אחרי שישה ימים צפופים, מרתקים ומאתגרים עם הקרוואן, אנחנו מחזירים אותו בקווינסטאון, ובעצם מתחילים טיול חדש, הרביעי במספר. עולים על טויוטה ראב4 חדשה ומפנקת ונוסעים דרומה. הכי דרומה. כעבור שעות ספורות ועצירת פאי-בייקון-פטריות חפוזה, אנחנו מגיעים לבלאף (Bluff).
יום קודם הזמנו לילה במלון בוטיק בשפיץ של השפיץ, ההרגשה שם שזה אנחנו והאוקיינוס. אין לאן יותר להמשיך. הנוף עוצמתי, ואניות ענק עמוסות חולפות על פנינו בדרך לנמל. בלאף היא עיירה שונה ממה שראינו עד כה, ניכרת בה קשיחות של יורדי ים ובכל פינה אפשר לראות את הסימנים שההתיישבות המגוונת הותירה בה, מקירות צבעוניים עם עיטורים של עולם הים ואדריכלות מעניינת וייחודית. מקומיים שפגשנו מאוחר יותר סיפרו לנו שאנשי בלאף ידועים בקשיחותם ובגאווה המקומית המפורסמת שלהם. בערב התפנקנו בארוחת פירות ים במסעדה היחידה בעיירה, שבמקרה היתה צמודה למלון, והלכנו לישון מאושרים.
בלאף. בעיירה ניכרים הסימנים שההתיישבות המגוונת הותירה בה | צילומים: רפי קורן ואורית גוטרבוים-פרטוק
בלאף, והעיר הגדולה, Invercargill, מהוות את נקודת המוצא שלנו לאזור קסום ומרתק בשם הקטלינס (Catlins), בו נטייל ביומיים הבאים. האזור הזה מלא פינות חמד, לאורך החופים ובתוך היבשה, שנראה כאילו כוח עליון ממש תכנן והציב אותן באופן שיהיה מעניין לטייל בו. כביש צר ומתפתל מוליך אותנו בין חופים מרשימים, ובהם מגדלורים פוטוגניים, דרך צוקים ומצוקים עוצמתיים, וגבעות ירוקות רכות שמהוות את הבית לאלפי חיות משק. בחלק מהמקומות הדרך מפנה למסלול הליכה במעבה יער, שם אנחנו פוגשים מפלים קסומים, כדוגמת McLean Falls והשיא – Purakaunui falls המושלמים, בהם צילמנו פורטרט עצמי בחשיפה ארוכה. כדאי להקדיש זמן מכובד לנסיעה באזור הזה, ופשוט לבחור מבין מגוון גדול של נקודות עניין במה להתמקד.
פורטרט עצמי בחשיפה ארוכה במפלי Purakaunui המושלמים
נקודת הסיום של הקטלינס היא עיירה קטנטנה בת כ-250 תושבים, בעלת השם הארומטי – Kaka point. בקקה פוינט אנחנו מתגוררים ביחידת אירוח של זוג מבוגר ומקסים בשם בריאן וג'ניס, שנתנו לנו המלצות נהדרות לטיול באזור, ולארוחת ערב שלא תשכח במסעדה היחידה בעיירה. כשחזרנו מהארוחה, הזמינו אותנו לשבת איתם, וכך מצאנו את עצמנו יושבים בסלון של משפחה ניו זילנדית, מחליפים רשמים ותמונות. חוויה.
נוף מושלם בקטלינס
מגדלור ב-Waipapa Point
קמנו למחרת, מלאי מרץ לזריחה במגדלור היפהפה שבקרבת מקום (Nugget point), ומשם, אחרי ארוחת בוקר, עם הפנים צפונה, דרך אגם Waihola, לשתיים מגולות הכותרת של האזור -Moeraki boulders beach, ו-Tunnel beach. סלעי מוארקי הם סלעים בצורת כדורים גדולים שפזורים על חוף הים, ליד כפר בעל אותו שם. חוויה נהדרת להלך ביניהם, או לקפוץ מאחד לשני.
דילוגים על סלעי מוארקי (למעלה) וחוף המנהרה – Tunnel beach במלוא הדרו
חוף המנהרה, Tunnel beach, קרוב לעיר דנידין. בחוף יש צוקים יפהפיים, שאחד מהם בנוי ממש בצורה של מנהרה שהגלים עוברים בתוכה. הנוף מרהיב והאוויר משכר, אבל הסיפור האמיתי הוא ההגעה לחוף והחזרה למגרש חניה, במדרון תלול ביותר. נרשם אימון גופני.
לקראת ערב אנחנו מגיעים לדנידין, שאנחנו נהנים להגות את השם שלה כמו של הרואה ואינו נראה, אך ההגייה האמיתית היא דוניידין. בערב אנחנו יוצאים לפאב בקרבת מקום וזוכים לחוויה חדשה – צפייה ציבורית במשחק רוגבי מגביע העולם. בקצרה – רוגבי הוא ענף הספורט הפופולרי והמצליח ביותר בניו זילנד. הנבחרת הלאומית נישאת בגאון, ובכל מקום ניתן לראות את סמליה, בעיקר בתקופת גביע העולם שהתקיים באותם ימים ביפן. נבחרת ניו זילנד היא אלופת העולם, ונחשבת לקבוצת הספורט המצליחה בענף מאז ומעולם, עם כ–80% אחוזי הצלחה. אמנם המשחק בו צפינו הפגיש את אנגליה ואוסטרליה, אבל האווירה היתה כובשת ומהפנטת. תוסיפו המבורגר טעים ובירה מקומית נהדרת ולא צריך יותר מזה כלום.
למחרת אנחנו נוסעים אל חצי האי שממזרח לדנידין, ומצפינים עד ל-Royal Albatross Centre, מרכז מבקרים ותצפית על האלבטרוס המלכותי. שילמנו סכום לא מבוטל (כ-100 שקל לאחד) כדי להצטרף לסיור קצר, במטרה לראות מעוף של הציפור המאוד מרשימה הזו. האבסורד היה שלא ראינו אף אחת, אלא רק כאשר ישבנו בסוף הסיור בקפטריה בעלת קירות ותקרת זכוכית, והאלבטרוסים עברו מולנו לפחות 15 פעמים!
שדות חרדל לנצח
התלבטנו אם להמשיך צפונה או להקצות עוד זמן לחצי האי, ובסוף הפור נפל על חוף Sandfly שקראנו שיש סיכוי לפגוש בו אריות ים, ממש מקרוב. ההימור השתלם! הגענו לחוף אחרי ירידה בשביל מפותל דרך דיונות בהירות, ושם פגשנו שישה אריות ים שהגיעו לחוף כדי לצבור כוחות. התקרבנו לחיות הענקיות, בדיוק כשארבע מהן קמו מהשנ"צ, וזכינו לצלם מופע פוטוגני של אינטרקציות ופוזות על רקע האוקיינוס. תענוג! לקינוח היום הפוטוגני מצאנו בצדי הדרך שדות חרדל צהובים שנפרסים עד האופק, ושביל נסתר שמתפתל ביניהם.
אריות ים בחוף Sandfly
למחרת, כשהטיסה ארצה כבר ממש מעבר לפינה, החלטנו שאנחנו רוצים עוד לגימה אחרונה של טבע. נסענו לחצי האי בנקס, שמזרחית לכרייסצ'רץ', עד לעיירה היפהפייה אקרואה (Akaroa) ששוכנת על שפת אגם פסטורלי. סיור קטן בעיירה וארוחת פירות ים טעימה, לפני חזרה בדרך הנופית עד כרייסצ'רץ'.
מנה של פירות ים בעיירה היפהפייה אקרואה
לעיר עצמה הגענו לפנות ערב, והופתענו למצוא עסקים רבים סגורים ורחובות שוממים, גם באזור המרכז. זו נקודה חשובה שפגשנו כבר בתחילת הטיול, או כפי שאמר לנו אחד מבעלי הפאבים בצפון – "פה זה לא אירופה". מסעדות נסגרות מוקדם, אפילו ב-20:00, ומה שניתן למצוא פתוח לאחר מכן אלה רק פאבים וברים. הנחמה היתה שהאוכל שמוגש בהם במסגרת Bar menu היה עשיר, מגוון וטעים מאוד.
את הלילה האחרון בחרנו להעביר במוטל קרוב לשדה התעופה, ובבוקר התחלנו דרך של 36 שעות עד לנחיתה הבטוחה בפרדס חנה.
כל פרקי הבלוג לייב מניו זילנד: