יין שווייצרי? חפש את המטמון!

איך למצוא יין טוב?
שווייץ ידועה בשעונים, בבנקים ובשוקולד שלה. אורסון וולס שאל פעם בתמיהה איך שמונה מאות שנות שלום הצליחו להביא לעולם רק שעון קוקיה. ישראלים רבים מגיעים לשווייץ. הם נוסעים לנופש משפחתי בקיץ, לסקי בחורף או סתם לנסיעת עסקים. רובם התאכזבו בעבר מהיינות השווייצריים הפשוטים שהוצעו להם בגביעים זולים. אין מודעות פרסום ליינות הטובים של שוויץ. הם לא נועדו לייצוא או לשבות את לבו וכיסו של התייר האורח . יין דול האדום מזכיר במקרה הטוב שלו יין שולחני פשוט של בורגון . הדול השוויצרי הוא באמת בלנד (תערובת) של הגמאי ושל הפינו נואר, שני זנים שלא מצליחים לשחזר את ההיסטוריה הצרפתית שלהם בארץ האלפים.
השוויצרי שותה יום יום יינות שמופקים בזול , בניקיון וביעילות שווייצרית. רוב היינות המקומיים, כולל האדומים, מוגשים צעירים אחרי מנוחה קלה במיכלי נירוסטה. בשנים האחרונות יש בשווייץ "זחילה" אנינת טעם כלפי מעלה בדרישה ליינות טובים יותר ואותם כדאי ומשתלם לגלות . גם היינות הפשוטים משתדרגים. על תוויות רבות מתנוססות היום באותיות גדולות כתוביות המעידות שהיין שהה בחביות עץ. מתחת לשם היין מצויין באותיות קידוש לבנה "barriqe ".
הפינו נואר מכונה בשווייץ בלאובורגונדר וגביע יין שלו ששהה כמה חודשים בחבית נמכר במסעדות בשלושה עד ארבעה פרנק (קצת יותר מעשרה שקלים). יין זה הוא לא הסיבה למסיבה. לא כדאי גם להתחיל לשנן את סבך השמות של הזנים הלבנים ששמם מתחלף מקנטון לקנטון . רוב הלבנים מזכירים ריזלינג חלש וצעיר. זו עובדה מפתיעה במדינה שכרמיה שרויים בשלג רוב החורף, אך היא נובעת מהיעילות התעשייתית.

יין במעדניה
ברשתות השיווק המדפים עמוסים קרטונים ופחיות של יין קל . לתייר הישראלי כדאי ללכת בעקבות אניני היין שמעדיפים את המעדנייה הסמוכה. שם אפשר למצוא את המטמונים הנסתרים של כרמי שווייץ. רובם מגיעים מעמק VALAIS שנמצא במערב המדינה ומזרחית לאגם ז'נבה. מכאן מתחיל נהר הרון את מסעו לים התיכון . בדרכו דרומה מעטרים את גדותיו כרמי היינות הגדולים של עמק הרון. אל מורדות ההרים שמהם זורם הרון הובאו במאות הקודמות ענבים מצפון איטליה . יש לזכור שבזמן שלטונם של דוכסי ומלכי בית סבואה היו הרי האלפים המערביים וצפון איטליה ישות מדינית מאוחדת. מאאוסטה הגיעו הענבים לכורמי ההרים. במאה העשרים שווייץ העצמאית והנייטרלית פיתחה את מאכליה ויינותיה לעצמה. לצד מאכלי הרשטי הפונדי הכבדים פרחו היינות הקלים והרעננים. הפריחה של עולם היין בשנות התשעים מיקדה מחדש את תשומת הלב בזנים האדומים שנשכחו במורדות האלפים. סטייה מהיינות העממיים ליינות החדשים והמודרניים של שוויץ היא הברקה כלכלית וקולינרית . HUMAGNE אדום הוא אחד מהם . שנים רבות קראו לו יין איכרים גס. הוא מאחר להבשיל , צבעו כהה, וטעמו החמוץ נע בין דובדבן לשזיף. אחרי הכוס השנייה הוא נראה כמו גירסה אלפינית של הקריניאן הים תיכוני. הדרישה ליינות אדומים בעלי גוף שינתה את היחס של הכורמים. הם החלו לדלל בענפי הגפן כדי להעניק לענביה יותר שמש והמהדרים מוסיפים גם בציר ירוק שממעיט בכמות היבול. זן דומה הוא ה CORNALIN – האדום. ליד העיירה סוסטן שבעמק וואלה קידשו השווייצרים גפן אחת של קורנלין שעל פי רישומיהם נשתלה בשנת 1798 . במלאת לה 200 שנה הם נטלו את ייחוריה ושתלו ב – 1998 כרם חדש. כעת הם מוכרים למרבה במחיר את VITIS ANTIQUA 2004 . יין קורנלין אדום שאמא שלו בת 210. הקורנלין וההומיין האדומים מזכירים בגירסאות הזולות שלהם קרוז הרמיטאז' טוב מעמק הרון. מחיריהם על המדפים נע בין 20 ל – 30 פרנק . כדאי להביא חוויה כזו לחברים בארץ ששתו כבר הכל. אני בחרתי בבלנד מודרני של יקב ROUVINEZ . היקב של אניטה ודומיניק רובינה מבטיח שבמחיר של כמה עשרות שקלים תקבלו תמיד תמורה הולמת. הם מתמחים בבלנדים של הזנים המתחדשים בשווייץ. ב- 32 פרנקים הוגש לי לשולחן במסעדהCHATEAU LICHTEN 2005 של רובינה. בלנד אדום של הומיין, קורנלין וסירה מהעמק שממנו בוקע נהר הרון . 13 אחוזי אלכוהול שהתאזנו להפליא מול עומס הפרי. זה לא היה דומה לשום דבר שהכרתי . ניסיון לתאר את טעמו יזכיר חתונה בין יין אוסטרלי מודרני לסאן ג'וזף קלאסי מעמק הרון. ברובינה מייצרים כל שנה כ – 1,200,000 בקבוקים. סדר גודל שמזכיר את יקב תשבי אצלנו , עסק משפחתי גדול. אם לא תמצאו אותו אתם יכולים לסמוך על יינות PROVINS VALAIS . קואפרטיב גדול של יינות עמק וואלה שמייצר יותר מ – 12 מיליון בקבוקים בשנה. משהו בסדר גודל של יקבי כרמל שלנו עם ניחוח בוטיקי. כל אדומיו ולבניו טובים יותר מהממוצע המסחרי שתמצאו במזנונים וברשתות השיווק.

הלבן הטוב
אם תרצו לצד הדג שלכם או ליד הפונדי שלכם בקבוק יין לבן גדול וטעים שתו את הז'והניסברג ריזלינג של יקב MONT D'OR מהעיירה סיון בעמק וואלה. זה שמו המקומי של זן הסילבנר הפשוט שזכה ביקב הזה לשידרוג הפקתי. הבציר המאוחר שלו משתווה ברמתו ליינות אלזס והלבן היבש והפשוט מזכיר יין פירותי מעמק הלואר. כדי לא לעורר את חמתם של הקנטונים האחרים אפשר להזכיר בחיוב את ברירת המחדל שמופיעה בכל לוח יינות שוויצרי בדמות המרלו של טיצ'ינו. הקנטון שגובל באגמיה הצפוניים של איטליה מספק מיליוני בקבוקים של מרלו הררי וטניני שעבר התיישנות בחביות אלון . מרלו כזה מופק גם אצלנו בגליל ובהרי יהודה. תנו למרלו אוויר יבש ולילות קרים והוא מפיק יין עמוס וצפוף טעמים אפילו בכרמי המדבר שלנו בשדה בוקר. כדאי לנסות את היינות של האיזור המתעורר בקנטון GRISONS במזרח. ליד העיר קור פרחה בכרמי הכפרים הקטנטנים מאלאנס, מאיינפלד וציצר תעשיית יין מודרני וטעים. רוב היינות מתיישנים בחביות עץ. גם הלבנים הפשוטים כמו מילר – תורגאו הופכים פתאום ליין מכובד שיכול ללוות ארוחה שלמה. חפשו תמיד את היינות שנושאים את שם אחד הכפרים. הוא יופיע בתוספת ה – er הגרמנית לשם הכפר . זה יבטיח יין מיקב משפחתי שעדיף על הקואפרטיב המחוזי .
לפני כעשרים שנה הצליחה קבוצת שחקנים צעירה שהחליטה לא להפרד בתום הלימודים בסטודיו של ניסן נתיב ליצור להיט בימתי שהחזיק מעמד שלוש שנים על במותינו . זו הייתה קומדיה מטורפת שנקראה " כולם היו בני חוץ מנעמי או חופי שוויצריה ." אגב , אבי קושניר שהצטרף לקבוצה חנך בה את הקריירה הבימתית שלו . יוצרי ההצגה דניאל לפין ויוני להב טענו שחופי שווייצריה הם הדבר הכי הזוי שהם יכולים לעלות בדעתם. עד לפני כמה שנים גם יינות שווייצריה היו במעמד דומה. תטעמו ותגלו שלא הכל שמרני בשווייץ. יינותיה , זה בטוח, לא שקטו על שמריהם.