הרי ההימלאיה נפרשים בצורת קשת לאורך כ-2,400 ק"מ, מצפון פקיסטן במערב (יש הכוללים ברכס גם את הרי טיין שאן בקירגיזסטן וטג'יקיסטן), דרך סין וטיבט, אל צפון הודו, נפאל, בהוטן וצפון בורמה. בכל אחת מהמדינות האלו, נקרא רכס ההרים הענק הזה בשם שונה.
איך נוצר רכס ההימלאיה?
ההימלאיה הם מה"צעירים" ומה"פעילים" ביותר על פני כדור הארץ. ההרים ממשיכים לגבוה, ובמקביל להישחק בתהליכי בלייה. קרחונים נמסים, אגמים נוצרים, נהרות ונחלים משנים את נתיבם, והעוצמה הניצבת דוממת ושקטה לכאורה, אך למעשה רוחשת – מעל פני השטח ותחתיהם.
עובדה מרתקת זו, קשורה לסיפור היווצרות הרי ההימלאיה. סיפור אפי. תלוי בעצם את מי שואלים ובאיזו גרסה בוחרים לצדד.
על פי המהאבהרטה, אחד משני האפוסים החשובים ביותר של הודו, היווצרות ההימלאיה היא אירוע טראגי וקשה.
סיפור שהיה, כך היה: בראשיתה של תקופת הבריאה, על גדתו של הים הענק, ניסו לשווא לקנן זוג שחפים. מדי שנה הטילה הנקבה ביצים, אך הים סחף אותן. לבם של השחפים נשבר ובייאושם, הם פנו לעזרתו של האל וישנו שחי על חופו של הים. וישנו שריחם עליהם, פתח את פיו לרווחה ובלע את הים בלגימה אחת גדולה. במקום שבו היה קודם הים, נחשפה כעת אמא אדמה. וישנו שהיה מותש מבליעתו של ים כה רחב, שכב לנוח ושקע בשינה עמוקה. השד הנורא הירניאקשה שארב בקרבת מקום, ניצל את ההזדמנות ותקף את אמא אדמה חסרת ההגנה בברוטליות כזאת, עד שצלעותיה נשברו ופנו מעלה. צלעותיה השבורות של האדמה, המתרוממות לעבר השמים, יצרו את הרי ההימלאיה העצומים.
סיפור מדעי יותר ואולי טראגי לא פחות, יזקוף את ההתרוממות העצומה של ההימלאיה, לתוצאה של "תאונת דרכים" עצומה שאירעה לפני כ 250 מיליון שנה.
בזמנו בעולם היתה רק יבשת גדולה אחת – יבשת פנגיאה. יבשת, שלימים תתחיל להתפרק ותיצור את אותן שבע היבשות שאנחנו מכירים היום. בתחילת ההתפרקות שלה, לפני כמאתיים וחמישים מיליון שנה, מחלקה הדרומי ניתק מה שכיום תת היבשת ההודית, יצא למסע ארוך צפונה על פני האוקיינוס הגדול בקצב "מטאורי" של 15 ס"מ בשנה והתנגש ביבשת האירו-אסייתית. ההתנגשות האדירה הזו, יצרה את ההתרוממות של רכסי ההימלאיה. "מעון השלג" בסנסקריט (הודית עתיקה).
"תאונת הדרכים" הזו, התרחשה מזמן אך ה'אפטר שוק' שלה עדיין חי ופועל, שכן הלוח ההודי ממשיך לנוע צפונה בקצב של 2 ס"מ בשנה תוך דחיקת רכס ההימלאיה. כתוצאה מכך ממשיכים הרי ההימלאיה לגבוה בכחצי ס"מ מדי שנה.
משערים שבעשרה מיליון השנים הקרובות צפויה הודו להמשיך ולנוע צפונה. תנועה זו גורמת לאי יציבות סייסמית באזור ולרעידות אדמה קשות. האחרונה שבהן ואחת הקשות ביותר, אירעה בנפאל בשנת 2015.
בשנה זו, נפאל הוכתה על ידי רעידת אדמה בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר. למעלה מתשעת אלפים איש נהרגו. כפרים שלמים חרבו. עשרות אלפים נפצעו ומיליונים נזקקו למחסה ולטיפול רפואי.
מקדשים וערים עתיקות רבות, שהוכרו כאתרי מורשת נדירים של אונסק"ו חרבו. רובם עדיין נתמכים בפיגומים מבמבוק ותחת שיפוצים המתנהלים בעצלתיים.
רעידת האדמה גרמה למפולות שלגים בהימלאיה שגבו מחירים כבדים. עשרות תרמילאים נהרגו על ההר ומאות חולצו על ידי הצבא ההודי.
בעקבות רעידת האדמה, התגלתה בנפאל תופעה קשה. כנופיות מהודו הסתננו למדינה ו"קנו" ילדים שניצלו מרעידת האדמה כדי שיהיו משרתים בבתיהן של משפחות בריטיות אמידות. חלקם בני עשר בלבד ובמחיר של 7,500 דולר בשוק השחור.
100 שנים של טיפוס על האוורסט
כיצד קרה שפסגת ההר הגבוה בעולם שבמשך דורות נקרא בטיבטית צ'ומו-לונגמה (אלת אם העולם) ובנפאלית – סגארמאטה (ההר שראשו בעננים), שינתה את שמה – לאוורסט ?
האוורסט זוהה לראשונה כהר הגבוה בעולם באמצע המאה ה-19, במסגרת מאמץ בריטי מקיף למפות את הרי ההימלאיה. כמחווה וכאות כבוד, שונה שם ההר הטיבטי לכבוד הגיאוגרף סר ג'ורג' איוורסט, שהיה הסוקר הראשי של הודו. תושבי האזור התרעמו על כך, אך הקלות בה כבשו הבריטים את העולם בתקופה הקולוניאלית והאופן בו שיחקו בעולם כבמשחק מונופול בו כל הקודם לוקח, אפילו לא קונה, הותירו את הקול המקומי הזועם, מעומעם ודהוי. מעניין שאיוורסט עצמו, שעוד היה אז בחיים, התנגד לכך בטענה שדוברי ההינדית בהודו אינם יכולים לבטא את השם. איוורסט עצמו, מעולם לא טיפס על ההר. יותר מכך, הוא אפילו לא צפה בו ממרחק ולא עסק במיפוי ההר או האזור.
ההר הזה, שבצבץ אל מעבר לעננים, משכנם של האלים ההינדים והטיבטים, בדומה לאולימפוס – משכן האלים היווניים, הפך לסוג של מגדל בבל. מעין סולם דרכו ניסה האדם לגעת בשמיים. לבקוע את גבולות יכולותיו האנושיות אל עבר הבלתי מושג.
החל משנות העשרים של המאה הקודמת, ניסה האדם לכבוש את ההר. ניסיונות אלו גבו מחירים כבדים וחיי אדם. כל ניסיון טיפוס כלל משלחת רבת משתתפים. ציוד שהלך והשתכלל עם השנים. כל ניסיון טיפוס שהחל מבסיס ההר לכיוון הפסגה, ערך למעלה מחודש ימים.
לראשונה הצליחו להגיע אל פסגת האוורסט שגובהה 8,848 מטרים, לפני שבעים שנה.
בשנת 1953, אחרי שלושים שנה של ניסיונות כושלים, יצאה לדרך, משלחת טיפוס בריטית נוספת. בחירת המשתתפים לא הייתה פשוטה ובעורפם נשפה קבוצה צרפתית שרצתה גם היא לזכות בכתר. במשלחת היו חברים חמישה מטפסי הרים בריטים שלוו בקבוצה של 150 בני שרפה. (שרפה הם קבוצה אתנית שנדדה ממונגוליה והתיישבה ברכס ההימלאיה בנפאל. עבור התרמילאים והמטיילים, המילה "שרפה" הפכה שם נרדף למדריכי הרים וטוענים כי הם סיגלו עמידות בפני קשיי נשימה ומחלת גבהים).
המשלחת הגיעה ב-12 באפריל למחנה הבסיס שלמרגלות ההר, בגובה של קצת יותר מ-5,000 מטר. בהמשך הטיפוס הם הקימו עוד כמה מחנות ביניים בגבהים גבוהים יותר. כעבור כמעט חודש מתחילת הטיפוס, יצאו שניים מתוך המשלחת מהמחנה הכי גבוה לניסיון הראשון להעפיל לפסגה, אולם נעצרו בגובה של כ-8,750 מטר ונאלצו לסגת בגלל עייפות ותקלות במכלי החמצן שלהם. למחרת יצאו אדמונד הילרי הניו זילנדי ובן השרפה טנזינג נורגיי לניסיון השני. לראשונה בתולדות ההעפלות להר, הם הצליחו להעפיל אל הפסגה. פסגה שכדאי אולי לציין, כי שטחה, קודקודו של ההר, הוא בגודל שולחן אוכל בלבד…
בשטח צר זה שבפסגת העולם, שהו הילרי וטנזינג זמן קצרצר של כרבע שעה בלבד. בזמן הזה, הם טמנו בשלג צלב קטן, ממתקים והילרי צילם את טנזינג. הילרי עצמו לא צולם על ההר, שכן בן זוגו לא ידע להפעיל מצלמה וה"סלפי" עוד לא נולד…
המשימה הוכתרה בהצלחה!
הידיעה על ההישג המרעיש הגיעה ללונדון ביום חגיגי במיוחד ובתזמון מושלם – בדיוק ביום שבו הוכתרה המלכה אליזבת השנייה. הילרי זכה בתואר אצולה על הכבוד שהעניק לממלכה המאוחדת וטנזינג קיבל מדליה ומילות ברכה…..
ההעפלה לאוורסט נותרה גם כיום אתגר לא פשוט אך פופולרי מאוד. מאז שפסגת האוורסט נכבשה לראשונה, 5,789 בני אדם הצליחו להגיע לפסגה. יותר משלוש מאות בני אדם מתו על מורדותיו.
מאז 2008 מתקיימת כל שנה משלחת טיפוס, במטרה לנקות את ההר מהפסולת הרבה שהשאירו שם המטפסים ולחלץ את גופותיהם הקפואות והמשומרות היטב של קורבנות ההר. כמאה גופות נשארו עדיין בנקיקי ההר בלי יכולת לחלץ אותן, חלקן אף הפכו לנקודות ציון עבור המטפסים. בשנת 2014 הכריזה ממשלת נפאל שכל מטפס יחויב להחזיר אתו מההר שמונה ק"ג של אשפה, בנוסף לפסולת האישית שלו.
הטיפוס על ההימלאיה הפך כיום לענף התיירות המכניס ביותר של נפאל. זהו משאב כלכלי חשוב עבור המדינה הנחשבת לאחת מעשר המדינות העניות בעולם.
עד לאחרונה עלות של כל אשרה לטיפוס על האוורסט, עמדה על 11,000 דולר, אך אחרי עונת הטיפוס הקטלנית האחרונה ב-2019, שבה נהרגו שמונה עשר אנשים בדרך לפסגה, הדרישה שונתה. מעתה, מטפסים שירצו לעלות על ההר, יצטרכו תחילה להתמודד עם הר נוסף בנפאל. הר נמוך יותר, בגובה של 6,500 מטר בלבד. האגרה שיצטרכו לשלם, תרקיע לסכום של לפחות שלושים וחמישה אלף דולרים.
"מכרה הזהב" הזה, התרוקן ונדם בשנה האחרונה. שנת 2020-2021 הסתמנה כשנה השוממת ביותר בתולדות ההר, שכן אפילו באוורסט היתה התפרצות של קורונה.
בשנה זו, נפאל הגיעה לשלב בו נדבקו יותר מעשרת אלפים איש ביום. שתיים מכל שלוש בדיקות שנעשו יצאו חיוביות. מטפסים שהחלו להשתעל ירדו, נבדקו וגילו שחולים בקורונה.
מי ש"נלחצה" מעובדה זו יותר מכל, היתה דווקא זו שאחראית על הפצת נגיף הקורונה בעולם. סין נכנסה ללחץ שמא הנגיף יחזור אליה דרך פסגת האוורסט ושלחה מדריכי טיפוס לגובה 8,848 מטר, כדי לסמן קו שיחצוץ בין מטפסים מהצד שלה למטפסים מנפאל.
על אף מסעות הטיפוס והחקר באזור, הלב הפועם של ההימלאיה נותר בלתי חדיר, גם עבור המעזים לחצות את גבולות הציוויליזציה אל מחוזות הטבע הפראי. מחוזות רבים בהימלאיה אינם נגישים למטייל ורגל אדם טרם דרכה בהם.
מפת אזור ההימלאיה בנפאל
———————-
לימור צדוק – פוטותרפיסטית, פסיכואנליטיקאית לאקאניאנית ותרפיסטית בתנועה, הבעה ויצירה. מרצה. צלמת ומדריכת טיולים ותיקה ומוסמכת בעולם. התמחות בהדרכת טיולים בדרום מזרח אסיה החל משנת 1991.
מקימה ושותפה במיזם "בדרך הצילום שלנו" עם מדריך הצילום עמית אלוני.
 |