| אבו כלף בירושלים העתיקה אוצרות של יופי שזור בזהב שמגיעים היישר מדמשק תוכלו למצוא בחנות המדהימה של איברהים אבו כלף בעיר העתיקה בירושלים. בחנות תמצאו אוסף עצום של בדים מרהיבים, רובם, כפי שמגדיר אותם איברהים, בסגנון עלי באבא והסולטנים של פעם. זה המקום להתענג למראה משי דמשקאי אמיתי ואיכותי, עם שלל הצבעים והזהבים. | |
 | |
| צילום: ענבר זעפרני | |
| עד מהרה תגלו שקשה מאוד לבחור בדים מתוך השפע העצום, אבל אל דאגה, כאן עומד לרשותכם כל הזמן שבעולם. כדי לסייע לכם בהחלטה הרת הגורל, יציעו לכם לשבת בכורסה בחנות בניחותא ולשתות קפה או תה, ואפשר גם שניהם. לקוחות רציניים מוזמנים לעלות במדרגות המתעקלות לקומה השנייה, שם יתגלו שלל בדים שיגרמו לחובבי הסגנון לאבד נשימה אחת או שתיים וגם לא מעט זוזים. איברהים מייבא את הבדים בעיקר מדמשק, מכיוון שלדבריו הדמשקאים טובים בייצור טקסטיל בדרך המסורתית, כי אין להם מחשבים והם עובדים כמו שנהגו לעבוד פעם. אחרי שתרכשו כמה מטרים של בד משובח, אין ספק שתרגישו גם אתם כמו סולטנים בארמונות של פעם. | |
| |
| כתבה: תמי זר |
  | |
| צילומים: אלי אטיאס | |
| קומיקס וירקות קומיקס הוא מעין דת. בבסיסו אפוסים הרי גורל על נבלים שמפיצים רוע ושחור וגיבורי על שנלחמים בהם ומצילים שוב ושוב את העולם, את האנושות או את ניו יורק. הסיפורים האלו רשומים ומצוירים בתמונות ובמילים בתוך חוברות שמופצות לחובבי הז'אנר. חובבי הקומיקס הם עדת המאמינים, והמקדשים הם חנויות קומיקס הפזורות ברחבי העולם. גם ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב יש מקדש כזה, וקוראים לו קומיקס וירקות. את המקדש פוקדים מאמינים בני חמש עד חמישים (וגם יותר) שיודעים מה מידת הנעליים של ספיידרמן. שני הכוהנים העוסקים במלאכת הקודש מבוקר עד ליל הם יובל שרון ודני אמיתי שפתחו את החנות בעיקר כי כחובבי קומיקס הם זיהו את הצורך במקדש מקומי. ותרשמו לעצמכם: אין אדם מאושר כמו אדם שעובד בתחביב שלו, ושני אנשי הקומיקס האלו מוכיחים זאת. מהחנות הלא גדולה, כמו מאתר האינטרנט שהם מנהלים, מניעים השניים את גלגלי סצנת הקומיקס הישראלית. אפשר למצוא בחנות חוברות חדשות וישנות, להזמין עותקים נדירים ומיוחדים מחו"ל, לרכוש אוגדנים ייעודיים לאיסוף החוברות או בובות של הגיבורים ולקבל כל עזרה בתחום הקומיקס עם המון אהבה וסבלנות. אחרי שתבלו שם כמה דקות לא תוכלו שלא להבחין ששני כוהני הקומיקס נראים כאילו הם עצמם יצאו מתוך אחת החוברות, ושיש סיכוי שבלילות, אחרי שעות העבודה, הם יוצאים להילחם ברשע בין דודי השמש של תל אביב. | |
| |
| כתב: גידי שפרוט |
צעצועץ עדר ג'ירפות על גלגלים בצבע צהוב פסטל מצטופף בקופסאות לקראת משלוח לפרו. מסביב פזורים חלקי עץ של ארנבים, פילים, סוסים, מכוניות וריהוט קטן. אביעד יושב ליד המכונה שמכרסמת את שולי הצעצועים ונותנת להם מראה מיוחד, כמו צעצוע של פעם. את אהבתו לילדים הוא משקיע בצעצועים שהוא מייצר בנגרייה של צעצועץ. כבר תשע שנים הוא גר בכישורית שבגוש תפן בגליל, בקהילה שיתופית של כ־140 חברים וחברות בעלי מוגבלויות. עמית משייף בחדר הסמוך קוביות עץ שימלאו משאיות צעצוע. את צבעי הפסטל הוא לא יכול לראות, אך הוא חש במגעם החם. כישורית נוסד לפני כעשר שנים כיישוב שבו יוכלו בני 18 ומעלה בעלי מוגבלויות לחיות חיים עצמאיים ויצרניים. במקום קיבוץ כישור הוקמו בתים וענפי ייצור כמו לול ודיר אורגניים, כלבייה, אורווה טיפולית וגולת הכותרת – מפעל הצעצועים. כל חבר עובד לפי יכולותיו ורצונו באחד הענפים או מחוץ ליישוב. מראה היישוב משתלב בחורש הטבעי, ופריחת הלבנדר משרה אווירה פסטורלית. גם הצעצועים יוצאים בצבעים מרגיעים ובקווים נקיים שמשאירים מקום רב לדמיון. עוזי, מנהל המפעל ומעצב הצעצועים, מסביר שתהליך הייצור הייחודי של הצעצועים תוכנן כך שיתאים לבעלי המוגבלויות. יש עבודת יד רבה בצביעה, בכרסום, בליטוש ובהרכבה של כל צעצוע. מעורבותו בעבודה של כל עובד היא אישית ומלווה בתשומת לב רבה ובעידוד. האווירה משפחתית וחמימה, והעובדים שמחים על המבקרים שמתעניינים בהם ובצעצועים ומתמלאים גאווה על כל צעצוע שיוצא מכאן בידי מבוגר או ילד נלהב. | |
| |
| כתבה: ניצן שריג |
| מאפיית ילדודס בכניסה לבית הילדים נווה חנה שבקריית גת יושבות על הגדר, שוחקות ומשחקות, דמויות ילדים מצוירות בגודל טבעי שיצרו הילדים האמיתיים שגרים כאן. ליד השער ניצבות יצירות קרמיקה, מתנת פרידה שיצר המנהל דודו וגר למייסדת המוסד הני אולמן שנפטרה ב־2002. בקצה חצר המשחקים ניצבת מאפיית ילדודס, מאפייה מקצועית שמייצרת מגוון לחמי בריאות ועוגיות. ייחודה של המאפייה אינו רק תוצרתה האיכותית אלא בעיקר מפעיליה, הילדים. שבעים הילדים שגרים בנווה חנה הוצאו מחזקת הוריהם בצו בית משפט. כאן חיים הילדים במעין משפחות שבראשן עומדים מדריך ומדריכה ושני "אחים" שהם מתנדבים בוגרים. ההשראה להקים מאפייה באה ממפעל השוקולד הרשי'ז שבארצות הברית, אשר משתף פעולה עם בית יתומים ומסייע לחוסים ללמוד מלאכה ולהתחנך לעצמאות דרך ייצור שוקולד. דודו והני ביקרו שם והחליטו ליישם את הרעיון גם כאן. אך במקום שוקולד נבחר לחם, מכיוון שהוא המזון הבסיסי שכל בני האדם צורכים. לבחירה הצטרף העיקרון שלא לאכול לחם חסד. דודו והני החליטו גם שהמאפייה תהיה מקצועית ומעוצבת היטב (כמו כל דבר בבית הילדים), כזו שתעשה נעים לעובדים ולמבקרים. אמן לחם משווייץ בא במיוחד כדי ללמד את הצוות לאפות לחמים איכותיים על טהרת הקמח המלא. | |
  | |
| צילום: חן מיקא | |
| וכך, בסוף יום הלימודים והחוגים, מגיעים כארבעים ילדים בני שמונה עד 18 לעבוד במאפייה. הם מקבלים ליווי והדרכה ממיקי המנהל ושותפים בכל התהליך, מהייצור ועד לשיווק. המוצרים הייחודיים מסופקים לחברות היי־טק, למחלקת העסקים של אל על ולקונים פרטיים. הילדים־אופים מקבלים בתמורה לעמלם דמי כיס וסיפוק גדול. המקום שובה עין ומגרה את החך, אך מעל לכל, הלב מתחמם מהמפגש עם הילדים האופים את גורלם בידיהם. | |
| |
| כתבה: ניצן שריג |