איש לא יודע מי ייסד את חיפה. במקורות היא נזכרת כחיפא, כיפא וחיפה. המשמעויות השונות מתחבטות בין "חוף יפה" למילה הארמית סלע (כיפא) או כיסוי (חיפוי). כך או אחרת, חיפה עברה אלפי גלגולים מאז הוקמה ולפעמים נדמה שגם כשההיסטוריה תחדל מלהתקיים – חיפה עוד תהיה שם. חיפה של היום היא עיר פועלים מאובקת, עם בניינים מטים לנפול. חיפה של אחר הצהרים היא עיר סטודנטיאלית שוקקת – בתי הקפה של רחוב מסדה מתמלאים ואורות הניאון נדלקים במושבה הגרמנית. חיפה של הלילה היא עיר מתנמנמת, להוציא כמה מועדונים שמארחים ליינים קבועים, שיעניינו גם את הבליינים התל-אביבים ביותר. חיפה של סוף השבוע – זה כבר עולם אחר. האבק שוקע, אותם הבתים המתפוררים מקבלים זוויות אור חדשות, ההיסטוריה של חיפה כמו קמה לתחייה וכמעט אפשר לשמוע את ספינות התיירים האיטלקיות.
טיול אורבני בחיפה שונה מטיול בכל עיר אחרת. חיפה מפורסמת בדו-קיום הערבי-יהודי שבה, אך הכותרת הזו עושה עוול לעשרות הזרמים האחרים השוחים כאן. בין הבהאים לאחמדים, ליוצאי ברית המועצות ועדות המזרח לסוגיהם, כולם עיצבו את חיפה לעיר הנבנית שהיא היום – וכולם אחראים במידת מה על אופייה הנוכחי, והעתידי. ואדי סאליב ושוק הפשפשים המבנים בשכונה הנטושה נראים כמו מארץ אחרת – תקרות גבוהות, אריחים מעוצבים, ציורי קיר ורצפה… בימים אלו עומלת עיריית חיפה על פרויקט שימור בשכונה, שאמור להפוך אותה לשוקקת תיירים. עד אז, נתנחם במבנים המקסימים, שבמדרגות המחברות ביניהם יושבות קשישות ומוכרות בגדי יד שנייה לעוברים והשבים. טיפ להרפתקנים: הבתים אמנם לא חסומים מלהיכנס אליהם, אך מצבם בהחלט לא מושלם, אם החלטתם לבדוק איך הם נראים מבפנים – היזהרו והשתדלו לשמור על מרחק מהחלקים המתפוררים.
אחרי הירידה מהשכונה שחולשת על ההר, המשיכו לרחוב קיבוץ גלויות, שם דרום ספרד תתגלה אליכם בדמות שוק הפשפשים של חיפה. לצד חנויות בוטיק וברים קטנים תמצאו אינסוף רוכלים ומוצרי פשפשים שלא היו מביישים אספני עתיקות רציניים. סביב השוק אפשר להסתובב לפחות שעתיים ועדיין לגלות עוד ועוד סמטאות חדשות וענתיקות מרגשות. את הרחובות מעטרים מבנים מהתקופה העות'מנית ותקופות שקדמו לה ומסגדים מיוחדים.
המושבה הגרמנית
לאחר שנים רבות של הזנחה, זכתה השכונה לעדנה מחושבת בשנות ה-90, והיום היא מהווה את מרכזה האדריכלי והתיירותי של חיפה. הבתים שוחזרו ושומרו, חלקם הגדול הפך לבתי קפה ומסעדות, והרחוב הראשי של השכונה, הצופה אל הגנים הבהאים, הפך לסמלה של חיפה. מומלץ לשבת כאן לארוחת צהריים נחמדה, לצפות אל הרחוב, לטייל בין המבנים העתיקים ולגלות את נפלאותיה של המושבה הנעלמת. בתחתית שדרות בן גוריון ישנו קניון של עודפי מותגים, גם זו אטרקציה חביבה של המושבה.
מחוץ למושבה הגרמנית, אם אתם מחפשים מקום טוב לארוחת צהריים, בו תוכלו לפגוש בכל הגווארדיה החיפאית, גשו למסעדת חאלד עדווי. זה מוסד מוכר ביותר, אמנם מרוחק מהמוקדים המרכזיים לתיירות בעיר, אבל שווה את הנסיעה. בתפריט – מנות ערביות קלאסיות, סלטים מוקפדים, דגים צלויים במידה מדויקת, בשר ועוף מצוינים. המסעדה ממוקמת במתחם תחנת דלק סונול, רחוב רב אלוף יעקב דורי 20.
צלחת מטוגנים במסעדת חאלד עדווי. אמנם לא בעיר התחתית, אבל האוכל שווה את המרחק ואדי ניסנאס אמנם ואדי ניסנאס שמרה על אופייה הערבי ברבות השנים, אך היא סמל ישראלי לרב תרבותיות ודו (או אפילו תלת) קיום. בחודש דצמבר בכל שנה מתקיים כאן פסטיבל החג של החגים, לשלוש הדתות המרכזיות בעכו. ושני יוצרים מרכזיים תיארו אותה והושפעו ממנה ביצירותיהם – סמי מיכאל ואמיל חביבי.
השכונה עצמה יפה ונעימה לטיול – מסלול המדרגות המוביל אליה מתחיל מרחוב יפה נוף (מול שער הכניסה העליון לגן הבהאי) ויורד ממרום הכרמל עד לפאתי הוואדי. במהלך הירידה נוכל לצפות על מפרץ חיפה, על הים והנמל, ובימים טובים במיוחד – כמעט נוכל לראות את לבנון. בתי אבן, רחובות ציוריים, חנויות תבלינים ומאפים וריח תמידי של קפה… בכניסה לשכונה עומדת הכנסייה השכונתית, וקירות הרחוב מעוטרים בקטעי שירים של משוררים יהודים וערבים. בשכונה בתים של אנשי רוח רבים, כנסיות נוספות (בשל אופייה הקודם והנוצרי של השכונה), קשתות מרהיבות, וגינות מטופחות.
רחוב מסדה אם הגעתם ביום הנכון, אולי תיפלו לתוך אחת ממסיבות הרחוב של השכונה, אך גם אם לא – בירה צוננת מול שקיעת השמש במסדה היא סיום מצוין לטיול עירוני בחיפה.
לקריאה נוספת:
|
.jpg)
.jpg "חיפה המתחדשת")