הקורונה השלישי, יכולנו לראות קבוצות של מטיילים, כולל משפחות עם ילדים שהסתובבו להם בין הסדקים, תעלות המים והבורות, אולי כהתרסה, אולי כאקט של שחרור כנגד המציאות שכפתה עלינו המגיפה ההיא. מנקודת מבט כזאת אפשר לומר כי אין מקום טוב יותר מאשר האזור הפראי והיפיפה הזה לפרוק מסיכות ולנשום את ריח המלוח. הבולענים כאן וותיקים ויציבים ואין כאן חדשים", הסביר לי אחד מהם שנשא תינוק בתרמיל קטן שהיה הדוק לגופו. מה זה אומר? זה לא אומר כלום.
ברוכים הבאים אל חוף הרפאים
חזרה כמה קילומטרים דרומה לשם, בחוף מינרל, מה שהיה פעם אחד החופים היותר ידועים ויותר עמוסים של הים הזה, הסיפור שונה בתכלית. "מינרל" היה חוף ציבורי שהופעל על ידי קבוץ מצפה שלם וכלל מגוון רחב של גודי'ז שהגיעו היישר מים- המלח, לרבות בריכת מי גופרית חמים, בוץ מרפא, מקלחות חוף, מתקני עיסוי, חנות מוצרי קוסמטיקה וספא וקפיטריה גדולה.
הנה מה שמספר אתר אינטרנט פעיל על מה שיש (היה) בו: "חוף מינרל שוכן סמוך לקיבוץ מצפה שלם ומציע בילוי באווירה פסטורלית ורוגעת והנאה מלאה מסגולות המרפא של ים המלח. החוף יושב על מפרץ טבעי יפהפה ומציע בוץ טבעי, בריכת מי גופרית תרמו-מינרלים ומקלחות חוף עם מים טבעיים. ברחבי החוף פזורים כיסאות ים, שולחנות ושמשיות, ובסמוך תמצאו גם חנות גדולה של מוצרי ים-המלח, קפיטריה, מזנון חוף, מלתחות, מקלחות ושירותים".
היווצרות בולען - בסרטון
בשנת 2015 כאמור, נגמר הכל. בולענים שנפערו באזור החנייה לרבות חור מבהיל במיוחד שנפער מתחת לבריכת הגופרית גרמו לקריסה של תשתית החשמל ומבנים נוספים. הבולענים, אולי ניזונים גם ממימי נחל החצצון הזורם בסביבה, היו מהירים והרסניים ולמפעילי המקום לא נותרה כל ברירה. עניין בהחלט לא נעים. חוף מינרל, על פי מנהליו, אנשי מצפה שלם, היה מקור פרנסה עיקרי של הקיבוץ. בשנת 2014 לדוגמא הגיעו למקום כ-25 אלף מבקרים.
זה הרגע שאתה גם שואל את עצמך האם להתקרב למקום ולהסתכן בעימות ישיר עם מה שקורה שם מתחת?
ירדנו מהכביש כדי לנסות ולהעיף מבט בחוף שאיננו. לשם כך טפסנו על סוללת עפר קטנה כדי להתבונן מרחוק. במקום הייתה דממה מוחלטת, כמעט מאיימת. המראה, כמו היה לקוח מתמונות של עיירת רפאים. יכולנו להבחין בכמה מבנים קטנים שעדיין העומדים על תילם, לצד שורה ארוכה של מה שנראה כערמות של פסולת, עצים, גדרות, וקירות שהתמוטטו כאילו עבר המקום סוג של הרעשה ארטילרית. תהליכים אלימים מתרחשים בסביבה מידי יום ביומו והם חלק מהשגרה של הטבע הדינמי של כדור הארץ. כאשר הם קורים בבית שלנו, הספור הזה נראה אחרת לגמרי.
בולענים בים המלח
ראינו גם מכתשים עגולים במשטחי האספלט, מה שהתברר מאוחר יותר כרחבת החנייה של החוף. לרגע היה נדמה כאילו היינו צופים בטלסקופ בקרקע הירח המחוררת כתוצאה מפגיעות אסטרואידים. זה היה גם הרגע שבו שאלנו את עצמנו: האם להתקרב למקום? האם להסתכן בעימות ישיר, שיכול להיות גם קטסטרופלי, עם התהליכים הדינמיים שקורים שם בתת הקרקע? השאלות האלו נוגעות, נדמה, באוסף של מונחים, כגון, סקרנות קיצונית, יצר הגילוי ואולי גם מציצנות, המעורבים יחדיו עם סיכון, חוסר אחריות, פזיזות, וכד'.
ואז, בהחלטה של רגע, כמו נסמכים על אותו משפט זן שאומר משהו כמו: "קפוץ והרשת תופיע" (Leap and the net will appear), ירדנו אל המקום*. ההליכה במקום היא חוויה מוזרה. הכל נראה כל כך שקט ויציב. ממש לא מסתדר עם מראה עץ הדקל הענק שקרס, עם הגדר שהשתטחה ו…עם החורים המטורפים הללו.. הנה כמה תמונות המדברות בעד עצמן:
קשה קצת לסכם את סיפור המסע הזה. ירידת המפלס הנמשכת של ים המלח הנגרמת בגלל הקטנה הזרימה של מי הירדן ובגלל ובעיקר כתוצאה משאיבת המים האגרסיבית של מפעלי האשלג, היא מן הסתם הספור האמיתי. הבולענים – אחת מדרכי התגובה של הטבע לשינויים בקו המים, ימשיכו להיווצר. הנה כמה כלים למעקב שמספק המכון הגיאולוגי, ביניהם: מפת היתכנות לשקיעות קרקע והופעת הבולענים כאן, וגם מערכת ניטור אינטארקטיבית שאמורה להתריע כנגד קריסות, כאן.
ובאשר לחוף מינרל, פסענו פה ושם בין השרידים שנותרו ולקחנו כמה תמונות. עוד כמה שנים בהחלט יתכן שגם העדויות הללו יעלמו כלא היו. אחר כך טיפסנו חזרה לכביש ונסענו לשתות קפה אצל יגאל.
אזהרה: חוף מינרל סגור לביקורים ומסוכן מאוד. אין לראות בדברים כאן המלצה מכל סוג שהוא לרדת ולבקר באזורי הבולענים בים המלח, ובוודאי לא בחוף מינרל. כל מי שעושה זאת, עושה זאת – כמו שכתוב בשלטים – על אחריותו בלבד.