יהודים באנדלוסיה – גרנדה, סביליה וקורדובה

החודרייה (Juderia), כפי שנקראות השכונות היהודיות בספרד, ממוקמת בדרום-מזרח העיר, בין החומה למסגד הגדול, הוא המסקיטה (Mezquita), ובסמוך לשער אלמודובר (Puerta de Almodovar), שבתקופה המוסלמית כונה באב אל-יהוד – שער היהודים. החודרייה של קורדובה היא שכונה טיפוסית מאוד לשכונות האנדלוסיות מימי המוסלמים.
בימים ההם היתה השכונה מוקפת חומה ובה שני שערים שננעלו בלילות. סמטאותיה צרות ומעוקלות, וחצרות הבתים משרות אווירה נעימה ומיוחדת, שמושכת אל קרבה תיירים ומבקרים רבים במשך כל ימות השנה. היום השכונה היא מקום בילוי עם בתי קפה, מסעדות ואף בתי מלון. הביקור בשכונה ימחיש למטיילים תופעה של העשורים האחרונים בספרד, המשמרת את אתריה היהודיים, מצרפת אליה את התרבות היהודית ומאמצת את יוצריה – אשר את אבותיהם גירשה לפני למעלה מ-500 שנה. הרומנטיזציה הזאת של העבר היהודי כרוכה כמובן גם בסיבות כלכליות-תיירותיות, וגם בתופעה שולית יותר של חיפוש שורשים יהודיים בקרב הספרדים של ימינו.

בשכונה היהודית ניתקל בשמות רחובות, כיכרות ובתי מלון המעלים את זכרם של יהודים שחיו ופעלו בה בימי הביניים. רחובה הראשי של החודרייה הוא רחוב היהודים (Calle Judios), ואת העבר היהודי מזכירים גם כיכר יהודה הלוי (Plaza de Juda Levi), כיכר טבריה (Plaza Tiberias) וכיכר מימונידס (Plaza de Maimonides), על שמו של רבי משה בן מימון, הלא הוא הרמב"ם. אל תתפלאו למצוא כאן את בית המלון מימונידס ועוד בתי עסק בעלי שמות מהעבר היהודי, שלא תמיד היה רצוי כל כך, לא בספרד המוסלמית ולא בספרד הנוצרית.

בין סמטאות השכונה ישנה כיכר קטנה המרגשת, ולפעמים משעשעת, אותנו הישראלים המבקרים בעיר. זוהי כיכר טבריה. הרמב"ם נאלץ לברוח מהעיר בהיותו כבן 13 בלבד, כאשר המואחידון – קנאים דתיים מצפון אפריקה – פלשו לכאן, החריבו את קהילות ישראל והמיטו אסון על היהודים. משפחתו של הרמב"ם החלה בנדודיה ולבסוף השתקעה במצרים. המסורת מספרת כי הוא קבור בטבריה. וכאן, בשנת 1935, באירוע לציון 800 שנה להולדתו של הרמב"ם, נקבע כי הכיכר תיקרא טבריה, כשם מקום מנוחתו. כאן גם הוצב בשנת 1964 פסלו המרשים (והדמיוני) של הרמב"ם, שבבסיסו חקוקה חתימתו בעברית כפי שהיא מופיעה באחד המקורות מהגניזה הקהירית. נציגה המובהק של תרבות יהודי ספרד – שסולקו מעל אדמת המדינה – אומץ בשנים האחרונות על ידי ספרד כפילוסוף ספרדי.

סמוך לכיכר נמצא אחד האתרים היהודיים החשובים מימי הביניים באירופה – בית הכנסת העתיק, מהבודדים ששרדו בספרד כולה. בית הכנסת (Sinagoga), שהוכרז במאה ה-19 אתר לאומי המיועד לשימור, הוא מבנה קטן מידות ומרשים ביופיו. על פי כתובת בעברית הרשומה מימין למקומו של ארון הקודש, בית הכנסת שופץ או נבנה בשנת 1315. הכתובת מתארת את המקום כ"מקדש מעט", כינוי לבית כנסת במסורת היהודית. על שיפוצו אנו יודעים מהמילה "שכללו" המופיעה בכתובת.

לבית הכנסת נכנסים דרך חצר טיפוסית עתירת צמחייה, המובילה אל חדר מבואה קטן. ממנו אפשר להיכנס אל עזרת הגברים, או לעלות בגרם מדרגות לעזרת הנשים. על קירות בית הכנסת שרדו חלקים רבים מעיטורי הסטוקו – גילופים בטיח בסגנון מוּרי שהיה אופייני לספרד המוסלמית ושהשימוש בו נמשך בקרב יהודים ונוצרים. את הקירות מעטרים, כאמור, גם כתובות ופסוקים, שכנראה היו צבועים בצבעים שונים אשר דהו עם הזמן. גולת הכותרת של בית הכנסת הם העיטורים בסגנון המודחארי שמעל לגומחה בה ניצב ארון הקודש – יצירת פאר אמנותית בפני עצמה.

מה קרה לבית הכנסת לאחר הגירוש? הוא הפך לבית חולים לחולי כלבת, ומאוחר יותר היה למקום מושבה של גילדת הסנדלרים. רק בעת שיפוץ הבניין נתגלו תחת שכבות הסיד שעל הקירות העיטורים, שחשפו את עברו העשיר.

בית הכנסת העתיק בקורדובה הוכרז במאה ה-19 אתר לאומי המיועד לשימור

סביליה: סיפורי אהבה טרגיים
הרובע המוכר היום בשם סנטה קרוּס (Santa Cruz) היה בעבר הרחוק חלק מהשכונה היהודית בסביליה. השכונה, שהיתה אחת הגדולות בספרד, השתנתה מאוד, בעיקר בעקבות פיתוח אורבני מואץ במאה ה-19, אך המטייל יכול עדיין לחוש באווירה הייחודית שבה. יש בה כיכרות מלאות עצי תפוז, רחובות וסמטאות ציוריים ובתים לבנים המיוחדים לדרום ספרד. השכונה היתה סגורה בחומה ובשערים, כמו רבות משכונות היהודים, והכילה את כל מוסדות הקהילה: כ-23 בתי כנסת ובתי מדרש, מקווה טהרה, משחטה ועוד, שניתן היום לשער היכן עמדו חלקם.

אחת הכיכרות המרכזיות של השכונה היהודית היא כיכר סנטה מריה לה בלנקה (Plaza Santa Maria la Blanca), בה, על פי המשוער, ניצבו בעבר השוק השכונתי ובתי המרחץ. במקום שבו ניצבת היום הכנסייה שהכיכר נושאת את שמה, עמד בעבר בית כנסת שכונה "בית הכנסת של השווקים", שהיה פעיל עד לשנת 1391, השנה שבה נחרבה הקהילה כליל. בשנה ההיא, בעקבות הסתה של איש הכנסייה פראן מרטינס, התנפל ההמון הנוצרי המוסת על יהודי סביליה, הרג, שדד ואנס יהודים רבים להמיר את דתם. רצח וביזה אפיינו את פרעות התקופה, המכונות פרעות קנ"א, ואלה התפשטו מכאן אל כל הקהילות היהודיות בספרד. הפרעות הביאו להמרת דת המונית בקרב היהודים ולתחילתה של תופעת "הנוצרים החדשים", או במונח המוכר – "אנוסים". לאחר הפרעות הוחרם רכוש יהודי, ובכללו בית הכנסת, שהוסב לכנסייה הקיימת עד היום. עקב השינויים שבוצעו כדי להופכו לכנסייה, לא נותרו שרידים רבים המעידים על זהותו של המבנה כבית כנסת.

במרוצת הזמן החלו להירקם אגדות שונות הקשורות ביהודים, באנוסים ובנוצרים כחלק מתהליך של רומנטיזציה בספרד. אגדות אלה מספרות על "אסתר" או "ראקל", יהודיות בגלוי או בסתר, המתאהבות בנוצרי יפה תואר. בין בני הזוג מתפתחות פרשיות אהבה לוהטות, אך רוב הסיפורים מסתיימים בטרגדיה מצמררת. כך התפתחה סביב רחוב סוסונה שבשכונה היהודית אגדה על סוסונה (או אולי שושנה?), בחורה נוצרית מבית טוב, לכאורה, אך למעשה בת למשפחת אנוסים, שיחד עם משפחות אחרות שמרה בסתר על יהדותה, מפחד השכנים המלשינים ועינויי האינקוויזיציה. לסוסונה היה מאהב נוצרי יפה תואר, לו סיפרה על זהותה היהודית של משפחתה. המאהב הבוגדני מיהר לדווח לאינקוויזיציה, שעצרה מיד את כל ה"אשמים". לאחר עינויים וחקירות הועלו בני משפחתה ומשפחות אחרות על המוקד. כשהבינה סוסונה את חומרת מעשיה, החליטה לפרוש למנזר ולהתבודד. בצוואתה ביקשה כי ביום מותה יתלו אותה בפתח ביתה. זכר לפרשה נמצא היום – אריח ועליו דמות גולגולתה.

בקתדרלה המפוארת של סביליה יש עדויות נוספות על יהודי העיר. באוצר הקתדרלה ניתן לראות את מפתחות השכונה היהודית, עליהם רשומה הכתובת "מלך מלכים יפתח, מלך כל הארץ יבוא". לפי המסורת, ניתנו המפתחות למלך פרננדו השלישי, כובש העיר מידי המוסלמים, בעת קבלת הפנים החגיגית שערכו לו היהודים, כאות לאמונם במלך החדש. פרננדו השלישי קבור בקתדרלה, ומארבעת צדי קברו ישנן כתובות מציבה בארבע שפות, בהן עברית.

גרנדה: 12 האריות וצו הגירוש
מהרובע היהודי הגדול של גרנדה לא נותר זכר. לאחר הגירוש ציווה המלך פרננדו להרוס את השכונה עד היסוד. לעומת זאת, באתר החשוב ביותר שמציעה גרנדה למטיילים – מצודת אלהמברה (Alhambra, שם שמקורו במילה הערבית אל-חמרה – "האדומה"), ישנן כמה אנקדוטות מעניינות הקשורות ביהודים. באלהמברה, שאכן בנויה באבן אדומה, נמצאת אחת החצרות היפות והעשירות באמנות המוּרית – "חצר האריות" (Patio de los Leones). במרכז החצר מזרקה הניצבת על 12 אריות שפניהם כלפי חוץ. יש הסבורים כי מזרקה זו הועברה לכאן מארמונו של יוסף הנגיד, בנו של שמואל הנגיד, שהיה מהחצרנים (השרים הבכירים בחצר המלוכה) החשובים ביותר שצמחו מבין היהודים. על שום מה סברה זו? באחד משיריו של שמואל אבן גבירול יש תיאור של מזרקה בארמונו של הנגיד יוסף, התואם את מראה המזרקה הזאת. לפי סברה אחרת, מזרקת יוסף הנגיד היתה ההשראה לזו שבאלהמברה.

"אולם השגרירים" (Salon de Embajadores) באלהמברה הוא המקום שבו קיבל קולומבוס את אישור היציאה למסע שהוביל לגילוי העולם החדש. אך באותו אולם, ובאותה שנה, נפלה גם החלטה רבת משמעות לגבי יהדות ספרד. כאן, ב-31 במרץ 1492, הוציאו המלכים הקתולים פרננדו ואיזבל את צו הגירוש של יהודי ספרד, ובכך חרצו את גורלם.