ביום בהיר אחד שהגיע לאחר מספר ימי גשם המשכתי בדרכי אל הדרום. בבוקר סידרתי את הקרוואן, איבטחתי את דלת המקרר והחלונות, קיפלתי את ארבעת הרגליות התומכות בקרוואן, וחיברתי את היצול אל תפוח הגרירה של הג'יפ. דוד עזר לי לכוון את הג'יפ והקרוואן דרך שלולית הבוץ אל כביש מבטחים ויצאתי לדרך.
חוות אי שם נותרה מאחור בעמק המעיינות ובמעמקי ליבי. חציתי את בקעת בית שאן אל בקעת הירדן. עצרתי להצטייד במזון וציוד חסר בעיירה עוג'ה. המשכתי לאורכו של ים המלח ולעת ערב הגעתי אל ארץ עוץ.
הקוסם חיכה לי בביתו הקט בין העצים בנווה מדבר, צרוב פנים, טוב לבב, ועטור תלתלים מלבינים. רוח קדים הביאה אותו לכאן לפני שנים רבות מספור, ומאז הוא כאן, חי במוזיאון טבע נטוש בין פלגי מים זורמים במדבר פלאים לחופו של ים שכולו מלח. שפנים חיים בחגווי סלעים בשביל העולה אל ביתו. יעלים מגיעים עד לפתח דלתו ללחוך עלים של סלוודורה פרסית ותרמילים מסולסלים של עצי שיטה. ציפורים רבות, שחורות זנב, בולבולים צהובי שת, סלעיות בשחור לבן וטריסטרמיות קולניות מסתופפות אצל שולחנו ומתחרות על פירורים.
מיטב פשוטי עם אהובים התקבצו ובאו לחסות בחברתו בעיר מקלט, הרחק משאון ההמון הסוער. אבישי איש הקש אוסף כפות דקלים וממציא מכונות ממוחו הקודח שיודעות לארוג מחצלות ולבנות בתי קש לתפארת. אבינועם הביא קמח חמאה ומורשת אבות כדי להכין ולפנק את חבריו במלאווח טעים. יהודה כהן, היעל האמיץ, חבר קיבוץ עין גדי, אוהב אדמה וחיים ומקפץ על הסלעים.
יהודה מלא ידע כרימון, עובד במטעי התמרים, ויודע את סוד האפרסמון. הוא אוהב לקחת עימו מטיילים ולגלות להם את צפונות ביתו, נווה המדבר. רגעים ספורים אחרי שנפגשנו על משקה מהביל בבית הקוסם, לקח אותי אחריו בשבילים אל שיחים קוצניים והציג אותם בפני, מור הגלעד הוא האפרסמון המקראי. הוא שלף אולר מכיסו, קצץ ענף קטן ונתן לי להריח אותו. "ריח אפרסק" תהיתי בקול. יהודה הראה לי את הטראסות שם גידלו את האפרסמון והשקו אותם במי המעיינות השופעים, את שרידי המצודה ששמרה על השדות ועל הבושם שמחירו היה יקר מפז. "יוספוס פלאביוס כתב על האפרסמון שיש בו תשעה ריחות שונים, אני נותן למטיילים להריח וכל אחד מרגיש ריח אחר לחלוטין. בשבילי זו ההוכחה שמור הגלעד הוא האפרסמון של יוספוס."
נהר מוזר, לודג' אפריקאי ומכשפות טובות
אמנות החופש היא היכולת להרפות מכל תכנון מוקדם ולהמתין לכל מה שיגיע. אם יצאתי מאי שם והגעתי אל ארץ עוץ אך טבעי היה שאקבל הצעה לטיול אל הנהר הנסתר. מה יותר מיסטי מזה.
יצאנו בשעת בוקר שישייה סודית בהחלט למסלול בלתי קיים ובלתי מומלץ. הסכנות בו ניכרות בשטח, מוקשי נעל ישנים שנסחפו בשטפונות, בולענים שסתם כך פערו את פיהם בלב המישורים וקרסו אל בטן האדמה, וגדות לא יציבות של נהר מוזר שמתמוטטות לפרקים. כמו בסרט דמיוני של ז'ול ורן צעדנו על מישורים מבוקעים, דיונות של חול, בין פטריות של מלח וקישוטים מיניאטוריים של חג מולד מלוח. באמצע שומקום חתך את דרכנו נהר גדול ורועש תלול קירות ורב מפלים שצבעיו נעו בין חום כהה מאיים לקצף לבן גועש. כך הלכנו לצידו עד שנרגע ונשפך אל ים המלח הצפוני. כוחותינו שבו בשלום.
בערב נסעתי לבקר בח'אן הנעים בעל השם השאול מן הסוואנות של אפריקה, עין גדי קמפ לודג'. משאית מגורים מרשימה ניצבה בפאתי החנייה ואני נמשכתי אליה בחבלי קסם. רכב גבוה 4X4 כמו ה"אוברלנדרס" שחוצים את יבשת אפריקה במסעות ספארי אינסופיים והיוו את פסגת שאיפותי מאז שהתחלתי לטייל באפריקה לפני שלושים ושבע שנים.
ציור מיוחד על דופן המשאית משך את תשומת לבי והתקרבתי אליו. הוא נראה כמו ציור אבולוציוני אבל של התפתחות רכבי מגורים. לפתע הבחנתי שהקרוואן שלי נמצא במרכז הציור, והבנתי שבעל המשאית הוא חנן מאילת שממנו קניתי את הקרוואן לפני למעלה משנה.
חיפוש מהיר בקמפ ומצאתי את חנן יושב על הבר כמובן עם כוס של בירה. הצטרפתי אליו עם כוסית של וויסקי ועוד אחת, מפגש של נוודים אי שם עם סיפורי טיולים וחוויות במסע הקסם של החיים בין מציאות לדמיון.
שתי מכשפות טובות הגיעו מן הצפון ומן הדרום לבקר בארץ עוץ. ניפחתי את החזה וירדתי איתן אל עינות קדומים וחמים. שעת אחר צהריים מכושפת נחה על המקום. בריכות חמות נבעו על שפת הים, ונימפות מלטפות עלו מקצף הגלים העדינים. קסמן נח על הים שעה ארוכה כנצח. ההייתן או היה זה חלום?
בתמונה העליונה: יצאנו בשעת בוקר שישיה סודית בהחלט למסלול בלתי קיים ובלתי מומלץ קפצה: Olga Entin
———————–
רונן רז: אגרונום במקצועו וטייל בנשמתו, ממייסדי טיולי השטח בארץ, חי וטייל במשך שבע שנים באסיה, אפריקה ואמריקה, גידל תנינים בונצואלה ונאבק למען הפילים בקניה. בונה מסלולים ומדריך טיולים מזה 25 שנה, בעלים ומנהל של חברת אקו טיולי שטח.