מידע מעשי לחיפה

אטרקציות ואתרים מומלצים

אתרים מרכזיים בחיפה ובכרמל

מוזיאונים – לא רק אמנות
מוזיאוני חיפה מציעים מגוון עצום של חוויות – מצפייה במוצגים ארכיאולוגיים ובציורים אימפרסיוניסטיים ועד מסע אל תולדות הרכבת הארצישראלית  

במוזיאון טיקוטין: הצצה ליפן | צילום: יעל שוורץ

כתבה: יעל שורץ

מוזיאון ראובן ויהודית הכט
המוזיאון מציג תערוכות ארכיאולוגיות בצד תערוכות אמנות. לד"ר ראובן הכט ז"ל, מייסד ממגורת "דגון" בחיפה, היה אוסף ארכיאולוגי גדול, שאותו תרם למוזיאון. התערוכה הקבועה "עם ישראל בארץ ישראל", מבוססת על האוסף.

בין תערוכות הקבע הנוספות במוזיאון – "פיניקים בחוף הצפוני של ארץ ישראל בתקופת המקרא". במהלך הביקור בה פוסעים על חרסים וצדפים ומתבוננים בממצאים כמו כלי זכוכית ושנהב. במוזיאון פועל בית מלאכה, שם תוכלו לצפות במלאכת השחזור וההרכבה של אוניית סוחר בת 2,400 שנה, שהתגלתה מול קיבוץ מעגן מיכאל.

אוהבי האמנות יוכלו להתרשם כאן מציורים אימפרסיוניסטיים, מעבודה של מודליאני, המצוירת משני הצדדים, ומאוסף "גז" לציורים של אמנים יהודים שנספו בשואה.
הכניסה ללא תשלום. המוזיאון מקיים הדרכות לקבוצות המונות מעל עשרה איש (לא בשבתות).
שעות הפתיחה: ראשון, שני, רביעי וחמישי 16:00-10:00; שלישי עד 19:00, שישי עד 13:00 ושבת עד 14:00.
כתובת: מגדל אשכול, אוניברסיטת חיפה.
טלפון: 04-8240308, 04-8257773

מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
מוזיאון טיקוטין – הקרוי על שמו של פליקס טיקוטין, יהודי יליד גרמניה (1986-1893) שתרם למוסד את רוב האוסף שלו – הוא היחיד בישראל המוקדש אך ורק לאמנות יפן. מאחר שאין בו תערוכות קבע, כדאי לשוב ולבקר בו מדי פעם.
הכניסה בתשלום. הדרכות מתקיימות בשבתות ב-11:00 (יש לוודא מראש).
שעות הפתיחה: שני, רביעי וחמישי 16:00-10:00; שלישי 20:00-16:00; שישי וערבי חג 13:00-10:00; שבת 15:00-10:00.
כתובת: שדרות הנשיא 89.
טלפון: 04-8383554.

המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל
בבניין ההיסטורי של הטכניון פועל המוזיאון הלאומי למדע, המאפשר לכל בני המשפחה ללמוד את עקרונות המדע והטכנולוגיה בצורה חווייתית. למשל, בתערוכה "תעתועי ראייה" אפשר להבין כיצד יוצרים אשליות אופטיות, ואילו בתערוכה "עניין של כימיה" תוכלו לשחק בבועות סבון וללמוד על תופעות כימיות. חלק מהמוצגים במוזיאון הותאמו לביקורי עיוורים, ובצידם יש הסברים בכתב ברייל. קיימת גישה לנכים עם רכב (מומלץ לתאם טלפונית). הביקור במוזיאון אורך לפחות שלוש שעות. כדאי להביא מזון ושתייה ולאכול בחצר (אין במקום קפטריה).
הכניסה בתשלום (בימי שישי – חצי מחיר).
שעות הפתיחה: ראשון, שני, רביעי וחמישי 18:00-9:00; שלישי 19:30-9:00; שישי 15:00-10:00; שבת 17:00-10:00.
כתובת: רחוב שמריהו לוין 11.
טלפון: 04-8628111.

המרכז לאמנויות
הכניסה בתשלום. בשבתות נערכות במקום סדנאות לילדים. פרטים והרשמה בקופת מוזיאון חיפה, טלפון: 04-8523255 שלוחה 201.
שעות הפתיחה: שני, רביעי, חמישי ושבת 14:00-10:00; שלישי 14:00-10:00, 20:00-17:00; שישי עד 13:00.
כתובת: רחוב שבתאי לוי 24 (בית המהנדס). ליד מוזיאון חיפה.
טלפון: 04-8531585.

מוזיאון חיפה לאמנות
המוזיאון מציג תערוכות מתחלפות המוקדשות בעיקר לאמנות מודרנית. בין השאר יש בו תערוכה של ארבע תצוגות וידיאו, שתדבר אל ליבם של בני הנוער, ילדי המחשב והטלוויזיה.
הכניסה בתשלום.
שעות הפתיחה: שני, רביעי וחמישי 16:00-10:00; שלישי 20:00-16:00; שישי וערבי חג 13:00-10:00; שבת 15:00-10:00.
כתובת: רחוב שבתאי לוי 26.
טלפון: 04-8523255.

בית האמנים ע"ש שאגאל
במרחק של כחמש דקות הליכה ממוזיאון חיפה נמצא בית האמנים, המציג תערוכות של חברי אגודת הציירים והפַסלים בישראל.
הכניסה ללא תשלום.
שעות הפתיחה: ראשון-חמישי 13:00-9:00, 19:00-16:00; שבת 13:00-10:00.
כתובת: שדרות הציונות 24.
טלפון: 04-8522355.

המוזיאון לתעשיית השמנים בארץ ישראל
במוזיאון הקטן, הנמצא בליבו של בית החרושת "שמן", תוכלו ללמוד הכל על השמן. במקום יש מנורות חרס, סבונים ומוצגים על בתי בד ועל ההיסטוריה של תעשיית השמן בארץ. כדאי להתארגן לביקור של שלוש משפחות (לפחות) ולהזמין הדרכה; כך יהיה הסיור מעניין יותר, ויכלול גם ביקור במפעל. מתאים לבני שש ומעלה.
(הביקור בתיאום מראש). הכניסה בתשלום.
שעות הפתיחה: ראשון-חמישי 15:30-8:30.
כתובת: רחוב טוביה 2.
טלפון: 04-8654237.

מוזיאון הרכבת
"בתחנה בבאר שבע עמד קטר… 70414". רובנו מכירים את השיר, ובסרט, המוקרן במוזיאון הרכבת, נוכל גם לצפות בנסיעתו האחרונה של הקטר. במקום מוצגים תעודות, תצלומים ואביזרים המספרים את תולדות הרכבת בארץ ישראל, מ-1892 ואילך.
כדאי לבקר במבנה המשופץ של מוסך הקטרים של הרכבת החיג'אזית, המעוצב כתחנת רכבות, ובו מוצג הקרון שבו נסע וינסטון צ'רציל. מתאים לילדים ולמבוגרים כאחת.
הכניסה בתשלום.
שעות הפתיחה: ראשון, שלישי וחמישי 14:00-8:30. בחול המועד סוכות, בחול המועד פסח ובחנוכה המוזיאון פתוח בכל ימות השבוע.
כתובת: כיכר פייצל, תחנת הרכבת חיפה מזרח.
טלפון: 04-8564293.

אתרים בכרמל וחופו
בית אהרונסון (מוזיאון ניל"י)
מוזיאון המוקדש למחתרת העברית הראשונה ניל"י, אשר פעלה בזכרון יעקב בתקופת מלחמת העולם הראשונה וריגלה אחר התורכים ששלטו בארץ לטובת הבריטים. חברי ניל"י הבכירים היו בני משפחת אהרונסון והמוזיאון נמצא בביתו לשעבר של אהרון אהרונסון, מייסד המחתרת ומדען ידוע. בתי המשפחה נבנו במאה ה-19, וכוללים את הריהוט המקורי מאותה תקופה. המוזיאון, שהוקם בשנות החמישים, חודש ב-1998 וכעת כולל גם סרט אור-קולי.

שמורת נחל מערות
נחל מערות יוצא מאזור דליית אל כרמל, ועובר בשיפולייו המערביים של הכרמל. שמו ניתן לו על שום מערות הכרמל הפרהיסטוריות שבמצוק בגדתו הדרומית, בהן התגלו שרידים לפעילותו של האדם הקדמון. מערת התנור היא המערבית שבהן, ובה נתגלו עדויות ליישוב רציף במשך כמאה אלף שנה וכן מספר שלדים. במערת הנחל מוצג חיזיון אור קולי על חיי האדם הקדמון, ואילו במערת הגמל ניתן לראות כלים שונים מתקופת התרבות המוסטירית (לפני 100-40 אלף שנה). הכניסה בתשלום. בימי שבת יש סיורים מודרכים ללא תשלום נוסף. ההגעה מכביש 4, קילומטרים ספורים אחרי צומת פרדיס.
חי בר כרמל
שטח של כ-6,000 דונם באזור "שוויצריה הקטנה" שבמורדות הכרמל המערביים, המיועדת להשבת בעלי חיים שנכחדו מהאזור בחזרה לטבע הארצישראלי. בין בעלי החיים המתגוררים בשמורה: היחמור הפרסי, עז הבר, כבש הבר, איל הכרמל ועופות דורסים שונים. כמו כן יש במקום בריכת סלמנדרות. אחרי שלב הרבייה והאיקלום משוחררים בעלי החיים לטבע, כאשר לחלקם מוצמדים משדרים לצרכי מעקב.
הכניסה בתשלום, דרך גן לאומי פארק הכרמל. השמורה פתוחה בדרך כלל בימי שבת בלבד בין השעות 16:00-8:00.

קרן הכרמל (המוחרקה)
מנזר מוחרקה נמצא על פסגה בגובה 474 מטר מעל פני הים בשמורת קרן הכרמל (הגעה דרך דליית אל-כרמל). המנזר, השייך למסדר הכרמליתי, שוכן במקום שבו לפי האמונה נלחם אליהו הנביא בנביאי הבעל, וזימן אש מהשמיים שכלתה את קורבן העולה שלו. מכאן שמו הערבי של המנזר, המוחרקה ("מקום השריפה"). בנייתו של המנזר החלה ב-1883. מגגו ישנה תצפית פנורמית מרהיבה על הכרמל וחופו ועל הגליל. העלייה לגג בתשלום סמלי.

מבצר שוני ופארק ז'בוטינסקי
פארק ז'בוטינסקי שוכן בדרום הכרמל למרגלות רמת הנדיב, בכביש בנימינה-זכרון יעקב. הפארק כולל 160 דונם של מדשאות ושולחנות פיקניק, תיאטרון רומי-ביזנטי, מבנה חאן, מוזיאון ארכיאולוגי, מוזיאון אחיעם לפיסול ותצוגה אודות האצ"ל. במוזיאון הארכיאולוגי מוצגים ממצאים שהתגלו בחפירות באתר, וגולת הכותרת היא פסל של אל הים פוסידון. מוזיאון אחיעם מוקדש ליצירות הפיסול של אחיעם שושני. בתיאטרון נערכים מופעים והצגות שונות, ומעליו במבצר פועל מועדון ג'אז.

שמורת חוף דור הבונים
שמורת טבע בחוף הכרמל המשתרעת לאורך 4.5 קילומטרים ממושב הבונים ועד תל דור. זהו חוף כורכר מפורץ במיוחד, שעוצב על ידי גלי ים ורוחות. בצפון השמורה נמצא מפרץ הצדפים, ובו כמות צדפים שנדיר למצוא בחופי הים התיכון שמדרום. המשך המסלול דרומה עובר במערה הכחולה שכרסם הים בכורכר, בחוף חולי, במפרצים יפים, מול אי קטן, בריכת קליאופטרה, מזרקות גלים טבלות גידוד, ובתי גידול יחודיים המותאמים למצבי גאות ושפל. ממזרח לרצועת החוף מתכסה האדמה בחורף ובאביב בשפע של פרחים, ובהם חבצלת החוף, כלניות, צבעונים, סירה קוצנית, סחלבים, עדעד כחול ועוד.

שמורת נחל תנינים
נחל איתן הנשפך לים התיכון מדרום למעגן מיכאל. יחודו, למרבה הצער, הוא בכך שהינו אחד מאחרוני נחלי החוף שלא זוהמו ברבות השנים בשפכים. השמורה משתרעת מעינות תמסח ועד שפכו של הנחל, וכוללת אגם קטן כתוצאה מסכר שנוצר בתקופה הרומית. סביב הנחל גדלה צמחייה ירוקה, ובה קנה, אשל היאור, סוף, פטל ועוד. במים ניתן למצוא צמחי נופר צהוב. השמורה עברה בשנים האחרונות מתיחת פנים נרחבת. הכניסה בתשלום. לחובבי צפרות כדאי לשלב את הביקור במקום עם קפיצה לבריכות הדגים הסמוכות של מעגן מיכאל, בעונת הנדידה שבה עוצרות בבריכות ציפורים רבות.

אחוזת יערות הכרמל
אחוזת הבריאות והספא היחידה בישראל, הכוללת גנים מטופחים בלב הטבע, ביערות הכרמל. מקום מפלט אולטימטיבי להתפנק ולהתנתק ממציאות היום-יום. הספא מציע מגוון טיפולים רחב: עיסויים ועטיפות גוף, טיפולים לסילוק רעלים ולהורדה במשקל. במקום חדר כושר, בריכות ושלל פעילויות ספורט, מטאי צ'י ומדיטציה דינמית בצליל ועד אירובי משולב, הליכה בטבע, ג'אגלינג וטרמפולינה. האירוח הוא על בסיס פנסיון מלא ומבוסס על מזון אורגני עילי.

גבעת הרקפות
על גבעה קרטונית הסמוכה לקיבוץ גלעד ברמות משנה, מבצבצות מדי שנה בין סוף ינואר לסוף מרץ אינספור רקפות. אלו יוצרות מרבד ורדרד המשתרע בין עצי האורן המצלים, ושביל מסודר מקיף אותן כדי לא לפגוע בשטיח היפהפה. בסמוך ישנם שולחנות פיקניק. מהאתר אפשר להמשיך למוקד פריחה נוסף ביער יופ וסטרוויל שמצפון לגבעת הרקפות. בחורשה זו ישנה פריחה נאה, כולל ריכוז אדום של צבעונים.

עין הוד
כפר האמנים עין הוד נמצא במורדותיו המערביים של הכרמל, ממזרח לעתלית. האמנים שיפצו ושיחזרו את הבתים הערביים של עין אלחוד, שננטשו ב-1948, ופתחו בהם גלריות. מוזיאון ינקו-דאדא שביישוב הוקם ב-1983 ומוקדש ליצירותיו של מרסל דאדא, מראשי תנועת הדאדא העולמית ואחד התושבים הראשונים בעין הוד. בכפר יש גם שני בתי בד ואמפיתיאטרון בו מתקיימים אירועי תרבות ומופעים שונים.

לטיול משפחתי בפארק נשר

מסלולים וטיולים

מסלולי טיול ממומלצים

מרכז הכרמל

פנורמה של נופים
מרכז הכרמל הוא אחת השכונות היפות בחיפה ובה כמה וכמה אתרים הראויים לביקור. נקודת המוצא למסלול המוצע כאן היא בחלק התחתון של מרכז הכרמל, בגן הפסלים שבשדרות הציונות פינת רחוב ב' בנובמבר. זהו למעשה מוזיאון תחת כיפת השמים, ובו מוצבים 22 פסלי ברונזה, מעשה ידיה של האמנית אורסולה מלבין. בנוסף לפסלים מציע הגן תצפית מרהיבה על מפרץ חיפה.

מגן הפסלים פונים בכיוון דרום-מערב ברחוב שומרון, שממנו פונים שמאלה (בכיוון דרום-מזרח) ברחוב יפה נוף, שכשמו כן הוא. כשממשיכים בו בכיוון דרום-מזרח מגיעים לקטע הרחוב המכונה "טיילת לואי" – אחת מנקודות התצפית היפות ביותר בחיפה. מכאן ניתן להשקיף על המפרץ, על עכו, על ראש הנקרה ואפילו על הרי הגליל.

ממשיכים ברחוב יפה נוף, עד מספר 89, שבו שוכן מוזיאון מאנה כץ. בבית שבו פועל המוזיאון התגורר הצייר מאנה כץ בארבע השנים האחרונות לחייו, ובו מוצג – בצד תערוכות מתחלפות – גם אוסף מעזבונו של מאנה כץ, אחד האמנים הבולטים באסכולת פריז שבין שתי מלחמות העולם, שהיה גם אספן נלהב של יודאיקה וחפצים אתנולוגיים. טלפון: 04-8383482.

מעט דרומית-מזרחית למוזיאון נמצא צומת הרחובות יפה נוף ושער הלבנון. אם עדיין לא התעייפתם מההליכה, תוכלו לפנות ברחוב שער הלבנון בכיוון דרום-מערב, ולהמשיך, דרך שדרות הנשיא, אל לב-ליבו של מרכז הכרמל : שדרות מוריה, המהוות למעשה את הדיזנגוף של הכרמל, ובהן בתי קפה, בתי אופנה וחנויות לרוב. ההמשך הדרומי של השדרות הוא רחוב חורב. אם ברצונכם לסיים את הסיור בקניון, תוכלו לבקר במרכז חורב שבפינת הרחובות חורב ודרך פיק"א – קניון קטן ואינטימי הרבה יותר מאחיו הגדולים למטה, במפרץ חיפה ובמבואות הדרומיים של העיר.

ביקור בכבאביר מרכז האחמדים
כתב: חיים קרופך
מערבה למרכז הכרמל יושב הכפר הקטן כבאביר, שהפך לאחת משכונות חיפה. "כבאביר" פירושו בערבית "צַלף", ולפי גרסה אחת, הכפר קרוי על שם שיחי הצלף הנפוצים בסביבתו. לפי גרסה אחרת, מקור השם בתנורי הסיד דמויי הכיפה ("כובארה" = "כיפה" בערבית), שהיו במקום בעבר. את מיקומו של הכפר מציין מסגד יפה, הנראה ממרחקים לנוסעים בכביש החוף. כמה סיבות מצדיקות ביקור במקום: הנוף הנשקף ממנו לעבר חוף הכרמל, האפשרות לטייל בנחל שיח הסמוך (ראו – נחל שיח – טבע בלב הכרך), והעיקר – היותו מרכזהּ של כת האחמדים.

כת האחמדים פועלת בשם האמונה באיסלאם הרוחני הטהור ולמען הפצתהּ בדרכי שלום. לפי תפיסת האחמדים, בני האדם נוטים לקלקל את הדת ולסטות מהדרך הנכונה, ולכן נדרשת מדי פעם הופעתו של מדריך רוחני, "מְתקן", שהאל שולח כדי שינהיג אותם בנתיב האיסלאם האמיתי. המתקן האחרון שהופיע, ב-1889, הוא מייסד הכת, מירזא ע'ולאם אחמד מהכפר קאדיאן (Qadiyan) שבחבל פנג'אב.

אחמד, המכונה קאדיאני, הניף את דגל הסובלנות, אהבת האדם והשלום. לאחר מותו, ב-1908, התמסדה שושלת החליפה, ממשיכי דרכו כמנהיגים הרוחניים של האחמדים. כיום מונה הכת עשרות מיליוני מאמינים ביותר מ-150 ארצות, ומספרם הולך וגדל. מרכזה המנהלי והרוחני של הכת נמצא בלונדון, משם מועברים שידורי הלוויין שלה לכל העולם, בעשר שפות, ובלי הפסקה. בראש הכת עומד החליפה הרביעי, מירזא טאהר אחמד.

הזרם האחמדי הגיע ב-1928 לכבאביר, ולפי אחת הגרסאות, הובא לשם על ידי "מבשר" מהודו, מולאנה ג'לאל א-דין שמס. תוך כמה שנים הצטרפו רוב אנשי הכפר לכת, וכבאביר הפך למרכז הרוחני של הכת באזורנו. כדאי לבקר בכפר במסגד החדש (לא בזמני התפילה!), שלידו פועל מרכז קהילתי ותרבותי. מבנה המסגד מרשים בהדרו החיצוני ובצניעותו הפנימית. שני מגדלי המואזין שלו מתנשאים לגובה של יותר מחמישים מטר. בקומה התחתונה יש תערוכה ובה צילומים של רבים ממסגדי האחמדים בעולם, וגם תצוגה מספריהם המתורגמים למגוון שפות. במסגד אפשר לקבל חוברת המסבירה את העקרונות של כת האחמדים.

כדי להגיע לכבאביר, פונים משדרות מוריה שבמרכז הכרמל מערבה, ברחוב וולפסון (בפנייה ניצב שלט ועליו כתוב "כבאביר"). עוברים כיכר (ההצטלבות עם רחוב לוטוס), וממשיכים מערבה ברחוב קדימה. בסופו פונים ימינה, לרחוב כבירים, המהווה את תחילתה של לולאה חד-סטרית בלב הכפר. בתום הסיור חוזרים לשדרות מוריה בנסיעה מזרחה, דרך הרחובות רענן וקדימה.

מידע נוסף
עודה פלאח, "האחמדים בארץ הקודש", הוצאת התנועה האחמדית, 2000. להשיג במשרדי התנועה האיסלאמית האחמדית.
כתובת: רחוב רענן 60, ת"ד 6088, חיפה.
טלפון: 04-8385002.
פקס: 04-8371612. 

חיים קרופך – הוא מדריך ויועץ טיולים הכותב מדי פעם ב"מטיילים"
תודות למאהה דאבוס ולמוחמד שאריף עודה על עזרתם בהכנת הכתבה

נחל שיח / טבע בלב הכרך

לא הרחק ממרכז העיר נמצא ואדי ובו עצי פרי, מעיין וכנסייה. הצעה לטיול משפחתי בנוף ירוק

שרידי הכנסייה הכרמליתית | צילום: יעל שוורץ

כתבה: יעל שורץ

בלב העיר חיפה, במרחק קילומטרים ספורים ממרכז הכרמל הסואן, נמצא נחל שיח. במהלך הטיול בו נעבור ליד מעיינות מפכים ושרידי מנזר ובוסתן. הטיול מתאים לכל גיל ולכל עונות השנה (אחרי ירידת הגשמים הסלעים רטובים וחלקלקים: היזהרו בירידה בערוץ!), ומומלץ לשלבו עם סיור בשכונת כבאביר (ראו – ביקור בכבאביר) הסמוכה. חובה להצטייד במי שתייה לפני היציאה לטיול.

תחילת המסלול ברחוב לוטוס. כדי להגיע אליו, נפנה משדרות מוריה מערבה ברחוב וולפסון, וממנו דרומה (שמאלה) ברחוב לוטוס עצמו. מול בית מספר 15 נמצא בית ספר "הרצל", ולידו מתחיל המסלול הרגלי, המצוין על ידי סימון השבילים לבן-שחור-לבן שעל עמוד החשמל הסמוך. נעקוב אחרי הסימון. נרד בשביל ונקיף את בית הספר "הרצל" מימין. נעבור מתחת למדרגות הבטון המובילות אל מרכז הפיס הקהילתי, ונמצא את עצמנו בלב הטבע: בינות לאורנים, לחרובים ולאלונים, לקידה השעירה, ללוטם המרווני ולאלת המסטיק. הכל מסביב ירוק ורענן. בחורף נמצא כאן פרחים כמו כלנית, רקפת, עירית וסחלב.

השביל מוביל לערוץ נחל שיח, הקרוי כך על שום המטיילים הרבים הפוקדים אותו: ואדי סיאח ("נחל המטיילים") בערבית, נחל שיח (מלשון לשוח = לטייל) בעברית. נגיע למפגש נחלים. בסבך הצמחייה מסתתר כבשן סיד ישן. ממשיכים בשביל, עד שמגיעים לבוסתן קטן של עצי רימון ותאנה. משמאל נובע מעיין קטן, שמימיו נאגרים בברכה. זהו אום אל פרג', מעיין אם הישועה. לפי המסורת, ממימיו שתה אלישע הנביא, וכל השותה ממימיו זוכה לרפואה שלמה (המעיין ידוע גם כ "עין משוטטים"). בעת האחרונה הפך המעיין יעד לחסידי חב"ד. זהירות: למרות האמונות שנתלו במעיין, אין לשתות ממימיו (וגם לא ממי המעיינות האחרים בנחל).

הגדר הסמוכה מקיפה את מבנה הכנסייה של הכרמליתים (עוד על הכרמליתים ראו – סטלה מאריס – בקצה הכרמל). נעלה במדרגות שמשמאל ונתבונן בכנסייה ממעל. הכנסייה בנויה מאבן הקִרטון הלבנה המקומית, ואילו פתחיה עשויים מאבני כורכר, שהובאו ממישור החוף. אם נתבונן ימינה, נראה בלב הקיר הלבן את מערת קומותיים – מערה טבעית, שהורחבה על ידי חציבה, ופִתחה סגור על ידי דלת. היא ידועה גם בשם "מערת הסוסים", שכן בקומה הראשונה שלה יש אבוסים.

במערה חיו נזירים כבר בתקופה הביזנטית, אבל לשיאה הגיעה במקום הנזירות בימי הצלבנים, כאשר התבודדו בה נזירים קתולים וכרמליתים. נחל שיח הפך יעד מבוקש לנזירים בשל האמונה שלפיה חי אליהו הנביא בסביבותיו. הכנסייה שבמקום נבנתה במאה ה-13. לפי אחת הגרסאות, ב-1238, עוד בטרם נפלה ממלכת הצלבנים, עזבו הכרמליתים את ארץ הקודש, בעקבות טבח שערכו המוסלמים בנזירים. זכר לטבח נותר בשמו הנחל, המכונה "עמק הקדושים המעונים". וכך מתאר את האירועים לורנס אוליפנט, בספרו "חיפה – כתבות מארץ ישראל, 1885-1882" (עמ' 22): "אולם הגיע יום אשר בו הוּשם קץ נמהר לבדידותם השלווה [של הנזירים]. בשנת 1238 פשטו עליהם לפתע צבאות המוסלמים, שחטו את כולם ולא הותירו אף אחד לספר את הסיפור הנורא. מסתבר שאין עדויות בכתב על המִספר האמיתי של קורבנות אותה התקפה, אך אין ספק כי היו רבים מאוד".

הבוסתן שנשכח מלב
נמשיך בטיול. מעבר לכנסייה יש מבנה מודרני של קפלה, ובסמוך חומה העשויה אבני כורכר. נרד לאורך האפיק עד לעין שיח, מעיין שכבה שסיפק מים לשכונות המגורים של מרכז הכרמל בשנות השלושים של המאה העשרים. כיום זורמים מי המעיין ומשקים את הבוסתן, שאליו נגיע עוד מעט. בצידי הנחל, על מורדות ההר, גדלים שיחי חלבלוב, הפורחים באביב בצהוב-ירוק.

מימין יש כ-300 מדרגות תלולות, המובילות לשכונת כבאביר, ומשמאל נמצא הבוסתן של משפחת כיאט. הבוסתן היפהפה הוקם בתקופת המנדט על ידי עזיז כיאט, מעשירי חיפה ובן למשפחה ערבית נוצרית, כמקום נופש. היו כאן מועדון, בית קפה ושלוש ברכות שחייה. בני המשפחה ואורחיהם ירדו מכבאביר אל הבוסתן, במדרגות שראינו. סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון השקיעו מאמצים בשיקום הבוסתן, אבל בעת ביקורי במקום הוא נראה מוזנח ושכוח. חבל.

נמשיך דרך בתי כפר סמיר, אל כביש 2261, מול שער ברוש של בית העלמין שדה יהושע, שם מסתיים המסלול.

סטלה מאריס / בקצה הכרמל

סיור במתחם של מסדר הכרמליתים, שחיפה היא בירתם, וירידה אל מערת אליהו, מוקד משיכה לבני דתות שונות

קפלת הלב הקדוש. ראשיתה בתחנת רוח | צילום: יעל שוורץ

כתבה: יעל שורץ

סטלה מאריס ("כוכב הים" בלטינית) הוא שמו של מתחם הנמצא על ראש הכרמל, בקצה הצפוני-מערבי של ההר, המשקיף על המפרץ. כשמגיעים למקום – בין אם במכונית ובין אם ברכבל העולה מבת גלים (פרטים נוספים בטלפון: 04-8335970) – ועומדים ליד תחנת הרכבל, מול המנזר, הדבר הראשון שנגלה לעין הוא הנוף המרהיב של הים התיכון ומפרץ חיפה. בימים בהירים ניתן להבחין באופק בקריות, בעכו, ואפילו בראש הנקרה ובהרי הגליל. יופי של תצפית.

מעט מערבה מרחבת התצפית נמצא בניין המגדלור. ההיסטוריה של המבנה ארוכה ומפותלת. ב-1821 השלים עבדאללה פחה, שליט עכו, את מלאכת ההרס של המנזר הכרמליתי (מסדר נזירים קתולי שנוסד במאה ה-12 ומרכזו שָכן בכרמל) שהיה במקום, ובנה לו מאבניו מעון קיץ. מאוחר יותר נאלץ עבדאללה פחה למכור את המבנה לכרמליתים, שפתחו בו אכסניה לעולי רגל. במלחמת העולם הראשונה נפגע המתחם קשות, אבל עם סיומה שוקמו המבנים שבו. ב-1928 אף הוקם במקום מגדלור חדש, בפיקוחו של קונסול הכבוד הספרדי, שכינה את המקום "סטלה מאריס".

נחצה את הכביש אל המנזר הכרמליתי (טלפון: 04-8337558. שעות הפתיחה: מדי יום, 13:30-8:30, 18:00-15:00), שראשיתו במאה ה-18. בחזית המנזר יש מצבה בצורת פירמידה, ומעליה צלב. על האנדרטה חקוק בלטינית פסוק מתוך קינת דוד על מות שאול ויהונתן: "איך נפלו גיבורים בתוך המלחמה" (שמואל ב', א', 25).

האנדרטה הוקמה לזכר אירוע שהתרחש ב-1799, השנה שבה הגיע לארץ צבא נפוליאון, והפך את מנזר הכרמליתים לבית חולים צבאי. המצור שהטיל נפוליאון על עכו נכשל, ועם נסיגתו נותרו במנזר חיילים צרפתים פצועים וחולים. התורכים, שכבשו את המנזר, כילו בצרפתים את זעמם וטבחו בהם. לזכר החללים הוקמה המצבה, שעוצבה בצורת פירמידה, לאזכור מסעו של נפוליאון במצרים. 

כיפת הקדושים
המנזר עצמו מלבני וחזיתו פונה מערבה. בעת הקמתו של המבנה הנוכחי, בשנים 1836-1827, היה האתר נתון להתקפותיהם של שכנים עוינים. לכן הקירות של קומתו הראשונה עבים, ויש בהם רק חלונות קטנים ועגולים, שהוגנו בשבכות ברזל. במרכז המנזר נמצא אולם הכנסייה הרחב, המעוצב בצורת צלב. הכיפה שלו מעוטרת בציוריו של האח לואיג'י פוג'י, שצייר עליה את דמויותיהם של אליהו הנביא, דוד המלך, הנביאים ישעיהו, יחזקאל ודניאל, ישו והוריו והקדושים הכרמליתים. מתחתיהן מצוירות דמויותיהם של מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן, מחברי ארבע הבשורות שבברית החדשה.

מתחת לכיפה, על הבמה, עומד פסלהּ של מריה הנושאת את ישו. הפסל, הידוע כ"גבירתנו (נוטר-דאם) של הכרמל", הוא מעשה ידיו של קרבנטה בן גנואה, שיָצר אותו ב-1820. האפיפיור אף בירך את הפֶסל לפני שנשלח לארץ הקודש, והמאמינים מייחסים לו ניסים ונפלאות.

במתחם המנזר נמצאת מערת אליהו, המכונה במסורת היהודית "קבר אלישע". המערה, במקור קבר של נזיר ביזנטי, מהווה מזה דורות מוקד הערצה לאליהו הנביא, שפסלו ניצב על המזבח שבה. אין לבלבל בין מערה זאת לבין מערת אליהו המפורסמת, שאליה נגיע בהמשך.

נצא מהכנסייה ונפנה שמאלה, אל המוזיאון, שם מוצב שחזור של הסצינה שבה שוכב ישו התינוק באבוס בבית לחם (לוקס, ב', 7). בארונות התצוגה שבמקום נשמרים שרידים שנותרו מהכנסייה הביזנטית שפעלה באתר שבו ניצב כיום המגדלור.

מערת הנביא
נצא מן המנזר, נחצה את הכביש ונרד במדרגות אל השביל העובר מצידו הדרומי של המגדלור. בדרך למטה, אל קפלת הלב הקדוש, נראה בחורף פרחי עיריוני, עירית, כלנית ורקפת. לפי המסורת, ראשיתה של הקפלה בטחנת רוח, שהוקמה על ידי נוסע גרמני שהתאכסן במנזר הסמוך. הנוסע הגרמני מת לפני שבנייתה של טחנת הרוח הושלמה, ותחתיה הוקמה הכנסייה הקטנה. בסמוך לקפלה יש שרידי ביצורים שהקימו הבריטים במלחמת העולם השנייה.

מהקפלה נרד במדרגות אל מערת אליהו (כתובת: דרך אלנבי. טלפון: 04-8527430. שעות הפתיחה: ראשון-חמישי, 17:00-8:00, פרט ליולי-אוגוסט, שבהם היא נסגרת ב-18:00, ובימי שישי 13:00-8:00). בדרך נראה מערות וכוכים חצובים בסלע, ששימשו את הנזירים הכרמליתים, שחיו כאן במאה ה-17.

לפי המסורת, הסתתר אליהו הנביא במערה מפני מלכי ישראל שרדפו אותו. לאמיתו של דבר, המערה שימשה לפולחן אלילי זמן רב לפני שקוּדשה על ידי היהודים, הנוצרים והמוסלמים. על קירותיה שרדו כ-150 כתובות ביוונית, שתוארכו למאות השישית והשביעית לספירה, ובצידן גם כתובות בלטינית ובעברית. במרוצת הדורות נקשרו במערה מעשי ניסים ונפלאות, ויש המאמינים כי נשים עקרות המבקרות במערה יזכו בפרי בטן.

מהמערה נרד במדרגות אל דרך אלנבי. את הטיול נוכל לחתום במוזיאון ההעפלה וחיל הים (כתובת: דרך אלנבי 204. טלפון: 04-8536249, 04-8537672. שעות הפתיחה: ראשון-חמישי, 16:00-8:30), שחלקו בנוי בתוככי אוניית המעפילים "אף על פי כן". במוזיאון מוקרן סרט מרגש על ההעפלה, ויש בו גם תרשימים, תצלומים והסברים על התקופה. חלק אחר במוזיאון מוקדש לתולדות חיל הים, ומחוץ לו מוצגות ספינות החיל. את הסיור אפשר לסיים גם במוזיאון הימי הלאומי (כתובת: דרך אלנבי 198. טלפון: 04-8536622. שעות הפתיחה: שני, רביעי וחמישי, 17:00-10:00; שלישי 14:00-10:00 ו-20:00-17:00; שישי וערבי חג 13:00-10:00; שבת 14:00-10:00), המוקדש לתולדות הספנות ולארכיאולוגיה ימית, ומציג אוספי כלים, מטבעות ומפות נדירות.

יעל שורץ – היא צלמת, כותבת ומרצה, מורת דרך בארץ ומדריכת טיולים בחו"ל. גרה בחיפה

הדר הכרמל / תרבות עברית

סיור שמתחיל במוזיאון הלאומי למדע, ממשיך ליד בתי באוהאוס, עוצר בגן היסטורי ומקנח בקונדיטוריה בטעם של פעם

בניין הטכניקום. ברוואלד, מתכנן המבנה, ביקש להמחיש את הקשר בין העם החוזר למולדתו ובין המציאות המזרחית בארץ | צילום: איתמר גרינברג

כתבה: שולי לינדר ירקוני

סיור ברחובות הדר הוא טיול אחר. צריך לבחור יום שמש אביבי, לפתוח את העיניים, לקחת פסק זמן מהמולת היום ופשוט לשוטט. לא להתבייש להיכנס לחצר, לדבר עם המוכר בחנות או לשוחח עם שחקן שח בגן.

בהדר הכרמל, שהיתה עד לא מכבר שכונה מזדקנת, שמצבה הפיזי הולך ומתדרדר, שרמת הפשיעה בה עולה יחד עם הירידה ברמת החיים, אנו עדים לתהליך התחדשות מרענן. צעירים שגדלו בשכונה חוזרים אליה, בתי קפה נפתחים בה ליד גלריות וחנויות שכונתיות, ובתי עסק ייחודיים משרתים את צורכי האוכלוסייה הרוסית ההולכת וגדלה. אך כגודל המגוון והעושר כך גם הבעיות והלחצים. במקומות רבים בשכונה תפסו את מקומם של בתי המגורים משרדים, עסקים ומכוני ליווי. כיום נמצאת השכונה בדיוק באותה נקודה בזמן שממנה אפשר להמריא ולהפוך למרכז התרבותי החדש של חיפה, או להתרסק.

ואולם, העבר של הדר הכרמל עדיין נמצא בכל מקום, והוא בדיוק מה שמושך אליה את הצעירים ואת המטיילים שמחפשים את הקסם, הרומנטיקה והסגנון. כי מי לא גר כאן? כל סלתה ושמנה של חיפה: משפחת ויצמן; וילבושביץ, ממייסדי מפעל "עתיד", שהפך לימים לבית החרושת "שמן"; אדון פבזנר, מבעלי מחסני "חירם" ויו"ר ועד השכונה המיתולוגי; אנשי עסקים, רופאים ואלה שהפרוטה היתה מצויה בכיסם.

ראשיתה של השכונה בעוגן התרבותי והלאומי – בטכניון. מכלול הטכניון היווה את הבסיס לשכונה שהתפתחה באותה רמה, שכונתה "מדרגת ההר". עם השנים הפכה השכונה, שיועדה להיות "עיר גנים" שלווה וירוקה, למרכז עירוני תוסס: נפתחו בה חנויות, משרדים, בתי קפה, תיאטרון, בתי קולנוע ושוק.

טכניקום שהפך למוזיאון
את הסיור נתחיל בגן של בניין הטכניון הישן (חלק מהטכניון עבר ב-1953 לקמפוס חדש בנווה שאנן), ששוקם לכבוד יובל ה-75 למוסד. כיום שוב ניתן לראות בגן את שדרת דקלי הוושינגטוניה, שבעבר הוליכה היישר לעבר האופק (בימים יפים ניתן היה לראות מכאן את ראש הנקרה), את המערכת של תעלות הניקוז ואת שני הדקלים, שניטעו על ידי אלברט איינשטיין ורעייתו בעת ביקורם בטכניון ב-1924.

ראשיתו של הטכניון ב-1911, כיוזמה של חברת "עזרה" של יהודי גרמניה, שביקשה להקים בארץ ישראל מוסד יהודי ללימוד המקצועות הטכניים. בשל מלחמת העולם הראשונה, התעכבה פתיחת המוסד, שנחנך רק ב-1924 כמכלול ובו באר המים, מבנה הפנימייה, בית הספר הריאלי, בתי המלאכה, מבנה הטכניקום עצמו (כיום פועל בו ה"טכנודע", המוזיאון הלאומי למדע, טכנולוגיה וחלל (עוד על המוזיאון ראו – מוזיאונים – לא רק אמנות) וגן מעוצב.

תכנון המכלול הופקד בידיו של אלכסנדר ברוואלד, ארכיטקט יהודי גרמני בעל מוניטין. ברוואלד ביקש להמחיש את הקשר שבין העם החוזר למולדתו ובין המציאות "המזרחית" בארץ. בניגוד לאדריכלים אחרים בני תקופתו, הוא הצליח ברוואלד ליצור שלמות סגנונית, שפה מיוחדת, המאפשרת לזהות גם כיום את המבנים שתִכנן. הוא שילב תפיסות וחומרי בניין מערביים עם אלמנטים מזרחיים, הבאים בין השאר לידי ביטוי בעיטור הגג של הבניין ובמרפסות המקושטות בשני צדדיו. את הנקודה הציונית נמצא בשני מגיני דוד הכלולים במבנה: הראשון מובלט באבן מעל לכניסה, והשני קבוע בסבכה שבדלת הכניסה, מעל לדיוקנו של הארכיטקט.

נצא מהגן בשער המזרחי ונרד ברחוב ירושלים, המכונה הרחוב של "בעלי הבתים". כבר בהתחלה נבחין בתכנון ההגיוני והמתחשב של השכונה, שעוצבה על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, לפי תוכניתו המקורית של הארכיטקט פטריק גדס: הרחובות – שביניהם מקשרות סמטאות להולכי הרגל – עוקבים במהלכם אחר קווי הגובה, ואינם שוברים את הטופוגרפיה. השקט, הצמחייה וקצב הרחוב – כל אלה מעידים על יופיה של השכונה, שהתקהה עם השנים. קאופמן, האדריכל של המוסדות הציוניים, יצר שפה מודרנית ייחודית, שתרמה לעיצובה של ארץ ישראל הישנה והטובה, שכיום אופנתי להתרפק עליה. הוא תִכנן מושבים כמו נהלל, מבנים רבים וגם את "שכונות הגנים", שנועדו לשקף את יצירת החברה העברית החדשה בארץ.

נלך במדרכה הצפונית של רחוב ירושלים. בית מספר 5 שרד רק אחרי מאבק ציבורי ארוך לשימורו. זהו בית אבן גדול, בעל מרפסות, סבכת עץ וגג רעפים, ובתכנונו נעשה שימוש דקורטיבי באבן להדגשת קווי המתאר של החלונות והקשתות. יש הסבורים שאת המבנה כולו, או לפחות את הקומה השנייה, תִכנן גדליהו וילבושביץ, שעיצב בשנות העשרים של המאה הקודמת רבים מבתי השכונה. מבנים אלה ובית מספר 5 עוצבו בסגנון אקלקטי, שהעניק להם את הכינוי "ארמונות בשממה".

לאורך המדרכה ממול נראה בשורה של בתי באוהאוס, הסגנון המודרני הבינלאומי. אלה בתי דירות משנות השלושים של המאה העשרים, שהיופי בהם נובע מהחלל עצמו, ולא מהקישוטים ומהעיטורים. כדאי לשים לב לחדרי המדרגות המוארים ולצלונים שמעל החלונות והמרפסות. בניגוד לתל אביב, שבה כל בנייני הבאוהאוס הוקמו במתכונת הקלאסית של סגנון זה, כאן נוכל למצוא וריאנטים, כמו בית באוהאוס מחופה באבן (כתובת: ירושלים 8), האופייני רק לירושלים ולחיפה.

בהמשך הרחוב, במדרכה הצפונית, נמצא בית דירות (כתובת: ירושלים 11), שהכניסה אליו היא מהסמטה המוליכה למטה, לרחוב נורדאו. את הבית הזה תִכנן הצמד אורל וזוהר, מהנדס וארכיטקט, שעבדו ביחד ועיצבו אחדים מהבתים המודרניים המרשימים ביותר בחיפה. את הבניינים שתכננו מאפיינת חזות "נקייה": קומת עמודים פתוחה עם חלונות עגולים, אלמנט קישוטי המחבר את כל הקומות אל הפרגולה שעל הגג, וגן שבערוגותיו נטועים עצים.

המבנה ברחוב ירושלים 15 הוא לכאורה סתם עוד בית. אבל יום אחד, כשיושלם פרויקט השילוט של העירייה, יהיה שם שלט שיציין כי בבית הזה התגורר אבא חושי, ראש העיר הכל יכול. מולו, בבית מספר 20, גר מנהל בנק אפ"ק (לימים בנק לאומי) בחיפה, שלמה זלמן נתנזון. במקום עדיין שרדו מעקה המדרגות המקורי וסורג הגדר העדין. לכמה שנים? אין לדעת, שכן האופנה החדשה ברחוב ירושלים היא החניות. פעם דאגו בעלי הבתים לשתול בחצר עצים: קזוארינות בגבולות המגרש, ברושים בחזית ועצי צל אחרים בתווך. כיום נמדדת רמת החיים על פי מספר החניות שאפשר לדחוס בחצר אחת. אבל לפחות לבית אחד (כתובת: ירושלים 24) נעשה חסד. לפני כמה שנים עציו נגזמו, חזיתו נוקתה, וכך נחשף הבית המיוחד שתִכנן הארכיטקט יוסף ברלין עבור עו"ד סגל.

ברחוב ירושלים 28 הקים גדליהו וילבושביץ בית שהוקדש לאוסישקין. אוסישקין לא גר בו מעולם, אבל ד"ר אורבך קבע בו את משכנו, ואף פתח בקומה הראשונה בית יולדות. מולו נמצא כיום מתנ"ס הדר – שם מודרני, שהחליף את "מרכז ביתנו" של מועצת הפועלים, אך עדיין משמש את אוכלוסיית השכונה כולה, שגם היא השתנתה מאז ימי חיפה האדומה.

גן היסטורי ומדרחוב תוסס
תכנונה המקורי של הדר כ"עיר גנים" כלל שטחים ירוקים פתוחים. מול גן הטכניון הוקם גן בנימין, שנקרא על שם הברון בנימין אדמונד דה רוטשילד. לפי התכנון המקורי, בשכונה אמור היה להיות גם פארק, אבל במגרש שיועד לו, ברחוב החלוץ, הוקם בית ההסתדרות.

גן בנימין היה הגן בה"א הידיעה. כל תושבי השכונה הגיעו אליו כדי לשבת בבית הקפה שתִכנן ברוואלד, לשוטט בשבילים שבין עצי הזית העתיקים, להאזין לקונצרטים שנערכו בשעות אחר הצהריים, ובעיקר לראות ולהיראות. במעלה הגן נבנה בית ועד השכונה, המשמש כיום כתיאטרון העירוני. בשנים האחרונות באה עדנה לגן. בבוקר פוקדות אותו האמהות והמטפלות, בצהריים – שחקני השח והדמקה, אחר כך הילדים, וגם בערב יש מי שמבקרים בו. ולמרות שהשפה השלטת כאן היא רוסית ולא עברית כמו פעם, הפעילות שוקקת. גורלם של עצי הגן, לעומת זאת, לא שפר. עצי הזית, שהועתקו בזמן שיפוץ חזית התיאטרון, התייבשו ומתו. החדשים שנשתלו במקומם נלחמים על קיומם, ואין מה לדבר על שיחים או על דשא. עדיין לא נמצא התורם שיקצה כספים לשיקום הגן ההיסטורי, מהראשונים בארץ.

אחרי שנשב וננוח על ספסל בגן, נחצה אותו מזרחה, ונפנה בסמטת פרישמן, ההמשך של רחוב ירושלים. שם, בקצה, מצד שמאל, נמצאת קונדיטוריה לייבל (כתובת: ארלוזורוב 8א', פינת פרישמן. טלפון: 04-8674002), קונדיטוריה בטעם של פעם. מומלץ במיוחד לטעום כאן מעוגת המשמש. האווירה השוררת כאן שונה: שולחנות פורמייקה, כוסות זכוכית של ההסתדרות, אוכלוסיית המבקרים אחרת, וזו ראשיתו של מסלול אחר.

למי שרוצים לשתות במקום מודרני יותר, מוצע לחזור מערבה, דרך מדרחוב נורדאו, לחצות שוב את גן הטכניון ולעלות אל מתחם הגלריות ובתי הקפה שברחובות מסדה והלל. בין שלל הגלריות, החנויות הקטנות ובתי הקפה נציין במיוחד את "קפה קטן" (כתובת: מסדה 22. טלפון: 04-8640499). הבעלים לשעבר של הקפה, אורי אסנת ז"ל, עמד בראש קבוצת מתנדבים הפועלת לשימור השכונה והחייאתה.

שולי לינדר ירקוני – היא בוגרת החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, מורת דרך ותחקירנית היסטורית

חיפה הערבית / מזרח תיכון חדש-ישן

רוב המבקרים בוואדי ניסנאס אוכלים במסעדות, קונים בדוכנים או נהנים בפסטיבל "חג החגים". הצעה לביקור אינטימי יותר, במוסדות תרבות ודת של ערביי חיפה

פסטיבל חג החגים: למרות השמחה שהוא מביא לוואדי ניסנאס, רוב תושביו חשים כלפיו ניכור | צילום: איתמר גרינברג

כתב: ג'עפר פרח

המראות של בתי האבן הישנים והסמטאות הצרות, האופייניים לוואדי ניסנאס, מזכירים את סיפורו של סמי מיכאל, "חצוצרה בוואדי". זירת ההתרחשות של הסיפור היא אמנם שכונת ואדי סאליב הסמוכה; אלא שהדמיון והרצף הגיאוגרפי בין שתי השכונות מאפשרים להעתיק את סיפור האהבה הבלתי מתקבל על הדעת, בין ערבייה לבין עולה חדש יהודי, לכאן. עלילה שנשמעת בלתי אפשרית גם בימים טרופים אלה ביחסי יהודים-ערבים.

טיול בוואדי ניסנאס מציע הצצה לחייהם של ערביי חיפה המתגוררים בשכונת מסחר ותיקה, אזור שהפך עם השנים לשכונת עוני, שהמסחר מסתיר את יופייה המזרח-תיכוני. כיום, לאחר שמוואדי סאליב ומהעיר העתיקה לא נותר כמעט זכר, נותר ואדי ניסנאס מובלעת מזרח-תיכונית בלב חיפה, המבקשת להפוך לעיר מודרנית מערבית, ולמחוק את עברהּ.

בשכונה, הכוללת בעיקר בתי אבן המעוצבים בסגנון ערבי, ניתן עוד לראות סמטאות צרות, בתים שבחצרותיהם יושבים השכנים, שותים כוס קפה עם הל ואוכלים ביחד מצלחת של פול או מנאקיש (פיתה עם זעתר). רוגע של כפר בעיר המתמודדת עם זהותה כשער לגליל ולמזרח התיכון.

את הסיור בשכונה כדאי להתחיל דווקא בכיכר פריז, הידועה בערבית כ"כיכר החנאטיר" ("כיכר העגלות", שבה פעלה התחנה המרכזית של חיפה המנדטורית). בין בנייני קריית הממשלה הסמוכה בולט בכיכר פייצל , שבהמשך הרחוב, מסגד אל איסתקלאל (טלפון: 04-8667592). אפשר לבקר במקום בכל שעות היום; המבקרים מתבקשים להסיר את נעליהם בכניסה לאולם התפילה. בחדרים צדדיים בבניין פועל בית הדין השרעי, ובו מתדיינים תושבי העיר המוסלמים בענייניהם האישיים. המסגד נמצא בשדרות פלי"ם, קרוב לשוק הפשפשים הוותיק, שבו מוצעים למכירה ענתיקות וציוד משומש.

נמשיך לכנסיית בית החסד, שנבנתה ב-1862 ליד החומה של חיפה העתיקה. פרנסי העיר, שלא השכילו להבין את חשיבותה ההיסטורית והארכיטקטונית של הכנסייה, התירו להקים בצידה בניין, המסתיר אותה כמעט לחלוטין. הכנסייה, שהיתה מוזנחת מאז 1948, שוחזרה ונבנתה מחדש על ידי בני הזוג כאמיל ואגנס שחאדה, שהקימו בה את פרויקט חייהם – מוקד סיוע לעניים ולאסירים. המקום משמש גם כבית מגורים להומלסים, לעובדים זרים ולנשים מוכות, על ילדיהן.

האמנית חיה תומא מקיימת כאן בהתנדבות סדנאות לאסירים משוחררים ולנשים. מדי שנה נערכת במקום מכירה פומבית של עבודות החימר מהסדנאות, וההכנסות הן קודש לתמיכה במשפחות האסירים והנזקקים. בדצמבר מתקיימים בכנסייה קונצרטים למוזיקה ליטורגית, וגם בשאר חודשי השנה אפשר להשתתף בימי ראשון במיסה הנערכת בה. בימי השבוע האחרים תוכלו לבקר בכנסייה, הפתוחה בכל שעות היום (טלפון לתיאום הביקור: 04-8666235). ליד כנסיית בית החסד נמצאת כנסייה יוונית קטנה, ומומלץ להתבונן בה מבחוץ. הכנסייה, המעוצבת בסגנון מזרח אירופי עתיק, סגורה רוב הזמן, ומטיילים אינם מורשים לבקר בה. במרחק כמאה מטר משם, בסמטת רובין 5, שוכנת הכנסייה המרונית.

מכנסיית בית החסד נמשיך מערבה, אל דרך אלנבי, שם נמצאת הכנסייה הקתולית. הקהילה הקתולית היא הגדולה בקהילות הנוצריות בחיפה, וכנסייתה מעוצבת בסגנון מערבי ופתוחה ברוב שעות היום. מומלץ לבקר במקום בשעות הבוקר של ימי ראשון, ולהתרשם מהמיסה.

אוכל ותרבות בצל המקדש
מהכנסייה הקתולית נמשיך מערבה, עד לצומת של שדרות המגינים ושדרות בן גוריון, שם נפנה שמאלה (דרומה), כדי לבקר באחד המקומות המיוחדים של הבליינים הערבים בעיר. מסעדת "פטוש" (כתובת: שדרות בן גוריון 36. טלפון: 04-8524930, 054-6838410), השוכנת למרגלות מקדש הבהאים, הפכה בשנים האחרונות למוסד ייחודי לתרבות ערבית. היא מנוהלת על ידי ודיע שחבאראת, בוגר מגמת עיצוב גרפי בויצ"ו, ומתוכננת בסגנון מזרחי, בהשראת המסעדות של ירדן ורמאללה. שטיחים מקיר לקיר ובד מיוחד יובאו מסוריה, דרך ירדן, כדי להקנות למקום את הצביון האוריינטלי המבוקש.

"פטוש" הפכה עד מהרה מוקד משיכה לצעירים ערבים, שאוהבים את המוזיקה המושמעת במקום ובאים להשתתף באירועים החברתיים הפוליטיים שמתקיימים בו. לדברי עיסא דיבי, בן שכונת ואדי ניסנאס ודוקטורנט באמנות, "כאן יכולים, ערבים ויהודים כאחד, לפתור את בעיית הזהות התרבותית שלהם, ולהרגיש חלק מהמזרח התיכון". ואכן, יהודים רבים מבקרים ב"פטוש", שבה נרקמים קשרי ידידות בין בני שני העמים. מלצריות ומלצרים ערבים ויהודים מגישים כאן אוכל ערבי, ומדי חודש מתקיימים ב"פטוש" ערבי מוזיקה של הזמרת הלבנונית פיירוז ושל אמנים ערבים, שהצעירים הערבים שמעו, אך לא זכו עד לראות, עקב המצב הפוליטי.

בימי שני, רביעי ושבת מנגנים במקום אמנים ערבים בעוד, מוקרנים סרטים בכל השפות, ומופיעים מְספרי סיפורים. פעם בחודש מתקיימים גם מופעים לילדים ולמשפחה.

מ"פטוש" נעלה בשדרות בן גוריון, נהנה מהמראה של מקדש הבהאים (ראו – מרכז הבהאים – הגנים על ההר של האל), ונפנה שמאלה (מזרחה) ברחוב הגפן. פונים שמאלה (צפונה) ברחוב הפרסים, וממנו ימינה ברחוב סנט לוקס. שם, בבית מספר 4, נמצאת כנסיית סנט לוקס 
(טלפון: 04-8522713), שנבנתה ב-1883 ושימשה בעבר כמנזר הפרוטסטנטי של חיפה. מאחורי חומת הכנסייה פועלים מעון לסטודנטים, בית המשפחה הנוצרית (מרכז קהילתי), גן ילדים ומועדונית למשפחות במצוקה. הביקור בכנסייה מחייב תיאום מראש עם הכומר שחאדה שחאדה 
(טלפון: 04-8507233).

ממש מתחת לכנסייה נמצאת הגלריה של האמן עבד עאבדי. כדאי לבקר גם בסדנה של המוזיקאי אמין חדאד, הנמצאת בסמוך, בשדרות הציונות 7 (טלפון: 04-8516407; פתוח בשעות הבוקר בלבד). אמין משלב עשייה מוזיקלית עם בניית כלי נגינה, כמו עוּד.

משדרות הציונות נפנה מזרחה ברחוב ח'ורי, שממנו נפנה ימינה (דרומה) במדרחוב יוחנן הקדוש, שם מומלץ לבקר בכל ימות השבוע (למעט ימי ראשון), ובעיקר בימי שישי ושבת. במדרחוב ניתן לקנות מאכלים ערביים ייחודיים, כמו חוביזה, מלוכיה ובמיה. אצל מטר, בפינת המדרחוב ורחוב ואדי, אפשר לקנות זיתים ושמן זית משובחים מעילבון. מול מטר נמצאת האכסניה של שחקני הקלפים בשכונה. במבנה האסבסט הזה מבלים מובטלי השכונה במשחקי שש-בש וקלפים, תוך שתיית קפה עם הל ועישון נרגילה.

נחזור לשדרות הציונות, שבהן נפנה שמאלה (דרומה). בצומת עם רחוב שבתאי לוי נפנה שוב שמאלה (מזרחה). ממש בכניסה למוזיאון חיפה (כתובת: רחוב שבתאי לוי 26. 
טלפון: 04-8523255) מומלץ לקנות פיתה עם זעתר או גבינה, מעשה ידיה של איבט, ולרדת בסמטאות של ואדי ניסנאס.

למרות הקרבה הפיזית בין המוזיאון לוואדי ניסנאס, תושבי השכונה כמעט ואינם מבקרים בו, וגם העירייה לא משתדלת לקרב אותם לנציג הבכיר של התרבות המערבית. במקום זאת הפכו את השכונה עצמה למוזיאון פתוח, שבו מתקיימות מדי שנה תערוכות, לקראת פסטיבל "חג החגים" שנערך בחודש דצמבר. תושבי השכונה חשים מנוכרים כלפי הפסטיבל, שהפך את שכונתם למתקן תצוגה.

בית מלאכה שהוא מוזיאון
ברחוב אלפרבי 10 נמצאים המוזיאון והמפעל של "טוני אלקאש" (טלפון: 04-8522982). טוני, בנו של עובד קשה יום שהתפרנס מהכנת מושבי קש לכיסאות, למד את סודות המקצוע מאביו. בנוסף לכך, טוני הוא אספן עתיקות ידוע, שמציע למבקרים במוזיאון שלו כוס תה, ובשבתות – אפילו צלחת חומוס. טוני עוסק בשחזור רהיטים עתיקים. בארונות העתיקים הניצבים במקום מונחים מאות חפצים עתיקים שהביא טוני מבתיהם של תושבי השכונות הוותיקות של חיפה. במוזיאון יש גם אריחים שיוצרו בשנות השלושים של המאה העשרים, כדים מהמאה ה-17, עמודי אבן בני יותר ממאה, ריהוט מהמאה ה-18, ועוד. רוב הרהיטים במקום לא למכירה, וטוני מתגאה בכך שחלק מהמוצגים הושכרו להצגות בתיאטרון חיפה. קליעת קש לדקורציה ביתית, שחזור רהיטים עתיקים ועבודות פוליטורה הם מקור גאוותו של טוני. הוא קולע במיומנות ובסבלנות את מושבי הקש, שהופכים את הריהוט העתיק לשימושי ולאותנטי.

ג'עפר פרח – הוא עיתונאי המתגורר בחיפה

המושבה הגרמנית / אי אירופי בלב הלבנט

בין ההר לים נחה לה מושבת הטמפלרים. המקום, שהיה מעוז הקדמה, שוקם לפני מספר שנים, והוקם בו מוזיאון לתולדות העיר. הזמנה לסיור במושבה היפה

לקראת שנת 2000 שוקמה המושבה. משהו מפאר העבר חזר אליה | צילום: גיורא נוימן

כתבה: תמר שנקר

בסוף ספטמבר 1869 הונחה ממערב לחומותיה של חיפה אבן הפינה לבית העם, הבניין הראשון במושבה הגרמנית. הטמפלרים, בני כת נוצרית שמוצאהּ בווירטמברג שבגרמניה, שאפו לכנס בארץ ישראל את עם האל המייצג, לפי אמונתם, את הנצרות המקורית.

מתחילת שנות החמישים של המאה ה-19 הטיפו מנהיגי האגודה כריסטוף הופמן וגאורג דוד הרדג להתיישבות נוצרית בארץ ישראל. זה לא היה פשוט. משלחת שיצאה לחקור את הארץ כמעט והרפתה את ידיהם של יוזמיה. השליחים טענו כי הארץ אמנם טובה, אולם בשל אופי השלטון והאוכלוסייה המקומית, קלושים הסיכויים שההתיישבות תצליח. יוזמות שלא עלו יפה לפעילות דיפלומטית אצל השלטון העות'מאני, ניסיון התיישבות כושלים של אמריקאים ושל כמה מבני האגודה הוסיפו לתחושת האכזבה.

אולם הרדג, המעשי בין השניים, לא ויתר, ובסוף אוקטובר 1869, שמונה שנים לאחר שאגודת הטמפלרים קמה באופן רשמי, הגיעו ראשוני מתיישביה לחיפה.

יתרונותיה של חיפה – מזג אוויר נעים יחסית, נוכחות של נציגי מעצמות זרות, נגישות לגליל ולנמל, שספינות קיטור החלו לפקוד אותו – שִכנעו את המתיישבים לנטוש את תוכניתם המקורית להקים תחנת מיסיון בנצרת, ולהתנחל במקום זאת בעיר הכרמל. הם נמנעו מלהתיישב בתוך חומות חיפה, שהיתה מזוהמת וצפופה מדי לטעמם, ולכן רכשו אדמות ממערב לחומות העיר. בחזונם ראו מושבה מודרנית ופורחת, שתשמש דוגמה ומופת למקומיים. מיסיונריות מעשית.

החזון הפך למציאות. בשנים שבהן חיו הטמפלרים בחיפה הם השפיעו השפעה מכרעת על המודרניזציה שלה: הם הנהיגו שירותים של כרכרות נוסעים מחיפה לנצרת, הקימו טחנות קמח שפעלו באמצעות קיטור, בנו בתי מלאכה מודרניים, נטעו כרמים (ועקרו אותם מאוחר יותר) והיוו מקור השראה למתיישבי הארץ האחרים.

לקראת שנת 2000 שוקמה המושבה הגרמנית. חזיתות הבתים שופצו, שלטים המספרים על תולדות ההתיישבות הטמפלרית פוזרו ברחבי השכונה, ומסעדות ובתי קפה צצו בכל פינה (ראו – אוכל – גסטרונומיה של דו קיום). משהו מאותה אווירה מופתית חזר לשרור בה.

את הסיור במושבה המתחדשת כדאי לפתוח במקום שבו הכל החל, בבית העם (כתובת: שדרות בן גוריון 11). הטמפלרים, שמרדו בממסד הכנסייתי, נמנעו מלהקים ביישוביהם כנסיות. בית העם שימש אפוא כמקום להתכנסות ולתפילה, ובמשך יותר משלושים השנים הראשונות לקיום המושבה – גם כבית ספר. כיום פועל במקום המוזיאון לתולדות חיפה (ראו בהמשך). נעמוד בחזית המוזיאון, כשפנינו מערבה. משמאלנו מתפרשים הגנים הבהאים, מימיננו ניצבים מנופי הנמל, ומולנו נפתח כביש רחב ידיים – שדרות בן גוריון של ימינו.

מתכנני המושבה חשבו בגדול: לאורך השטח המלבני שרכשו סללו רחוב, שרוחבו יותר משלושים מטר, ובו בנו את בתיהם. במקביל אליו עברו שני רחובות צרים יותר (רחובות הגנים ומאיר של היום). דרך יפו ודרך המנזר (הקרויה כיום דרך אלנבי) תחמו את המושבה מצפון ומדרום.

נמשיך מבית העם שמאלה (דרומה), במעלה שדרות בן גוריון, ונפנה שמאלה (מזרחה) בסמטת אוריין מאיר. נעבור על פני גן הילדים, ונבחין משמאלנו בשרידי מבנה טמפלרי. הבניין, פרי יוזמה פרטית של הרדג, נועד בתחילה לשמש את "המכון להכשרת מדריכי תיירים ומורי דרך רוחניים" – מין שילוב טמפלרי של תיירות ומיסיונריות. מאוחר יותר שונה ייעודו לבית ספר לחקלאות ולמלאכה. בסופו של דבר, לאחר תקופה שבה עמד הבניין ריק, הוא הוחכר לנזירות, ואלה הקימו בו בית חולים. יוזמה זו היתה אחד הגורמים להתפלגות בכת. הרדג, שעמד בראש המושבה של חיפה (הופמן עבר ליפו ועמד בראש ההתיישבות בה), פרש ב-1874 מהאגודה, אבל המשיך לגור בשכונה, יחד עם תומכיו.

נחזור לשדרות בן גוריון, ונמשיך בהן דרומה (שמאלה). בבית מספר 15 התגורר ד"ר שמידט, מראשוני הרופאים המודרניים בחיפה. ממשיכים. את חלונות הבית הסמוך (כתובת: שדרות בן גוריון 17) מכסים כיום סטיקרים של חברות אלקטרוניקה, אבל בעבר הוא שימש כאחד מאתרי הבילוי החשובים במושבה – "קפה פרוס", שמשך אליו חיפאים רבים בימים שבהם היתה חיפה מוקד בילויים.

נוף מעל הנמל
נחצה את הכביש ונלך מעט צפונה, לכיוון הים. מולנו נראה את העגורנים של הנמל. פעם היה הנוף שנשקף מכאן שונה, חשוף יותר. "המראות הנשקפים אלי מבית מגורי משמשים לי מקור בלתי נדלה להנאה ושמחה. בהשקיפי מזרחה רואה אני את העיר הערבית… מאחוריה את עמק הקישון… בהביטנו מערבה צופים אנו על פני השפלה". כך כתב ב-1882 לורנס אוליפנט, דיפלומט בריטי, עיתונאי, שתדלן וחובב ציון, שהתגורר ממש כאן, בבית מספר 16. כיום המבנה סגור ולא נעשה בו שימוש, ורק הכתובת – Hous Oliphant – מעידה על הדייר המפורסם.

נמשיך לעבר הנמל. בבית מספר 12 התגוררה משפחת שומאכר. יעקב, אבי המשפחה, שהיה מהנדס במקצועו הפך לראש המושבה לאחר פרישתו של הרדג. נלך במורד הרחוב, ונעבור על פני הבית שבו התגוררה משפחת דיק (כתובת: שדרות בן גוריון 8), מגדולי הסוחרים של חיפה.

בהצטלבות של שדרות בן גוריון עם דרך יפו נפנה בה שמאלה (מערבה). נעבור ליד היכל מודרני – הסיטי סנטר, מרכז מסחרי ובו חנויות, מסעדות ומשרדים לרוב. אפשר להיכנס למבנה הממוזג, לשבת בבית קפה, לחפש ספרים בחנות הספרים ולנוח.

ממשיכים. בחצר הבית שבדרך יפו 102 שָכן בית החרושת המודרני הראשון בחיפה. משפחת שטרובה הקימה בחצרהּ בית חרושת לסבון, שהופק משמן זית. את התוצרת היו משווקים מעבר לים, ואפילו בניו יורק. (במוזיאון לתעשיית השמנים בארץ ישראל מוצגים סבונים שיוצרו בבית החרושת. פרטים נוספים ראו – מוזיאונים – לא רק אמנות). בחצר של דרך יפו 104 היה מפעל נוסף – נגרייה מכנית. כיום משמש המקום כמשרדה של אגודת נהגי המוניות בחיפה ובצפון, ובחצר פועל מכון לבדיקת כלי רכב. הבית הבא (כתובת: יפו 106) היה מעונהּ של משפחת אונגר, מעשירי המושבה. בחצר, בין הגפנים ועצי הפרי ובסמוך לחבלי הכביסה של משפחה מקומית, עומדת בריכת דגים כחולה, שריד לפאר העבר.

והעבר היה מפואר. בין השנים 1869 ו-1907 הקימו הטמפלרים שבע מושבות: אלה שבחיפה, ביפו ובשרונה (אזור הקריה בתל אביב) הוקמו על ידי דור המייסדים; וילהֶלמה (כיום מושב בני עטרות) ובית לחם הגלילית נבנו על ידי הדור השני; ואילו ולדהיים (כיום מושב אלוני אבא) הוקמה על ידי הפורשים. המפעל המרשים הזה הגיע לקיצו ב-1948. רבים מהמתיישבים, שנחשבו לנתיני אויב ושחלק מהם אף היו חברים במפלגה הנאצית, הוגלו במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי הבריטים לאוסטרליה (שבה אגודת הטמפלרים עדיין פעילה). אחרוני המתיישבים פונו באפריל 1948.

המוזיאון של העיר
נחזור אל בית העם שבשדרות בן גוריון. בדרך נעבור ליד המקום שבו עמד מלון כרמל (כתובת: שדרות בן גוריון 5). אם נביט במורד הרחוב, נבחין בבית מספר 1, המשמש כיום כמשרדי מע"צ, ובעבר התגוררה בו משפחת קלר. אבי המשפחה, פרידריך קלר, ששימש כנציגה של גרמניה בחיפה, יזם את הקמתו של בית המרגוע הגרמני, שנבנה ב-1891 על הכרמל, ליד רחוב קלר של ימינו. שמונה שנים קודם לכן רכש קלר כ-1,800 דונם במרכז הכרמל. בתום מאבק ממושך עם הכרמליתים (שנתמכו על ידי הצרפתים) פיתחו הגרמנים את האזור שרכשו, והקימו בו שכונה חדשה, כרמלהיים.

אם יש לכם עוד כוח, כדאי להמשיך למעלה, לכיוון הגנים הבהאים. בדרך ניצבים כמה מבנים האופייניים לבנייה הטמפלרית – שלושה מפלסים: מרתף שחלקו שקוע באדמה; מפלס ראשון המוגבה מעט מעל לפני הקרקע ובו מטבח, חדר אוכל וחדר מגורים; וקומה נוספת, שבה היו חדרי שינה ואירוח וגג משופע. בית המייצג באופן מובהק סגנון אדריכלי זה נמצא בשדרות בן גוריון 32.

מי שהתעייף יכול לסיים את המסלול בבית העם (כתובת: שדרות בן גוריון 11), ולבקר במוזיאון המעניין לתולדות חיפה (שעות הפתיחה: שני, רביעי וחמישי 16:45-10:00; שלישי 14:00-10:00 ו19:45-17:00-; שישי 13:00-10:00; שבת 14:00-10:00. סגור בימי ראשון. פרטים נוספים בטלפון: 04-8512030). בצד תצוגת קבע מרשימה, הסוקרת את חייהם של הטמפלרים בחיפה והכוללת תמונות היסטוריות רבות של המושבה, נערכות במוזיאון תערוכות מתחלפות.

לקריאה נוספת
"התיישבות הגרמנים בארץ ישראל בשלהי התקופה העותמנית", אלכס כרמל, מכון גוטליב – אוניברסיטת חיפה, 1990.
"מגרמניה לארץ הקודש: התיישבות הטמפלרים בארץ ישראל", יוסי בן ארצי, יד יצחק בן צבי, 1996.

המאמר מתבסס על מסלול טיול במושבה הגרמנית שפורסם ביוזמת עמותת התיירות של חיפה ושנכתב על ידי פרופ' יוסי בן ארצי.

תמר שנקר – עיתונאית ועורכת מגזין "מטיילים"

מרכז הבהאים / הגנים על ההר של האל

"העולם אינו אלא ארץ אחת ובני האדם אזרחיה" (בהא אללה)

הגנים התלויים מבטאים את רוחה של הדת הבהאית, שאסתטיקה היא חלק מרכזי בה | צילום: דובי טל

כתבה: ענת יערי

במאי 2001 נערכה הפתיחה הרשמית של הגנים התלויים הבהאים בחיפה. באירוע ססגוני, שבו השתתפו אלפי מאמינים מכל רחבי העולם, חגגו הבהאים את השלמת הפרויקט השאפתני, שבנייתו נמשכה יותר מעשר שנים. בעיני הבהאים, חשיבותו של טקס חנוכת הגנים חרגה בהרבה מהאירוע הקונקרטי. לדעתם, עצם בואם לכרמל של האלפים, המשתייכים למגוון לאומים, המחיש את קיומה של הרוח הכלל אנושית, שיש בכוחה לאחד בני גזעים, דתות ומעמדות שונים.

הגנים התלויים – שעליהם עוד יורחב הדיבור בהמשך – הם רק נדבך אחד בתרומה הבהאית לנופי חיפה ולארכיטקטורה שלה. המקדש הבהאי, הנמצא בליבם של הגנים החדשים, מוכר כמעט לכל ישראלי, וכיפתו המוזהבת בולטת על הרכס הצפוני-מערבי של הכרמל.

עבור חמישה מיליון המאמינים הבהאים, הפזורים ב-245 מדינות ושטחי חסות והמשתייכים ל-2,100 קבוצות אתניות שונות, הכרמל הוא "ההר של האל", ומעמדו דומה לזה שתופסת מכה באיסלאם וירושלים ביהדות. וממש כשם שמעמדן של אלה קשור קשר הדוק להיסטוריה של נביאיהן ומבשריהן, כך נקשרו תולדותיו של מייסד הדת הבהאית בעיר חיפה.

הדת הבהאית נולדה בפרס ב-1844, כאשר מירזא עלי מוחמד, המכונה "הבאב" ("השער"), ניבא את הופעת "המובטח". ב-1862 הכריז על עצמו נביאהּ ומייסדהּ של הדת הבהאית, מירזא חוסיין עלי, כעל "המובטח", וזכה לכינוי בהא אללה ("הוד האל"). 15 שנה לאחר שהוגלה מפרס, נכלא בהא אללה ב-1868 בעכו. לאחר שחרורו, ביקר בכרמל, והצביע על האתר שבו יש להקים את ההיכל, שם יוטמנו שרידי הבאב.

בניית ההיכל ("מקדש הבהאים") החלה רק ב-1949, והושלמה ב-1953. את המבנה המונומנטלי תִכנן האדריכל הקנדי ויליאם סאתרלנד, בסגנון המשלב מערב ומזרח. הבניין מצופה בשיש איטלקי, ואילו עמודיו המונוליתיים עשויים אבן גרניט ורודה. הגג המפורסם של המקדש, כיפת הזהב, מורכב מ-12,000 אריחים מצופים בזהב, שצורתם כצורת קשקשי דג.

האדריכלות של האמונה
השאיפות הארכיטקטוניות של הבהאים לא הסתיימו עם בניית המקדש. ב-1957 הושלם הארכיון הבהאי הבינלאומי. מושב בית הצדק העולמי נחנך ב-1983, ובו פועל המוסד התחיקתי והמנהלי העליון של הבהאים. שני המבנים מעוצבים בסגנון ניאו קלאסי, וגגותיהם מחופים באריחים ירוקים. עלות הפרויקטים הבהאים על הכרמל נאמדה בכ-250 מיליון דולר, ששולמו כולם מתרומות מאמינים.

בשתי הטרסות העליונות של "הגנים התלויים" שנוספו לגן היפה המקיף את המקדש המוזהב, ניתן לבקר מדי יום, בשעות 17:00-9:00; המקדש פתוח מדי יום, בשעות 12:00-9:00; מידע נוסף: טלפון: 04-8358394.

אינטרנט 
מידע באנגלית על הגנים התלויים

מידע בעברית על הגן והדת הבהאית

סיור וירטואלי בטרסות העליונות

הרעיון בדבר הקמת הגנים התלויים התגבש כבר ב-1987, ולאחר תכנון קפדני, שארך שלוש שנים, הוחל במלאכת הבנייה. מתכנן הגנים הוא האדריכל הקנדי ממוצא איראני פריבורז סהבא, שעיצב גם את "מקדש הלוטוס" הבהאי בהודו.

לדברי סהבא, "מטרתנו היתה ליצור גנים רוחניים יפים". ואכן, האמונות והתכנים הבהאים תורגמו בגנים לכלל צורה ויזואלית. מורדות הכרמל חולקו ל-19 טרסות, המסמלות את הבאב ואת 18 מאמיניו הראשונים. הטרסות מעוצבות כמעגלים, שבמרכזם המקדש.

במימד השני, בציר הרוחב, מתחלק הגן לשלושה אזורים עיקריים. החלק המרכזי, המתחיל במדרגות, מזכיר את גני איטליה. הוא מורכב מטרסות הבנויות מאבן גלילית, ובו קבוצות של ברושים, הגזומים בקפידה, גדרות חיות סימטריות ועציצי פרחים. החלק השני דומה לגן אנגלי, טבעי יותר באופיו, ובו צמחים פורחים. שילוב הצבעים זכה כאן לתשומת לב יוצאת דופן: באביב, למשל, פורחים במקום צמחים שפרחיהם סגולים. החלק השלישי מכוסה בחורש האופייני גם לאזורים אחרים בכרמל. המעבר ההדרגתי בין חלקי הגנים השונים, רמת הביצוע והשאיפה לשלמות – כל אלה ראוי שיילמדו בבית הספר הסמוך לארכיטקטורה.

האסתטיקה היא ערך מרכזי בדת הבהאית, וכל האלמנטים הכלולים בגנים התלויים – מנורות, שבכות ברזל, אגרטלי אבן, מזרקות ופסלי עופות – אמורים להעצים את מושג היופי וליצור את הרקע המתאים למדיטציה ולהתעלות רוחנית. בתכנון הגנים נעשה מאמץ לחסוך במים. המדשאות מושקות על ידי מתקנים תת קרקעיים, ועודפי המים, שניגרים במדרון, נאספים ומוּשבים לשימוש. פעילות הטפטפות והממטרות נפסקת כשנושבת רוח, כדי למנוע התאיידות.

כיום מהווים הגנים יעד מבוקש, ולא רק בקרב הבהאים. בנוסף לתרומתם האסתטית לנופי חיפה, הם מהווים הוכחה לכך שאתר המקודש לדת אחרת יכול לפעול בשלווה ובהרמוניה בתוך עיר עברית.

ענת יערי – היא מעצבת סביבה. כותבת על עיצוב וגינון ומטיילת נלהבת

בת גלים / לנשום את הים

קזינו חרב שגלי הים לוחכים אותו, שדרת דקלים וארכיטקטורה מגוונת, חוף שקט וטיילת עירנית. גיחה לשכונה הכי ימית בחיפה

הטיילת של בת גלים. מתכנניה השכילו לשלבה היטב עם החוף ולא להבליטה יתר על המידה | צילום: משה שי

כתב: יורם מלצר

שכונת בת גלים תופסת את קצה-קצהו של הר הכרמל. לכן, רחוב אחד בלבד מוליך אליה, רחוב חיל הים, החוצה את פסי הברזל שבין התחנה המרכזית של "אגד" לתחנת הרכבת. הרחוב הישר מסתיים בבית-החולים רמב"ם. מימין נמצא מתחם המכולות של נמל חיפה ו"החוף השקט", אחד מחופי הרחצה הקלאסיים של העיר מזה עשרות שנים. נפנה שמאלה, לרחוב העלייה השנייה, ונמשיך בו עד לשדרת בת גלים, שבה נפנה ימינה.

שדרת הדקלים היפה מוליכה היישר אל הים ואל מסעדות הדגים הוותיקות והטובות, שלא שינו את פניהן שנים רבות. השדרה מסתיימת במבנה בטון בלתי גמור: "הקזינו". עשרות שנים עומד המבנה ההיסטורי הזה כאבן שאין לה הופכין. בשנים האחרונות הסתובבה השמועה שיהודי תושב מרוקו נטל על עצמו את חידושו, אך הוא נקלע לקשיים והעבודות הופסקו. "הקזינו", שנבנה ב-1935, 12 שנה לאחר שהשכונה נוסדה, היה מקום שוקק חיים בשנות המנדט הבריטי. בית הקפה הגדול שפעל בו משך אליו קצינים אנגלים, יהודים וערבים מתושבי העיר הנכבדים, וגם לא מעט יפהפיות מקומיות.

כיום נאלצים אוהבי המקום והנגועים בנוסטלגיה להסתפק בשלד הבטון המחודש, אנדרטה חלולה לזמניו היפים, לפני קום המדינה. דרך אגב, במקום לא פעל מעולם בית הימורים.

"הקזינו" הוא חוד-חודה של בת גלים, ויסודותיו לוחכים את הים. משמאל נמתחת הטיילת של השכונה, שבניגוד לאחיותיה בערים אחרות לאורך החוף הישראלי, ידעו מתכנניה לשלב אותה היטב עם החוף ולא להבליטה יתר על המידה. הליכה על הטיילת היא חוויה חושית והיסטורית יחידה במינה. מימין נמצא הים, שבנקודה הזו הוא רוגש כמעט תמיד, נחבט על סלעים שטוחים וגדולים הזרועים לאורך קטע החוף שמדרום ל"קזינו". צבעי הים מתחלפים תדיר: גוונים של ירוק-עד וכחול בקיץ, וכחול עמוק עד שחור בחורף.

תוך כדי פסיעה מתמלאים בריחו הנהדר של הים התיכון, בנוכחותו הנשית החריפה של ימם של הפיניקים. ואכן, בטיילת של בת גלים חווה המבקר את ריחוקו מארצות הפלשתים שבין יפו לעזה, הרחק מכל הדימויים השחוקים של "הים תיכוניות". פה הים פיניקי, לוחך סלעים שפעם ניגשו אליהם עובדי הבעל לשלות קונכיות ולייצר מהן את צבע הארגמן לטוֹגוֹת הרומיות. מרימים את העיניים ולפתע מתגלה שקמונה, יישוב קדום ומרכז פיניקי, הנחקר עד עצם ימינו בכליה של הארכיאולוגיה התת-ימית.

לאורך אותה טיילת נפרשת גם ההיסטוריה של השכונה. שורה של בתים, מישנים ועד עתיקים, ואין שניים דומים. בית בסגנון ערבי, המשמש כיום למגורים, שמעל לכניסה שלו אבן ועליה חקוקה הכתובת "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני"; בתי ערבים שגורשו או נמלטו לפני יותר מחמישים שנה; בתים שעוצבו בסגנון הטמפלרי של המושבה הגרמנית; שיכונים ישראלים מראשית ימי המדינה – הכל באותה השורה, כמין חתך זמין בקורות המקום ובתהפוכותיו.

אחוות הדייגים
מצידו השני של ה"קזינו" מתגלה חוף הים החולי, על שוברי הגלים שלו. בסמוך ל"קזינו" נמצאת בריכת שחייה ענקית, שהיתה חלק מהמתחם. כיום הבריכה מוזנחת ונטושה, ורק גודלה מעיד על עברהּ המפואר. בכל ימות השנה אפשר למצוא כאן דייגים, אך בחורף הם פעילים במיוחד. הדייגים מנקדים במעיליהם הצהובים את הזרועות הסלעיות הנשלחות אל הים, מניפים חכות טלסקופיות גדולות אל המפרץ הקטן שבין "הקזינו" לבסיס ההדרכה של חיל הים ולבית החולים רמב"ם. מעניין לציין שבאתר הדיג הזה פועלים יהודים צפון אפריקאים, שהביאו את מסורת הדיג מארצות מוצאם, בצד עולים מחבר העמים, שבוודאי נהגו לדוג בים השחור או בים הבלטי, ואיתם גם ערבים בני חיפה, ילידי המקום, המכירים באורח אינטימי את מימיו ואת הדגה שבו.

בצד משליכי חכות, בחורף באים לכאן דייגים הפורשים את רשתותיהם ומשליכים אותן משוברי הגלים אל הים. הם מכירים את זרמי הים ואת התנהגות הדגים בחורף, כשהמים עשירים בחמצן והמפרצון מציע מקלט חמים ושליו מפני הים הסוער. אכן, הרוחות במקום חזקות, כפי שמעידה שורת העצים הנוטים ב-45 מעלות, שמעטרת את המדרכה המקבילה לחוף. בקיץ אפשר למצוא דייגים העומדים על הסלעים שלמרגלות הטיילת, ולאחרונה נראו במקום גם עולים מרוסיה, הלוכדים סרטנים שאינם עולים על שולחנם של שומרי כשרות.

נעים להתהלך בשכונת בת גלים. למי שרוצה לתמרן בה במכוניתו, כדאי לדעת שהדרך היחידה להיכנס לשכונה עצמה היא משדרת בת גלים. רחובותיה של השכונה קטנים ומסבירים פנים. המדרכות נמוכות, והתחושה חמימה וביתית. הבתים הצנועים מציגים שלל סגנונות אדריכליים, משרידים של קווי באוהאוס ובניה אקלקטית של שנות הארבעים של המאה העשרים, דרך מבנים ערביים מרשימים (בעיקר בחלקה היותר דרומי של השכונה, במקביל לטיילת), ועד לבנייה חיפאית אופיינית של בתים משותפים על עמודים. החצרות, הגינות והמרווחים שבין הבתים מגלים עושר בוטני לא קטן: עצי פיקוס, גפנים, דקלים, צמחים מטפסים המכסים חצי בניין, ובאחת החצרות ניצבים אפילו כמה צמחי בננה, הנותנים פרי לדיירי הבניין.

למי שעושים את דרכם לצאת מן השכונה בדרך שבה באו לפי המתואר כאן, כדאי להתבונן במבנים של בית החולים רמב"ם. ברקע, על הים ממש, עומד המבנה הלבן והאימתני המתנשא לשמים, הפקולטה לרפואה של הטכניון. למרגלותיו משתרע גיבוב של בניינים ישנים וחדשים, כמקובל במוסדות ציבוריים בישראל: מבנים ערביים, בנייה בריטית ישנה, בניין בטון מודרני בסגנון שנות השבעים של המאה הקודמת. ובמקביל לרחוב בת גלים ניצב מבנה עתיק ומרשים, מוזנח ברובו, הבנוי בסגנון אירופי-קלאסי, מבנה שכמוהו אפשר למצוא בערי גרמניה או צרפת: בניין רחב אגפים, שלו שורות ארוכות של חלונות גבוהים, עמודים מרשימים ודלתות כניסה גדולות, כולו בנוי אבן חוּמה. גם במצבו הגרוע הנוכחי, ברור שמדובר בנכס היסטורי וארכיטקטוני חשוב, הראוי לשימור ולטיפול, שאינו זוכה להם כיום.

מצבות מספרות
נחזור ברחוב חיל הים, עד לתחנה המרכזית, ונפנה ימינה בכביש הראשי, שדרות ההגנה. מיד נבחין בבית הקברות הצבאי הבריטי, על דשאיו המטופחים ודקליו הזקופים, היוצרים תמונת נוף שכאילו ממתינה לקוקטייל האנגלי האמור להיערך בה. קל לדמיין מטחי כבוד מרעימים, כפי שאין קושי להוסיף למקום גברות בריטיות בשמלות ארוכות, אוחזות בשמשיות, בעוד בעליהן המשופמים עומדים תמירים ומשוחחים על ימי האימפריה שטרם חלפה מן העולם.

בבית העלמין קבורים חיילים בריטיים שנפלו בשתי מלחמות העולם, ובהם נוצרים, על פי הצלב שעל קבריהם, יהודים, שמגן דוד וכיתוב "תנצב"ה" על מצבותיהם, ונופלים שעל קברותיהם אין כל סמל דתי. הזהות הכמעט מוחלטת בעיצוב הקברים אינה מונעת את האפשרות לבטא אמונת אבות או אבל פרטי. פה ושם נחקקו על המצבות בית שיר או דברי הצדעה באנגלית מבהיקה. בקיר בית הקברות, מאחורי צלב ענק מאבן, שאליו מוצמד צלב מתכת דמוי חרב, יש תא זעיר ובו קבועה דלת. אך במקום ספר הקבורים יש במקום לוח, ועליו כתוב: "ניתן להפנות שאלות לוועדה של חבר העמים הבריטי (ה-Commonwealth) לקברי מלחמה, מיידנהד (Maidenhead), אנגליה". ובקיר הנגדי, בקצה השני של בית הקברות, יש תבליט מצבה על החומה, ועליו ה"פאתחה" מהקוראן בכתב ערבי מפואר וכתובת: "110 אנשי כוח העבודה המצרי קבורים ליד נקודה זו". מדובר בפועלים מצרים שהובאו לארץ על ידי הצבא הבריטי, לצורך עבודות תשתית, ומתו ממחלות. ללמדך שהמעמדות לא נמחקים, אפילו לאחר המוות.

מאחורי בית הקברות האנגלי, ללא סימן הפרדה ברור, נמצא ה-Templerfriedhof, בית הקברות של הטמפלרים, שהקימו מושבה גרמנית גם בחיפה (ראו – המושבה הגרמנית – אי אירופי בלב הלבנט). בית הקברות הזה מאופיין בצמחייה פראית וטבעית, ניגוד ברור לטיפוח הצבאי הבריטי, ועֵדות לחייה של קהילה דתית פרוטסטנטית מחמירה. בבית הקברות הזה יש אנדרטה לבני הקהילה הטמפלרית בחיפה שנפלו במלחמת העולם הראשונה. בריטים וגרמנים, אויבים באירופה, נקברו כמעט ביחד בארץ ישראל. האנדרטה הקטנה עשויה בזלת ארצישראלית מאוד, ועליה מטפס ואליה נצמד בזרועות רבות ומחבקות צמח קקטוס ארצישראלי לא פחות.

די בשיטוט בן דקות ספורות בין הקברים כדי לגלות משהו מהקשיים שהמתיישבים הגרמנים של המאה ה-19 נאלצו להתמודד עימם. הנה, למשל, חלקת הקבר המשותפת של משפחת בק. האב, יוהן גרגור, מת ב-1874, והוא בן שישים. אשתו מתה שנה אחריו, בגיל 42. אך עוד לפני כן מת הבן וילהלם, בגיל 24 בלבד. בת 16 היתה אמו כשילדה אותו ליוהן גרגור, והנה ראתה במות בנה ולאחר מכן במות בעלה.

מי שימשיכו צפונה, לאורך דרך יפו, יגיעו אל בית הקברות היהודי הישן של חיפה, ובו קברי ההרוגים מפרעות תרפ"ט. מיד אחריו נמצא בית הקברות המוסלמי הישן "אל אסתקלאל", ששדרות פלי"ם חוצות אותו לשניים, באירוניה היסטורית נוספת, אופיינית מאוד לחיפה.

יורם מלצר – סופר, מבקר ומתרגם, יליד חיפה

המיוחדים של מסע אחר

המלצות מסע אחר על אתרים יחודיים ומקומות שונים מהמסלול הרגיל

טיול אלטרנטיבי / חיפה - עיר המעברים הנסתרים

בצד רחובותיה הגלויים יש בחיפה גם מציאות אחרת: גרמי מדרגות המחברים בין נתיביה הסואנים ויוצרים פינה של שקט פסטורלי בלב הכרך

גרמי המדרגות שבין הבניינים מגלים חצרות עם צמחייה, וגם קטעי חיים של דיירי הבתים | צילום: משה שי

כתב: יורם מלצר

חיפה היא עיר של מדרגות. נכון, כמו בכל עיר, אפשר ללכת בה לאורך הרחובות וליהנות ממראותיה, ובחיפה היופי ניבט כמעט מכל רחוב. העיר ההררית בנויה על רכס הכרמל, מונחת עליו כמעטה עירוני סבוך, הנענה לצורתו של ההר. אחת התוצאות המופלאות של המבנה המיוחד של חיפה הוא שבין רחובותיה ניתן לגלות אפשרות נוספת, לא פעם סמויה מעין המבקר התמים: גרמי מדרגות רבים מספור, הקושרים בין רחובות ומפלסים, בין שכונות ואזורים, והיוצרים ביחד עולם המקביל לעולם הרחוב החיפאי.

מי שעתותיו בידו מוזמן לגלות את גרמי המדרגות בכל רחבי העיר. אפילו בשכונות המגורים שעל הכרמל – כמו אחוזה, כרמליה ורוממה – תגלו מעברים נסתרים בין רחובות, מעברים שיבלעו אתכם לתוך פיסת טבע מחופה למחצה או לסדרה של חצרות המסתיימת בפתח צר ברחוב מקביל, גבוה או נמוך יותר מהרחוב שבו נעלמתם. ובכל זאת, לטובת המבקר שלא רוצה להפקיר את עצמו בידי מדרגות העיר הבלתי צפויות, אני מביא כאן כמה המלצות להיכרות ראשונית מאורגנת עם התופעה החיפאית הייחודית הזאת.

המקום להתחיל בו הוא שכונת הדר הכרמל (ראו – הדר הכרמל – תרבות עברית), המשתרעת על חלקו האמצעי של ההר, בין העיר התחתית לבין השכונות שבראש הכרמל. לכן היא המשופעת ביותר בגרמי מדרגות. מקום טוב להתחיל בו את הסיור הוא רחוב הלל, הנמתח ומתפתל משדרות הציונות, מעט מתחת לגנים הבהאים.

רחוב הלל רק מתחיל, וכבר מתגלה לעינינו גרם מדרגות קטן ויפה, רחוב בוניאק, מין מנה ראשונה המעידה על הבאות. מעט אחריו, לאורך רחוב הלל, נמצא גרם המדרגות הבא, הגדול ממנו: רחוב כורש, המחבר את רחוב הלל עם שדרות גולומב למעלה ועם רחוב מסדה המקסים למטה. מעט לאחר מכן מתגלה גרם מדרגות נוסף, גדול אף יותר: הוא מוביל למעלה, לרחובות ארלוזורוב, הס וגולומב, ולמטה, לרחובות מסדה ובן יהודה.

גרם המדרגות הזה, רחוב שמואל, הוא מהיפים בעיר. כולו טבע שצומח ללא פיקוח או הכוונה: עצי לימון ופרחי בר, עשבים הצומחים פרא בשלל צורות וגבהים, עצי זית ושיחים שונים, וגם עצי חרוב, שריחם המפתה ימלא את ריאותיכם וישכר את חושיכם, בעודכם מתאמצים לטפס במדרגות. כדאי לעלות בו ולו כדי לזכות במבט אל הגרם המשתפל למטה, הרחק אל עומק הדר הכרמל. בחורף זורמים במורד המדרגות אשדי מים, ובקיץ הן משנות צבע וריח עד לבלי הכר. מעט אחרי רחוב שמואל ניתן לסייר בגרם מקסים נוסף המתפצל מרחוב הלל, והנקרא, ובצדק, רחוב העמק. וכך, לאורך רחוב אחד, שאיננו בין הידועים בעיר, ובוודאי לא בין המתוירים ברחובותיה, תגלו את נפלאותיהם של גרמי המדרגות הארוכים והיפים.

חיים על המורדות
בתי הדר הכרמל, כרבים מבתיה של חיפה, בנויים על המורדות. כלומר, הבניין עצמו יכול לכלול כניסה בקומת הקרקע ברחוב אחד, וכניסה נוספת ברחוב גבוה יותר. גרמי המדרגות העוברים בין הבניינים האלה מגלים לא רק חצרות עם צמחייה, אלא גם קטעי חיים של דיירי הבתים. גרמי המדרגות ברחוב הלל חושפים דירות שחלק מן החיים בהן מתנהל בחצר הפונה אל המדרגות, בצד הבניין עצמו. רהיטים מוּצאים אל החצר, ילדים מתרוצצים בה, אימהות עולות כמה עשרות מדרגות אל המכולת או יורדות במספר גדול מזה כדי לעשות סידורים בשכונה.

רחוב הלל מסתיים עם הגיעו לרחוב בלפור – אחד הרחובות התלולים בחיפה – המוביל ללב המסחרי של הדר הכרמל. כשמגיעים לפינת הרחובות הלל ובלפור, כדאי לפנות ימינה (דרומה) ולעלות מעט, עד למפגש הרחובות בלפור וארלוזורוב. מי שיעשה כן יעמוד מול גרם מדרגות גדול, תלול ומרשים: רחוב שפינוזה, העולה מרחוב ארלוזורוב עד בית החולים "בני ציון" (לשעבר "רוטשילד"), שבסמוך לו מסתעפות המדרגות של רחוב טוביה דוניה, המגיעות עד לרחוב וינגייט שבמרכז הכרמל. במלים אחרות, שני גרמי המדרגות הללו יביאו אתכם מהדר הכרמל עד למרכז הכרמל, ובלי לנוע ברחובות העיר. וכל הדרך היא עונג של עצים גדולים וכהים, קטעי נוף הנחשף לפתע וגילויים של חצרות, בתים וחיים במעלה המדרגות.

אנו שבים להדר הכרמל. רחוב בלפור חוצה את השכונה בתלילות, בין סדרת רחובות הניצבים לו: פבזנר, ירושלים, נורדאו, הרצל והחלוץ. השניים הראשונים קטנים יותר מהשניים האחרונים. כל הרחובות הללו, וכן הרחובות יוסף, תל חי וארלוזורוב, מחוברים זה לזה במערכות צנועות של מדרגות. אין אלה גרמים גדולים או תלולים, אבל הם מאפשרים ללכת ברחוב אחד ולהיעלם ממנו ברחוב המקביל, לשבור את הכיוונים של תנועת המכוניות ולקבוע לעצמכם מסלול הליכה פרטי.

בהדר יש גרמי מדרגות רבים נוספים, שלא הזכרתי כאן, וכל אחד מוזמן לגלות אותם לבדו. ובכל זאת, כדאי להזכיר גרם מדרגות נוסף, החוצה את רחוב גאולה, הרחוב שבו נמצא בית הכנסת הגדול של חיפה. מדובר בעורק תחבורה מרכזי, המקיף את הכרמל ממערב לכיוון דרום-מזרח, ומחבר את הדר הכרמל עם שכונות המגורים הצפון-מזרחיות של העיר, כמו רוממה ורמת ספיר, תוך שהוא הופך לדרך רופין. ברחוב גאולה, מעט מזרחה מבית הכנסת הגדול, יש גרם מדרגות יפה ורחב, העולה לרחוב רבי עקיבא. העצים הגבוהים, הצל הנעים והשלווה הנסוכה על המדרגות עומדים בניגוד מרענן לרחוב הסואן. מצידו השני של רחוב גאולה נמשכות המדרגות למטה, אל רחוב בצלאל. מי שיירד בהן יגלה במדרגות מוסד חשוב: קונסרבטוריון דוניה וייצמן (כתובת: בצלאל 12), מבנה מרשים בסגנון שנות הארבעים של המאה העשרים – שחונכו בו דורות של מוזיקאים. חובבי הספרות ישמחו לדעת שזהו מקום התרחשותו של "מומנט מוזיקלי", סיפור מפורסם של יהושע קנז, המתאר את הבניין ואף עושה שימוש בטופוגרפיה לצורך העלילה.

בעקבות לוחמי 48
אחדים מגרמי המדרגות החשובים בעיר מציעים לנו מסע אחר: מסע בזמן, בהיסטוריה של חיפה.

עיריית חיפה שוכנת ברחוב חסן שוקרי 14 בהדר הכרמל. מולה נמצא גן הזיכרון, הצופה אל העיר התחתית ומפרץ חיפה. כשעומדים מול הגן מגלים, שהוא תחום על ידי שני רחובות: רחוב הדר ממזרח ורחוב עומר אל כיאם ממערב. שני הרחובות הללו מתחברים בגרמי מדרגות תלולים לרחוב בעל שם סמלי במיוחד: רחוב מעלה השחרור. מערבה ברחוב חסן שוקרי, בפינה עם רחוב הנביאים, מתגלה הבניין המסחרי הגדול, המחופה זכוכית חומה, "מגדל הנביאים". בצידו נמצא רחוב קטן ונחבא: רחוב מעלות הנביאים. יורדים בו מעט, ומגלים גרם מדרגות מוזנח ומפותל, המוליך לשכונה ערבית. שלט מתכת מגלה כי אנו עומדים מול אתר הקרב על חיפה במלחמת השחרור.

עולים בחזרה, עד שמימין מתגלה שוב המגדל. במקום שבו עומד כיום "מגדל הנביאים" ניצב בעבר "בית ח'ורי", הנקודה שאליה עלו הכוחות הלוחמים בעיר התחתית, שפרצו במעלה ההר במאמץ לחבור לחבריהם שהגנו על הדר הכרמל. גם היום קל לדמיין את קו החזית. לאמיתו של דבר, כל הרחובות הקטנים הניצבים לרחוב חסן שוקרי – ובהם הדר, עומר אל כיאם ומדרגות הנביאים – שולחים מדרגות לעיר התחתית, דרך קו החזית של 1948. המדרגות ממחישות עד כמה היה זה קרב של חיילי רגלים, שנאלצו לעלות בין הבתים ועמדות הצלפים הערבים, שניצלו את תווי השטח: שילוב של מורד טבעי עם סבך של סמטאות, חצרות, מרפסות המשקיפות למרחוק ומעברים סמויים דרך גרמי המדרגות.

כיום אפשר לרדת דרך סדרה של כמה גרמי מדרגות ולהגיע לכיכר פריז, לב העיר התחתית. למעשה, זהו מעבר בין שתי ערים, ששתיהן חלק מחיפה: העיר היהודית והעיר הערבית. שיפולי הדר הכרמל המתגלים ליורדים במדרגות הללו הם אזור ערבי (על אף שכיום גרים בו גם עולים חדשים יהודים).

ההליכה היא בין חצרות המוקפות חומות וסגורות מאחורי שערי מתכת כבדים. פה ושם תגלו זרוע של גפן שנשלחת אל מעבר לחומה. כתובות הקיר בערבית: סיסמאות של מפלגות, וגם הכרזות אהבה נרגשות. מחלונות הבתים בוקעות צעקות של אימהות, הקוראות לילדיהן, ושומעים צלילים של מוזיקה ערבית.

בכלל, נראה כי גרמי המדרגות של העיר לא צדו את עיניהם של התיירים, אבל אוהבי העיר משכבר הימים, וגם מי שיתאהבו בה תוך כדי שיטוט רגלי, ימשיכו לגלות עוד ועוד גרמי מדרגות ברחבי העיר, המסתירה יותר מכפי שהיא מגלה.

מידע כללי - כסף, תקשורת, תחבורה ועוד

לשכות תיירות, מטבע מקומי בשימוש, הפרש השעות בין היעד לבין שעון ישראל, קידומת טלפון בינלאומית, אמצעי תחבורה מומלצים ונפוצים, מידע למטיילים עם מוגבלויות ועוד

תחבורה
מומלץ מאוד לנסוע בכרמלית – הרכבת התחתית של חיפה. היא עוצרת בשש תחנות: כיכר פריז בעיר התחתית, סולל בונה במגדל הנביאים, הנביאים ברחוב הנביאים, מסדה בהדר העליון, גולומב ליד בית החולים "בני ציון" וגן האם במרכז הכרמל.

שעות פעילות הכרמלית: ראשון-חמישי 22:00-6:00; ערבי חג וימי שישי 6:00 – 15:00; מוצאי שבת 22:00-19:00. 
פרטים נוספים בטלפון: 04-8376861/2.

לינה ומלונות, אוכל ומסעדות, בילויים וקניות

אוכל
גסטרונומיה של דו קיום 
האוכלוסייה המגוונת של חיפה משפיעה על המבחר שאפשר לטעום בה. הצעה למסלול שבו ימצאו כולם את מבוקשם

שוק תלפיות, "הקניון" הראשון בארץ ישראל. במבנה המקורה, הנמצא בשיפולי הכרמל, אפשר למצוא מגוון מוצרים | צילום: איתמר גרינברג

כתב: רפי שתיים

התווי ההררי של חיפה ומספר מסעדותיה, הקטן ביחס לגודל אוכלוסייתה, מקשים על בניית מסלול גסטרונומי. אמנם יש רחובות מסוימים שבהם מִקבץ מסעדות, שישביעו את רצונותיו ותאבונו של המטייל-הסועד; אבל גם הם לא מאפשרים היכרות אמיתית עם מה שיש לחיפה – עיר שבה חיים יהודים, מוסלמים ונוצרים, בהאים ואחרים בכפיפה אחת – להציע בתחום האוכל.

אי אפשר להתעלם מהשֶבר באמון בעקבות אירועי הטרור של השנים האחרונות, ויהודים רבים עדיין מדירים את רגליהם ממסעדות בבעלות ערבית. העונש קולקטיבי מדי, ומראה שלמרות הקִרבה הפיזית שבין הקבוצות, שורר ביניהם עדיין חוסר הבנה והכרה בסיסי. לכן בחרתי את הנתיב המוביל ממוזיאון חיפה שבהדר הכרמל, דרך ואדי ניסנאס הססגוני ועד לשדרות בן גוריון, למרגלות הגנים התלויים היפהפיים של הבהאים. המסלול אינו מתאים לימי ראשון, שבהם כל החנויות והמסעדות בוואדי סגורות.

מוזיאון חיפה (כתובת: רחוב שבתאי לוי 26, טלפון: 04-8523255) מציג תערוכות אמנות מודרנית מהארץ ומהעולם, וזהו מקום טוב להתחיל את המסלול, אם הבטן עדיין לא מקרקרת. המדרגות היורדות לוואדי ממוקמות כמאתיים מטר מפתח המוזיאון. שלט גדול מורה על התחלתו של "מסלול של דו קיום", מסלול בעל צורה משולשת, המסומן במפה שבשלט בכפות רגליים (שגם מצוירות על הכבישים בצהוב).

עם הכניסה לוואדי (בעיקר בימי חול סואנים) משתנה האווירה הדוחקת של רחובות הדר. הרעש וזיהום האוויר נעלמים, ואת החושים כובשים ריחות בישול, מוזיקה הבוקעת מחצרות הבתים והיצירות שנשארו מפסטיבל "החג של החגים", המתקיים כאן מדי שנה בחודשי החורף. בדרככם אולי תיתקלו בבית מלאכה רועש לעיבוד עץ או במוסך מאולתר, אבל האווירה היא של כפר מנותק ושליו. בתי האבן מכוסים באנטנות מרובות ענפים ובצלחות לוויין, ציורי הקיר הענקיים מביטים על חצרות שבהן תלויה כביסה, גרפיטי בערבית וכרזות שונות מזדקרים בין דוכני מזון וחנויות לצעצועים. קיטש סימפטי.

הרחוב הראשי הוא רחוב ואדי. במספר 44 בו יש בית קלייה לפיצוחים, וממול, במספר 41, פועלת מאפיית "פלפלה" (טלפון: 04-8644678), המציעה סוגים שונים של פיתות. במספר 34 יש מכולת קטנה בשם "מטר מטר", שמחוץ לה שלטים המזמינים את העוברים ושבים לאכול במקום או לקחת הביתה חומוס ופול, שניהם תוצרת עצמית, כמו גם סוגי הזיתים הרבים, החצילים והמלפפונים הכבושים.

במורד הרחוב, ממספר 29 והלאה, תוכלו לקנות את כל הירקות שיעלו על דעתכם, ועוד עשבים וצמחי בר שמעולם לא הכרתם. הירקנים נחמדים, ובדרך כלל יוכלו לספר לכם על הסחורה. מדי פעם, כשהמוכר לא יודע להמליץ על שיטת בישול או תבלון מתאימה, מתפתחת בנושא שיחה בין הקונים. בחורף תמצאו כאן עלי סיינה, הדומים לעלי גפן ומשמשים למילוי; עלי חוביזה לבישול; עילֵת', עולש בר; תרד ערבי; עלי זעתר ריחניים; חצילים זעירים או גדולים ומכורכמים; עכוב (עכובית הגלגל), צמח קוץ שטעמו מיוחד; ופיג'אן (פיגם מצוי),עשב בעל ריח עז, המשמש לתיבול זיתים כבושים. יש המאמינים שריחו מבריח שדים ומקל על צירי לידה. במקום יש גם הררי פטרוזיליה, כוסברה ושמיר, שנמכרים בזרים נדיבים, במחיר של כמה גבעולים בסופרמרקטים.

חוויה של טעמים וריחות
בשלב זה מגיעים למזלג: רחוב ואדי ממשיך משמאל, בירידה, ומימין נמצא רחוב יוחנן הקדוש. ממש במזלג, מימין, נמצאת מסעדת "נדימה", אחת המסעדות החביבות בסביבה. בעלת הבית קמה מוקדם בבוקר ומבשלת מטעמים פשוטים (המסעדה נסגרת ב-14:00). כאן אפשר לטעום מאכלים עונתיים, כמו במיה ולוביה, וגם מנות המוצעות בכל ימות השנה, ובהן חומוס עם פול או בלעדיו; מג'דרה; ממולאים; טבולה וסלט חצילים. השירות חביב ואדיב, הפיתות זה עתה נאפו במאפייה הסמוכה, הירקות באו היישר מהדוכן הקרוב והזיתים הסוריים מעולים.

מי שרוצים להמשיך ולתור את חנויות הירקות והחמוצים יוכלו לפנות ימינה ברחוב יוחנן הקדוש, שבמספר 32 בו יש עוד מאפייה, מאפיית "אלוואדי". מי שיפנה שמאלה, במורד רחוב ואדי, ימצא במספר 32 את החנות של ויקטור הדייג ("דגי הוואדי"), שמביא סחורה מהנמל ומ"תנובה". בדרך כלל אפשר למצוא שם סרטנים כחולים ושרימפס מנומר טרי (קריסטל), דגים טריים עונתיים, וגם דגי בריכות. על המדרכה יש ארגזי דגים שרק הגיעו, ליד הסירות והרשתות.

כשתעברו במקום, תתקשו להתעלם מריחות הקפה העולים מ"קפה חיפה", שנמצא בסמטה הקטנה, בין הבתים 23 ו-21 ברחוב יוחנן הקדוש. מכונת הקלייה מדיפה ריחות משכרים של קפה קלוי, ובעל הבית נוהג לכבד את הלקוחות בקפה חם ובחיוך. במקום יש גם פירות יבשים, תבלינים וקטניות, טחינה גולמית ותה.

בהמשך רחוב ואדי ניצבים משני צידיו שני מוסדות ידועים: דוכני הפלאפל "הזקנים" (במספר 18; טלפון: 04-8514959) ו"מישל" (במספר 21; טלפון: 04-8517054) התפרסמו בעקבות סדרת כתבות שנועדה למצוא את הפלאפל המושלם. מאז עברו כמה שנים, ושני הדוכנים עדיין נחים על זרי הדפנה. הדיון בשאלה מי יותר טוב הפך את המקום למוקד עלייה לרגל. הכדור של "הזקנים" מתובל בכמות גדולה יותר של כמון מצרי, ולכל לקוח מוגש אחד שנטבל בטחינה סמיכה. הקובה שלהם טרייה וטעימה. "מישל" עושה כדור פחות מתובל, אבל גם הוא מצוין.

תענוגות בעיר התחתית
ההצטלבות הבאה היא עם רחוב ח'ורי (מי שהלך ברחוב יוחנן הקדוש יפנה שמאלה, עד סוף הירידה). בפינת הרחוב ניצבת מאפיית חורי (כתובת: ח'ורי 43. טלפון: 04-8517057) שמפיצה ניחוחות מעורבבים של פיתות ומאפים מתוקים, ומיד אחריה פועל האטליז המפורסם "האחים סבאח" (כתובת: ח'ורי 43. טלפון: 04-8529246). מיני הבשרים רבים, קבלת הפנים נעימה, ויש גם מוצרים מוכנים למחצה, כמו שוֹק כבש ממולאת, מעורב ירושלמי מצוין וקבאבים. בשבתות ובערבי חג ייתכן עומס קונים כבד. בפינה שמעבר לכביש יש מכולת, ולה מקרר עם סלטים די טובים. החומוס משובח במיוחד, יש סוגי חמוצים רבים, וגם מיני מאפה עם בשר או סבאנח (תרד בר).

אחרי שחוצים את רחוב ח'ורי הופך רחוב ואדי לרחוב שחאדה, שם יש קונדיטוריה חדשה יחסית, "עבד אלהאדי" (כתובת: שחאדה 3. טלפון: 04-8513886), המוכרת ממתקים ערביים במגשים ענקיים, וגם עוגיות שונות. מומלץ להימנע מעוגות הקרם ה"אירופיות", המוצלחות פחות.

מעט בהמשך, בצומת הסואן של דרך אלנבי ושדרות הציונות, מסתיים הוואדי. מימין נמצא דוכן השווארמה המפורסם של "אמיל" (כתובת: אלנבי 29), המצטיין בשיפודי בשר עגל עם שומן כבש ריחני, טחינה טובה ועמבה. בפינה שממול (כתובת: אלנבי 30) ניצב אברהם, שהכתיר את עצמו מזמן כמלך הפלאפל, ואחריו, במספר 32, פועל פלאפל "בסתוני". שניהם נקיים ושניהם יודעים את התורה, אבל אצל אברהם יש הרבה יותר סלטים. באותו צד יש עוד שווארמה ("שאם") וקונדיטוריה ותיקה וידועה לדברי מאפה ערביים מתוקים, "קונדיטוריית המזרח". במקום נמכרים גם מיני ממתקים מערביים ולימונדה מרווה.

בצידו השני של הכביש פועלות חנויות רבות לדגים ולירקות. ראוי להזכיר גם את חנות המכולת של "סווידאן" (כתובת: אלנבי 39, טלפון: 04-8524306), המחזיקה סוגי יין רבים, תבלינים, ממתקים, קפה ותה, וכל מיני מוצרים מיובאים; את דוכן השווארמה "גנאם", המציע גם סטייקים על האש; ואת אטליז "במבינו" (כתובת: אלנבי 39, טלפון: 04-8512244), שהתפאורה שלו מורכבת ממיני בשר שונים, המאורגנים בסדר מופתי, ומתמונות של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".

במספר 43 נמצאת מסעדת "אלנבי" הוותיקה (טלפון: 04-8529928), שבה מוצע הרפרטואר הרגיל של המסעדות המזרחיות. אולי זו האופציה הטובה ביותר לארוחה משפחתית, אם הסכמתם כולכם על אוכל מזרחי ישראלי. אם הטיול הסתיים בחוסר הסכמה קולינרי, אפשר להמשיך עוד כמה מאות מטרים, אל שדרות בן גוריון, שבהן יש אופציות רבות: במספר 59 שוכנת "טיוואן" (טלפון: 04-8520088, 04-8532082), מסעדה סינית מהראשונות מסוגה בישראל, ובמספר 55 יש מסעדה ערבית, מסעדת אל דיאר (טלפון: 04-8528939), המציעה גם דגים ופירות ים ברמה טובה. במספר 39 תמצאו מסעדה עירקית פשוטה, "עירקית במושבה" (טלפון: 04-8527715) ובמספר 31 – מסעדה איטלקית מגוונת, די חדשה ולא לגמרי שגרתית. יש שם ריזוטו למיניהם, סוגי פסטה מיוחדים, פירות ים ואומצות.

בית מספר 19, "בית הקשתות", מאגד תחת קורת גג אחת את בית הקפה הקטן "טימין" (טלפון: 04-8535533), המגיש אוכל טעים ולא יומרני וקפה טוב, ואת מסעדת פירות הים "ליבורנו" (טלפון: 9521861), המציעה תפריט של מנה עיקרית, סלטי פתיחה וקפה עבור 47 שקל. מעבר לכביש, במספר 22, נמצא "תרנגול הכפר" (טלפון: 04-8552151), שם אופים עופות בתנור, ומסיימים את הכנתם על גריל פחמים.

שתי האופציות היוקרתיות ביותר נמצאות בקצה המסלול, בבניין "סיטי סנטר" (כתובת: בן גוריון 6) – מעין קניון לא גדול, שלו חלל פנימי מעניין (והמון צמחים מפלסטיק). הראשונה היא מסעדת "איזבלה" האיטלקית (טלפון: 04-8552201), המציעה פיצות, פסטות משובחות, בשרים יוצאים מהכלל, לחם ביתי טעים ואנטיפסטי טוב. השנייה היא מסעדת "הזקן והים" (טלפון: 04-8507777), המרשימה בתקרתה הגבוהה, בבר הסלטים המעוצב בצורת סירה ומוצב על אקווריום ובו דגים חיים, ובמגוון מאכלי ים. אם עוד נותר מי שלא מצא את מבוקשו, מה שקשה לדמיין, ישנה אופציית "סוף הדרך" של "מקדונלדס" בקומה הראשונה.

רפי שתיים הוא גסטרונום בהווייתו ושף בהכשרתו, בעל דיפלומה של "קורדון בלו" בפריז. כַתב האוכל של המקומון החיפאי "כלבו" מאז 1997, ושותף בהקמת אתרי אוכל באינטרנט

פסטיבלים ואירועים
אוקטובר> פסטיבל הסרטים הבינלאומי

דצמבר> פסטיבל "החג של החגים"
הפסטיבל נערך בתקופת החגים של הדתות הגדולות: חנוכה, כריסמס ורמדאן. במסגרת הפסטיבל מציגים אמנים יהודים וערבים את יצירותיהם בואדי ניסנאס.

אפריל> הפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים
בפסטיבל, שמתקיים בחול המועד פסח, מוצגות מספר הצגות במסגרת תחרותית, בצד הצגות אורחות והצגות בערבית. בפסטיבל יש גם הפעלות לילדים, מפגש עם סופרים ועוד.