הגירה מהמולדת למקום רחוק ולא מוכר אינה דבר פשוט, גם אם היעד הסופי טומן בחובו הבטחה לעתיד טוב יותר. אבל מה אם ההבטחה שבסוף הדרך היא לא רק לעתיד אישי טוב יותר, אלא יש בה משמעות עמוקה לעתיד העולם, למשל להאיץ את פעמי הגאולה? בזרמים מסוימים של הנצרות הפרוטסטנטית די היה בהבטחה מהסוג הזה כדי לנטוש בית, עבודה וחיים שלמים ולחצות יבשות וימים על מנת להגשים את החזון. זה בדיוק מה שהציע הכומר ג'ורג' אדאמס לצאן מרעייתו במדינת מיין באמצע המאה ה-19. 157 מאמינים נוצרים מכנסיית המשיח יצאו בעקבות אדאמס למסע ארוך ורצוף תלאות, חדורים באמונה כי ההתיישבות על אדמת הקודש תביא לשובו של ישו ותאיץ את בואה של הגאולה הנכספת.
ב-22 בספטמבר 1866 הגיע אל סופו מסע ימי מסויט על גבי האנייה נלי צ'יפין. חברי הקבוצה ירדו לחוף מצפון ליפו, במקום בו נמצא היום פארק צ'רלס קלור. התכנית המקורית היתה להתיישב על גבעה מחוץ לחומות יפו, אולם עניינים ביורוקרטיים מול השלטונות העות'מאנים מנעו את רכישת האדמות והאמריקאים נאלצו להתמקם במחנה זמני ליד הים. הדבר המדהים בסיפורם של המהגרים ממיין היה לא רק המסע עצמו, אלא העובדה שהם הביאו איתם את הבית, תרתי משמע. לפני שיצאו לדרך, הם העמיסו על האנייה את הבתים שבהם יגורו: בתי עץ בני שתי קומות, בסגנון שהיה נפוץ בניו אינגלנד. וכך, ביחד עם בתיהם, שפורקו לקראת המסע, הם חיכו ליד יפו עד שיימצא להם מקום קבוע, בו יוכלו להרכיב את הבתים מחדש.
המהגרים האמריקאים הביאו איתם לארץ ישראל את בתי העץ שהיו נפוצים במולדתם | צילום: שאטרסטוק
החיים הקשים בארץ הקודש
מסתבר שחלומות לא תמיד מתגשמים וארץ הקודש התגלתה כשונה מאוד ממה שקיוו. למעשה, המציאות התגלתה כסיוט של ממש. בתוך זמן קצר רבים מהם חלו בכולרה והיו גם כאלה, בעיקר ילדים, שלא שרדו את המחלה.
בקרב חברי הקבוצה, שתכננו לעסוק בחקלאות, היו גם שני אחים – ג'ורג' וג'ון דריסקו, שהיו להם תכניות אחרות. כאשר הקבוצה רכשה חלקה קטנה של אדמה לא רחוק מהים ובתי העץ שהובאו ממיין הוקמו בה, האחים דריסקו בחרו לפתוח בית מלון במושבה החדשה. הם בנו בית אבן בן שתי קומות ומרתף, בית האבן היחיד בשכונה, ופתחו בו את המלון שלהם – גרנד הוטל. השכונה האמריקאית הקטנה היתה מורכבת בסך הכל משני רחובות מצטלבים, בהם היו עשרה בתי מגורים מעץ, מרכז להתכנסויות של הקהילה, חנות אחת והמלון של האחים דריסקו.
המלון של האחים דריסקו בגלגולו השני כמלון ירושלים, בתחילת המאה הקודמת | תמונת ארכיון, משוחררת מזכויות
אלא שגם כשהתיישבו בשכונה החדשה המתיישבים האמריקאים לא רוו נחת. החיים בארץ החדשה היו קשים מנשוא – החקלאות לא עלתה יפה, הם חלו שוב ושוב במחלות קשות ותחושה של דכדוך וייאוש השתלטה עליהם. שנתיים בסך הכל האמריקאים החזיקו בארץ הקודש, ב-1868 כולם עזבו וחזרו למיין, משאירים מאחור את בתיהם. ליתר דיוק, לא כולם עזבו. אמריקאי אחד, רולה פלויד שמו, הביא איתו מאמריקה כרכרה, שבעזרתה ניהל עסקי תיירות משגשגים למדי. הוא החליט לא לחזור עם שאר החבורה לארצות הברית, אבל גם הוא עזב את המושבה האמריקאית ועבר להתגורר בירושלים. בתי העץ הנאים, שהגיעו כל הדרך באנייה ממיין, נותרו שוממים.
המושבה האמריקאית-גרמנית היום. אווירה כפרית בלב המולת העיר הגדולה | צילום: רותם בר כהן
הטמפלרים באים
כמה שנים אחרי שהאמריקאים עזבו, הגיעו למקום מתיישבים חדשים, שאף הם נמשכו למגורים בארץ הקודש כדרך להאיץ את פעמי הגאולה. הטמפלרים, שכבר הקימו בשלב הזה מושבה גרמנית משגשגת בחיפה, החליטו לייסד מושבה נוספת – במקום בו היתה המושבה האמריקאית, שכעת עמדה נטושה. הם רכשו את בתי העץ מבעליהם, הוסיפו לחלקם קירות אבן על מנת לחזק אותם וגגות רעפים משופעים, כפי שהיה נהוג באירופה הקרה והמושלגת. הטמפלרים פתחו במושבה החדשה שלהם מבני ציבור, חנויות, בית חולים, טחנת קמח, בית בד ומנסרה. המלון של האחים דריסקו הורחב, נוספו לו אגפים חדשים ושמו שונה למלון ירושלים. בהמשך הוקם בסמוך אליו מלון מפואר נוסף, הוטל דו פארק.
פינת חמד בשולי המושבה האמריקאית-גרמנית | צילום: רותם בר כהן
בשונה מהאמריקאים, שמאמצי הפרנסה שלהם מחקלאות כשלו, הטמפלרים עסקו במסחר ותעשייה והיו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים כמו רופאים ורוקחים. המושבה שלהם שגשגה והצליחה מאוד, אלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה הבריטים החליטו לגרש את כל הטמפלרים מהארץ, מחשש שיהוו גיס חמישי בשל הקשרים למולדת הגרמנית. זה היה סופה של המושבה הגרמנית ביפו, כמו גם סופן של שאר המושבות הטמפלריות ברחבי הארץ.
טיול במושבה האמריקאית-גרמנית של ימינו
באביב 2021 חזרתי למושבה האמריקאית-גרמנית. על הגבול בין יפו לתל אביב, בין מוסכים ובניינים נטושים מצד אחד ובתי העץ המקוריים שהובאו ממיין וכיום שווים הון עתק מצד שני, מתקיים מיקרו קוסמוס של החיים האורבניים התל אביביים. אם אתם קצרים בזמן, אפשר להתמקד בשני הרחובות המקוריים שהרכיבו את המושבה האמריקאית – אוארבך ובר הופמן. אם זמנכם בידכם, כדאי להרחיב את הטיול לשטח גדול יותר, שנמצא בין רחוב אילת לדרך שלמה ובין שדרות ירושלים לרחוב אליפלט.
רחוב אוארבך, אחד משני הרחובות של המושבה האמריקאית המקורית | צילום: רותם בר כהן
נתחיל במושבה האמריקאית המקורית, שבתי העץ היפים שלה משרים אווירה כפרית פסטורלית, שונה מאוד מהבלגן הים תיכוני שמסביב. אם באתם ברכב, השאירו אותו באחד החניונים ברחוב אילת או ברחוב אליפלט וצעדו אל רחוב אוארבך, שהיה הרחוב הראשי במושבה שהקימו המהגרים ממיין. ברחוב אוארבך מספר 4 ניצב בית נורטון, מבנה עץ מרשים בן שתי קומות, עם מרפסות צרות שהוספו בשלב מאוחר יותר. הבית, שבו התגוררה משפחת נורטון, ננטש כמו שאר בתי המושבה ועם השנים הלך והתפורר. בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת המבנה שופץ ביד אוהבת. בתחילה שכנה בו מסעדת קרן של השף חיים כהן, כיום הוא חלק ממלון דריסקו הצמוד.
כאמור, ליד בית נורטון, ברחוב אוארבך 6, נבנה בזמנו גרנד הוטל, המלון של האחים דריסקו. זה היה בית האבן היחיד במושבה והאחים קיוו שהוא יהפוך מוקד משיכה למטיילים שיבואו מעבר לים. אלא שהתוכניות הכלכליות לא עלו יפה וכמו שאר תושבי המושבה האמריקאית, גם האחים דריסקו עזבו את הארץ לאחר תקופה לא ארוכה. בתקופת הטמפלרים, ארנסט הרדג, בנו של אחד ממנהיגי הטמפלרים בארץ, קנה את המבנה, הרחיב אותו, בנה לו אגף חדש והחליף את שמו למלון ירושלים. במלון המחודש היו 57 חדרים מפוארים, עם מים זורמים – פינוק של ממש באותם ימים. במסעדת המלון סעדו מפורסמים רבים, בהם הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו בעת ביקורם בשכונה.
במלון דריסקו העכשווי ההיסטוריה מתגלה בכל פינה, מקירות מצוירים ביד מהתקופה הטמפלרית ועד למדרגות האבן המקוריות של הגרנד הוטל משנת 1866 | צילומים: רותם בר כהן
מלון ירושלים פעל עד 1940, אז הטמפלרים גורשו מהארץ. לאחר כמה גלגולים שונים, המבנה היפהפה הלך ונהרס והיה חשש ממשי לעתידו. ב-2010 המבנה נקנה והחל תהליך ארוך ומורכב של שיפוץ. חלק מהשיפוץ כלל הצלה של פריטים מקוריים רבים, בהם מדרגות האבן מתקופת הגרנד הוטל והקירות המצוירים מתקופת מלון ירושלים. ב-2018 נפתח במקום מלון דריסקו, הומאז' לשם משפחתם של הבעלים המקוריים. מסעדת השף שנמצאת בקומת הקרקע של המלון נקראת ג'ורג' אנד ג'ון – השמות הפרטיים של האחים.
גלוית פרסומת למלון ירושלים
ברחוב אוארבך מס' 10, פינת רחוב בר הופמן, עומד בית ידידות מיין. הבית המקורי היה שייך למארק וונטוורת', שהגיע עם הקבוצה האמריקאית, והוא כלל רק את מחצית הבניין, זו הבנויה מעץ. גג הרעפים המשופע והאגף הבנוי מאבן נוספו על ידי משפחת פרנק הטמפלרית שעברה להתגורר בו. כיום פועל במקום מוזיאון קטן לתולדות המושבה האמריקאית ביפו.
בית ידידות מיין. החלק מעץ הוא מתקופת המושבה האמריקאית, גג הרעפים והאגף מאבן נוספו על ידי הטמפלרים | צילום: הרווי ספיר, פיקיוויקי ישראל
מעבר לפינה, ברחוב בר הופמן 14, שוכן בית עמנואל. הבניין הגדול שייך כיום לכנסייה מאנגליה והוא משמש כבית הארחה. הדרך הטובה ביותר ללמוד על המבנה ועל השכונה כולה, היא למצוא את פדרו, איש מקסים ומאיר פנים, עם סיפור אישי מרתק, שמנהל את המקום. פדרו חי ונושם את ההיסטוריה המקומית והוא שמח לחלוק את הידע שלו עם קבוצות של מבקרים (בתיאום מראש). במהלך שיחה איתו אני מגלה שהבניין היה שייך בזמנו לברון פון אוסטינוב, אציל רוסי שהתיישב בארץ הקודש. הברון אוסטינוב (שהיה סבו של השחקן הבריטי הנודע פיטר יוסטנוב) הפך בשלב מסוים את בית מגוריו עצום הממדים למלון מפואר, מלון דו פארק, שאירוח שועי עולם.
בית עמנואל כפי שהוא נראה מחצר הכנסייה שמולו | צילום: רותם בר כהן
בנוסף לסיפורים היסטוריים מרתקים, המבקרים בבית עמנואל יכולים ליהנות מגן פנימי יפהפה, שבמרכזו עץ פיקוס בנגלי אדיר, מתצוגה של פריטים שקשורים בעברה של המושבה, ושיא השיאים – הקרנת שקופיות מזכוכית של נופים ואתרים שצולמו בארץ ישראל במאה ה-19, חלקם בשחור-לבן, אחרים צבועים ביד בכישרון רב. טלפון לתיאום ביקור או להזמנת חדר באכסניה הצנועה: 03-6829817.
מול בית עמנואל, ברחוב בר הופמן 15, נמצאת כנסיית עמנואל. הכנסייה, שהצריח המחודד שלה מזדקר בחן רב מעל בתי המושבה, נחנכה בשנת 1904, כמה עשורים אחרי שהטמפלרים הראשונים התיישבו כאן. לאחר שהטמפלרים עזבו, המבנה עבר לידי הכנסייה הלותרנית הסקנדינבית. מומלץ להיכנס לכנסייה עצמה ולהתרשם מחלונות הוויטראז' היפהפיים שמתארים אירועים מהתנ"ך ומהברית החדשה. בכנסייה, שאינה גדולה במיוחד, נמצא אחד העוגבים הגדולים בארץ ומתקיימים בה קונצרטים.
כנסיית עמנואל | צילומים: רותם בר כהן
ברחוב בר הופמן 17 נמצא בית עץ שנקרא על שם הדייר הראשון שלו, בית רולה פלויד. פלויד, כפי שכבר צוין, היה היחיד מבין אנשי הקבוצה המקורית של האמריקאים שנשאר בארץ, בעיקר כיוון שהצליח להתבסס מבחינה כלכלית, אבל גם הוא נטש את יפו לטובת מגורים בירושלים. בתקופה הטמפלרית התגורר בבית העץ היפה של פלויד האדריכל תיאודור זנדל, שתכנן מבנים טמפלרים רבים, בהם בית הנסן ובית החולים הגרמני בירושלים.
בית פלויד. רולה פלויד היה היחיד מבין המהגרים ממיין שנשאר בישראל, למרות שגם הוא עזב את המושבה ועבר לירושלים | צילום: רותם בר כהן
אם בחרתם להרחיב את הטיול מעבר לרחובות אוארבך ובר הופמן, לכו לאורך רחובות ניצנה ורוחמה, שני רחובות מקבילים שיוצאים מרחוב אילת ומגיעים לכיכר סגולה, כיכר קטנה ומקסימה, עם גינת משחקים, ספסלים ושני בתי קפה שמשקפים באופן מושלם את האווירה של האזור: אורבן בייקרי ברחוב ניצנה 14 וקפליקס בפינת הרחובות רוחמה וסגולה. עוד ברחובות הסמוכים: חנות של בגדי וינטג', חנות של מעצבת האופנה חגית חזן, הגלריה לאמנות של מכון אבני ועוד. את האווירה הצעירה והתוססת משלימים גרפיטי וציורי קיר מלבבים.
רחוב אילת. אזור המושבה משלב בניינים היסטוריים עם אווירה אורבנית צעירה | צילומים: רותם בר כהן
לילה במלון היסטורי
העבר המרתק של המושבה האמריקאית-גרמנית קם לתחייה במלון דריסקו, אותו מלון שהאחים ג'ורג' וג'ון דריסקו פתחו בשנות ה-60 של המאה ה-19, הטמפלרים הרחיבו והבעלים הנוכחים שיפצו, שימרו, שחזרו והחזירו עטרה ליושנה.
דריסקו הוא מלון בוטיק ברמה של 5 כוכבים סופיריור, מבית Leading Hotels of the World. יש בו 42 חדרים וסוויטות, בעיצוב נעים ומושך, עם הרבה פינוקים נחמדים כמו מכונת אספרסו, חלוקי רחצה רכים, נעלי בית, מוצרי רחצה איכותיים ועוד. חלק מהחדרים משקיפים לנוף עירוני, אחרים אל הים שמנצנץ בכחול מעל גגות הבתים הנמוכים של השכונה. החלל הגדול בקומת הקרקע, שבערב הופך למסעדה נהדרת, תוססת ומפתיעה, מעוטר בציורי קיר מקוריים משנות ה-20 של המאה הקודמת.
מלון דריסקו בלילה. המלון נקרא על שמם של האחים שפתחו אותו בשנת 1866 | צילום: אסף פינצ'וק
עד במלון: חדרים לטיפולי ספא, מרפסת גג מקסימה עם כורסאות רכות ועציצים פורחים וחדר כושר מאובזר. יש כמה סוגים של חבילות אירוח, בהן חבילה הכוללת ארוחת בוקר מצוינת, שכיף לאכול בחצר היפה, וארוחת ערב במסעדת השף הנחשבת, George & John, בניצוחו של השף תומר טל.
חדר במלון דריסקו | צילום: אסף פיצ'וק
אורחי המלון יכולים להזמין סיור מודרך בשכונה, לשכור (ללא תשלום) אופניים או פשוט לצאת מכאן ברגל לכמה מהאזורים הכי נחשקים ומעניינים בעיר, דוגמת שוק הפשפשים, השוק היווני, מתחם התחנה, נווה צדק, שוק הכרמל ועוד. ואם לא די בכל הטוב הזה, החופים של תל אביב ויפו נמצאים אף הם במרחק הליכה.
מסעדת ג'ורג' אנד ג'ון במלון דריסקו. ג'ורג' וג'ון היו השמות הפרטיים של האחים דריסקו | צילום: אסף פינצ'וק
מילפיי מפורק. סיום מושלם לארוחה במסעדת ג'ורג' אנד ג'ון | צילום: רותם בר כהן
• מלון דריסקו, רחוב אאורבך 6, תל אביב, אתר אינטרנט
• מסעדת ג'ורג' אנד ג'ון, בקומת הכניסה של המלון, אתר אינטרנט