הרגשה של חו"ל לא בהכרח מצריכה מעבר בנתב"ג או עלייה לספינה או יאכטה. לפעמים כל מה שצריך כדי להרגיש קצת חו"ל זאת פשוט אווירה שונה, תחושה של התנתקות, יציאה להרפתקה מרגשת. אז עד הזמן שבו תעלו לטיסה ליעד מרגש אי שם מעבר לים – קבלו כמה הצעות למקומות מעניינים ומיוחדים, כאלה שיגרמו לכם להרגיש (כמעט) כמו בחו"ל, בלי לעזוב את הארץ.
יפן זה כאן: גנים יפנים בישראל
בתרבות היפנית, לגנים יש מקום מיוחד ומוקדשת חשיבה רבה למבנה שלהם ולמרכיבים השונים שהם מכילים. בין השאר, הגן היפני מכיל מקור של מים (נחל, אגם, בריכה וכדומה), גשר, פנסי אבן, ביתן תה – והכל מעוצב בדייקנות ובסדר מסוים, על מנת ליצור רוגע וחיבור אל הטבע. בגן יפני כל מרכיב הוא בעל משמעות עמוקה והוא משפיע על תחושותיהם של המבקרים בו, בין אם הם מעורים היטב בתרבות ובמסורות של יפן או פשוט נהנים מההרמוניה והשלווה השורות במקום.
הגן היפני בקיבוץ חפציבה. פינה של רוגע למרגלות הגלבוע | צילום: שאטרסטוק
אז אם אתם מחפשים מפלט מריח המנגלים, משחקי הכדור והרעש האופייניים לפארקים ולגנים הישראלים, למה שלא תקפצו לאחד הגנים היפנים הללו, לחיבור, ולו לזמן קצר, לתפיסת העולם היפנית:
הגן היפני בקיבוץ חפציבה – פינה מושלמת של שקט למרגלות הגלבוע. הגן היפה ניתן במתנה לקיבוץ על ידי חברי המקויה, קבוצה דתית מיפן שחבריה הם אוהבי ישראל, לזכר איקורו טשימה, מייסד המקויה, ששהה בחפציבה. בגן צומחים צמחים שהוזכרו בתנ"ך וביניהם אלמנטים יפניים מסורתיים, כמו בריכות מים עם דגי מקוי, גשר אבן, פנסי אבן, סוכת מנוחה ומקום לתפילה והתבודדות. כ-40 ק"מ משם, במצפה נטופה, יש יער נטוע שנקרא יער מקויה, לזכרו של טשימה. את הביקור בגן היפני בחפציבה יש לתאם מראש או להגיע במסגרת סיור מאורגן.
הגן היפני בחולון – חולון מוכרת יותר בגני הסיפור הנחמדים הפזורים בה, אבל אם אתם מחפשים השראה יפנית, בקרו בגן שבשדרות ירושלים (בין הרחובות פרופסור שור ובצלאל). יש בו בריכות מים, מפל קטן, גשרים וסוכת עץ. באביב תוכלו ליהנות מפריחת עץ הדובדבן.
הגן היפני בחולון | צילום: שאטרסטוק
גן יפני בגן וואהל לוורדים – גן וואהל, הסמוך לכנסת ולבית המשפט העליון בירושלים, משתרע על שטח של 75 דונם ושתולים בו מאות זנים של ורדים, רבים מהם התקבלו במתנה ממדינות שונות בעולם. בתוך הגן הוורדים היפה יש גם גן יפני עם המרכיבים המסורתיים: פלג מים, מפל, פנס. מקום נעים להירגע בו מהלחצים הרגילים של קריית הממשלה.
הגן היפני בפארק רבין, הרי ירושלים – ליד שער הגיא, בפארק רבין בהרי ירושלים, עוברת דרך דיפנבייקר, הקרויה על שמו של ג'ון דיפנבייקר, ראש ממשלת קנדה בראשית שנות השישים, שנודע ביחסו החם לישראל. הדרך הנופית עוברת בגדה הדרומית של נחל אילן, בין חורש ים תיכוני, ומובילה אל אתר המשוריינים, שם אפשר לראות את שרידיהם של משוריינים, שהובילו אספקה לירושלים הנצורה בזמן מלחמת העצמאות (המשוריינים הוצבו כך שאפשר לראותם גם מכביש מס' 1). לאחר נסיעה של כקילומטר וחצי מאתר המשוריינים מגיעים לגן היפני – גן סלעים המוקדש לאב אוצוקי, מייסד אגודת בית שלום יפן, שחבריה מאמינים כי מירושלים יבוא השלום עולמי (ועל כן מיקמו אותו בדרך לירושלים).
ועוד קצת ניחוח יפני: על פסגת הר כמון בגליל התחתון, מוקף בנוף מרהיב, נמצא בית תה יפני שבו אפשר להשתתף בטקס תה מסורתי, שמעבירה טאיקו קושידה-אליאש, ילידת יפן שהגיעה לישראל בעקבות בעלה שלמה. לצד בית התה השניים הקימו מתחם אירוח – שלושה אוהלים מונגולים בלב גן יפני. היחידות מצוידות בשירותים ומקלחת, מטבח מעץ, פינת ישיבה, מקרר ומיקרוגל ומרפסת הפונה לנוף. פשוט, נעים ומזמין. פרטים באתר
• לקריאה נוספת:
רק בישראל – דברים שתמצאו רק אצלנו
גרמניה בישראל: המושבות הטמפלריות
באמצע המאה ה-19, נוסדה בווירטמברג שבדרום גרמניה תנועה דתית פרוטסטנטית, בראשותו של כריסטוף הופמן. חברי התנועה, שנקראו טמפלרים, האמינו שעל מנת לקרב את הגאולה יש צורך להתיישב בארץ הקודש התנ"כית. ב-1868 הגיעו דרך הים הטמפלרים הראשונים לישראל והקימו את המושבה הראשונה שלהם על אדמות שרכשו בחיפה (כיום המושבה הגרמנית לאורך שדרות בן גוריון בעיר התחתית). מאוחר יותר הם בנו מושבה נוספת על הכרמל – במקום שקראו לו כרמלהיים. בהמשך הם התיישבו במקומות נוספים בארץ: יפו, שרונה (היום סמוך למגדלי עזריאלי בתל אביב), וילהלמה (בני עטרות של ימינו), ירושלים, ושתי מושבות בגליל התחתון – ולדהיים ("נווה יער" בגרמנית, היום אלוני אבא) ובית לחם הגלילית. בשיאה, ערב מלחמת העולם הראשונה, מנתה ההתיישבות הטמפלרית בישראל כ-2,000 איש.
כנסייה שנבנתה ב-1916 בידי תושבי המושבה הטמפלרית וולדהיים (היום אלוני אבא) | צילום: שאטרסטוק
הטמפלרים עסקו בחקלאות (מעניין לציין שדווקא שרונה, היום מרכז קניות ואוכל תל אביבי, היתה המושבה הטמפלרית החקלאית הראשונה), הקימו מפעלים קטנים, בנו בתי מלון, פתחו הוצאה לאור, הוציאו עיתון ואפילו פתחו בנק. עם תום מלחמת העולם הראשונה ותחילת המנדט הבריטי, הבריטים גירשו קבוצת טמפלרים למחנה מעצר במצרים ומשם לגרמניה. בהמשך היו שחזרו לישראל, אולם אהדתם למשטר הנאצי בגרמניה הביא להתנכלויות מצד היישוב היהודי ואף להריגתם של כמה אישים בולטים בקהילה. עם תום מלחמת העולם השנייה והכרזת מדינת ישראל גורשו אחרוני הטמפלרים מישראל.
מבנה טמפלרי במושבה הגרמנית בחיפה | צילום: Leonard Zhukovsky / Shutterstock.com
טיול בכל אחת מהמושבות הטמפלריות מפגיש עם בניינים מקסימים, בסגנון אדריכלי אירופי, עם רמזים מרשימים לאורח החיים שלהם. בין הבניינים המעניינים נציין רק אחדים: בית העם הטמפלרי בחיפה, הכנסייה באלוני אבא, בית הבד בשרונה ורבים נוספים.
שרונה היתה המושבה החקלאית הראשונה של הטמפלרים, היום זהו מרכז קניות ואוכל תל אביבי | צילום: Gelia / Shutterstock.com
אמנות על הקירות: גרפיטי וציורי קיר
אם בעבר גרפיטי ואמנות רחוב נחשבו לצורות נחותות של אמנות, עם ניחוח מחתרתי של שבירת מוסכמות, היום עיריות רבות בעולם מכירות בערך האמנותי, התרבותי והחברתי של ציורי קיר, ויש אפילו כאלה המזמינות אמנים לצייר על קירות של מבנים נטושים, קירות מגן, מפעלים וכדומה. בארץ היחס לאמנות רחוב עדיין מהוסס ולא חד משמעי. כך, למשל, בשנת 2018, עובדים מטעם עיריית תל אביב מחקו ציור קיר אייקוני של האמן והפעיל החברתי יגאל שתיים, שנקרא "רצח רבין", בשכונת פלורנטין. לאחר מחאות של תושבי השכונה נמסר מהעירייה כי "צביעת הציור נעשתה בטעות ובתום לב". זאת לא הפעם הראשונה שעיריית תל אביב מחקה ציורי קיר בשכונת פלורנטין, בשנת 2010, למשל, נמחקה עבודת גרפיטי משותפת של כמה אמני רחוב ידועים בסצינה, בפינת הרחובות כפר גלעדי וידידיה פרנקל. אבל מחיקה, השחתה או כיסוי של אמנות רחוב לא מרפה את ידיהם של הציירים ואומני הגרפיטי, כפי שאפשר לראות במהלך שיטוט בשכונת פלורנטין, בדרום תל אביב, בעיקר לאורך רחוב אברבנל וברחובות היוצאים ממנו.
אמנות רחוב בשכונת פלורנטין בדרום תל אביב | צילומים: רותם בר כהן
עוד מקומות מעניינים לחובבי אמנות רחוב: שוק מחנה יהודה בירושלים – אחרי סגירת הדוכנים והחנויות, מתגלה עולם ססגוני במיוחד על התריסים המוגפים; שוק הפשפשים והשוק היווני ביפו; רחוב מסדה והרחובות היוצאים ממנו בהדר הכרמל בחיפה ועוד.
וקצת תרבות מסוג אחר
המעדיפים אמנות ממוסדת ייהנו מביקור במתחם של מוזיאון תל אביב, בית אריאלה והמשכן לאמנויות הבמה בשדרות שאול המלך בתל אביב, עם אווירה שמזכירה מתחמי אמנות בעולם. במוזיאון תל אביב יש אוסף קבוע מרשים של יצירות אמנות ותערוכות מתחלפות; הספרייה הציבורית, בית אריאלה מציעה אוסף מגוון ועשיר של ספרי קריאה להשאלה בשפות שונות, ואת המגוון התרבותי משלים המשכן לאמנויות הבמה, הכולל את בית האופרה ותיאטרון הקאמרי. במתחם עצמו ובסביבתו הקרובה יש כמה מסעדות ובתי קפה מצוינים, שנעים (וטעים) לשבת בהם לפני או אחרי הביקור להשלמת ההרגשה הקוסמופוליטית.
בית האופרה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב | צילום: Flik47 / Shutterstock.com
קריצה איטלקית: כנסיות של אנטוניו ברלוצי
אנטוניו ברלוצי היה אדריכל איטלקי שפעל באזורנו בעשורים הראשונים של המאה ה-20. בין השאר, הוא תכנן את בית החולים האיטלקי בשכונת מוסררה בירושלים ואת כנסיית יוסף הקדוש בחיפה. מתוך כ-20 המבנים שתכנן או שהיה אחראי על שיפוצם, בחרנו שלושה, שכל אחד מהם מהווה הצצה לסגנון האדריכלי שלו ובה בעת נותן תחושה של קפיצה קטנה לחו"ל, בלי לחצות אף גבול.
כנסיית ההשתנות והמנזר הפרנציסקני, הר תבור
פסגת התבור העגלגלה נראית למרחוק במהלך טיול בגליל התחתון. כדאי מאוד לטפס לראש ההר – הדרך המפותלת שעולה אל פסגת ההר היא ההכנה להתנתקות, לבידוד, למרחק שהוא מעניק. בנוסף לנופים נפלאים של שדות מעובדים, חורשות וישובים כפריים, יש כאן כמה מבנים מעניינים, בהם כנסיית ההשתנות והמנזר הפרנציסקני הצמוד לה, שאת שניהם תכנן ברלוצי בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת. פסל קטן של ברלוצי ניצב בגינת המנזר, ובצדק הוא נראה די מרוצה מהתוצאה… בגינת המנזר ועל המרפסות יש ספסלי אבן שצופים אל הנוף ולרוב שורר כאן שקט מבורך. לפני או אחרי הביקור, כדאי מאוד לטייל ברגל לאורך השביל שמקיף את הפסגה, ההליכה קלה והמסלול אורך כשעה.
כנסיית ההשתנות בפסגת הר תבור | צילום: Zuza Rozanska / Shutterstock.com
כנסיית הר האושר
הר האושר, מצפון לכנרת, מוכר גם בשם הר נחום. לפי המסורת הנוצרית, במקום הזה נשא ישו את דרשת ההר, שבה נכללו עיקרי תורתו. את הכנסייה שנבנתה בראש ההר תכנן ברלוצי בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הכנסייה מעוצבת בצורת מתומן, לזכר שמונת פסוקי "אשרי" הפותחים את הדרשה על ההר. היא ניצבת על פודיום מלבני גדול ומוקפת מכל צדדיה במרפסת עם עמודים, ממנה אפשר להשקיף על הכנרת. נוף יפה על הכנרת ואתרים נוספים שבהם פעל ישו נשקף גם מהגן הגדול, שבו פסלים ולוחות עם פסוקים מהדרשה. מצפון לכנסייה יש מנזר של נזירות פרנציסקניות ואכסניה. שביל הליכה מסומן יוצא מכאן במורד ההר אל כפר נחום על שפת הכנרת.
הכנסייה בהר האושר מצפון לכנרת | צילום: שאטרסטוק
כנסיית דומינוס פלוויט בירושלים
כנסיית דומינוס פלוויט בשולי הר הזיתים בירושלים היא אחד המבנים האחרונים שתכנן אנטוניו ברלוצי לפני מותו, ב-1960. היא הוקמה ב-1955 ומשמעות שמה בלטינית "האדון שבכה", שכן על פי המסורת הנוצרית ישו בכה במקום הזה. ההתייחסות לבכי ניכרת גם בגג הכנסייה, המעוצב בצורת דמעה.
לכנסייה יש מאפיין ייחודי: המזבח שבה פונה מערבה ולא מזרחה כמקובל, שכן, על פי המסורת הנוצרית, ישו עמד במקום הזה והביט מערבה, אל עבר הר הבית. ואכן, החלון הגדול בכנסייה ממסגר, כמו בתמונה, את כנסיית הקבר, כיפת הסלע ושער הרחמים. כמו במבני הקודש האחרים שתכנן ברלוצי, גם כאן יש אקוסטיקה מצוינת וצלילי התפילה נשמעים ברורים וזכים. ניתן להגיע לכנסייה מפסגת הר הזיתים בשביל היורד מהפסגה לכיוון גת שמנים.