קל מאוד ללכת שבי אחרי הנופים ההרריים, המנוקדים ביערות צפופים, והעמקים הירוקים שבהם פזורים כפרים זעירים שפסגות משוננות ומושלגות ממסגרות אותם לתמונה מושלמת. קל לא פחות להתאהב בשטרודל האוסטרי, עם בצק דקיק-דקיק שעוטף בעדינות כמות נדיבה של תפוחים חמצמצים-מתוקים ומוגש לצד תלולית של קצפת טרייה עם אחוזי שומן שמוטב לא להתעכב עליהם. עכשיו, שלבו בין השניים – נופי הרים ועמקים ירוקים ושטרודל תפוחים עם קצפת טרייה ותבינו שפשוט אי אפשר לעמוד בפני הקסם הזה, שממלא את הגוף והנפש בכל כך הרבה עונג, נועם וחמימות. את הטיול שלנו באוסטריה התחלנו בשדה התעופה של קלגנפורט, בירת חבל קרינתיה (Kärnten בגרמנית). מנהליו של השדה הקטן והמצוחצח מקווים שבקרוב ייפתח קו טיסה ישיר מתל אביב לקלגנפורט וכך הישראלים יוכלו להימנע מטיסה פנימית (קצרצרה ונוחה) מווינה. בדרך זו, גם משפחות עם ילדים קטנים יוכלו ליהנות בקלות ובנוחות, מקץ כשלוש שעות טיסה מנתב"ג, ממנעמי קרינתיה, חבל ארץ בדרום-מזרח אוסטריה, על הגבול עם איטליה וסלובניה.
חבל קרינתיה הוא אזור הררי, אם כי ללא הדרמה של הרי האלפים שנפגוש בהמשך הדרך, מנוקד באגמים גדולים ויפים שבמימיהם אפשר לשחות, לדוג, לשוט ולחתור. לצד האגמים, המטיילים ימצאו שלל מסלולי הליכה ורכיבה על אופניים, עיירות וכפרים נעימים ומזג אוויר חמים ונוח מהסוג שפוגשים במדינות השכנות, איטליה וסלובניה. היכרות ראשונה עם קייזרשמרןהתחנה הראשונה בטיול שלנו היא קצ'ברג (Katschberg), עיירת סקי מקסימה הממוקמת בגובה 1,650 מ', כשעה וחצי נסיעה משדה התעופה בקלגנפורט, כשעה ורבע (116 ק"מ) בכביש המהיר מזלצבורג וכשלוש שעות (284 ק"מ) ממינכן. העיירה עצמה נמצאת חמש דקות נסיעה מהכביש הראשי, מה שמבטיח הגעה קלה ועם זאת, הרבה שקט ושלווה, בלי רעש של מכוניות. זהו לא אחד מאתרי הסקי הנוצצים והמפורסמים של האלפים, אבל לגולשים מתחילים ובינוניים ובעיקר למשפחות זהו מקום מושלם והוא גם קוסמופוליטי למדי עם אורחים מגרמניה, אוסטריה, איטליה, בלגיה והולנד (בעיירה מקווים שכבר מהקיץ הקרוב יצטרפו אליהם גם ישראלים).
הרים עגולים ורכיםשטפן ברנדלהנר מנווט במיומנות את הרכב בשביל הצר והבוצי. לנהגת גוש דן שכמוני הדרך נראית צרה מדי, מתפתלת מדי ובעיקר תלויה מעל מדרון תלול מדי. שמינית סיבוב של ההגה ימינה ואנחנו צונחים מאות מטרים אל התהום שלמטה. זה לא קורה, כמובן. כמי שנולד וגדל באזור וכיום מכהן כמנהל השיווק של לשכת התיירות של קצ'ברג, שטפן צוחק למראה החיוורון שלי ועוצר שוב ושוב בנקודות נוף שהולכות ונעשות יותר יפות ויותר עוצרות נשימה ממגוון סיבות.
"מה שטוב באזור שלנו", הוא אומר, "זה שההרים רכים ועגולים. האזור הזה בטוח גם לילדים ואפשר לצאת לטיולים רגליים קלים המתאימים למשפחות". הרים רכים ומעוגלים אכן נגלים ממרפסת מסעדה הררית קטנה, Pritzhutte, שאנחנו עוצרים בה, הפעם לא לאכול אלא רק להתפעם מהנוף. שטפן מספר שבשבוע שלפני חג המולד הבקתות הזעירות הפזורות על צלע ההר לפנינו מקושטות בקישוטי חג ותושבי העיירה והמתארחים בה מוזמנים לצעוד עם עששיות דולקות בידיהם ולעצור בבקתות השונות, לשתות תה צמחים או יין חם, לשמוע סיפורי חג ולהאזין לקטעי מוזיקה מנוגנים בכלים מסורתיים. אני מבטיחה לעצמי שבחורף הבא אגיע לכאן כדי להצטרף למטיילי העששיות ברי המזל.
אחד היתרונות של עיירת סקי אוסטרית, קטנה ככל שתהיה, הוא העובדה שעם רדת החשכה הבילויים לא נפסקים. למעשה, הם רק מתחילים. בקצ'ברג אנחנו מגלים את האקשן ב-Stamperl, בר-מסעדה עם מבשלת בירה צמודה (הגבוהה ביותר באוסטריה, לדברי הבעלים), שבה מייצרים – באדיבות המים הזכים הזורמים מההרים וחומרי גלם משובחים מהאזור – שלושה סוגים של בירה, שמתחסלים כמעט ברגע שהם יוצאים לאוויר העולם. לעת ערב, אינספור כוסות בירה מורמות, נפגשות זו עם זו כמנהג המקום: קודם הקשה בתחתית הכוסות ואז בראשן, כשאת הטקס מלווה ברכת "צם, צם, צם, צם, פרוסט" קולנית, שנאמרת ברוב רגש והתכוונות. לצד האלכוהול מוגשות מנות כמו פיצה, המבורגר ופסטה, אבל האוכל הוא ממש לא העיקר. את העיקר אנחנו מגלים בחדר עם דלפק בר שבו מנוגנת בעליצות מוזיקת דיסקו ואורות מתחלפים מאירים את הזוגות הרוקדים. קבוצת בחורים משחקת משחק מקומי המצריך הכנסת מסמר לבול עץ במכת פטיש מהירה בצד הצר של הפטיש – נשמע פשוט, אבל גם לפני בירה אחת אנחנו מפספסים שוב ושוב, אחרי כוס או שתיים או שלוש הסיכוי קטן בהרבה (המפסיד שותה עוד כוס בירה ומאבד עוד קצת מיכולת הריכוז).
שמשון הגיבור של סנט מיכאלנסיעה קצרצרה במורד ההר מביאה אותנו אל העמק ולעיירת הבונבוניירה סנט מיכאל אים לונגאו (St Michael im Lungau) או בקיצור, סנט מיכאל. באיזה שם שלא תבחרו, התוצאה זהה: עיירה שכמו יצאה מתוך גלויה, שמאמצת בטבעיות מסורות בנות מאות שנים. קחו, למשל, את בובת הענק המכונה סמסון, על שמו של שמשון התנ"כי, המאוחסנת בבית העירייה ויוצאת לסיבוב ברחובות בתהלוכות חגיגיות במועדים מסוימים במהלך השנה.
הבתים בסנט מיכאל ממוספרים לא לפי מיקומם ברחוב כנהוג, אלא על פי גילם. וכך הבית הראשון בעיירה הוא מס' 1 ולידו אפשר למצוא את בית מס' 35, בית מס' 17 יכול להיות הבא בתור, אחריו מס' 80 וכן הלאה, אתגר לגמרי לא פשוט לדוור או לשליח הפיצה… המיקום של סנט מיכאל, בעמק מוקף הרים, מבטיח נוף מהפנט לאן שלא תסתכלו, ומלון הספא המופלא שבו שהינו, Eggerwirt, הבטיח תענוגות גוף ונפש מהפנטים לא פחות.
מסנט מיכאל קל להגיע לכמה אתרים נהדרים, כמו אגם פרברזי (Prebersee), שבסוף מרץ היה קפוא ובהק בלובן מסנוור, ובקיץ משמש מקום בילוי משפחתי אהוב; או אתר הסקי Grosseck-Speiereck שלנקודה הגבוהה ביותר בו הגענו ברכבל ומשם באופנוע שלג היישר למסעדה עם מרפסת שמש ונוף שאין מילים כדי לתאר את יופיו. בהחלט לא פשוט לעזוב את ההר ונופיו ולרדת שוב לעמק, אם כי חובבי הטירות ימצאו נחמה בכמה טירות מרשימות הפזורות בסביבה.
שנאפס תפוחים ושועל מעופףהיום הבא בטיול לקח אותנו צפונה, ללבו של חבל זצלבורג, Salzburgerland, אחד האזורים היפים באוסטריה (והתחרות אינה קלה כלל). ההרים הרכים והמעוגלים של קצ'ברג והסביבה פינו מקום לפסגות הטרשיות והמשוננות של האלפים, דרמטיות באופן בלתי נתפס, כשמתחתן היערות ירוקים כמו חלום, בעמקים מנצנצים גגות הבתים בכפרים הקטנים ועל מורדות ההרים תלויות חוות חקלאיות עם מטעי תפוחים ופרות שעוד מעט יוצאו מהרפתות אל כרי העשב הרעננים. פריחה ראשונה צצה פה ושם לצדי הדרכים והצטרפה לשקט המופלא, האוויר הצלול, האגמים הכלואים בעמקים צרים בין הרים, ערוצי הקניונים הפראיים… אפשר לבלות שבוע בישיבה מול הנוף הזה מבלי לעשות דבר (אולי רק להתכבד בעוד פרוסת שטרודל או בדג פורל שזה עתה נמשה מאחד הנחלים המקומיים).
יש כמה נקודות שבהן אפשר להתמקם במהלך השהות בחבל זלצבורג, אבטנאו (Abtenau), סנט מרטין (Sankt Martin am Tennengebirge) וגולינג (Golling) הן שלוש אפשרויות נהדרות ומומלצות. הראשונה, עיירה בת 6,000 תושבים עם כיכר שוק מקסימה שבצדה האחד כנסייה ובית קברות קטן (על כל קבר מלבלבת ערוגת פרחים מטופחת, אין כאן פרח אחד נבול או עשב שוטה), ומסביבה חנויות, בתי קפה ומסעדות. אבל הדבר המרשים ביותר הם גושי ההרים שמזדקרים מעל בתי העיירה, כאילו הם צומחים באופן טבעי מתוכה.
ככל שאנחנו מטיילים באזור – ברגל, ברכב ובעגלה רתומה לסוסים – אנחנו לא מצליחים להתרגל למראות ולנופים. הרים, הרים ועוד הרים, עם מפלים, אגמים, פלגי מים, שדות כל כך ירוקים עד שנראה כאילו מישהו שפך עליהם בטעות פחיות של צבע, חוות חקלאיות – באחת מהן אנחנו מתכבדים בשנאפס תפוחים, 80% אלכוהול, שמותיר אותנו מסוחררים ומחויכים יתר על המידה, באחרת אנחנו נהנים משטרודל מול נוף של אגם קטן.
גולינג, העיירה הסמוכה, אמנם קטנה יותר, רק 3,000 תושבים, אבל כיוון שהיא נמצאת בשטח קטן יותר (אבטנאו מפוזרת על פני שטח עצום, הכולל בתוכו גם את החוות והבתים המבודדים בהרים), יש בה תחושה מעט יותר אורבנית. הטירה המקומית נמצאת פחות מחצי דקה הליכה מהרחוב הראשי, שבו חנויות קטנות, בתי קפה ומסעדות. אנחנו עוצרים לארוחת ערב משובחת במסעדת השף עטורת השבחים Döllerer. בחלק הקדמי, במבנה בן מאות שנים, מגישים מנות מסורתיות מבושלות לעילא ולעילא, בחלק האחורי, שנפתח לגינה יפה, יש מסעדה בעיצוב מודרני ונקי קווים, שמתמחה בבישול אלפיני יצירתי של השף הכישרוני אנדראס דולרר.
נסיעה קצרצרה מגולינג (ולמעשה גם מאבטנאו הסמוכה) מביאה למפלי גולינג המרשימים, שנופלים מגובה של 75 מ' ורסיסי המים הנתזים מהם מצננים את האוויר. עוד בסביבה הקרובה: רפטינג ושייט קיאקים בנהר, עמק Bluntautal המרהיב, שבו מומלץ לשבת בשקט על ספסל מול האגם וההר ולהרגיש את השלווה ממלאת כל תא בגוף, ואם חסרים לכם קצת ריגושים – "שועל מעופף" (סוג של אומגה) מעל קניון זצלך יסגור את הפינה. והמלצה אישית: אל תוותרו על ארוחת בוקר מושקעת במלון המשפחתי Pass Lueg שבפתח הקניון. הנופים מופלאים, האוכל הביתי, הכולל מאפים מעשה ידיה של שטפני, מופלא לא פחות.
צילומים בכתבה: לירון אלמוג הכותבת היתה אורחת של נויה הולידייז, שדה התעופה Klagenfurt Airport ומשרדי התיירות של Katschberg Golling ו-Abtenau. |
.jpg)
.jpg)
.jpg)
