טיול במרוקו: אלף לילה ולילה

יש הרבה אפשרויות לטייל במרוקו, אבל אם רוצים להגיע אל שבטי הברברים, לדהור במרחבי הסהרה, לטפס במעלה רכס האטלס אל הנופים הכי יפים, צריך ג'יפים. ואנחנו לא מתכוונים לנסיעה בג'יפים כאטרקציה תיירותית, אלא ממש כדרך היחידה שמאפשרת לחוות, לראות, לנשום ולחיות את הקסם שנקרא מרוקו. טיול שעובר לא רק באתרים המוכרים, אלא נכנס ללבה של המדינה המופלאה והמורכבת הזאת.

עוד טיולי ג'יפים כאן

לפני שנגיע למראות שבדרך, ננסה להבין מה יש בה במרוקו, שמטריף את כל החושים. נתחיל בצבעים: התבלינים, הבדים, החרוזים, השטיחים, הדוכנים בשווקים, צבעי המדבר שמתחלפים מצהוב לכתום וזהוב, הכחול של הים והשמיים ושל סמטאות קסבת הודיה ברבאט, נאות המדבר הירוקות, פסגות ההרים החשופות שבחורף מתכסות בשמיכת שלג לבנה.

זריחה במדבר הכי מדברי שיש. כל יום מביא ריגושים חדשים | צילום: קובי יפרח

גם הנופים משתנים בכל יום של הטיול. יום אחד אתם נושקים לגלי האוקיינוס, ביום אחר מטפסים לראשה של דיונה שנצבעת באדמדם בזריחה. יום אחד נהנים ממראות של עמק עם אינספור דקלים, ביום אחר מטפסים בכביש מסמר שיער למעבר הרים מדהים. קשה לחשוב על עוד טיול שבו הנופים מגוונים כל כך ומשתנים לגמרי בכל יום.

גילוף כלים מגזעי ערער אדום | צילום: קובי יפרח

והריחות. צרורות של נענע שתוקעים באף כדי לא להריח את עיבוד העורות, השיבא שתמיד תצוץ בתה, הבשמים, התבלינים, בליל של ריחות שמתערבלים ומסחררים את הראש. והנוף האנושי שמשתנה מאזור לאזור לא פחות מהנוף הגאוגרפי, עם ברברים, תמזיגים ושאר שבטי המדבר וההר. כל יום מביא איתו צבעים חדשים, מראות שונים, צלילים וטעמים, מנהגים אחרים, חוויות שמצטברות עוד ועוד. אין פלא שאחרי הטיול במרוקו תזדקקו לכמה ימים של רגיעה מוחלטת שבמהלכם תוכלו לעבד את מה שחוויתם.

מטעי תפוחים ושדות מעובדים באזור אימלשיל | צילום: קובי יפרח

החוויות הולכות ומצטברות

למרות מה שאתם אולי חושבים על מרוקו, זוהי בהחלט לא ארץ נידחת או חסרת תשתיות תיירותיות. זהו יעד תיירותי מאוד, הישראלים הם רק קומץ קטן מכלל התיירים המגיעים לכאן. בשביל האירופאים מרוקו קרובה מאוד ומספקת בדיוק מה שצריך לטיול מושלם – מזג אוויר נוח, חופים יפים, שווקים משגעים, אוכל נהדר. אקזוטיקה בהישג יד ובמרחק נוח. משמעות הדבר שהמלונות נוחים, המסעדות ערוכות לקבל סועדים זרים, התשתיות מסודרות.

מבחר טאג'ינים במסעדת דרכים | צילום: קובי יפרח

שיא רודף שיא

לטיול במרוקו יש הרבה מאוד שיאים, וכל פעם שחשבתם שהגעתם לשיא הגדול מכולם, למחרת יגיע אחר שיעלה עליו. ובכל זאת, אם צריך לציין כמה מהם, אין ספק שלילה במדבר סהרה הוא חוויה מיוחדת מאין כמוה. גם אם עבר עליכם יום עמוס וגדוש, אל תלכו לישון לפני שיצאתם החוצה והרמתם עיניים לשמיים. בשום מקום לא תראו יותר כוכבים מאשר בסהרה. אחרי שהצלחתם להסדיר את הנשימה מכל היופי שמנצנץ מעל, תבינו טוב יותר את משמעות ההבטחה שניתנה לאברהם דווקא ביחס לכוכבים בשמיים: "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך" (בראשית ט"ו, ה').

תפוחי סדום בלב הסהרה | צילום: גלעד תלם

הדיונות של הסהרה מספקות עוד שלל ריגושים, במיוחד אם לנים בשגגה, שם הדיונות הרבה פחות עמוסות במטיילים מאלו של מרגוזה. אל תוותרו על השכמה מוקדמת מאוד וטיפוס לראש הדיונה כדי להגיע בזמן לזריחה. ובערב, כמובן, טפסו שוב וצפו בשקיעה. קשה להחליט מה יפה יותר – הכי טוב פשוט לראות את שתיהן.

הדיונות של שגגה לקראת שקיעה | צילום: קובי יפרח

ועוד שיא, כזה שנותן זווית אחרת למונחים "סדר" ו"כאוס", הוא השוק במרקש. אין בלגן גדול יותר או מאורגן יותר (אחרי שתבינו את הסדר שמאחורי אי הסדר) ממה שתפגשו בסמטאות השוק ובכיכר ג'מע אל פנה. תוך שניות תלכו לאיבוד,  תמצאו את הדרך רק כדי לאבד אותה שוב. וזה בדיוק כל העניין: בשוק הזה אין טעם להישאר בקבוצה מאורגנת, צריך להסתובב בו לבד, לטעום, להריח, להתבלבל ולהתעשת, להתמקח ולהתגאות שקניתם דבר מה בשקל וחצי ואז להבין שלעולם לא תזדקק לו, ומיד לגלות עוד משהו שאתם פשוט חייבים לקנות למרות שמי יודע למה זה משמש….

אינספור צבעים בדוכן בשוק של מרקש | צילום: גלעד תלם

לקראת ערב, מפנים את דוכני השוק ואל הכיכר הגדולה מתחילים לזרום מספרי סיפורים ונגנים, לוחשים לנחשים ומגידי עתידות, ומכל עבר צצים דוכני אוכל – בשרים על האש, סלטים, פירות יבשים, מיצים טריים. אי אפשר שלא להתאהב עד מעל הראש במראות המופלאים, במוזיקה, בסיפורים – גם אם אתם לא מבינים מילה ממה שמסופר.

קירות התכלת של קסבת הודיה | צילום: גלעד תלם

הערים, ההרים ומה שביניהם

בין שמי הלילה בסהרה לשוק במרקש יש עוד אינספור חוויות. הערים הנפלאות – קזבלנקה, ראבט, מקנס, פאס, מרקש, כל עיר וסיפורה המיוחד, אופייה השונה, האדריכלות והאתרים המייחדים אותה. חצייה של רכס האטלס, בין כפרים נידחים, מטעי תפוחים וצמחייה הררית. בכפר הקטן אימילשיל, המפורסם בפסטיבל הכלולות שמתרחש בסוף הקיץ, לנים בבית של משפחה מקומית, עוד התנסות מיוחדת במינה.

ואיך אפשר לשכוח את הטיפוס לטיז טאזזרת, מעבר ההרים המדהים של ג'בל סהרו, או את עמק מיליון התמרים, שגם מכונה עמק מיליון הקסבות ובכל שם שלא תקראו לו הוא מפתיע ומרתק.

במורד ג'אבל סהרו | צילום: קובי יפרח

אפשר להמשיך למנות עוד ועוד את נפלאותיה של מרוקו ואת חוויות הטיול, אבל הכי טוב פשוט להגיע, לראות, להרגיש, להקשיב, להריח, לקנות בזיל הזול, לאכול אוכל נהדר, לשתות תה, לשוטט בסמטאות, להתפעל מהצבעים ולדעת שמרוקו יש רק אחת וכמה טוב שהגעתם אליה.

תודה לגלעד תלם, מדריך ראשי ב-MEDRAFT, על עזרתו בהכנת הכתבה