אני יושבת במרפסת של בקתת עץ פינית, מסביב שקט מושלם. דרך פתח בעצי היער מציצות פסגות ירוקות מנוקדות פה ושם בבתים לבנים נמוכי קומה. ברוכים הבאים למקום הכי רחוק מסיר הלחץ הישראלי, ועם זאת לגמרי במרכז העניינים. כמה במרכז? פחות משעה נסיעה מתל אביב וכחצי שעה מירושלים.
המקום הקסום הזה הוא יד השמונה, מושב שיתופי לא שגרתי בנוף המקומי. בראשית שנות השבעים הגיעה קבוצה של מתנדבים פינים לישראל והחליטה להשתקע כאן. במשך שלוש שנים הם חיכו לאישור ממשלתי, וכשזה הגיע הקימו ישוב קבע שיתופי וקראו לו יד השמונה, על שמם של שמונה יהודים שהוסגרו לנאצים בעת שחיפשו מקלט בפינלנד. ביישוב שהקימו בהרי ירושלים, בני הגרעין הפיני פתחו נגרייה ובית הארחה קטן, בקתות מעץ אורן הובאו באונייה מפינלנד והעניקו למקום מראה אירופאי-סקנדינבי. כמה שנים מאוחר יותר הצטרפה אל המייסדים הפינים קבוצה של יהודים משיחיים מישראל, והיום הם מהווים רוב כמעט מוחלט ביישוב, שגרות בו כ-60 משפחות.
בית ההארחה הקטן הפך עם השנים למלון כפרי מקסים, שאירח בעיקר קבוצות של צליינים ותיירים מחו"ל ונותר בגדר סוד לציבור הישראלי. אלא שזמנים השתנו, ההגבלות על כניסת תיירים הותירה את הבקתות היפות ללא דורש ומלון יד השמונה קולט כעת באהבה אורחים ישראלים, שמגלים שממש לא חייבים לעבור בנתב"ג כדי ליהנות מאווירת חו"ל ממש כאן, בהרי ירושלים.
אל מלון יד השמונה נחזור בהמשך, בינתיים הנה כמה המלצות לדברים נהדרים שאפשר לעשות בסביבה הקרובה:
על קצה המזלג: 24 שעות באזור השפלה והרי ירושליםלינה: מלון יד השמונה אוכל: מסעדת רשטא, עין ראפה; מסעדת אמא, פארק כרמים בקריית ענבים מיוחדים: סיור טעימות במזקקת הולנדר, סיור טעימות ביקב קסטל טיולים בסביבה: הגן התנ"כי ביד השמונה, יער נווה אילן, שמורת המסרק, גן לאומי קסטל, הר הרוח יער הקדושים, מערת הנטיפים ושמורות ואתרים רבים נוספים. לקריאה נוספת: כתבות על הרי ירושלים; כתבות על שפלת יהודה |
המשפחה שמייצרת אלכוהול מול הנוף
אזור שפלת יהודה ידוע ביקבים המצוינים שבו, פחות מוכרת המזקקה המשפחתית שנמצאת במושב בית מאיר. מזקקת הולנדר ממוקמת מול נוף מרהיב ומעבר לשנאפס וליקרים מעולים שמיוצרים כאן, יש גם סיפור משפחתי מרתק. אנחנו שומעים את הסיפור מפיה של רני הולנדר-מואטי, שמנהלת את המזקקה ביחד עם בן משפחתה מוטי בוקר. "הולנדר, שזה שם המשפחה שלנו, היא מזקקה חדשה-ישנה", רני אומרת. "אנחנו פועלים כאן ממאי 2019, אבל המשפחה שלנו מתעסקת בייצור אלכוהול מאז שנת 1930". הנה, בקצרה, חלק מההיסטוריה המשפחתית: בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת, ר' אייזיק הולנדר ואשתו איטל לאה, הקימו בעיירה הסלובקית ניטרה יקב ומזקקה. איטל לאה, שגם לאביה היתה מזקקה, שימשה כייננית הראשית של היקב. רני מספרת שלמשפחה היו שני יקבים, יקב גדול שסיפק יינות וליקרים לכל הסביבה וששמו יצא למרחקים, והשני – יקב קטן שבו ייצרו יין כשר, שחילקו בחינם ליהודים עניים בחגים.
בתקופת מלחמת העולם השנייה, אביה של איטל לאה, ר' שיינפלד, שכאמור אף הוא עסק ביצור אלכוהול, החליט לעזוב את אירופה ולעלות לארץ ישראל. אניית המעפילים פנצ'ו, שבה הפליג, עלתה על שרטון מול חופי קפריסין ונסחפה לאי יווני קטן ונטוש. במשך 10 ימים שהו 500 הניצולים על האי הבודד עד שספינה איטלקית הבחינה בסדין לבן שעליו רשמו בפחם את האותיות SOS. הם חולצו ונלקחו למחנה מעצר בדרום איטליה. בשנים שבהם שהה במחנה, ר' שיינפלד עשה את מה שהוא ידע לעשות הכי טוב: מפחים ריקים הוא בנה מזקקה והחל לייצר אלכוהול עבור השומרים במחנה. וכך, כמו שרני אומרת, "הוא זיקק את דרכו במלחמה עד שעלה לארץ". בתמונה משנת 1941, שתלויה במזקקה בבית מאיר ושמופיעה בתוויות הבקבוקים שלה, נראה סבא רבא של רני לצד מזקקת הפחים שלו במחנה המעצר האיטלקי.
בני המשפחה האחרים עברו עוד כמה גלגולים באירופה ובעקבות נפילתו של אחד מבניה במלחמת העצמאות, הם מחליטים לעלות לישראל. נדלג כמה עשרות שנים, שבהן המשפחה עסקה במסחר של משקאות ובשיפוץ של ציוד משומש ליצור מזון, אל שנת 2012, אז הם מחליטים להחיות את החלום ולחזור למקורות. הם רוכשים ציוד זיקוק יד שנייה מרחבי העולם ומשפצים אותו, אלא שרגע לפני שהמזקקה בבית מאיר נפתחת האזור פורצת שריפה גדולה בהרי ירושלים ומכלה את השטח של המשפחה. החלום נדחה בעוד כמה שנים, עד שנת 2019, אז מזקקת הולנדר המחודשת נפתחה.
את הסיפור המשפחתי המרתק, שמסופר ברוב חן והומור, אפשר לשמוע במהלך סיור במזקקת הולנדר. הסיור עובר בחללי הייצור, שם לומדים על תהליך הייצור של המשקאות השונים. בסופו מצפות טעימות של התוצרת על מרפסת נוף שצופה על ההרים מסביב. אני לא חובבת גדולה של ליקרים, אבל את אלה של הולנדר אהבתי מאוד. חיבבתי במיוחד ליקר אשכוליות אדומות וכשות ואת הלימון וג'ינג'ר. חברותי לסיור התלהבו מליקר קוקוס ודלעת. לצד השנאפס והליקרים הוגשו נשנושים נחמדים, בהם מקלות גריסיני וגבינות. אם אתם חובבי קוקטיילים, על המרפסת מוגשים גם קוקטיילים יצירתיים שכמותם מן הסתם לא טעמתם. למשל, ליקר קוקוס ודלעת עם רום כהה, מחית דלעת ואגוזי מלך, תפוז טרי, לימון, נענע וקינמון. אקזוטיקה מול הרי ירושלים.
• מזקקת הולנדר, הברוש 47, בית מאיר. טלפון: 02-6441084, אתר
מהשדה אל השולחן בעין ראפה
ארוחות farm to table, מהחווה (או מהשדה) אל השולחן, הם טרנד בינלאומי שצובר תאוצה גם אצלנו. הרעיון פשוט: שימוש במרכיבים מקומיים, כאלה שגדלים בשדות ובמטעים בסביבה הקרובהם, לצד מוצרים של צרנים אזוריים קטנים – גבנים, אופים, ייננים ועוד. האוכל שמתקבל בריא, טרי וטעים יותר, והנזק הסביבתי שנגרם מהובלת מצרכי מזון למרחקים, בכלי רכב או במטוסים, מצטמצם למינימום.
אחד המקומות המפתיעים לפגוש את הטרנד הזה בישראל הוא הכפר עין ראפה, שנמצא בין צובה לאבו גוש. בכפר התפתחו בשנים האחרונות יוזמות מעניינות שקשורות באוכל מקומי, ובראשן מסעדת רשטא, של השף רנאם ברהום.
את רנאם ברהום אנחנו פוגשים ליד המסעדה שלו ולפני שנכנס אליה לארוחת צהריים, הוא מוביל אותנו בדרכים תלולות להפליא, אל החקורה של איברהים. בדרך הוא מספר שבמשך שנים רבות תושבי הכפר עסקו בחקלאות, אבל בני הדור הצעיר יצאו ללימודים גבוהים ומצאו עבודות בתחומים שונים מחוץ לכפר. הוא עצמו הפך לטבח, עבד במסעדות נחשבות והיה בטוח שהגשים את השאיפות המקצועיות. "כשהייתי ילד רציתי שסבתא תכין לי שניצל וצ'יפס לארוחת צהריים, התביישתי באוכל של סבתא שלי, שהייתה אופה פיתה בטאבון וסוחטת מעל עגבנייה שקטפה בשדה ליד הבית ומטפטפת עליה שמן זית". אלא שאז גילה שהשפים במסעדות בהן עבד דווקא חיפשו את שמן הזית, הדבש והתבלינים של הכפר, ולאט לאט התחיל להבין איזה אוצר נמצא במקום בו נולד.
ברהום חזר לעין ראפה, שיקם את תעלות ההשקיה הישנות והתחיל לגדל כבשים וירקות. ב-2017 פתח את מסעדת רשטא במרכז הכפר, מתחת למסגד, צמוד לשדות ולבוסתן, בהם הוא מגדל את רוב המצרכים שמשמשים אותו במטבח. דווקא הילד שחלם על שניצל וצ'יפס והתבייש בתבשילים של הבית, לא רק שהכניס לתפריט את האוכל של סבתא ואמא, הוא אפילו קרא למסעדה שלו על שם מנה מסורתית של אטריות ועדשים. המסעדה, שצברה קהל סועדים נלהב, לא רק מיישובי הסביבה אלא גם מתל אביב וירושלים, משתמשת בתוצרת שמגיעה מהשדות של הכפר ועשבים שברהום מלקט בהר הסמוך.
עוד אחד מאותם אנשים שחזרו לכפר ולמקורות הוא איברהים ברהום, המכונה רוברטו. איברהים, איש גדל גוף, בעל זקן ג'ינג'י פרוע וכובע בוקרים, למד כלכלה וניהול וחלם לגור ולעבוד בברלין. במקום זה מצא את עצמו עובד במרכז רפואי גדול בתל אביב, ובזמן שישב בפקקים בדרך לעבודה היה חולם על החלקה שלו על צלע ההר בכפר. אנחנו נפגשים ימים ספורים אחרי שעזב את העבודה בעיר הגדולה וחזר לחלקת האלוהים הקטנה שלו. לכוסות קטנות הוא מוזג תה מרווה שבישל על אש פתוחה, ומגיש צנצנת דבש מהכוורת שלו כדי להמתיק את המשקה.
הסוכה שבה אנחנו יושבים משקיפה על בתי הכפר, בצמוד לה איברהים מגדל כמה בעלי חיים: אווזים, כבשים, תרנגולות. החלקה שלו בנויה על טרסות תלולות, שמכל אחת מהן נפרשת תצפית יפה מקודמתה. באחת מהן יש באר, בשנייה עצי קלמנטינה וכוורות דבורים, כולל כאלה שהוא מגדל בכדי חרס, בדרך המסורתית. הדבש של הדבורים בכדים כהה יותר וטעמו עז יותר, הוא אומר.
בדרך למטה, בחזרה אל מסעדת רשטא, רנאם קוטף עלים שונים, שיתווספו לצנוניות מהגינה שלו ולפלחי קלמנטינה מהעץ של אברהים. כל אלה יהפכו עוד מעט לסלט ליקוט טעים להפליא, עליו הוא מגרר אבן יוגורט, לתוספת טעם. התפריט של רשטא כולל בין השאר מנות כמו קובה סינייה, ירקות גינה ממולאים באורז וטלה טחון, שיש ברק עם רוטב יוגורט חם, מסח'אן, סמבוסק חלקי פנים. לקינוח – כנאפה, קטאייף ואצבעות בקלאווה.
• מסעדת רשטא, עין ראפה, פתוח לארוחות צהריים וערב (עד השעה 21:00) בימים שני – שבת, סגור בימי ראשון. טלפון: 02-994-8520, אתר
בעין ראפה יש עוד הרבה מה לראות והרבה סיפורים לשמוע. כך, למשל, יאסר והאשמיה, שמארחים בביתם ופורסים בפני המבקרים עולם שלם של טעמים וצבעים, עם תוצרת מחומרי גלם ייחודיים וסיפורים על תקופות שונות בחיי הכפר.
איך אפשר בלי יין מקומי?
כפי שכבר הזכרנו, שפלת יהודה הפכה לאזור יין חשוב עם עשרות יקבים מוצלחים. האיש שפרץ את הדרך לאחרים הוא אלי בן זקן מיקב קסטל. בן זקן, יליד אלכסנדריה במצרים שעבר להתגורר באיטליה, עלה לישראל עם אשתו בשנות ה-70. הוא פתח מסעדה איטלקית בירושלים ובמקביל נטע בחצר האחורית בביתו שברמת רזיאל ענבי יין. מה שהתחיל כתחביב הפך לעסק מצליח, עם יינות שזכו לשבחים רבים גם בחו"ל.
יקב קסטל מייצר כיום 400,000 בקבוקים בשנה, כשליש מהם לייצוא במדינות כמו ארצות הברית, יפן, אנגליה וצרפת. כל הכרמים של היקב נטועים באזור, בצובה, מעלה החמישה, אבו גוש, נווה אילן ובית מאיר. לפני שש שנים עבר היקב ממקומו המקורי ברמת רזיאל למבנה גדול וחדיש ביד השמונה. ברמת רזיאל משפחת בן זקן פתחה יקב בוטיק, שמייצר כמות מצומצמת של יינות תחת השם יקב רזיאל.
בהזמנה מראש, אפשר לבקר במרכז המבקרים של יקב קסטל ביד השמונה. מתחילים בסיבוב ביקב מלווה בהסברים, יורדים למרתף החביות ומשם עוברים לטעימת יינות. הסיור מתקיים בימים ראשון עד חמישי בשעות 10:00, 12:00 ו-15:00, בימי שישי ב-10:00 ו-12:30 מתקיימות טעימות ואפשר להוסיף להן ביקור קצר במרתף החביות (המלצה שלנו: אל תוותרו על מרתף החביות, הוא מדהים!). במזג אוויר נעים אפשר לשבת באחד השולחנות שבחוץ, להזמין בקבוק יין ופלטת גבינות ולהתענג על הנוף הנפלא. סיור וטעימות עולה 130 שקל לאדם; טעימות – 80 שקל לאדם, פלטת גבינות זוגית – 79 שקל. בהזמנה מראש. טלפון: 02-5358555, אתר היקב, לתיאום ביקור לחצו כאן
הכל אודות אמא
נסיעה קצרה מיד השמונה תביא אתכם לפארק כרמים, מתחם חדש יחסית ליד קיבוץ קריית ענבים, הכולל מסעדות, שוק קולינרי מקורה, חנויות ופארק שעשועים גדול. מסעדת אמא הוותיקה מירושלים פתחה כאן לאחרונה סניף חדש, עם אוכל ביתי מצוין.
מסעדת אמא, למי שלא מכיר וקשה להאמין שיש מי שלא מכיר, היא מסעדה משפחתית שנפתחה בירושלים בראשית שנות ה-80 בכניסה לעיר. מרים בנימין, שנולדה בכורדיסטן, פתחה אותה יחד עם בעלה עמרם, שנולד בעירק, והשניים בישלו את האוכל שהכירו מהבית. הבן יורם הצטרף אליהם למטבח וכיום גם לדור השלישי, הנכדות של סבתא מרים, יש נציגות במסעדה. בתפריט, גם במסעדה הירושלמית וגם בסניף החדש בקריית ענבים, יש ייצוג נכבד לקובה מסוגים שונים, בהם קובה חמוסטה, קובה נבלוסיה (עם מעטפת בורגול במקום הסולת המוכרת) וקובה צמחונית; ויש גם ממולאים שונים (פלפל, כרוב, קישוא, בצל, סלק, עלי גפן ועוד), קציצות ברוטב עגבניות, קבב טלה, אנטריקוט ועוד. יורם בנימין, הבעלים, מספר לנו שבינתיים מסעדת אמא בפארק כרמים מגישה את אותו תפריט כמו של אחותה הירושלמית, אבל יתכן שבעתיד יתווספו מאכלים נוספים לתפריט.
אנחנו אכלנו ארוחה נהדרת בסניף החדש, שכללה ממולאים, קובה חמוסטה במרק חמצמץ, קובה חאלד עם מעטפת של אורז פריך, נתחי פרגית ברוטב שום ועוד כמה מטעמים מבית אמא, לו רק היתה לנו אמא מכורדיסטן. את הארוחה ליווינו בשרדונה של יקב צובה וקינחנו בתה שחור עם קינמון והל. יצאנו בצעד מתנדנד אל הלילה הקר של הרי ירושלים, מוכנים להתכרבל בבקתת העץ שלנו ביד השמונה.
לילה ביער מול הנוף
בסופו של יום עמוס בטיולים וחוויות קולינריות חזרנו אל מלון יד השמונה. המלון נמצא בגובה של 700 מ', מוקף בעצי יער ובשטחים מטופחים. יש בו 41 חדרי עץ, העשויים מאורן פיני, נוחים ונעימים מאוד. במלון ייפתח בקרוב אגף חדש עם חדרים בבנייה קונבנציונלית, אבל כמו שראינו מהצצה קצרה, אין שום דבר קונבנציונלי בחדרים עצמם. אלו חדרי בוטיק מרווחים מאוד, מעוצבים להפליא, עם מרפסות שמשקיפות על נוף פנורמי של ההרים והשפלה ועד הים.
עוד במתחם המלון: סאונה פינית אמיתית, חדר כושר, אולמות כנסים ומסעדה שבה מגישים ארוחת בוקר טובה כל כך עד ששווה להתעכב עליה. על ארוחת הבוקר מנצח השף נדב מלין מקייטרינג לואיזה. מלין, שלמד בישול באוניברסיטה למדעי גסטרונומיה בצפון איטליה ועבד בין השאר במסעדת מוגריץ המהוללת בסן סבסטיאן, דוגל במטבח מקומי ובבישול איטי (slow food). נאמן לדרכו, בארוחת הבוקר שבנה עבור המסעדה במלון יד השמונה תמצאו ביצי חופש, גבינות של גבנים מקומיים, דבש מכוורות בנטף, בורקס שנעשים במקום, סלטים מירקות אורגניים שגדלים בסביבה ומיני מעדנים מתוצרת הארץ. "אני שואף ל-100% חומרי גלם טהורים", הוא אומר. אפילו הקפה שתשתו בארוחת הבוקר מקורו בארגון של סחר הוגן והפולים נקלים בבית קלייה בשריגים.
את האוכל של נדב מלין ואת המוצרים המקומיים שהוא דוגל בהם תוכלו לפגוש גם בירושלים, בעדניה, מרכז קולינרי שעושה שימוש בחומרי גלם ומוצרים של חקלאים ויצרנים מקומיים ומשלב אותם בתפריט "מהשדה לשולחן". המקום צמוד למשתלה מקסימה ובמרחק כמה צעדים מהגן הבוטני, שגם בו מומלץ מאוד לבקר.
לפני שאנחנו נפרדים מיד השמונה ויורדים בצער מההר, אנחנו יוצאים לסיור בגן התנ"כי הצמוד למלון. אם, כמונו, חשבתם שמדובר בגינה שבה מגדלים כמה צמחים שמוזכרים בתנ"ך, מצפה לכם הפתעה של ממש. בשטח של שמונה דונם, על גבי טרסות רחבות שבהן שתולים צמחי תבלין ומרפא משולבים ממצאים ארכאולוגיים אותנטיים שהתגלו ברחבי הארץ. באתר משוחזרים בית כנסת, מערת קבורה, מקווה, בית בד, גת לדריכת ענבים ועוד, המראים את אורח החיים בתקופת המקרא. אפשר לסייר בגן באופן עצמאי או להצטרף לסיור מודרך (בתשלום) בהזמנה מראש. בשטח הגן ובאולמות הכנסים של המלון ניתן לערוך אירועים פרטיים ועסקיים.
• מלון יד השמונה, טלפון: 02-5942000, אתר